לאחר המאמר האחרון שהבאנו כאן באתר, מגישים אנו לקוראי האתר מאמר נוסף פרי עטו של יצחק טסלר לשעבר עיתונאי בעיתון המודיע וכיום בעיתון מעריב וב-nrg, בקשר עם הסרט שהוקרן ביום ראשון האחרון בערוץ 10 על הרבי והחסידים.
מאז פטירת הרבי מלובביץ' לפני 18 שנים, נוצר קרע בחסידות חב"ד. יואב שמיר, יוצר "מחסומים", התחקה אחרי האדמו"ר האחרון של חב"ד, ופגש חסידים שכואבים את לכתו של רבם עד עצם היום הזה, גם אם הם בטוחים שהוא חי וקיים.
הקשר של יואב שמיר, במאי הסרט "הרבי מלובביץ", עם חב"ד - היה מקרי בהחלט, בכור ההיתוך הצבאי, "כששירת איתי חב"דניק חוזר בתשובה. במשך זמן רב הוא רצה שאניח תפילין, וכשלבסוף עשיתי את זה, זה גרם לו אושר. התגובה שלו הייתה מדהימה בעיניי. זה יצר אצלי סקרנות - מה גורם לו כזה אושר?"
הרזומה שבנה לעצמו יואב שמיר מורכב מסרטים שנויים במחלוקת ומעוררי דיון פוליטי. בשנת 2003 ביים את הסרט "מחסומים", שתיעד את המתרחש במחסומי צה"ל בשטחים. ב-2005 יצר את "חמישה ימים" שעסק בימי ההתנתקות מרצועת עזה, וארבע שנים לאחר מכן ביים את "השמצה" שהתחקה אחר תפיסת האנטישמיות בארץ ובעולם, וליווה את מנכ"ל הליגה נגד השמצה בארצות הברית, כמו גם קבוצת תלמידי תיכון במסעם לפולין.
סרטיו שהשתתפו בפסטיבלים בינלאומיים רבים ואף זכו בלא מעט פרסים, עוררו לא פעם עוררו מחלוקת בציבור הישראלי, וזכו לביקורת בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית. בתגובה לשאלה מה הניע אותו לביים סרט העוסק באחת החסידויות הגדולות בעולם, ועוד כזו המזוהה בחלקה עם הצד הימני של המפה - הוא מודה בחיוך כי ניגש אל הפרויקט פשוט מפני שפנו אליו מערוץ 10.
המפגש השני של שמיר עם חב"ד היה במהלך העבודה על "פליפ", סרט שעסק בישראלים הנוסעים למזרח הרחוק אחרי הצבא. "פגשתי את שליח חב"ד בהודו, הרב דני וינדרבאום, והתרשמתי ממנו ומחסידי חב"ד אחרים שהם לא מסתגרים", שמיר אומר. "לשם השוואה, כשצילמתי במאה שערים, ראיתי קהילה סגורה שאין לה רצון להיות בקשר עם העולם החיצוני. בחב"ד פגשתי אנשים שמתעניינים בי, שמכירים את התרבות שלי, קהילה שהיא חלק אינטגראלי מהישראליות".
בחב"ד חששו בתחילה מיצירת הסרט. הסיבה לחשש מוכרת לכל מי שבקי בקורות החסידות בשנים האחרונות – מאז ג' תמוז תשנ"ד (1994), חב"ד חצויה לשניים - מחד אנשי "הזרם המרכזי", המאמינים כי הרבי, שהיה ראוי להיות המשיח, הלך לעולמו בגיל 92, מבלי שהשאיר אחריו יורש. ומאידך גיסא "המשיחיסטים", שמאמינים כי הרבי חי וקיים.
"בחב"ד דווקא שיתפו פעולה", אומר שמיר. "הרב מנדי ברוד, דובר חב"ד, וסגנו הרב מוני אנדר, קישרו אותי עם הרבנים הבכירים. אבל כשזה הגיע לדרגים הגבוהים היו רגישויות. אמנם לא הייתי צריך לפרוץ חומת מגן בצורה, אבל בהחלט היו רגישויות".
שמיר בחר שלא להביע את דעתו, אלא ליצור סרט מתבונן, המותיר לצופה את החופש לגבש עמדה משלו כלפי החסידות: אם להעריך את השליחות הבוערת בחסידי התנועה, הממשיכה להגדיל את כוחה והשפעתה מדי שנה - או שמא לבקר את החסידים המתעקשים להאמין שהרבי שלהם, שנעדר זה 18 שנים, עודו קיים. ואולי להחזיק בשתי העמדות גם יחד.
הסרט אודות האדמו"ר השביעי של חב"ד, שמוקרן ערב מלאת 200 שנים למותו של בעל התניא, מייסד חסידו חב"ד - כולל שתי סצינות שעשויות לסדוק את חומות ציניות של כל אחד. הראשונה היא סצינת הפתיחה של הסרט, ובה מתבקש הרב אברהם שם-טוב לתאר את הרבי. הרב שם-טוב מרצין, חושב כמה שניות, ואז מכסה את עיניו בעזרת ידו, ודמעות מתחילות לזלוג במורד לחייו.
וגם כשהרב יהודה קרינסקי, "יו"ר המרכז לענייני חינוך" ומי שהיה מזכירו ונהגו של הרבי, מספר בגילוי לב: "הרבי היה מאוד בודד. ללא ילדים, וללא אחים ואחיות. הוריו נפטרו. יכולת לשמח אותו, אבל לא יכולת לספק אותו".
בתום עשיית הסרט, איך נראים הרבי והחסידות בעינייך?
"אני לא יודע, אני עדיין מעכל", אומר שמיר בגילוי לב. "נפתח לי חלון קטן, אבל ישנם עדיין דברים רבים שאני לא לגמרי מבין. מה שהרבי עשה היה די מדהים. הוא הוביל קהילה שהייתה לא מאוד גדולה, למקום שבו היא נמצאת כיום. בהיבט הזה אני יכול להשוות אותו לסטיב ג'ובס שהמציא משהו חדש לגמרי. זה מאוד מרשים - בצורה מאוד חכמה, הרבי הניח יסודות, לדברים שימשיכו הלאה. זה לא מובן מאליו".
שמיר מספר שמה שסיקרן אותו יותר מכל, הוא ההתמודדות של החסידים עם פטירתו של הרבי. הסרט כולל שיחות הן עם חסידי חב"ד שמפנימים בכאב את האובדן, והן עם אלה שדבקים באמונתם ומתעקשים לטעון כי הרבי בחיים. "האמת היא שהייתי רוצה לעשות סרט המשך", אומר שמיר, "נגעתי רק בקצה הקרחון. אני רואה בסרט התחלה של דרך, ואני מקווה שיהיה שיתוף פעולה בעתיד".
אם הרבי היה חי, מה היית שואל אותו?
"אין מה לשאול, רק לראות, לחוות ולהבין, לצלם ולתעד. כשאתה שואל שאלה, תשובה היא כבר משהו מתווך".
עוד כולל הסרט שמץ מהביוגרפיה הענפה של הרבי, צילומי שטח ב-"770" שבברוקלין, ניו-יורק (מרכז הפעילות של החסידות ובית מדרשו של הרבי) - כמו גם צילומים בכפר חב"ד בארץ, וכן ראיונות עם בכירי הרבנים של חב"ד בארה"ב, ובהם הרב אברהם שם-טוב, איש הקשר של חב"ד עם הממשל בוושינגטון, הרב יואל כהן והרב סימון ג'ייקובסון, כותבי משנתו של הרבי ("חוזרים" בעגה החב"דית), המסבירים כיצד הפיץ הרבי את משנתו בכל העולם, מחדרו הקטן בניו-יורק.
הרב שמואל בוטמן, מנהל צעירי אגודת חב"ד בניו-יורק, מזכיר את דבריו של הרבי לפיהם אף ש"בהגדה של פסח" יש ארבעה בנים, הדאגה של השליחים צריכה להיות ל"בן החמישי", זה שכלל איננו מגיע לליל הסדר בגלל חוסר היכרות עם היהדות. הרב יוסף קרליבך, "מנהל בית חב"ד הגדול בעולם" הנמצא בניו-ג'רזי, מסביר כיצד כל שליח בעולם חייב לגייס בעצמו את המימון לפעילות מטעם החסידות. לאורך הסרט משובצים קטעי ארכיון של הרבי, ובהם מפגשים עם מירי גולדפרב, מי שהייתה מלכת היופי של ישראל, וכן פוליטיקאי מתחיל בשם בנימין נתניהו.
מאז פטירת הרבי מלובביץ' לפני 18 שנים, נוצר קרע בחסידות חב"ד. יואב שמיר, יוצר "מחסומים", התחקה אחרי האדמו"ר האחרון של חב"ד, ופגש חסידים שכואבים את לכתו של רבם עד עצם היום הזה, גם אם הם בטוחים שהוא חי וקיים.
הקשר של יואב שמיר, במאי הסרט "הרבי מלובביץ", עם חב"ד - היה מקרי בהחלט, בכור ההיתוך הצבאי, "כששירת איתי חב"דניק חוזר בתשובה. במשך זמן רב הוא רצה שאניח תפילין, וכשלבסוף עשיתי את זה, זה גרם לו אושר. התגובה שלו הייתה מדהימה בעיניי. זה יצר אצלי סקרנות - מה גורם לו כזה אושר?"
הרזומה שבנה לעצמו יואב שמיר מורכב מסרטים שנויים במחלוקת ומעוררי דיון פוליטי. בשנת 2003 ביים את הסרט "מחסומים", שתיעד את המתרחש במחסומי צה"ל בשטחים. ב-2005 יצר את "חמישה ימים" שעסק בימי ההתנתקות מרצועת עזה, וארבע שנים לאחר מכן ביים את "השמצה" שהתחקה אחר תפיסת האנטישמיות בארץ ובעולם, וליווה את מנכ"ל הליגה נגד השמצה בארצות הברית, כמו גם קבוצת תלמידי תיכון במסעם לפולין.
סרטיו שהשתתפו בפסטיבלים בינלאומיים רבים ואף זכו בלא מעט פרסים, עוררו לא פעם עוררו מחלוקת בציבור הישראלי, וזכו לביקורת בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית. בתגובה לשאלה מה הניע אותו לביים סרט העוסק באחת החסידויות הגדולות בעולם, ועוד כזו המזוהה בחלקה עם הצד הימני של המפה - הוא מודה בחיוך כי ניגש אל הפרויקט פשוט מפני שפנו אליו מערוץ 10.
המפגש השני של שמיר עם חב"ד היה במהלך העבודה על "פליפ", סרט שעסק בישראלים הנוסעים למזרח הרחוק אחרי הצבא. "פגשתי את שליח חב"ד בהודו, הרב דני וינדרבאום, והתרשמתי ממנו ומחסידי חב"ד אחרים שהם לא מסתגרים", שמיר אומר. "לשם השוואה, כשצילמתי במאה שערים, ראיתי קהילה סגורה שאין לה רצון להיות בקשר עם העולם החיצוני. בחב"ד פגשתי אנשים שמתעניינים בי, שמכירים את התרבות שלי, קהילה שהיא חלק אינטגראלי מהישראליות".
בחב"ד חששו בתחילה מיצירת הסרט. הסיבה לחשש מוכרת לכל מי שבקי בקורות החסידות בשנים האחרונות – מאז ג' תמוז תשנ"ד (1994), חב"ד חצויה לשניים - מחד אנשי "הזרם המרכזי", המאמינים כי הרבי, שהיה ראוי להיות המשיח, הלך לעולמו בגיל 92, מבלי שהשאיר אחריו יורש. ומאידך גיסא "המשיחיסטים", שמאמינים כי הרבי חי וקיים.
"בחב"ד דווקא שיתפו פעולה", אומר שמיר. "הרב מנדי ברוד, דובר חב"ד, וסגנו הרב מוני אנדר, קישרו אותי עם הרבנים הבכירים. אבל כשזה הגיע לדרגים הגבוהים היו רגישויות. אמנם לא הייתי צריך לפרוץ חומת מגן בצורה, אבל בהחלט היו רגישויות".
שמיר בחר שלא להביע את דעתו, אלא ליצור סרט מתבונן, המותיר לצופה את החופש לגבש עמדה משלו כלפי החסידות: אם להעריך את השליחות הבוערת בחסידי התנועה, הממשיכה להגדיל את כוחה והשפעתה מדי שנה - או שמא לבקר את החסידים המתעקשים להאמין שהרבי שלהם, שנעדר זה 18 שנים, עודו קיים. ואולי להחזיק בשתי העמדות גם יחד.
הסרט אודות האדמו"ר השביעי של חב"ד, שמוקרן ערב מלאת 200 שנים למותו של בעל התניא, מייסד חסידו חב"ד - כולל שתי סצינות שעשויות לסדוק את חומות ציניות של כל אחד. הראשונה היא סצינת הפתיחה של הסרט, ובה מתבקש הרב אברהם שם-טוב לתאר את הרבי. הרב שם-טוב מרצין, חושב כמה שניות, ואז מכסה את עיניו בעזרת ידו, ודמעות מתחילות לזלוג במורד לחייו.
וגם כשהרב יהודה קרינסקי, "יו"ר המרכז לענייני חינוך" ומי שהיה מזכירו ונהגו של הרבי, מספר בגילוי לב: "הרבי היה מאוד בודד. ללא ילדים, וללא אחים ואחיות. הוריו נפטרו. יכולת לשמח אותו, אבל לא יכולת לספק אותו".
בתום עשיית הסרט, איך נראים הרבי והחסידות בעינייך?
"אני לא יודע, אני עדיין מעכל", אומר שמיר בגילוי לב. "נפתח לי חלון קטן, אבל ישנם עדיין דברים רבים שאני לא לגמרי מבין. מה שהרבי עשה היה די מדהים. הוא הוביל קהילה שהייתה לא מאוד גדולה, למקום שבו היא נמצאת כיום. בהיבט הזה אני יכול להשוות אותו לסטיב ג'ובס שהמציא משהו חדש לגמרי. זה מאוד מרשים - בצורה מאוד חכמה, הרבי הניח יסודות, לדברים שימשיכו הלאה. זה לא מובן מאליו".
שמיר מספר שמה שסיקרן אותו יותר מכל, הוא ההתמודדות של החסידים עם פטירתו של הרבי. הסרט כולל שיחות הן עם חסידי חב"ד שמפנימים בכאב את האובדן, והן עם אלה שדבקים באמונתם ומתעקשים לטעון כי הרבי בחיים. "האמת היא שהייתי רוצה לעשות סרט המשך", אומר שמיר, "נגעתי רק בקצה הקרחון. אני רואה בסרט התחלה של דרך, ואני מקווה שיהיה שיתוף פעולה בעתיד".
אם הרבי היה חי, מה היית שואל אותו?
"אין מה לשאול, רק לראות, לחוות ולהבין, לצלם ולתעד. כשאתה שואל שאלה, תשובה היא כבר משהו מתווך".
עוד כולל הסרט שמץ מהביוגרפיה הענפה של הרבי, צילומי שטח ב-"770" שבברוקלין, ניו-יורק (מרכז הפעילות של החסידות ובית מדרשו של הרבי) - כמו גם צילומים בכפר חב"ד בארץ, וכן ראיונות עם בכירי הרבנים של חב"ד בארה"ב, ובהם הרב אברהם שם-טוב, איש הקשר של חב"ד עם הממשל בוושינגטון, הרב יואל כהן והרב סימון ג'ייקובסון, כותבי משנתו של הרבי ("חוזרים" בעגה החב"דית), המסבירים כיצד הפיץ הרבי את משנתו בכל העולם, מחדרו הקטן בניו-יורק.
הרב שמואל בוטמן, מנהל צעירי אגודת חב"ד בניו-יורק, מזכיר את דבריו של הרבי לפיהם אף ש"בהגדה של פסח" יש ארבעה בנים, הדאגה של השליחים צריכה להיות ל"בן החמישי", זה שכלל איננו מגיע לליל הסדר בגלל חוסר היכרות עם היהדות. הרב יוסף קרליבך, "מנהל בית חב"ד הגדול בעולם" הנמצא בניו-ג'רזי, מסביר כיצד כל שליח בעולם חייב לגייס בעצמו את המימון לפעילות מטעם החסידות. לאורך הסרט משובצים קטעי ארכיון של הרבי, ובהם מפגשים עם מירי גולדפרב, מי שהייתה מלכת היופי של ישראל, וכן פוליטיקאי מתחיל בשם בנימין נתניהו.
 |
| יצחק טסלר |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך
המשך לשמור קשר עם אתרינו
באם ראית משהו שיכול לעניין את קוראינו אנא שלח למערכת האתר