סקירה מאלפת בנושא ׳בדרך לכיבוש העולם׳ תש״י תש״יא פרק ראשון

לרגל שבת מברכים חודש שבט, מערכת האתר שמחה להגיש לציבור הקוראים פרק ראשון מתוך סקירה מאלפת ומיוחדת בנושא ׳בדרך לכיבוש העולם׳ תש״י-תשי״א.בהמשך יתפרסמו המשך הפרקים.

בפרק זה נסקור את תהליך קבלת הנשיאות שארך שנה תמימה, עד להסכמתו של הרבי לקבל באופן רשמי את נזר הנשיאות החב"דית ביו"ד שבט ה'תשי"א.

פרק ראשון:
"קבלת הנשיאות"
"קבלת הנשיאות" במובן של "רבי וחסידים" הוא מושג בעל משמעות עמוקה ביותר בעולם החב"די. בכדי להבין מעט מן המעט ממנו חובה להקדים בקצרה כמה ידיעות מן העבר החב"די, על התנהגות החסידים והרביים, שנוכל ללמוד מהם על שארע בקבלת הנשיאות בדורנו, דור השביעי.
משמעותה של קבלת הנשיאות:
א) מצד החסידים: התמסרות וביטול עצמי של החסידים אל האדמו"ר - "הנשיא" - בכל כוחות נפשם: "נפש רוח נשמה חיה יחידה", עד כדי מסירות נפש למלאות רצונו וחפצו הקדוש. ומנהג קדום הוא בין החסידים לערוך "כתב התקשרות", בו הם מקשרים את עצמם אל הרבי. מנהג זה יסודו בהררי קודש, וכבר לאחר הסתלקותו של הרב המגיד ממעזריטש ערכו גדולי תלמידיו כתב שכזה, שהוגש לבנו הרה"ק ר' אברהם המלאך.
ב) מצד "הנשיא", הרבי: לא רק הנהגת החסידים, אלא התבטלות והתמסרות מוחלטת אל החסידים בכל כוחותיו הרוחניים והגשמיים, עד כדי מסירות נפש בפועל. וכעין זה כתב הרבי בחורף תשמ"ו, בתקופת משפט הספרים :
"כבכל אדמו"רי חב"ד היסוד הראשון: ביטול היש (מתחיל-בעצמו) באמיתית. היותו אדמו"ר הרי זהו שליחות נפשית ועיקרית, לנהלם ולעודדם בתורה ומצות בכלל (מתחיל באמונת ה', שמירת השולחן ערוך וכו') ולהראותם דוגמא חיה בזה (עד כדי מסנ"פ בפועל) ופשיטא לשלול כל פעולה שיוכלו לטעות ולפרשם להיפך). "'לאחר זה באים חייו בתור פרטי, וגם בזה יסוד שלא לנגוע כלל בתפקידו הכללי והעיקרי".
דווקא ע"י היפך הרצון
בחסידות מבואר (סידור עם דא"ח כא, א) שקבלת הנשיאות הינה מהמצוות שקיומן הוא דווקא כשהן לא על פי רצון האדם, "כמו שמצינו בנשיאות יהודה בן טבאי שברח למצרים ועשו כמה יגיעות עד שהעלוהו משם לארץ ישראל לנשיאות, וגם שבוודאי מצוה גדולה היא, אבל היא מצוה התלויה דוקא בהיותה בעל כרחו של אדם, שהרי הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, ואם היה הוא רוצה בנשיאות לא היו הם מתרצים. וכן בנשיאות יהושע בן פרחיה. גם משה רבינו ע"ה אמר שלח נא ביד תשלח, ואיך נמנע ממצוה גדולה כזו להוציא את בני ישראל ממצרים? אלא מפני שהיא מצוה מאותן המצות הנ"ל שבמדריגה העליונה שלמעלה מן הרצון" [וראה גם בלקוטי תורה (ברכה צט, ג) על ר' שמעון בן שטח].
אצל משה רבינו והבעש"ט
ב'לקוטי דיבורים' (כרך א ע' 572 ואילך) מספר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ על קבלת הנשיאות אצל הנשיא הראשון של עם ישראל, משה רבינו, ואצל הנשיא הראשון של תנועת החסידות, מורנו הבעל שם טוב. להלן תוכן הדברים:
משה רבינו בחר להיות רועה צאן כדי שיוכל להתבודד לילך ולהתעלות בעלייה תמידית, עד שלא רצה להיפרד מעולם ההתבודדות ולבוא במגע עם עולם ההתגלות, ועל כך התווכח עם הקב"ה ("שלח נא ביד תשלח"), עד שהקב"ה גילה לו שסוד הבירורים, שהוא הכוונה העליונה בבריאת העולם, הוא דווקא באמצעות העבודה בהתגלות.
וממשיך אדמו"ר מהוריי"צ: מזה יכולים אנו להבין אפס קצהו מעניין "מלחמת" הבעש"ט עם ר' אדם בעל-שם אודות ענין ההתגלות. מורנו הבעש"ט לא רצה להתגלות מפני שני דברים: הוא לא רצה להיפרד מעולם ההתבודדות, ולא רצה לבוא לעולם ההתגלות. עד שרבו אחיה השילוני אמר לו שדווקא באמצעות ההתגלות יגיע להפלאת מעלת ההתבודדות, ואז תתאחדנה שתי המעלות, ההתבודדות וההתגלות.
ומסיים אדמו"ר מהוריי"צ: בהתגלותו של משה רבינו זכינו למתן תורה, ובהתגלותו של מורנו הבעל שם טוב זכינו לגילוי פנימיות התורה. וכעין זה נאמר אף אנו: בהתגלות וקבלת הנשיאות של הרבי מלך המשיח זכינו להתגלות המשיח.
אצל אדמו"ר הזקן והצמח-צדק
כעין זה כותב הרה"צ החסיד ר' הלל מפאריטש: "ידוע בקבלת הנשיאות שמוכרח להיות שלא מדעתו ורצונו על ידי גדולי הדור המכריחים אותו על זה, וכמו שהיה באדמו"ר הזקן נ"ע שהכריח אותו הקדוש ר' מנחם מענדל מוויטעבסק" ('ימי מלך' ע' 1711). וידוע שכן היה גם אצל אדמו"ר הצמח-צדק - כמבואר באריכות בכתביו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - ומסופר שכאשר רצו החסידים להושיבו על כסא הנשיאות סירב בכל התוקף, ואמר לו הגאון החסיד ר' אייזיק מהומיל: דווקא בגלל שאינכם רוצים באמת, לפיכך רוצים אנו, ודוקא אתכם! (מגדל עז ע' קצה).
"דער רבי לעבט"
ככל הדברים האלו וככל החזיון הזה אירע גם בתקופת קבלת הנשיאות של הרבי. לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נתנו החסידים עיניהם בחתנו - שנקרא עד אז "הרמ"ש" - וביקשו ממנו לקבל את נזר הנשיאות, אך הוא סירב בתוקף. אך ככל שהרבי סירב לקבל על עצמו את הנשיאות, התרבו יותר ויותר הפצרותיהם של החסידים...
הרבי עמד בסירובו במשך שנה שלמה, ורק לאחר ריבוי בקשות ותחינות נעתר והואיל ליטול על עצמו את עול הנשיאות, לשמחת לבם של החסידים, ביום יו"ד שבט תשי"א.
ההפצרות והבקשות החלו עוד באמצע ה"שבעה" אחר הסתלקות אדמו"ר מהוריי"צ. ביום שני ושלישי, י"ב-י"ג שבט, נערכו אסיפות חשאיות בין החסידים, שהחליטו לפנות אל "הרמ"ש" בבקשה שיקבל עליו את הנשיאות, והטילו את השליחות על אחד מחשובי זקני החסידים מאנגליה, הגאון החסיד הרב יצחק דובוב, ששהה אז ב-077 לרגל חתונת בנו.
ביום השלישי של ה"שבעה", בהיות הרבי עם כל אנ"ש והתמימים על ציון אדמו"ר מהוריי"צ, ניגש אליו הרב דובוב והפציר בו בבקשה זו, אך הרבי מיאן בתוקף באומרו: "דער רבי לעבט!" [=הרבי חי!]. ר' יצחק לא הרפה ואמר: "הרי עניין זה (חיים שלאחרי ההסתלקות "יתיר מבחיוהי") היה אצל כל הרביים, ולמרות זאת היה אחריהם ממלא מקום!". ויענהו הרבי בתמיהה: "ווי טררכט איר, מענדל שניאורסאהן איז ר רבי?" [=איך חושבים אתם, מ.ש. הוא רבי?]".
הרב דובוב מספר על כך עצמו במכתב: "וראיתי בעיני ההתקשרות מהאברכים וכל בני הישיבה לאדמו"ר שליט"א... וכמעט שהם עשאוני שליח לדבר עם כ"ק אדמו"ר שליט"א על דבר ההתמנות, ואין כאן המקום להאריך הדברים שהשיב לי אז כ"ק אדמו"ר שליט"א" ('ימי בראשית' ע' 58).
"כתב התקשרות" הראשון
אחרי שהרב דובוב חזר לאנגליה הוא עורר את החסידים שם להתקשר אל הרבי. ביום ראשון ב' אדר תש"י התכנסו אנ"ש והתמימים באנגליה, ובראשם רבני וזקני החסידים: הרב דובוב, הרב אברהם סענדער נמצוב, הרב בנציון שמטוב, ועוד, וחתמו על "כתב התקשרות", בו כתבו שמקשרים את עצמם לרבי ומבקשים ממנו שיואיל לקבל על עצמו את עול הנשיאות.
כשהרבי קיבל את הכתב הזה השיב עליו לרב דובוב, ביום כ"ה אדר תש"י: "המכתב דשני באדר קבלתי, ובטח זוכר מה שדברנו בהיות כת"ר פה" (הכוונה לכך שהרבי חי), אך ממשיך: "והזכרתי את החתומים עליו בהיותי על הציון . . לו ולכל הנלוים עליו ומושפעים ממנו לנחותם הדרך העולה בית א-ל".
וכעין זה כתב גם באותו יום גם אל הרב בנציון שמטוב: "המכתב דב' אדר קבלתי והזכרתי את כל החתומים שם על הציון. - ובטח מסר מהר"י שי' דובאוו מה שאמרתי לו בזה, בהיותו פה", וכן באיגרת ב' ניסן אל הרב נמצוב.
לא אל המעיל...
במשך כל ימי ה"שלושים" נשאר הרבי לבוש בבגדי שבת (ההסתלקות היתה כידוע בשבת), כובע שחור, וסירטוק. היו שחשבו שמכאן ראיה שבאופן כללי הרבי מסכים לעניין הנשיאות, אולם בסיום ה"שלושים" חזר ללבוש בימי החול את החליפה הקצרה, כפי שנהג לפני יו"ד שבט (אך נשאר עם הכובע השחור, ולא אפור כפי שלבש קודם).
באחת האסיפות של זקני החסידים עורר הרב שמואל לוויטין שיתכן והנהגה זו מראה שהרבי עדיין מסרב בענוותנותו הגדולה לקבל את נזר הנשיאות. ואכן, לכמה מזקני החסידים שניגשו לדבר עמו אודות ענין הנשיאות השיב לתדהמתם בשלילה מוחלטת!
בקשר לכך התקיימו אסיפות חשאיות של זקני החסידים. סיפרו שהרבי ענה ליהודי אחד שנכנס אליו בבקשה לקבלו ל"יחידות": "לאחד שלובש מעיל קצר אתה רוצה להכנס ל"יחידות"?... זה לא "רבי"... הראית פעם "רבי" עם מעיל קצר?...". אותו יהודי לא התבלבל ואמר: "לא באתי אל המעיל, באתי אל הרבי!".
כן סיפרו על יהודי אחד, לא מאנ"ש, ששאל את הרבי מתי יקבל את הנשיאות, וקיבל את התשובה: "דער רבי וועט זאגן" [=הרבי (מהוריי"צ) יורה מה לעשות].
"דיני נפשות בזה"
בי"ג אדר שלח הגאון החסיד הרב ישעיה הלוי הורביץ (מחבר הספרים: 'יבוא שילה', 'עדן ציון' ועוד) כתב התקשרות לרבי, שהשיב לו באיגרת מיום כ"ו אדר:
"הגיעני מכתבו מי"ג אדר. ונבהלתי בקראי אותו - לדרוש ממני ענינים שלא נתנו לי ואינם בי לא מהם ולא ממינם. ואין טענתי על כת"ר באשר אינו מכירי פנים אל פנים אבל חקירה ודרישה הו"ל לעשות מקודם, כי דיני נפשות בזה, וה' יזכנו כולנו להתקשר באילנא דחיי באמת".
וכעין זה כתב באיגרת מיום יו"ד ניסן:
"קבלתי מכתבו מועש"ק. ודבריו מבהילים וכבר עניתי לאחד שזהו ענין דיני נפשות וידוע כמה חקירה ודרישה צריך בדיני נפשות וכולי האי ואולי כו'. והם כותבים ושונים כו', ובלי ספק כוונתם רצוי', אבל כו'. ומה שהזכרתי את כולם בהיותי על הציון ובלי נדר אעשה כן גם מחר - הוא אלס גוטע פריינד [=בתור ידיד טוב], ונהגתי כן זה כמה שנים בהכנסי להיכל מו"ח אדמו"ר הכ"מ".
"ינחמנו בעתיד, מנחם בהווה"
לפני חג הפסח חזר הגאון החסיד הרב מאיר אשכנזי מביקורו בארץ-הקודש, ונכנס אל הרבי כשבידו רשימה של אדמו"ר מהוריי"צ משנת תרצ"א, בה מסופר אשר בתחילת נשיאותו של אדמו"ר הצמח צדק לא נסע אליו הגאון החסיד הרב נחמיה מדוברובנא, לליובאוויטש. באחד הלילות חלם רבי נחמיה שאדמו"ר הזקן בא אליו ושואל: "מדוע אין לך רב?". שאל ר' נחמיה: "ואת מי אקח לרב?" - ויענהו אדמו"ר הזקן: "אברהם הוא התחלת התיקון. גם נח הי' צדיק, אך הוא היה מדריגה שלפני התיקון, ונקרא נח ע"ש ינחמנו, אך בעולם התיקון מנחם, נח עם מ"ם לפניו שהוא התחלת ששה סדרי משנה, ומ"ם לאחריו שהוא סיום ששה סדרי משנה. ינחמנו בעתיד, מנחם בהוה", ומדברים אלה הבין רבי נחמיה שצריך הוא לנסוע לליובאוויטש אל הצ"צ. הרב אשכנזי טען לפני הרבי שדברי אדמו"ר הזקן מהווים נבואה לדורנו זה, אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א שהוא מיוצאי חלציו - בן אחר בן - של כ"ק אדמו"ר הצ"צ ונקרא בשמו הק', הוא זה ש"ינחמנו בעתיד", ומשום כך עליו לקבל על עצמו את כתר הנשיאות החבדי"ת.
אחר כך הגיש הרב אשכנזי פ"נ לרבי, וביקש שיענה לו על שאלותיו בתור "יחידות", אך הרבי סירב בתוקף וענה לו שיסע ל"אוהל" וישטח שם את בקשותיו. כאשר נוכח הרב אשכנזי שכל הפצרותיו אינן מועילות, החל לטעון באומרו שכל השנים היה במסירות נפש ברוסיה, אח"כ בשאנחיי, ועד שהשי"ת עזר לו וזכה לצאת מעמק הבכא ולבוא לכאן, ואם אין לו "רבי" אין כל זה שווה לו ולמה היה צריך את כל זה... ואז נענה לו הרבי, והסכים לקחת ממנו את הפ"נ וקיבלו ל"יחידות".
"לא בתור רבי"
אחד התמימים שלמד באותה תקופה ב- 770 מספר במכתב: כל אנ"ש כמעט מוסרים לרמ"ש את הפ"נ וגם זה הוא מסרב לקחת. הרבה שואלים ממנו עצה לא רק בענינים רוחניים אלא גם בגשמיות, ואף שבתחילה סירב לענות אך אח"כ נתן עצה.
בענותנותו היה מתחמק ואומר: "אני יודע בדיוק כמוכם", אך משלחצו עליו הסכים לתת עצות, כשהוא מדגיש: "לא בתור רבי". השואלים שנהגו לפי עצותיו הצליחו מאוד, וכשסיפרו לו שהצליחו אמר: "עתה כבר הוסרה ממני האחריות".
אחד מאנ"ש ניגש ומסר לו פדיון נפש, אך הוא החזירו לו והורה שילך בעצמו לציון קברו של אדמו"ר מוהריי"צ ויקראנו שם. נענה החסיד ואמר: עתה מבין אני את הנאמר לגבי משה רבינו: "ולא ידע איש את קבורתו", שכן אילו ידעו מקום קבורתו לא היתה מתאפשרת העברת המנהיגות לידי יהושע בתור ראש בני ישראל, שכן, כל פעם היה שולח את הפונים אליו לקברו של משה...
- כששמע זאת הסכים הרבי לקבל את הפ"נ.
"אנ"ש דפה מסורים לאדמו"ר שליט"א"
בחול המועד פסח כתב החסיד הרב פרץ מוצ'קין, ששהה אז בפאריז, אל ידידו החסיד הרב ישראל ג'יקובסון אודות הלך הרוח בין אנ"ש והתמימים בפאריז, בה שהה באותו עת ריכוז גדול של אנ"ש שיצאו מרוסיה:
"אנ"ש פה מסורים לאדמו"ר שליט"א, ואדמו"ר שליט"א הוא הראש אנ"ש דפה בכל... ובדרך כלל דעת אנ"ש גם פה שהנשיאות שייכת לאדמו"ר שליט"א".
"הרבי שליט"א יוליכנו אל הגאולה האמיתית"
לקראת ימים האחרונים של פסח הגיעו ל-770 הרבה אורחים מאנ"ש והתמימים, והתקיימו כמה כנסים חשאיים, שבהם החליטו כולם למנות את הרמ"ש שליט"א לממלא מקום.
באחרון של פסח בעת ההתוועדות ביקשו זקני אנ"ש מהרבי שיואיל לומר מאמר חסידות, אך הרבי שחק מהם.
בעת ההתוועדות מזג החסיד הרב אליהו יאכיל סימפסון יין לכוסו של החסיד הרב ירחמיאל בנימינסון, שיאמר "לחיים". ויענהו ר' ירחמיאל: אומר לחיים כאשר כ"ק אדמו"ר שליט"א יאמר מאמר חסידות. גם הרב סימפסון ביקש מהרבי שיאמר חסידות. אך הרבי סירב בתוקף, ואדרבה, דיבר בארוכה על כך שאין שום שינוי, וסיים: "והרבי שליט"א יוליכנו אל הגאולה האמיתית והשלימה".
אתם אוחזים אותי לשקרן?
באותה תקופה נכנס אחד מזקני החסידים וביקש מהרבי בשם כל אנ"ש והתמימים שיואיל לקבל את הנשיאות וכו', אך הרבי סירב בתוקף וטען כל הזמן שלא שמע כלום מחותנו הרבי בעניין זה.
בתוך הדברים וההפצרות וכו' הגיב החסיד הנ"ל שקשה להאמין שכ"ק אדמו"ר שליט"א לא שמע מאומה מחותנו אודות ענין הנשיאות וכו', ואז אמר לו הרבי בתמיהה "איר האלט מיר פאר א ליגנער?" [=אתם אוחזים אותי לשקרן?].
והסביר החסיד הנ"ל שזה בדוגמת הידוע שלאחרי הסתלקות אדמו"ר מהר"ש לא רצה אדמו"ר מהורש"ב לקבל את הנשיאות, ובעת ההתוועדויות היה מדבר רבות בשיפלות עצמו בביטויים חריפים וכו', והרי בודאי שלא הי' בזה ענין של שקר ח"ו, אלא היה זה מהענינים שצריכים ביאור ("וואס מען דררף פררשטיין"). וכך גם בענינינו, דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א אלו הם מהענינים שצריכים ביאור.
הרבי חייך ואמר: "גוט אויסגעדרייט זיך"... [=התחמקת יפה].
"אוזר ישראל בגבורה"
חסיד אחר מזקני החסידים שנכנס אל הרבי בבקשה דומה, טען לפניו כמה סיבות לפיהן לדעתו מוכרח הוא למלא את מקומו של אדמו"ר מהוריי"צ וכו', אולם הרבי ביטל את הכל במחי יד.
לפתע נזכר אותו חסיד בסיפור שאירע בחתונת הרבי, שלפני החופה חגר אותו חותנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ באבנט, ולפני זה אמר: אינני עושה עכשיו ברכה, כי כבר כיוונתי ע"ז בבוקר בעת אמירת ברכות השחר בברכת "אוזר ישראל בגבורה"...
כשגמר החסיד לספר את הסיפור החווירו פניו של הרבי, ושתק ולא הגיב מאומה.
מנהג זה של חגירת האבנט היה נהוג אצל רבותינו נשיאינו לדורותיהם, אשר נהגו לחגור באבנט את זה שעתיד למלא את מקומם בנזר הנשיאות - וראה בארוכה על-כך ב'בית משיח' גיליון 206 ע' 41 ואילך.
"אם יהודים נטפלים זוהי הוכחה שישנם כוחות"
בתחילת חודש אייר חזר החסיד הרב יוסף שי' ווינבערג מארץ-הקודש ונכנס לרבי למסור את בקשתם של אנ"ש שם בעניין קבלת הנשיאות. פני הרבי הרצינו ואמר: "אבער מ'דארף האבן הוראות", כלומר, שיש צורך בהוראות מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ.
הרב וויינברג אזר אומץ וסיפר לרבי שבישיבת תומכי-תמימים בווארשא כיהן כר"מ הרב דוד טייבלום, שהי' חסיד קוצק, ירא-שמים גדול ומפורסם בצדקותו. בשנת תרח"צ, כאשר נפטר האדמו"ר מקוצק, נתנו חסידיו את עיניהם בר' דוד וביקשוהו ליטול עטרת האדמורו"ת. הלה סירב, אולם משגברו עליו הלחצים החליט לשאול את פי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ.
הוא נכנס ל"יחידות" וסיפר לרבי את כל פרטי המעשה, והרבי אמר לו: "אז אידן טשעפין זאך צו, איז דאס א הוכחה אז ס'איז פאראן כוחות"...
הרבי הקשיב לסיפור בפנים רציניות ולאחר מכן שאל: "רק זאת אמר הרבי"?
הרב וויינברג סיפר אחר כך, שהבין שהרבי ידע גם על המשך הדברים שהוסיף אדמו"ר מהוריי"צ באותו מעמד: "רק שכדי לגלות את הכחות דררפן קריכן די אויגן פון קאפ..." [=צריכות העיניים לצאת מחוריהן], אלא שאת הדברים הללו הוא לא רצה בשום אופן לחזור בפני הרבי.
"ועד" לזירוז ההכתרה
באותה תקופה התקיימו הרבה אסיפות חשאיות בראשות רבני וזקני החסידים שבהן דנו על אופן ההתעוררות ("העלאת מ"ן") שבו יוכלו לפעול על הרבי את הרצון לקבל על עצמו את הנשיאות, כי ראו שאינו רוצה בכך בשום אופן, בתור תשובה לכל הפניות עליו היה הרבי מדבר בכל התוועדות על כך שחותנו הרבי נמצא אתנו בעולם הזה כמו קודם, ואף ביתר תוקף.
ולמרות שבפועל ראו החסידים שהרבי אכן ממלא את מקום חותנו בכל הענינים, הן בנתינת עצות והוראות בעבודת ה' והן בנתינת ברכות על ענינים גשמיים, ובריבוי מופתים וכו', אבל לאידך, אינו מסכים בשום אופן לקבל על עצמו את החלק הרשמי והגלוי שבענין הנשיאות, עם כל הענינים הפומביים והרשמיים השייכים לזה וכו'.
לצורך מטרה זו נוסד "ועד" מיוחד מבחירי אנ"ש במטרה לזרז את הכתרתו של הרבי כממלא-מקום. ה"ועד" פעל בחסותם של זקני אנ"ש ובראשם המשפיע רבי שמואל הלוי לויטין.
נוסעים לאוהל...
באחת האסיפות הוחלט שמניין מאנ"ש ילכו לציון של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ויקראו שם פ"נ כללי בשם כל אנ"ש והתמימים ברחבי תבל, שבו יבקשו מאדמו"ר מהוריי"צ שיפעל אצל חתנו את הרצון לקבל את הנשיאות.
ביום ב' אייר נסעו מניין מגדולי וזקני החסידים, וביניהם הרבנים החסידים: ר' ישראל ג'יקובסון, ר' אליהו סימפסון, ר' שלמה אהרן קזרנובסקי (ועוד), ומחשובי האברכים, ביניהם ר' דובער בוימגארטן ור' יוסף וויינברג (ועוד) וקראו שם פ"נ כללי, בבקשה כנ"ל, ושאם צריך "הוראות" אז שיהיו "הוראות".
ואכן מאז תאריך זה לא שמעו יותר מהרבי את הטענה ש"צריכים לקבל הוראות", למרות שהוא עדיין לא ניאות לקבל את הנשיאות.
מה שמותר ויש לי, אתן!
ביום שני ז' אייר נכנסה אל הרבי קבוצה מחשובי אברכי אנ"ש, ביניהם הרבנים החסידים: ר' אלי' נחום שקליאר, ר' מרדכי מענטליק, ר' יצחק דובער אושפאל, ר' יוסף וויינברג (ועוד), ואמרו לו שמתמסרים אליו בלב ונפש.
ואמר להם: "וואס איך מעג און האב, וועל איך געבען, און דאס וואס איך האב ניט און טאר ניט, קען איך ניט און וויל איך ניט [=מה שמותר ויש לי - אתן, ומה שאין לי ואסור לי - איני יכול ואיני רוצה].
האברכים הנ"ל ביקשו מהרבי לומר דא"ח, וענה להם שזה יהיה שינוי ממה שהיה עד עתה. וביקשו האברכים הנ"ל שלפחות יחזור חסידות של אדמו"ר הריי"צ, וענה שגם זה שינוי.
נשיאות על המוסדות
מוסדות חב"ד בכל רחבי תבל החלו לשלוח מכתבי התקשרות אל הרבי, שבהם הם מבקשים ומתחננים לפניו שיסכים לקבל את המוסדות תחת נשיאותו הקדושה.
החסיד הרב בנציון שמטוב הדפיס נייר מכתבים ("סטיישנערי") של ישיבת תומכי- תמימים באנגליה, כאשר בכותרת הגליון נדפס שהישיבה היא "תחת נשיאות כ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א", ושלח מכתב אישי אל אמו של הרבי, הרבנית מרת חנה, שנכתב על גליון כזה.
לא עבר זמן רב והוא קיבל מברק מהרבי (משוחזר עפ"י הזכרון): השתוממתי לראות את השם [הרב מ.ש. - באנגלית] מודפס בגליונות ישיבת תומכי תמימים לונדון. דרישתי בכל תוקף לשרוף את הגליונות הנדפסים מכבר ולחדול מלעשות עוד גליונות כאלה בלי רשות מפורשת ממני".
הנך מתכוון באמת
החסיד הרב שניאור זלמן שי' גורארי סיפר, שבאחד הימים נכנס אל הרבי וביקש שיקבל אותו ל"יחידות", שכן ברצונו לשאול שאלות מסויימות.
הרבי הביט עליו בתמהון ושאלו כשהוא צוחק: "איר מיינט דאס מיט אן אמת?"... [=אתם מתכוונים לכך באמת?].
הנ"ל השיב שהוא אינו מתבדח "אין נשמה זאכען", ואכן מתכוון לזה ברצינות. אז הרצין הרבי, התיישב במקומו, וענה לו על שאלותיו.
אחד התמימים סיפר שהוא הקיש על דלת חדרו של הרבי וכשקיבל את רשות הכניסה נכנס וביקש "יחידות". הרבי חגר את הגארטל, ניגש לחלון והוריד את הוילון, התיישב במקומו (המיוחד ל"יחידות") ופרץ בבכי... הנ"ל שאל כמה שאלות והרבי ענה לו על שאלותיו.
"איני יודע כוונתו בכל זה"
אחד החסידים כתב מכתב לרבי, כשעל המעטפה הוא כותב באנגלית את שמו הקדוש, אך בפנים המכתב כתב "כ"ק אדמו"ר שליט"א". הרבי עונה לו על כך ביום ז' אייר:
"נמסר לי מכתבו, כי כתב שמי על המעטפה, אבל בפתחי אותו ראיתיו כתוב לבית חיינו, ואיני יודע כוונתו בכ"ז, ולכן מסרתי מכתבו לאשת חבר כחבר, היא כבוד חמותי הרבנית תחי'".
יחד עם זאת, הרי שבאגרת הנ"ל מסיים הרבי:
"שמו ושמות בניו שיחיו שמזכיר במכתבו נזכרו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. וכן הזכרתים בהיכלו שבו נכנסים ליחידות ולנתינת פדיונות".
הרבי ידאג לחסידים
אחד מאנ"ש כתב לרבי, שאם ח"ו לא יקבל על עצמו את הנשיאות, אזי ח"ו יופסק ההמשכה מהפך השמן הרוחני של הבעש"ט, בו נמשחו רבותינו נשיאינו לדורותיהם (ראה ספר המאמרים תש"י ע' 361). ואשר על כן מוכרח כ"ק אדמו"ר שליט"א לקבל את הנשיאות. הרבי ענה לו על כך בער"ח סיון:
"מכתבו קבלתי ... אף שנתבהלתי .. מה שלוקח על עצמו לפסוק דינו של .... "פך השמן הבעל שם טוב, וחותך הדין בפשיטות, אשר "ויעמוד השמן" - ועדיין לא עברו, כשכתב זאת, ג' חדשים מיום יו"ד שבט.
"ובמה שכותב בנוגע אלי, קמחא טחינא טחין [=טוחן קמח טחון]. איני יודע מה ספרו לו, ואיני אחראי בעד זה.
"אבל יודע ברור, אז מיר פעלט חסידות און מיר פעלט הדרכה און נאך און נאך [=שחסר לי חסידות, וחסרה לי הדרכה ועוד ועוד]. ואיני מעלים זה מזולתי (ידוע פתגם מהר"ש נ"ע: נארען קען מען אפנארן נאר זיך [=לרמות אפשר לרמות רק את עצמו]), אמרתי זה מאז, ואומר אני זה גם עתה, און איך דארף ניט קיין עבודה אף זאגען דאס [= ואיני זקוק לעבודה כדי לומר זאת].
"(איך שרייב ניט אז עס פעלט מיר רבי, ווארום איך וויל זיין זיכער, אז דער רבי וועט מיר ווייטער פירען, ווארום אויב חס ושלום כו', איז ווי קען מען אזוי [= אינני כותב שחסר לי רבי, כיון שרצוני להיות בטוח שהרבי ימשיך להנהיג אותי, שכן אם חס ושלום כו', אם כן איך אפשר להיות ככה]).
"אלא, ווי וועט זיין מיט חסידים - דארף דאס דער רבי באזארגען, דאס איז זיינע אחריות [= אלא איך יהיה עם החסידים - צריך הרבי לדאוג לזה, זוהי אחריותו]".
"דער רבי זאל געזונד זיין"
בכ"ה אייר כתב החסיד הרב אברהם פאריז מכתב לרבי בו הוא מכנה אותו: "דער רבי זאל געזונד זיין", ומבקש ממנו שיואיל לקבל עליו את הנשיאות. הרבי ענה לו על כך בערב ראש חודש סיון:
"מכתבו מכ"ה אייר זה עתה נתקבל, ומאד מאד נהנתי מה שכתוב.
"בהזכירו את כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, זאל געזונד זיין, והוא מובן עפמש"כ באגה"ק סכ"ז שחיי הצדיק הם רוחניים אמונה ואהוי"ר, וידוע שהצדיק הולך מחיל אל חיל תמיד.
- ומה שכותב אודותי, הנה מה מועילה הכתיבה, אז איך האב דאס ניט פארט. איך אף זיך - דארף דאך ניט זוכען קיין רמזים ופירושים [=שבכל זאת אין לי את זה. אני על עצמי - הרי אינני זקוק לחפש כל רמזים ופירושים]. ומספיקה בשבילי התבוננות קלה בנדו"ז במעמדי ומצבי, כדי צו וויסען בא וואס מען האלט, איז וואס קען דא משנה זיין אנאדערער מיט ראיות ושכל? [=כדי לדעת היכן אוחזים, אם כן מה יוכל לשנות כאן הזולת עם ראיות ושכל?].
אלא, וואס וועט זיין? - איז וואס ווייס איך, וואס דער רבי טראכט, עס איז זיינע אחריות, וועט ער עס זיכער פארזארגען. ווי אזוי - ווייס איך ניט. דא נאך זאכן וואס איך ווייס ניט [=אלא, מה יהיה? מה אני יודע מה הרבי חושב, זוהי אחריות שלו, ובוודאי ידאג לזה, איך - אינני יודע. ישנם עוד דברים שאינני יודע]".
בינתיים החל ר' אברהם פאריז לפרסם ברבים אודות נשיאותו של הרבי, ואף כתב על כך לרבי, שענה לו על-כך בכ' תמוז:
"מכתבו - בלי הוראת זמן כתיבתו - קבלתי, איני יודע אם צדקו טענותיו, אבל מצד קבלת עול טאר מען אויך ניט נארען א אידען, ובפרט א רבים [אסור גם לרמות יהודים, ובפרט רבים]".
זה יכול להיות פעם אחרת
ביום ב' דחג השבועות התוועד הרבי עם כל הנאספים, אנ"ש והתמימים. באמצע ההתוועדות ביקשו זקני החסידים שיאמר חסידות וסירב בזה אבל אמר: זה לא חייב להיות דוקא עכשיו, זה יכול להיות פעם אחרת.
את ההתוועדות סיים הרבי במילים אלו:
כשמשיח - הרבי חותני - יבוא, וועט מעט פארשפארן בעטן זאגן חסידות אדער זאגן לחיים" [=לא יהי' צורך לבקש שיאמרו חסידות או לומר לחיים]. השי"ת יעזור שיבוא משיח.
השארתי לכם את ר' מענדל שלי
החסיד הרב אליהו סימפסון, ממזכיריו של אדמו"ר מוהריי"צ, סיפר שחלם חלום והנה הוא יושב בהתוועדות גדולה עם הרבי הריי"צ באולם גדול, וההתוועדות היא מאוד "געשמאק" ["טעימה"].
לפתע שואל אותו הרבי הריי"צ מדוע הקהל כל-כך שבור, והרי "איך האב געלאזט מיין ר' מענדל, ער איז ראוי צו דעם" [השארתי את ר"מ שלי, הוא ראוי לזה]". המחזה הזה חזר על-עצמו בחלום פעמיים ושלוש.
בהמשך החלום, אחרי ההתוועדות, נכנס הרבי הריי"צ לחדר מיוחד וביקש ממזכירו הרב סימפסון לסגור את הדלת, באומרו לו: "רוף אריין ר' מענדל, איך וויל אים מסמיך זיין" [=קרא פנימה לר"מ, אני רוצה להסמיך אותו], ואמר זאת פעם נוספת. כשהלך הרב סימפסון לפתוח את הדלת בשביל לקרוא לרבי, הוא התעורר מהחלום.
כאשר הרב סימפסון סיפר כל זאת לרבי, נענה הרבי ואמר: "כנראה חשבת על זה כל היום...", אך הרב סימפסון טען לפניו שדווקא היה טרוד באותו היום ולא חשב על-כך. הרבי הגיב: "איך פיל עס ניט" [=אני אינני מרגיש זאת].
בהרבה ענינים נעתר לבקשתינו
החסיד הרב שמואל זלמנוב, ממקורבי בית רבי, כותב במכתבו מיום כ"א סיון תש"י, אל דודו החסיד הרב שמואל זלמנוב, מזקני החסידים בתל-אביב:
"לעת עתה הרמ"ש שליט"א מסרב בקבלת הנשיאות, למרות כל הבקשות וההפצרות מאנ"ש שי' דפה, ואם כי בהרבה ענינים נעתר לבקשתנו והוא עונה על שאלות אנ"ש בענינים גשמיים וגם רוחניים, וגם מקבל פ"נ לקרוא על האהל ציון כ"ק אדמו"ר הכ"מ, ועוד שאר ענינים, אבל בגלוי אומר שאינו מקבל עליו מפני שאין לו הוראות ונתינת כח וכו'".
והחסיד הרב יצחק דובוב כותב:
"בדבר הכתרת הרבי שליט"א, באמת הי' עליהם החוב מוטל להשתדל בזה . . צריכים רבי שהוא הראש . . ובלא ראש מובן שכל הגוף כאין.
"תודה לאל אני בא במכתבים תכופים עם כ"ק אדמו"ר שליט"א והוא עונה לי על כל השאלות. אצלו ההרגש ממש שאדמו"ר נ"ע הכ"מ הוא חי ממש, וכן אמר והרגיש אדמו"ר נ"ע זי"ע הכ"מ על אביו רבינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע. ובאמת זהו כל עבודת הרבי לקיים עולם העליון בעולם התחתון, באמת זהו כל האדם אבל אנו מגושמים ואין אנו מרגישים כלום כמ"ש בתניא פ' מ"ו ע"פ ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך כו' כו' וד"ל.
"לפי דעתי היו כל בני חוץ לאמעריקא צריכים להכתירו בשם אדמו"ר שליט"א, ואז הי' הדבר בא ממילא אפי' שהוא אינו רוצה".
"הוגה ע"י כ"ק שליט"א"
בתחילת חודש תמוז הגיה הרבי שיחה בפעם הראשונה. השיחה היא מהתוועדדות שבת פרשת בהר-בחוקותי, מברכים-החודש סיון.
בסוף השיחה המודפסת רשמו המוציאים-לאור: "נרשם ע"י אחד השומעים, והוגה ע"י כ"ק שליט"א", אך כאשר הכניסו לרבי את השיחה המודפסת הבחין בזה, וכיון שסירב עדיין לקבל את הנשיאות תיקן את הלשון, ובמקום "כ"ק" כתב "הרמ"ש", אך אח"כ נמלך למחוק לגמרי את התיבות: "והוגה ע"י כ"ק שליט"א".
הרבי הורה לגנוז את כל הטופסים, ולהדפיס את השיחה מחדש בהשמטת תיבות אלו.
"כתב התקשרות" מארץ-הקודש
בחודש אב נערך כנס של אנ"ש והתמימים בארץ-הקודש. הכנס התקיים בירושלים, ונכתב בו "כתב התקשרות" אשר נערך על-ידי הגאון החסיד הרב שלמה יוסף זווין, ועליו חתמו רבני וזקני החסידים בארץ-הקודש, ביניהם הרבנים החסידים הגאונים: ר' אברהם חיים נאה, ר' שמריה נחום ששונקין, ר' עזריאל זליג סלונים, המשפיע ר' ניסן הורוויץ, ר' אברהם חן, ר' משה גורארי (ועוד).
על-פי הנוסח המוצע הוזכר שמו של הרבי בשורת ההפניה בתוספת תוארים שונים, ללא התואר כ"ק אדמו"ר שליט"א, אולם הגאון ר' אברהם חיים נאה הציע שהמכתב יתחיל כמקובל "כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א", כלומר, שאנ"ש מקבלים עליהם את הרבי ל"נשיא" מבלי לחכות להסכמתו. הרב נאה הוסיף ואמר, שהוא לא יחתום על כל נוסח אחר! הצעתו נתקבלה והתיקון נעשה, ורק אחר כך חתמו עליו כל אנ"ש בדחילו ורחימו.
אחר הכנס המשיך הרב סלונים בהחתמת זקני הזקנים שלא יכלו להופיע בכנס, ביניהם הגאון החסיד הישיש הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב, רבה של חברון.
טעם קבלת הפדיונות
בתחילת חודש אלול שאל אחד מזקני אנ"ש את הרבי, מדוע הוא מקבל פדיונות לקראם על ציון אדמו"ר מהוריי"צ באם הוא טוען שלא קיבל את הנשיאות, ובפרט שעל-ידי זה פוטר את הנותן מהרהורי תשובה ומשפיכת דמעות. הרבי ענה לו על-כך באיגרת מיום י"א אלול:
"מה ששואל במה שנותנים לי פדיונות להקריא על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, הנה א) שאלה זו צריך לשאול אצל הנותנים ולא אצלי, ב) קרה זה גם בחיי כ"ק מו"ח בעלמא דין, שהיו מוסרים על ידי פדיונות אליו. ג) במה שמקשה שעי"ז הנני פוטר את הנותן מהרהורי תשובה ומשפיכת דמעות, הנה לא עלה זה בדעתי, ולפעמים הנני מפרש זה בביאור להנותן, ולפעמים הנני מקשר זה הקריאה עם הבטחת הנותן לאיזה ענין של תורה ומצוה מצד הנותן, ות"ל אשר כבר ראיתי פירות בפועל מכמה וכמה שקיימו ומקיימים הבטחתם".
פ"נ כללי שהרבי יקבל את הנשיאות
ביום שני ט"ו אלול אירגן הגאון החסיד הרב ירחמיאל בנימינסון מניין מזקני החסידים ומחשובי האברכים (וביניהם הרב מרדכי שוסטרמן, הרב ישראל שמעון שי' קלמנסון ועוד), שנסעו עמו בשני מכוניות ל"אוהל" והקריאו שם פ"נ כללי - את הנוסח כתב הרב בנימינסון - בשם כל אנ"ש המבקשים מאדמו"ר מהוריי"צ שיפעל אצל חתנו שיואיל לקבל את עטרת הנשיאות באופן רשמי ובשלימות.
וזה לשון הפ"נ:
"אנחנו תלמידי ומקושרים מכבוד קדשם משתטחים מול הדרת קדשם היום ט"ו אלול יום הבהיר של התיסדות ישיבת תו"ת מתחננים בלב נשבר לעורר את חתנם הרה"ג והרה"ח הרמ"ש שליט"א לקבל על עצמו את הנשיאות של עדת חסידי חב"ד ולעורר רחמים רבים לפני הקב"ה לעזרהו ולהצליחהו להמשיך הפצת והרבצת אור תורת החסידות ועבודה פנימית בקהל עדת החסידים והתמימים שיחי' ויוסיף לעבוד בעבודת הרבצת תורה וחיזוק היהדות וחינוך הכשר בעם ושיחזק ה' בריאותו בעבודתו הקדושה במסירה אמיתית של כל אנ"ש והתמימים אליו בלא שום מניעות ועיכובים ח"ו ויתקבלו דבריו והשפעתו לטובה בתוך כלל אחבנ"י וגם שדבריו יהיו מתקבלים למעלה לטובה ולברכה לכל או"א בעצתו הק' בגו"ר להושע כאו"א בפרט וכלל ונזכה שינחלנו לקראת מש"צ בב"א".
כינוס ההכתרה באה"ק
בח"י אלול תש"י התקיים בארץ-הקודש כינוס ארצי של חסידי חב"ד, בהשתתפות כל אנ"ש והתמימים, ובראשם רבנים משפיעים וזקני החסידים.
מטרת הכנס היתה לחזק בהיקף ארצי את קבלת הנשיאות של הרבי, וברוח זה דיברו כל הנואמים.
בסיום הכינוס הכתירו באופן רשמי את הרבי לנשיא חסידי חב"ד, ולאחר מכן שלחו בשם כל המשתתפים לרבי מברק ובו ברכת "מזל טוב" לרגל הכתרתו לנשיא חסידי חב"ד.
ומעניינת התייחסותו של הרבי לכינוס זה באיגרת שכתב בז' תשרי תשי"א אל הגאון החסיד הרב גרשון חן: "ת"ח על השורות האחדות שכותב לי בדבר הכינוס שהי' בח"י אלול, ובטח, כפי המנהג, עשו פרטי כל מהשקו"ט והמו"מ שהי' שם".
"מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו"
החסיד הרב שלמה אהרן קזרנובסקי, מזקני החסידים, סיפר שבימים אלו חלם והנה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בא אליו בחלומו ביחד עם הרבי, ואדמו"ר מהוריי"צ פונה אל הרבי ואומר לו: "מה תצעק עלי - פארוואס שיקסטו אלץ אפ צו מיר [=מדוע הינך שולח את הכל אלי, שילכו לאוהל וכיו"ב], דבר אל בני ישראל - הויב אן זאגן חסידות, ויסעו - וועט זיין דער "הלוך ונסוע הנגבה", עס וועט ווערן ווררים און ליכטיג. [=תתחיל לומר מאמרי חסידות, ואז "ויסעו", יהיה בבחינת "הלוך ונסוע הנגבה" וזה יחמם ויאיר], ותנהל אותם לקראת משיח צדקינו".
למחרת בבוקר בא הרב קזרנובסקי ל-770 והכניס פתק לרבי ובו תיאר את כל פרטי החלום. הרבי קרא לו ונתן לו "יישר כח" על כך.
זקני החסידים אמרו שמזה שהרבי נתן יישר כח להרב קזרנובסקי משמע שהוא אכן מסכים סוף סוף למלאות את בקשתם ותחינתם של כל אנ"ש ברחבי תבל לקבל את עטרת נזר הנשיאות החבד"ית באופן רשמי ובגלוי.
[ולפי נוסחא אחרת פטרו הרבי בחיוך, ותו לא].
"ומה שכותב..."
החסיד ר’ יצחק גאנזבורג מארץ-הקודש כתב לרבי מכתב ובו מבקשו שירחם ויחוס על קהל עדת החסידים ויקבל עליו את עול הנשיאות.
ממענה הרבי אליו, בין כסא לעשור של שנת תשי"א, אנו למדים מעט מזעיר על עניינו של אדמו"ר נשיא ישראל:
ומה שכותב "אנא חוסו עלינו און זייט [ = ותהיו] וכו'" - הרי לזה צ"ל היכולת, כחות העצמיים, כחות ההילויים, כחות הגלויים, ושלימות לבושי מחדו"מ וכו' וכו'".
וכעין זה כתב גם אל החסיד הרב שלום פויזנר מפיטסבורג באיגרת מיום י"ג כסלו תשי"א:
"בענין מה שכותב בהנוגע לסדר כמו שהי' אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כו’ - הנה כבר כתבתי לאחד, שהרי לזה נצרך שיהיו אצלי כוחות עצמיים המתאימים לזה. וכן בנוגע לכוחות הגלויים, וכן בנוגע לג’ הלבושים דמחדו"מ וכו'"
הסקירה התפרסמה בעיתון בית משיח בגיליונות 217 ואילך בשנת תשנ״ט.