מאת הרב נחום שפירא
לחיים! לחיים ולברכה!
רבים שואלים: מהו החילוק העיקרי בהנהגה היום יומית בין "חסידי חב"ד" ולבין "אנשי המשיחסטין"? הלא לשניהם יש שתי אוזנים, שתי עיניים ואף אחד. שניהם לובשים כובעים, חליפות. שניהם (לכאורה) לומדים תורה ומקיימים מצוות – אז מה בעצם החילוק ביניהם בפועל?!
התשובה ע"ז פשוטה, ובהקדם:
לאחרונה השתתפתי במניין של קריאת התורה, ולא הי' כהן לעלייה הראשונה. האם מבטלים את ה"קריאת התורה"? לא! יש פתרון על-פי שו"ע והוא: במקומו של ה"כהן" קוראים ל"ישראל" והוא נעשה "במקום כהן" – וממשיכים בקריאת התורה.
דבר ברור הוא אשר ה"ישראל" שאותו קראו לעלי' של ה"כהן" לא נעשה בכך ל"כהן", אפילו באם יקבל אלף פעמים את העלי' של "במקום כהן" –לעולם לא יהי' כהן, ואסור לו לעלות לדוכן ולהתנהג כ"כהן" בשום דבר.
*
לאחר התבוננות קצרה בזה, באתי למסקנה פשוטה: זהו החילוק העיקרי בין "חסיד ליובאוויטש" לבין "משיחיסט"!!
ביום ג' תמוז תשנ"ד הסתלק אבינו רועינו כ"ק אדמו"ר זי"ע, מאז ממאנים חסידי חב"ד להנחם, ממאנים להשלים עם המציאות, והזכרונות והגעגועים העזים מתגברים וכו'. ביותר מתבטא הדבר כשמגיע חודש תשרי, חודש שהי' מלא בגילויים נעלים מהרבי, ואז נעשים הגעגועים חזקים יותר. כאשר הזמנים האלו באים, עולים הזכרונות של ימי האור והקדושה שחסרים לנו עתה. אין פ"נ כללי, אין תקיעות מפי הרבי, אין לעקאח, אין כוס של ברכה, אין חלוקת דולרים, אין כפרות, אין מארש נאפוליון, אין נטילת ד' מינים של הרבי, אין הקפות עם הרבי, אין גילויים, אין מענות מהרבי.
כל זה הוא ההרגש הפשוט שיש אצל כל חסיד חב"די.
אמנם מה עשו "אנשי המשיחיסטן"? מצאו "פתרון" לכל זה. הם מצאו... "במקום" רבי [או באנגלית "אלטרנטיבה"], והכל על מקומו יבא בשלום.
אין אנו זוכים לקבל מהרבי "כוס של ברכה" – אין בעיה! נעמוד בשורה ב-770 במוצאי יו"ט בסמיכות למקומו הק', במקום שחילק כוס של ברכה, "נקבל כוס של ברכה" ונכריז שזה "מהרבי" (גם בלעדיו) והכל טוב ויפה.
אין אנו זוכים לקבל "לעקאח" בערב יוהכ"פ – לא נורא, נעמוד בשורה בסמיכות ל"גן עדן התחתון" מתחת ל"מאגנעט" ונכריז שזה "לעקאח מהרבי" והכל טוב ויפה.
אין אנו זוכים לברך על "ד' מינים של הרבי" – לא נורא, אין בעיה! מישהו יקנה ד' מינים, נעמוד בשורה בסוכה הגדולה ב-770 ונכריז שזה "ד' מינים של הרבי" (גם בלעדיו) והכל טוב ויפה.
אין אנו זוכים לקבל מענות ברורות על שאלותינו ששאלנו מאת הרבי במשך ארבעים שנה – לא נורא! נפתח אגרות קודש, נשים נייר בא' העמודים, נמצא מילה או שורה יפה ונכריז "קבלתי מענה מהרבי" (גם בלעדיו) והכל טוב ויפה.
וכהנה רבות.
"חסידי חב"ד" באים מחודש תשרי שבורים ורצוצים על המצב שבו נמצאים אנו עתה לאחר ג' תמוז, ולעומתם "אנשי המשיחסטין" יוצאים מחודש תשרי שמחים וטובי לב.
במילים פשוטות: בשעה שחסידי חב"ד רוצים דוקא את הרבי עצמו (הרבי ה"או?ט?נטי") כפי שהי' בימי האור והקדושה, מסתפקים "אנשי המשיחיסטין" בכך שמצאו להם "במקום רבי", ("אלטרנטיב רבי").
הדבר המזעזע הוא: עפ"י הנהגה המוזרה הזו של אנשי המשיחיסטן, שמצאו להם "פתרון" ל"בעי'" של "ג' תמוז" הוא, הרי לשיטתם ג' תמוז תשנ"ד הי' יכול להיות גם (לא בשנת תשנ"ד, אלא) בשנת תשל"ד ר"ל! מה החילוק?! מדוע לא בעצם?! בין כך יש גם עכשיו הכל מהרבי! בין כך עושים "שביל" עבור הרבי להכנס למקומו הק' ב-770! בין כך מברכים אנו על "ד' מינים" של הרבי, בין כך מקבלים מענות מהרבי! - רחמנא ליצלן.
לשיטתם, טוב ונוח עכשיו יותר מכפי שהי' לפני ג' תמוז: בקיץ שעבר כשישב לו יהודי בביתו בעיה"ק צפת ולא ידע האם לרוץ למטה ל"מקלט" אם לאו, וחשש מפני הטילים, מה עשה? הוא "שואל את הרבי" (באמצעת האגרות) ו"הרבי עונה לו". ממש א מחי'! בשעה שבשנים כתיקונם קשה הי' לו לכתוב לרבי, קשה היה להשיג את חברי המזכירות לדעת האם יצא מענה ק' אם לאו, וגם אם כבר השיג את הרב קליין, לא בכל פעם קיבל מענה. אבל עתה: במשך כל היום "כותבים לרבי" ומיד "הרבי עונה". "הלואי" (ר"ל) הי' דבר כזה מלפני עשרים שנה...!
מילא אלו שראו את הרבי, היו בהתוועדות "און האבן זיך געווייקט" בד' אמות של 770 עד תשנ"ד, יודעים היטב בפנימיות לבבם אשר ה"משחק" החדש אינו אלא "משחק" כפשוטו. אבל הדור החדש אשר "לא ידע את יוסף" שמפטמים את מוחם עם שטויות כאילו "רואים את הרבי" או "שומעים את הרבי" או "מקבלים מענה מהרבי" או "ברכו על הלולב של הרבי" וכיו"ב והם מאמנים לכל זה – איז אויף זיי איז א ביטערער רחמנות.
לכן, במענה להשאלה מהו החילוק בין "חסידי ליובאוויטש", ו"אנשי המשיחסטין"? החילוק הוא עיקרי ויסודי. ובסגנון שאומרים ברבים כאשר עושים סיום על מסכת בש"ס - "אנו רצים והם רצים", על דרך זה אפשר לומר בנידון דידן, אנחנו רוצים והם רצים.
אנו רוצים את הרבי כפשוטו כפי שהי' קודם בלי שום שינויים כלל וכלל (הרבי ה"אוטנטי") והם רצים לרבי ה"פיקטיבי" החדש שנתהווה אצלם.
הם מכריזים הכרזות שונות למיניהם כל חד לפום שיעורי' דילי', יחי, מה"מ, מה"מ שיל"ו, "מה"מ שליט"א" וכיו"ב.
ואנו אומרים אודותם: "אח און וויי איז צו זיי, א פרעמדין רבי'ן האבן זיי"!
