במקביל החל להדריך גם את קהל החסידים, כשהוא מספק להם הוראות כלליות ופרטיות.
"אותם החזקתי ואותם אחזיק"
על אף שקבלת הנשיאות הרישמית של הרבי - באופן גלוי - היתה רק ביו"ד שבט תשי"א, הרי שלאמיתו של דבר כבר בתש"י קיבל הרבי את הנשיאות על החסידים, כשהוא מדריך אותם ונותן להם הוראות כלליות ופרטיות (כפי שיסופר לקמן). במקביל אף החל בבניית וחיזוק מוסדות חב"ד וקהילות אנ"ש בכל רחבי תבל (כמסופר בארוכה בפרקים הקודמים).
דברים אלו אמורים בפרט בייחס לבחורי הישיבה - "תלמידי התמימים", שכבר בתש"י קיבל הרבי את הנשיאות עליהם, כפי שהעיד על כך בדבריו אל הרה"ג והרה"ח ר' ירחמיאל בנימינסון באחת הפעמים שהלה ביקש ממנו שיואיל לקבל על עצמו את עול הנשיאות:
כאשר הרבי סירב בתוקף והרב בנימינסון טען לעומתו: מילא אנחנו, הזקנים, אך מה יהיה עם הצעירים?! נענה כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר לו: "פון די יונגע האב איך זיך קיינמאל ניט אפגעזאגט, זיי הרלט איך און זיי וועל איך האלטן". (מהצעירים מעולם לא מנעתי את עצמי, אותם החזקתי ואותם אחזיק).
ואכן, זמן קצר לאחר ההסתלקות של הרבי הריי"צ, החל הרבי לקרב מאד את תלמידי התמימים, בקירוב פנימי ועצמי, והיה מתעניין במצבם הרוחני והגשמי. הרבי אף החל לתת לכל אחד מהם הוראות פרטיות ובעבודת ה', ביחד עם סדר הלימוד בתורת הנגלה ובתורת החסידות. הם היו הראשונים שזכו שהרבי יקבלם ליחידות.
לפי בקשתו היה הרבי מקבל באופן קבוע מהנהלות ישיבות תומכי תמימים רשימות מפורטות מהתלמידים, כשרונותיהם, סדר לימודם והנהגתם, ולפי רשימות אלו נתן הרבי הוראות בהדרכה, הן להנהלות הישיבות והן לתלמידים עצמם.
כמו דבורים סביב הדבש
"כמים הפנים לפנים". תלמידי התמימים התקשרו אל הרבי באהבה עזה ובהתקשרות עצומה ומסרו את עצמם לגמרי אליו. העידו על כך בשעתו זקני החסידים בניו-יארק במכתב מחורף תשי"א אל רבני וחשובי החסידים שבארץ הקודש: "כל התלמידים כרוכים ונמשכים אחריו בחבלי עבותות אהבה והערצה, ושותים בצמא את דבריו הק' יחד עם כל אנ"ש שי'".
גם הרה"ג הרה"ח ר' יצחק דובוב, מזקני החסידים ששהה ב-770 לאחר ההסתלקות, מעיד על כך באחד ממכתביו: "וראיתי בעיני ההתקשרות מהאברכים וכל בני הישיבה לאדמו"ר שליט"א, כמו שאמר אז ידידינו התמים הרה"ח ר' משה לייב יחי' [רודשטיין]: מען קלעפט זיך צו עם ווי בינען ררום האניק (נדבקים אליו כמו דבורים סביב הדבש)".
ואכן לא בכדי כינה הרבי (בברכת התמימים מעיוהכ"פ תשי"ב, ועוד) את תלמידי התמימים: "דעם רבי'נס קינדער".
היחידויות הראשונות
עוד בשלהי חורף תש"י החל הרבי לקבל ל"יחידות" את תלמידי התמימים. אחד התמימים שלמד אז ב-770, מספר שבפעם הראשונה שנכנס אל הרבי שליט"א וביקש שהרבי יקבלו בתור "יחידות", כשהוא מושיט בידו את הפ"נ (פדיון נפש), לא סירב לו הרבי, אלא מיד חבש את כובעו על ראשו הק' וקיבל ממנו את הפ"נ, אף שבאותה שעה סירב הרבי עדיין לקבל פני"ם מאנ"ש כמו גם לקבלם ל"יחידות".
הרב דוד שי' רסקין מספר: זמן קצר לפני הסתלקותו של הרבי הריי"צ הגענו לארה"ב קבוצת בחורים מפריז, וזכינו להיכנס ליחידות כללית אל הרבי הריי"צ. היה זה כשבוע לפני ההסתלקות. בסוף היחידות אמר לנו הרבי הריי"צ: "מזמן לזמן ייכנס כל אחד מכם (ליחידות) לבדו, ואז נדבר".
לאחרי ההסתלקות רציתי שהרבי שליט"א יקבל אותי בתור "יחידות". נכנסתי אליו ואמרתי שכיון שהרבי הריי"צ אמר לנו שמזמן לזמן ייכנס כל אחד מאתנו לבד ל"יחידות" ואז ידבר עמנו, ובינתיים הייתה ההסתלקות, לכן מבקש אני שהרבי שליט"א יקבל אותי ל"יחידות". הרבי אכן נענה לבקשתי, התקבלתי ל"יחידות" והרבי ענה על שאלותיי.
הדרכת התמימים
הדרכת התמימים החלה זמן קצר לאחר סיום השלושים להסתלקות הרבי הריי"צ. אז כתב המשפיע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן אל הרבי, שהיות שהוא שלח לרבי הריי"צ לפני ההסתלקות רשימה מפורטת מתלמידי ישיבת תומכי-תמימים בתל-אביב, ואינו יודע אם הרבי הריי"צ הספיק לפתוח מכתב זה, לכן הוא כותב עתה אליו:
"בקשתי מכת"ר, אם שכ"ק הכ"מ לא הספיק לפתחם, יפתח כת"ר ויכנס לחדר שכ"ק הכ"מ מקבל אנ"ש על יחידות ויגש לשלחנו הקדוש ויצייר לפניו כמו שכ"ק יושב בחיים חיותו ויאמר לו שע"פ בקשתי - בשם שלמה חיים בן יהודית - קורא לפניו רשימת התלמידים מתומכי תמימים ליובאוויטש אשר בתל אביב . . רשימת התלמידים יחיו הנה אחר קריאתו לפני כ"ק הכ"מ תשאר מונח על שלחנו הקדש . . ידע כת"ר איך ובמה להמשיך עבודתו גם להבא".
בהתאם לבקשתו השיב לו הרבי באיגרת מיום כ"ה אדר תש"י:
"מכתבו מט' אדר הגיעני, ומלאתי בקשתו לקרות רשימת תלמידיו . . בהיותי על הציון. כבקשתו נשארה רשימת התלמידים אצלי".
אח"כ המשיך הרבי להתעניין אצל הרש"ח קסלמן אודות התקדמות התלמידים בתורה ועבודה ואודות סדר לימודם, וביקשו להודיעו על-כך בעיתים קבועים:
"בטח ימשיך בעבודתו בקודש... יודיע מהתלמידים והלימודים" (מאיגרת ער"ח סיון תש"י).
"מה טוב, אם יודיע מהתקדמות התלמידים בתורה ועבודה לעיתים קבועים" (מאיגרת ג' תמוז תש"י).
כמו כן נתן לו הרבי הוראות בסדר לימוד החסידות בישיבה:
"במה שכותב בסדר לימוד דא"ח בג' הכיתות וכו', הנה כבר מילתי אמורה כמה פעמים אשר לכל הפחות בשנה זו על כל אחד ואחד ובפרט על התלמידים התמימים לקבוע שיעור לימוד בתורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, ובהמוסדות צריך להיות זה גם בסדר הלימוד של כל כיתה וכיתה" (מאיגרת כ"ג מנ"א תש"י).
סדר הלימוד לתמימים
בשלהי אייר תש"י נכנס אחד התמימים ליחידות אצל הרבי, ושאל: כיון שהרבי הריי"צ הנהיג כאן אשר התמימים מגיל עשרים בערך ילמדו אחר-הצהריים שלחן ערוך "יורה-דעה", על כן אני שואל אם גם אני אלמד "יורה-דעה"?
הרבי ענה לו: "תפנה אל הרב מרדכי מענטליק ותדבר אתו בלימוד. בעוד כמה ימים, אחרי שאדבר עם הרב מענטליק, אומר לך מה ללמוד".
הנ"ל עשה כהוראת הרבי ודיבר עם הרב מענטליק בלימוד. אחרי כמה ימים נכנס שוב אל הרבי, שהורה לו: "אל תלמד כעת "יורה דעה", ולכל הפחות עוד שנה, שנה וחצי, תלמד גמרא בעיון, היינו עם הראשונים עד הפסק-דין בשלחן-ערוך, ולפנות ערב ללמוד גמרא לגירסא (היינו רק עם התוספות), אבל העיקר הוא הריבוי מה שיותר".
הרבי גם אמר לו: "כ"ק מו"ח אדמו"ר רצה מאד אז מ'זאל קענען לערנען" [=שידעו ללמוד], ועורר אותו מאד על ההתמדה. גם אמר לו ללמוד דא"ח בעיון, באומרו: "בלימוד הדא"ח נוגע העיון והעמקה, אבל בנוגע לתפלה העיקר הוא צוטראגן צו זיך בעבודה בפועל". בסיום ה"יחידות" ברכו: "שיקויימו בך ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר ושתזכה שתושלם על ידך כוונת כ"ק מו"ח אדמו"ר".
בתחילת תשי"א החל הרבי לתת סדר בלימוד לרבים מתלמידי התמימים בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770. לרבים מהם הורה ללמוד עניינים מסויימים בנגלה ובחסידות ולסיימם עד תאריך מסויים, וכל זה בנוסף לסדרי הישיבה הרגילים. וכך מסופר במכתבו של אחד התמימים שלמד אז ב-770:
"כשנכנסתי ליחידות אל כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לי הרבי: צריכים כבר לחשוב אודות "תכלית". כשם שישנה "תכלית" בגשמיות כך ישנה "תכלית" ברוחניות. היינו שצריך להתמסר לענין מסוים בלימוד במקום שלבו חפץ".
"ושאל אותי: במה יש לך "חוש" יותר? – ועניתי: בכל ענין אשר תאמרו. ואמר לי: למה צריך להיות הכל בדרך גזירה? והרי הגמרא אומרת שצריך להיות במקום שלבו חפץ! כשראה הרבי שאני ממשיך לשתוק, החל למנות עניינים מסויימים בדא"ח והורה לי לבחור באחד מהם, ושאודיעו למחרת באיזה ענין בחרתי ללמוד.
"אחד הדברים שהרבי אמר לי ללמוד היה "ספר המצוות" של ה'צמח-צדק', באומרו שהכוונה בלימוד היא בשביל להעשיר את הידיעות, ולא להתפלפל יתר על המדה, אך ברור שצריך להבין את אשר לומדים. והוסיף: כן גם בלימוד הנגלה לגירסא, אין צורך "גריבלן זיך" בלימוד, אך מוכרחים ללמוד עם פירוש התוספות, כי ללא תוספות אין זה נחשב ל"לימוד" כלל. וסיים: פשוט צריכים (כלשון העולם) "שטייגן אין לערנען" [=להתקדם בלימוד]. וכמובן שאין זה פוטר מלימוד החסידות בעיון, עבודת התפלה, ולימוד הנגלה בעיון ולגירסא".
בתחילה לא ידעו הבחורים האחד על הוראות שקיבל חברו, וכל אחד היה לומד לעצמו, בחדרו, אחרי ה"סדר", את שהורה לו הרבי ללמוד. אחר תקופה מסויימת, כאשר נעשה סדר קבוע שהרבי קורא לבחורים ומצווה אותם ללמוד ענין מסויים - התפרסם הדבר, ואז החלו כולם ללמוד - את שהרבי הורה לכל אחד מהם בנפרד - יחדיו באולם הישיבה. עובדה זו הוסיפה חיות מיוחדת, שכולם ידעו שהם לומדים במקום אחד ומקיימים את הוראותיו של הרבי.
מאז היו נשארים בכל יום, אחרי ה"סדר", עשרות בחורים, עד לשעה אחת-עשרה לערך, כדי לסיים את מה שהרבי הורה להם ללמוד, ועמלו על כך ביגיעה רבה.
הידיעות מגיעות לארץ-הקודש
ידיעות אלו, שהרבי עצמו החל בהדרכת התלמידים יחד עם סדר הלימוד, הגיעו גם לארץ-הקודש, ובתחילת חודש כסלו תשי"א ביקש המשפיע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן מהרבי שיתן הוראות גם עבור תלמידי ישיבת תומכי-תמימים אשר בתל-אביב.
וכה הוא כותב במכתבו: "נהניתי מאד ממה שקראתי היום במכתב תלמיד אחד מתו"ת בארצוה"ב וראיתי שכ"ק התחיל להתענין בהציור פנימי של התלמידים ונתן הוראות פרטיות לכל תלמיד ותלמיד בפרט לחזור בע"פ איזה ענין בנגלה או בדא"ח כו' והתלמידים יחיו שבעים רצון ממה שכ"ק יחי' מתעסק אתם. יתן השי"ת שתהי' התחלה טובה להצליח בהצלחה מופלגה, המעשה והעושה כו'. ומצדי אני מבקש מכ"ק לבא במכתבים בנתינת הוראות גם לתלמידי תת"ל אשר בתל אביב, ובודאי ימלאו פקודתו".
הרבי אכן נענה לבקשתו, ונתן לו הוראות כלליות באופן לימוד תורת החסידות בישיבה. וכך כותב הרבי, בחנוכה תשי"א:
"בנוגע לשאלתו בענין לימוד החסידות -
"שתי נקודות כלליות בלימוד תורת הדא"ח, שלפי דעתי צריך להיות בכל ישיבות ליובאוויטש, והן: (א) צריך להכין את התלמידים באופן שבמשך זמן לא ארוך יוכל כל אחד לחזור מאמרי דא"ח באופן שיפעול על השומעים, וגם על אלו שאינם משכילים בתורת הדא"ח, (ב) ידיעה יותר רחבה בתורת הדא"ח, ולדאבוני, ענין השני מורגש בו חסרון גדול ביותר, אפילו בתלמידים שלמדו כמה שנים את תורת הדא"ח, וכמה ענינים יודעים הם לעומקם, אבל מספר ענינים שיודעים קטן הוא במאד מאד. ואי איישר חילי, הייתי מנהיג בכל מקום ומקום לימוד תורת הדא"ח לא רק לעיוני אלא שיעור מיוחד למיגרס (אף שבכלל מאנט חב"ד פנימיות), פשוט וויסען ענינים".
מאז ואילך אכן נקבע בישיבות חב"ד בעולם סדר מיוחד ללימוד חסידות לגירסא.
ישיבת תומכי-תמימים בצרפת
בקיץ תש"י החל המשפיע הרה"ח ר' ניסן נמנוב לשלוח אל הרבי את רשימות התלמידים בישיבת תומכי-תמימים בצרפת, כדי שהרבי יתפלל עבורם ויאציל להם מברכותיו הקדושות. כן הוא גם ביקש מהרבי ברכה להצלחה בעבודתו בישיבה, והרבי ענה לו על-כך בערב ר"ח מנחם-אב תש"י:
"נתקבלו מכתביו . . עם הרשימות דהתלמידים . . ובהיותי על הציון קראתי הפ"נ והרשימות . . ובנוגע להצלחה בעבודתו במלאכתו מלאכת שמים, הנה מלאכה זו עצמה הצלחה כרוכה בה . . ובפרט שכ"ק מו"ח אדמו"ר אוחז בידו ומנהיגו, ורק שצריך זהירות יתירה שלא לערב רצונות עצמו".
ובאיגרת מיום ה' טבת תשי"א כתב אליו:
"בחג הגאולה הוא י"ט כסלו העבר, בהיותי על הציון קראתי את רשימות ההנהלה, המורים והתלמידים ע"פ הרשימות ששלח לי כת"ר . . יותר פ"נ מתלמידיו (לר"ה העבר) אין כאן. אבל כמה פ"נ נתקבלו מבלי הוראת שם המשפחה של הנשלח (אפי' על המעטפה) ובלי אדרעס שלו, ואולי גם מהנ"ל בכלל אלו".
הישיבה באוסטרליה
לאחר הקמת הישיבה באוסטרליה - בתחילת חודש סיוון תש"י - שלח מנהל הישיבה, הרה"ח ר' שניאור זלמן סרברנסקי, את תוכנית הלימודים של הישיבה אל הרבי, וביקש את הסכמתו וברכתו.
הרבי השיב לו על-כך באיגרת מיום ט"ז סיון תש"י:
"לתכנית הלימודים מהנכון להכניס לימוד דינים הרגילים ביותר מקצור שולחן ערוך וכיו"ב".
בשלהי אותה שנה שלח הנ"ל אל הרבי את רשימת תלמידי הישיבה, וביקש שהרבי יברכם בברכת שנה טובה.
על-כך ענה לו הרבי באיגרת מיום כ"ה אלול:
"כבקשתו אקרא רשימת התלמידים על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, הצלחה בלימוד בתורה וביראת שמים, וקיום המצות בקבלת עול ובשמחה גם יחד".
"מכתב כללי" לתלמידי הישיבות
ביום הראשון של סליחות שנת תש"י פנה הרבי לראשונה ב"מכתב כללי" אל תלמידי הישיבות, וכינה אותם בתואר "ידידי". וכה כתב אליהם:
"ברשות הרבנים הגאונים שליט"א, מנהלי הישיבות, הנני פונה אליכם בזה ידידי, תלמידי הישיבות, ביחוד.
"...עליכם אחריות מיוחדת להיות מן הראשונים, הן בהעושים הן בהמעשים את אחרים, לנתינת הצדקה הרוחנית לעניים בדעת, ונתינה בעין יפה וביד רחבה.
"...בימי חודש תשרי הבע"ל . . עליכם להתאזר ביתר שאת ויתר עז:
א) בעבודה עם עצמו.
ב) בעבודה עם הזולת: לקרב את הצריכים קירוב ולחזק את הצריכים חיזוק - בעבודת התשובה למוד התורה וקיום המצות. וביחוד לנהל תעמולה רחבה ובכל אופנים המתאימים, אשר כל ילד וילדה, נער ונערה בישראל צריכים להתחנך בחנוך הכשר, ברוח ישראל סבא, בלי פשרות".
והרבי סיים את מכתבו בנוסח: "המברך ומתברך בכתיבה וחתימה טובה", וחתם:
"מנחם מענדל בן חנה שניאורסאהן
חתנא דבי נשיאה כבוד קדושת אדוננו
מורנו ורבנו (מליובאוויטש) זצוקללה"ה
נבג"מ זי"ע הכ"מ.
הליכה לבתי-כנסיות בראש-השנה
את כוונתו הקדושה במכתבו לתלמידי הישיבה ביאר הרבי בהתוועדות שבת פרשת נצבים, כ"ז אלול תש"י, כשבין הדברים אמר:
"מאחר שתלמידי הישיבות יתרונם בשני דברים: (א) יש להם מה לתת, כיון שנמצאים בד' אמות של תורה, (ב) יש להם סגולת המרץ, שכן הוא טבע בני הנעורים - כדאי ונכון שילכו בראש השנה לבתי-כנסיות כדי לעורר את בנ"י".
וסיים: "כל אחד מאתנו רוצה לראות את הרבי, כ"ק מו"ח אדמו"ר, כדי שיפתור את שאלותיו, שהרי לכל אחד ואחד ישנם שאלות (גם מי שאינו יודע שיש לו שאלות), וכדי לפתור אותם צריך לראות את הרבי. והעצה לזה - ההליכה בראש השנה לבתי-כנסיות לעורר את בנ"י, נשמות בגופים, שבזה מקיים רצונו של הרבי, ועי"ז יזכה שהרבי יפתור את שאלותיו באופן של נשמה בגוף".
"מכתב כללי-פרטי" לתלמידי התמימים
בשלהי תשרי תשי"א החל הרבי בכתיבת "מכתב כללי פרטי" אל תלמידי התמימים, אותו שלח לכל אחד מתלמידי התמימים ששלח אליו פ"נ לקראת ראש השנה תשי"א. במכתב זה כתב הרבי:
"הפ"נ שלו נתקבל, וקראתיו בערב יום הקדוש על הציון, ואח"כ בהיכל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, שלשם נכנסים לנתינת פדיונות ויחידות.
"וצדיקא דאתפטר, דאשתכח בהאי עלמא יתיר מבחיוהי, בטח נתן ברכתו והשי"ת ימלא ברכתו בגשמיות וברוחניות.
"בטח יוסיף אומץ בשקידה בלימודו וגם ישמור השיעורים השוים לכל נפש בחומש תהלים תניא שקבע כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ונעתקו ב"מורה שיעור".
"ויהי רצון שיגדל להיות ירא שמים חסיד ולמדן.
"ונשיא המוסד שלומד בו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, יוכל לומר עליו בשביעת רצון: ראו גידולים שגידלתי.
"בברכת הצלחה בלימודו ביראת שמים.
מ. שניאורסאהן".
הדרכת החסידים
שינוי נוסח הפ"נ
במקביל להדרכת התמימים החל הרבי להדריך גם את החסידים, על ידי נתינת הוראות כלליות, כדלקמן:
אחת ההוראות הראשונות היתה אודות נוסח הפדיון-נפש שרבותינו נשיאינו היו כותבים: "אנא לעורר רחמים רבים ממקור הרחמים . . ע"ד מכניסי רחמים כמבואר בתשובת מהרי"ב [מהר"י ברונא] ז"ל" - שבתשובה הנ"ל מבואר ההיתר לכתיבת פ"נ, אף שלכאורה הוא ענין של "ממוצע" - וכה נהגו גם החסידים בכתבם את הפני"ם שלהם.
הרבי התייחס לכך בהתוועדות ב' אייר תש"י באומרו:
"אילו יישר חילי הייתי מבטל נוסח זה: א) כי הפ"נ ענינו בקשת רחמים, ולא ביאור ההיתר על זה (המבואר בתשובות מהר"י ברונא). ב) אין צורך ליתן לרבי כתובות מהיכן לעורר רחמים "ממקור הרחמים", הרבי יודע בעצמו מהיכן לעורר רחמים, ואולי רצונו לעורר רחמים ממדריגה נעלית יותר מזה, ואף שכ"ק מו"ח אדמו"ר היה כותב נוסח זה, אבל זהו "רבי'סקע ענינים" ואינו שייך אלינו".
ומאז שינו החסידים את נוסח הפ"נ.
מזמור התהילים של הרבי
מנהג חסידי ותיק מקדמת דנא לומר בכל יום את מזמור התהילים של הרבי. לאחר הסתלקותו של הרבי הריי"צ היו שפסקו מלומר את מזמור התהלים שלו, והרבי עורר על כך בכמה מהתוועדויותיו ובאיגרותיו, שעל החסידים להמשיך לומר את הפרק של הרבי הריי"צ (קאפיטל ע"א):
"כל חסיד צריך לומר בכל יום את הקאפיטל תהלים של הרבי, ועי"ז תומשך זכותו של הרבי ויוקלט הגילוי אור בפנימיות" (שיחת ש"פ פינחס תש"י).
"לפי דעתי צריך הי' לקבל עליו, בלי נדר, לכל הפחות עד היארצייט הראשון יו"ד שבט ה'תשי"א לומר בכל יום קפיטל ע"א בתהילים" (איגרת כ' תמוז תש"י).
סירטוק משי בשבת וחג
כיום נהוג אצל חסידי חב"ד ללבוש בשבתות ובחגים סירטוק ממשי הנקרא:
"זיידענע זופיצע", אך לא רבים יודעים שמנהג זה נתחדש דווקא בדורנו זה על ידי הרבי.
אצל חסידי חב"ד בדור העבר לא היה נהוג ללבוש לבוש מסורתי אחיד בשבת קודש. כל אחד לבש בגדי שבת עד כמה שידו היתה משגת, אך לא היה נהוג כל כך ללבוש סירטוק, ובפרט לא סירטוק ממשי. רק חשובי החסידים, כאלו שישבו על כסא הרבנות וכיוצא בזה, הם היו לובשים סירטוק ממשי.
נראה שרבותינו נשיאינו חפצו שלחסידים יהיה לבוש מיוחד לשבת קודש, עד שהרבי הרש"ב התבטא כמה פעמים (ראה סה"ש תרפ"ג ע' 46 ואילך, ועוד) שהוא מיצר ודואג על זה שאין אנו גרים בפולין, שאז היינו לומדים מלבושיהם.
בתחילת שנת תשי"א החל הרבי לעורר על כך ביחידויות וכיו"ב, ובאחת הפעמים, בהתוועדות אסרו חג הסוכות תשי"א, אמר:
"צריכים להנהיג שהאברכים ("יונגעלייט") ילבשו בשבת וביו"ט "זיידענע זופיצעס", ויישר-כוחם של אלה שיעשו כן.
"ענין זה (שבגדי שבת ויו"ט צריכים להיות של משי) מובא גם במאמר של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע.
"ובכלל, צריכה להיות ההנהגה באופן של "ונפלינו" (כלשונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר), דבר שמתבטא גם בכך שלובשים בשבת וביו"ט "זיידענע זופיצעס".
" - תמיהני על חסידים כמו פלוני ופלוני שאינם לובשים בשבת וביו"ט "זיידענע זופיצעס". הסיבה לכך, כפי הנראה, היא, מפני מצב העניות שהיה ברוסיא, שלא היתה באפשרותם ללבוש "זיידענע זופיצעס".
"ובכל אופן, הגיע הזמן שיתחילו ללבוש "זיידענע זופיצעס", ובמשך הזמן תקבע הנהגה זו אצל כולם - שכל האברכים ילבשו בשבת וביו"ט "זיידענע זופיצעס"".
לפעול על מניין יהודים
בתחילת שנת תשי"א החל הרבי בתנופה חדשה לקירוב בני ישראל לאביהם שבשמים. הרבי הכריז אז על מבצע חדש, לפיו על כל אחד מהחסידים לקרב ולפעול - עד י"ט כסלו תשי"א - על מנין יהודים. באחת ההתוועדויות התבטא הרבי, שידוע שזהו ענין שנוגע להתקשרות עם הרבי, בנפש רוח נשמה, חיה יחידה.
ההתחלה היתה בהתוועדות של שבת בראשית תשי"א, בה אמר הרבי:
"הנני להציע לכל אחד ואחד מאנ"ש והתמימים שעד י"ט כסלו ישתדל כאו"א לפעול לכל הפחות על מנין מישראל, בהענינים דמחשבה דיבור ומעשה.
"וכשיבוא י"ט כסלו, ר"ה לחסידות, שבו נעשה הענין ד"אתם נצבים היום (דא ר"ה) כולכם" החסידי - יצייר כאו"א לעצמו את פניו של הרבי, ויאמר: הנה המנין שאספתי - כולכם כאיש אחד, בהתאסף גו' יחד שבטי ישראל על פלוני פעלתי במעשה, על פלוני פעלתי בדיבור, ועל פלוני פעלתי במחשבה וכו'".
הרבי המשיך לעורר על כך בהתוועדות שבת פרשת לך לך, באומרו:
"ברצוני להזכיר עוה"פ המדובר בשבת בראשית ע"ד ההצעה שכאו"א ישתדל עד י"ט כסלו לפעול על עשרה (מנין) מבנ"י, במחשבה, בדיבור או במעשה, או בשלשתם יחד.
"ישנם כאלה החושבים שלא אליהם מכוונים הדברים. - הכל מסכימים שצריכים לפעול בהחזקת היהדות בכלל ובהפצת החסידות בפרט, אלא הטענה היא: לא אלי מכוונים הדברים. ועד"ז בנוגע להצעה האמורה: רבים סבורים שלא אליהם מכוונים הדברים. זוהי הצעה נכונה אבל, שמישהו אחר יעשה אותה.
"ישנם כאלה החושבים שדבר זה שייך לאנשים פשוטים, אבל הם עומדים למעלה מזה. וישנם כאלה שאינם מוטעים לחשוב שהם עומדים למעלה מזה, וטענתם היא להיפך: בענין כזה צריכים לעסוק אנשים שלמעלה מהם, ואילו הם אינם שייכים לפעול על הזולת, ובקושי מסתדרים עם עצמם.
"האמת היא - ששתי הטענות בטעות יסודם...".
גם במכתבים רבים שנכתבו בתקופה זו המשיך הרבי לעורר על כך, כמו באיגרת מיום כ"ו חשון תשי"א:
"מוסג"פ הר"ד דש"ק בראשית, ובטח יקרא בתשומת לב סעיפים כ"א וכ"ב שבו [בהם מדובר אודות הוראה זו - נ.ס.], ויפרסמם באופן המתאים".
"נהניתי במאד"
לקראת י"ט כסלו אכן הצליחו רבים מאנ"ש והתמימים לפעול על מניין יהודים, כתבו על כך אל הרבי וגרמו לו נחת רוח רב, כפי שכתב אל אחד החסידים באיגרת מיום י"ג כסלו תשי"א:
"נהניתי במאד בראותי במכתבו רשימת שמות המנין אשר פעל עליהם, ובל"נ אקראם על ציון הקדוש ביום ר"ה לדא"ח הוא י"ט כסלו הבע"ל".
"ענין שנוגע להתקשרות"
בהתוועדות שנערכה בי"ט כסלו תשי"א נתן הרבי ארכה נוספת לאלו שלא השלימו את המניין, ואמר שיכולים להשלים זאת עד יו"ד שבט תשי"א. וכך אמר:
"רבים השלימו - ב"ה - עד י"ט כסלו את הפעולה על מנין יהודים, אבל, יש כאלה שלא השלימו את המנין.
"והעצה לזה - ע"פ דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בביאור הלימוד וההוראה מענינו של פסח שני, שאף פעם לא אבוד ("עס איז ניטא קיין פארפאלן"), יכולים תמיד לתקן.
"ולכן כל מי שעדיין לא השלים המנין שלו, יכול וצריך להשלים את המנין עד להיארצייט ביו"ד שבט (וכל המקדים הרי זה משובח), ולידע שזהו"ע שנוגע להתקשרות עם הרבי בנפש רוח נשמה חי' ויחידה".
הוראת בית דין
הרבי המשיך לעורר על כך בהתוועדות שבת פרשת ויגש תשי"א:
"יש להזכיר עוה"פ את ההצעה שכאו"א "יגיש" לרבי מנין של יהודים שפעל עליהם במחשבה דיבור ומעשה.
"ישנם כאלה שבתחילה התהלכו עם "מרה-שחורה", כיון שלא ידעו איך יצליחו להשיג מנין של יהודים. ובסופו של דבר, השיגו יותר ממנין, שני מנינים, ויותר מזה. ולעומת זאת, ישנם כאלה שעדיין מתדיינים בדבר ושואלים מי אומר שצריכים בכלל להשיג מנין?!...
והמענה אליהם - שלא יפסידו מאומה אם יקיימו הצעה זו, דממה-נפשך: אם יש צורך בכך בשביל חיזוק ההתקשרות - בודאי טוב, וגם אם לאו - לא הפסידו מאומה. כי, נוסף לכך שהעושה ע"פ הוראת ב"ד שטעו בהוראתם פטור מקרבן כיון שלא עשה על דעת עצמו, אלא כתלמיד שלא הגיע להוראה וסומך על הוראת ב"ד, הרי בנדו"ד הצעה כשלעצמה - לקרב מנין של יהודים אל הרבי - היא בוודאי טובה וחיובית!
"ומעלה נוספת בקיומה של הצעה זו - שבשביל זה יצטרך לפעול על עצמו אתכפיא גדולה ולציית ל... (הרבי אמר את שמו הק').
"ובכל אופן, גם אם אין הדבר מתקבל אצלו, יעשה זאת מתוך קבלת-עול, וכולי האי ואולי כו', ועי"ז יצליח בכל עניניו בגשמיות וברוחניות".
גם באיגרותיו המשיך הרבי לעורר על קירוב המניין, ובאחת מהן, מיום ג' דחנוכה תשי"א, הוא כותב:
"אתענין לדעת מה היו הפעולות במה שדברתי עמו טרם נסעו על אודות עשית המנין וכיו"ב".
ע"י מבצע זה פעלו החסידים רבות, ורבים התקרבו ליהדות ולתורת החסידות.
התוועדויות לאלו שעדיין אינם חסידים
לקראת י"ט כסלו תשי"א שלח הרבי מברק לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל. מברק זה היה המברק הכללי הראשון ששלח הרבי לחסידים. היתה בו הוראה מיוחדת לערוך התוועדויות בי"ט כסלו ובנר החמישי של חנוכה, עם השתדלות מיוחדת שישתתפו בהם גם אלו שאינם נימנים לעת עתה על עדת החסידים. וכך כתב הרבי:
"בקשתי מאנ"ש להתועד בי"ט כסלו ובנר החמישי הבע"ל בהשתדלות לצרף גם שלא מאנ"ש ולסדר הפצת מעינות דא"ח חוצה.
מנחם שניאורסאהן"
בעקבות הוראה זו ערכו החסידים בכל רחבי תבל התוועדויות חסידותיות בי"ט כסלו ובנר החמישי של חנוכה, והשתדלו ביתר שאת לצרף אליהם גם את אלו שאינם מאנ"ש. בהתוועדויות אלו גם דובר על האופנים לסידור הפצת המעיינות חוצה כהוראת הרבי.
לאחד מאנ"ש שהודיע לרבי אודות ההתוועדויות הללו, כתב הרבי באיגרת מיום י"א טבת תשי"א:
"נהניתי לקרא אשר ערכו בי"ט כסלו ובנר חמישי התועדות אנ"ש וצרפו לזה גם אלו אשר לע"ע אינם עדיין מאנ"ש. ובטח יוסיפו אומץ בזה ותקויים הבטחת הקב"ה כמאמר רז"ל פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם".
