השלוחים הראשונים:
הראשונה בפעולותיו הקדושות של הרבי לאחר ההסתלקות, היתה שילוח שלוחים למרוקו.
תוכנית זו לשלוח שלוחים למדינות צפון אפריקה נרקמה כבר ע"י כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בימים שלפני הסתלקותו, כמסופר בראשי פרקים מתולדות חייו (נדפסו בתחילת סה"מ קייץ ה'ת"ש וסה"מ תש"י, לוח 'היום יום' בתחלתו, ועוד):
תש"י - בשבועות לפני הסתלקותו מניח היסוד וסדר לעבודת החינוך וחיזוק התורה במדינות צפון אפריקה, אשר כפועל יוצא מזה נוסדו שם לעת עתה בתי מדרש למורים, ישיבות, ישיבות קטנות, תלמוד תורה לילדים, ותלמוד-תורה לילדות, כולם בשם הכללי "אהלי יוסף יצחק - ליובאוויטש".
- וימים ספורים לאחר ההסתלקות החל הרבי בהבאת הדבר לידי פועל.
דברי הרבי הריי"צ
על דברי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בעניין תחילת השליחות למרוקו סיפר הרבי באיגרת באידיש מיום י"ז טבת תשי"א, להלן בתרגום:
"שבועות אחדים לפני הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, כשדובר אודות עבודת המרכז לענייני חינוך על ידי לשכת הפליטים באירופה, אמר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ:
"כיון שבצפון אפריקה ישנו בלי עין הרע קיבוץ יהודי גדול, עם הרבה ילדים וילדות כן ירבו, וכיון שהעניות שם לא-עלינו גדולה במאוד, לכן נראה לי שחלק גדול מהם לא יכול לקבל חינוך, על אף שכולם יראי-שמים בתכלית, ולכן צריך להתחיל לעבוד שם. ובפרט שהוצאות המחיה שם זולים לפי ערך, ועם סכום כסף קטן אפשר לפעול שם דברים גדולים, ובמיוחד אשר כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.
"על יסוד הוראותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, התחלנו מיד לברר את המצב בצפון אפריקה, ובתחילת הקייץ שלחנו לשם נציג שלנו להכיר את המצב על אתר. באמצע הקייץ נסע לשם נציג שלנו, ועבודתינו החלה באירגון מוסדות חינוך המתאימים למדינה זו וכיו"ב. הנציג שלנו עדיין נמצא שם ומנהל את העבודה בקביעות".
נציג זה היה הרה"ח ר' מיכאל ליפסקר ע"ה, כפי שיסופר להלן.
שליחות הרב גורודצקי
במקביל פנה הרבי אל הרה"ח ר' בנימין גורודצקי ע"ה, מנהל "הלשכה לעזרת הפליטים", וביקשו לנסוע למרוקו כדי להיות נוכח אישית בהנחת היסוד ואבן הפינה לעבודת השליחות שם, ולוודא שתהיה באופן המתאים. וכך כותב לו הרבי ביום ג' סיון:
"הגיעוני שני מכתבים מהרמ"ל [=מהרב מיכאל ליפסקר] שי' ממעקנאס, ומודיע על האפשריות הגדולות שם לפעולות ממשיות תומ"י . . ולכן שוב הנני להדגיש בקשתי, אשר כת"ר ישתדל להיות נוכח בהנחת אבן הפנה לעבודתנו באפריקה, אשר יש לקוות שבעהשי"ת תצליח במאד, ובכל ענינים כאלו הרי נוגע מאד מאד דער ערשטער שטעל [=המעמד הראשון] שיהי' מתאים להכוונה".
ובאיגרת נוספת, מיום ח' סיון, כותב לו:
"בנוגע להענינים - בטח קיבל בנתיים מכתבי מג' וה' סיון, ומהם יראה טעמי לביקורו במאראקא עתה (כיון שזהו ההתחלה, שהרמ"ל שי' כנראה נבוך הוא איך להעמיד העבודה וקשה לייעץ ממרחק). וגם לההתדברות כאן ע"ד פרטי העבודה - אינו דומה אם יתברר מקודם על אתר האפשריות שיש בזה. ולאיזה עזר יש לקוות מהדרים שם".
ר' בנימין גורודצקי אכן נסע למרוקו, ושם עמד מקרוב על דרכי הפעולה והכוונה כללית - כפי שהוא מספר בארוכה ב'ספר זכרון' שהוציא-לאור.
"הלואי שיהיו לנו די"
במשך הקייץ של שנת תש"י שלח הרבי למרוקו שלוחים נוספים, והם: הרה"ח ר' סעדיה ליברוב והרה"ח ר' שניאור זלמן טייבל ע"ה, ויבדלח"ט הרה"ח ר' שלמה שי' מטוסוב (כדלקמן).
רצונו הקדוש של הרבי היה לשלוח עוד שלוחים למרוקו, וכפי שהתבטא על כך באחת האיגרות, מיום ה' חשון תשי"א:
"והלואי שיהיו לנו די שלוחים ודי כספים להקיף את כל העבודה הנצרכה במארוקו ושכנותי'".
שם המוסדות
את השם הכללי לכל המוסדות במרוקו קבע הרבי: "אהלי יוסף יצחק - ליובאוויטש". מוסדות אלו, שנוסדו לכתחילה לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, לא רק שנקראו "על שמו", אלא נכתב גם שהם "בנשיאותו", וכפי שכותב הרביבאיגרתו אל ר' מיכאל ליפסקר, מיום י"א כסלו תשי"א:
"בענין שם המוסדות, הנה כבר מסרתי שצריך להיות שם כללי "אהלי יוסף יצחק" ומתחת לזה (בחצאי עיגול?) "על שמו ובנשיאותו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש", ומלבד שם כללי זה יבוא שם פרטי השייך להמוסד הפרטי אשר לו מתיחסים הגליונות שעליהם נכתב המכתב כמו בית המדרש למורים, ישיבה, תפארת בחורים, כו'. אקוה אשר לא יהיו קשויים שיסכימו על נוסח הנ"ל, ובכל אופן צריך להיות נזכר בנוסח הגליונות השם "ליובאוויטש"".
"ידו של הרבי מנהלת אותם"
את הצלחת העבודה במרוקו מתאר הרבי עצמו באיגרת מיום י"ז טבת תשי"א, להלן בתרגום מאידיש:
"יש לנו שם כבר בית מדרש למורים (להכשיר מלמדים ילידי המקום כדי שלתלמידים לא יהיו קשיים עם השפה), ישיבה גדולה, ישיבה קטנה, תלמוד תורה לילדים, תלמודי תורה לילדות, שיעורי ערב לבעלי מלאכות.
"כן מנהלים עתה משא ומתן לפתיחת רשת תלמודי תורה בעשרים עד שלושים ערים.
"כל המוסדות שנוסדו שם, ואלו שעוד יתווסדו בעזר השי"ת, נושאים את השם הכללי "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש", ורואים על כל צעד ושעל איך שהעבודה הולכת ב"ה בהצלחה, ואיך שהרבי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ מנהל אותה גם עתה".
באיגרת אחרת מוסיף הרבי (כ"ה טבת תשי"א - תרגום מאידיש):
"באפריקה יסדנו בע"ה שורה של מוסדות חינוך . . העבודה מתפתחת וגודלת ב"ה מיום ליום, וב"ה אפשר לראות את ההצלחה היתירה מזה שידו של הרבי מנהלת אותם, ובוודאי יבורכו כל המשתתפים בעבודת הקודש מכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בהצלחה טובה בגשמיות וברוחניות".
השליח הראשון: ר' מיכאל ליפסקר
האיגרת הראשונה* שכתב הרבי לאחר סיום השבעה להסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ היתה אל הרה"ח ר' מיכאל ליפסקר ששהה אז בפאריז, והיא מיום כ' שבט תש"י. וכך נאמר בה:
"עומדים אנו עוד נבוכים ונדהמים מההסתלקות וקשה עדיין כתיבת מכתבים, אבל זה ברור כי רצונו הקדוש של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הי' וכן הוא גם עתה שלא תהי' ח"ו חלישות באיזה עבודה שהיא שעמדה תחת נשיאותו ואשר כל המקושרים אליו יתחזקו יתאמצו ביתר שאת וביתר עז במלוי תפקידם אשר הטיל עליהם. ובל"ס [=ובליספק] אשר גם להבא ישפיע כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ עליהם מרוחו שיצליחו בעבודתם הכללית ובחייהם הפרטים.
"אחד הדברים אשר הואיל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לדבר אתי בימים שלפני ההסתלקות הי' בענין החינוך של ילדי ישראל במדינות אפריקא ליסד שם בעזהשי"ת סניף מעבודתו החינוכית אשר תפקידו יהי' גם לעזר לאחב"י שי' הדרים באפריקא ביסוד וסידור מוסדות חנוך כשרים - ולתכלית זו גם להכשיר חוג מלמדים משלהם - וגם להשגיח בל יעשה עוול לבני הנעורים העולים מהתם לאה"ק ולשמור עליהם שלא ילכדו ח"ו לרשת הכפירה, ואמר לי שבקשר לזה יכתוב אליו שהוא יסע לשם - לאפריקא - לבקר את המצב על אתר לארגן את העבודה שם ולנהלה שם...
"עד כאן דברי הרב. בינתים נצחו אראלים כו' ולא בא הדבר בכתיבה.
"כאשר הוחלט להמשיך בעזהשי"ת את כל העבודה שהתנהלה תחת נשיאות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, ולהתחזק בה עוד ביתר שאת ויתר עז אשר זהו ודאי רצונו הקדוש, הנני בזה להודיעו את כהנ"ל ומבקש אני אותו אשר אם יסכים לקבל עליו המשרה הנ"ל - ואין ספק אצלי אשר יקבלה בשמחה רבה - יודיעני מזה ואכתוב ללשכה בפריז לסדר את הענינים הכרוכים בזה".
והרביאף מבטיחו: "והי' ראשיתך מצער, ואז - כך אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ באחת משיחותיו, כמדומה בשם הבעש"ט - אחריתך ישגה מאד".
בספרו 'עשרים שנה עבודת הקודש במרוקו' (ניו-יורק, תשמ"א) מספר הר"מ ליפסקר שבסוף חודש שבט בבואו לביתו קיבל את האיגרת הנ"ל הרבי, שנקרא אז "הרמ"ש", ועל אף הפתעתו הרבה מן הבקשה, לנסוע למדינה רחוקה כל-כך אשר הליכותיה, שפתה ומהלך רוחה היו זרים לו לחלוטין, מכל מקום, מאחר וזה היה רצון קדשו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לפני הסתלקותו, הוא הודיע לכרבי על הסכמתו והסכמת זוגתו לקבל על עצמם את השליחות הזו.
הרבי השיב לו על כך באיגרת מיום י"ז אדר:
"אאשר בזה את קבלת מכתבו מב' תצוה [י' אדר] בהסכמתו להתחיל בעבודתו בעניני החנוך בצפון אפריקא, כרצון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.
"ובהתאם להנ"ל, נא להתדבר תיכף עם הרה"ח והרה"ג הוו"ח וכו' הרב"ג [=הרב בנימין גורודצקי] שי' - ובהקדם האפשרי להתחיל בעבודה בפועל, כי כפי הידיעות מצפון אפריקא חבל על כל יום שהולך ולא עביד עבידתי'".
ובו ביום כתב הרבי בעניין זה גם אל הרב גורודצקי:
"קבלתי מכתב מהוו"ח אי"א וכו' וכו' ר' מיכאל שי' ליפסקאר המודיע כי מוכן הוא למלא רצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ולהתחיל בעבודתו בעניני החינוך באפריקא.
"ומוסג"פ [=ומוסגר-פה] העתק המענה שלי אליו. בטח יפנה עתה לכת"ר ונא להתדבר אתו בפרטיות, מתאים להראשי פרקים שדברנו פה, ולהשתדל אשר בהקדם יתחיל בעבודה ממשית".
השליחות למקנס והקמת הישיבה
בינתיים נתברר שאחת המדינות בצפון אפריקה בה יש כר נרחב לעבודת השליחות היא מדינת מרוקו, ור' מיכאל החל מיד להשתדל לקבל וויזה לשם. בחודש אייר תש"י הגיע לעיר מקנס.
מיד עם הגיעו לעיר ראה ר' מיכאל שאכן יש שם אפשרויות גדולות לפעולות, אך עדיין היה נבוך בשאלה כיצד עליו להתחיל את העבודה. הוא סר לביתו של רב העיר, הרה"ג ר' ברוך טולידנו זצ"ל, וסיכם עמו על הקמת ישיבה לבחורים. ואכן, מיד למחרת נוסדה שם הישיבה.
"היכן שנמצאים - נמצאים הרביים"
שליחות זו למדינה רחוקה זרה ומנוכרת היתה מסירות נפש של ממש. לאחר תקופה לא ארוכה החל ר' מיכאל להרגיש בודד וגלמוד, רחוק מהרבי, רחוק מידידיו החסידים ורחוק מבני משפחתו. הוא כתב על כך לרבי, שהשיב לו באיגרת מיום ה' חשון תשי"א:
"מה שכותב שמרגיש הוא את עצמו בדד וגלמוד וכו' וכו' ונופלת עליו חולשה גדולה בכל העבודה, הנה סוף דבריו מוכיח על תחילתו אשר זהו מעצת היצר המשתדל להחליש את כל אחד במילוי שליחותו באותיות המתאימות למהות השליח. ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אז חסידות האט אויפגעטאן אז מ'איז ניט עלנד. וואו מ'געפינט זיך זיינען דא רביים [=חסידות פעלה שאיננו בודדים, היכן שנמצאים - נמצאים הרביים]. ובפרט בנוגע לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אשר הוא עצמו כתב בהסתלקות אביו כ"ק אדנ"ע אשר רועי ישראל לא יעזבו את צאן מרעיתם, כפי המבואר באגה"ק סכ"ז וביאורה, אשר סרו עתה ההגבלות הגשמיות, הנה נמצאים הם עם כל אחד ואחת מהשייכים ומקושרים אליהם בכל מקום שהם, בפרט במקומות שנשלחו על ידם למלא שליחות, ובפרטיפרטיות אשר השליחות היא להפיץ מעינות הבעש"ט חוצה, אשר זהו הכנה והקדמה לביאת המשיח ולתחית המתים והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם . . אשר אפילו בשכל אנושי מובן אשר אין כל מקום למחשבה שהוא בודד וגלמוד ח"ו, ופשיטא שאין כל יסוד לחולשה בעבודה".
השליח השני: ר' שלמה מטוסוב
השליח השני ששלח כ"ק אדמו"ר שליט"א היה הרה"ח ר' שלמה שי' מטוסוב, שנשלח תחילה למרסיי ואח"כ למרוקו.
בעוד ושליחותו של השליח הראשון, הר"מ ליפסקר, היתה על-פי הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לפני הסתלקותו, כאשר הרבי רק מביא את השליחות לידי פועל, הרי ששליחותו של הר"ש מטוסוב היתה למעשה השליחות הראשונה של כ"ק אדמו"ר שליט"א עצמו.
הר"ש מטוסוב שהה אז בצרפת, ולאחר כל הסבל והעינויים שסבל ברוסיה הסובייטית, בה "זכה" לשבת בשני המאסרים: הראשון במשך שלושה חדשים, והשני במשך שבע וחצי שנים - כמסופר בארוכה בספרו "פרקי זכרונות" (ברוקלין, תשנ"ח) - רצה סוף סוף להגיע אל המנוחה ואל הנחלה. תוכניתו היתה לעלות לארץ הקודש, אך הרבי שינה את כל תכניותיו, כפי שהוא מספר בזכרונותיו ('כפר חב"ד' גליון 632):
"באחד מימי החורף של תש"י ביקש ממני הרב ר' בנימין גורודצקי שלפני נסיעתי לארץ אעבוד "רק חודשיים" בהפצת תורה בין פליטי מצרים, מרוקו, תוניס ואלג'יר, ששהו בתשעה מחנות-מעבר במרסיי לפני עלייתם לארץ. הוא הסביר שמדובר בהקמת תלמודי- תורה עבור ילדיהם, על כל הכרוך בכך - שיחות עם ההורים, גיוס מורים, ניהול כספי ותיאום עם הנהלת המחנות.
"כיוון שביקש "רק חודשיים", הסכמתי, אך הדגשתי שלאחר שאארגן את תלמודיהת ורה הוא ייאלץ למצוא לי ממלא-מקום. בלית-ברירה הסכים.
"בחודש טבת תש"י לקחתי את העניינים לידיים. בעזרת ה' זכיתי להצלחה גדולה והקמתי בתקופה קצרה תלמודי-תורה בכל תשעת המחנות. מאות ילדים למדו בהם.
"מובן שבאותו שלב לא העליתי בדעתי למה זה יוביל. הבנתי שיש כאן התחלה חדשה אבל לא עלה בדעתי להיות שליח קבוע לפעילות כזו. בינתיים נסתלק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ.
"בתחילת חודש אדר, כשנסתיימו החודשיים, הודעתי לר' בנימין גורודצקי שתם הזמן ועכשיו עליו למצוא ממלא-מקום. ר' בנימין השיב בצער "מה לעשות, דיבור זה דיבור" וניסה להביא פעילים אחרים.
"חזרתי לפריס והתחלתי בהכנות לנסיעה לארץ-ישראל".
"אשר גם עתה מטה האלוקים בידו"
הרב מטוסוב ממשיך ומספר:
"כעבור מספר שבועות מגיע אלי ר' בנימין גורודצקי ואומר לי בנימת התנצלות: "הייתי מוכרח להודיע על זה לרבי החדש", ומראה לי את שכתב לו כ"ק אדמו"ר שליט"א באיגרת מיום כ"ד אדר תש"י:
"איני יודע בפרטיות מצב הר"ש שי' מאטוסאוו, (עפמש"כ שהבטיח לו שלא תהי' התערבות והשתדלות מכאן לעכבו, לא כתבתי לו בענין הנ"ל) - אבל תמי' היא בעיני, שאף אם התנה מראש שפטור הוא מזה, אבל בשביל מה ולמה עזב את משמרתו, שכנראה כר נרחב הוא והצליח בזה, ועתה הלוך ילך לחפש ולגשש בארץ אחרת ובעבודה אחרת, ועוזב כלי מחזיק וממשיך ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר גם עתה מטה האלקים בידו להמשיך מן באר וענני הכבוד, הן בגשמיות והן ברוחניות, לכל אלו המחזקים התקשרותם וההליכה בדרכיו אשר הורה ביתר שאת ויתר עז".
"להשתדל להבין על נכון את הקורות אותנו"
הרב מטוסוב מספר עוד:
"כאן עלי לציין שבעת ההסתלקות של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נשתרר בין אנ"ש בצרפת אבל גדול, וכשהרב גורודצקי הגיע אלי לפריס, הרבי שליט"א טרם קיבל על עצמו את הנשיאות באופן רשמי ועדיין לא נתן הוראות לאנ"ש כמו בשנים הבאות, אבל העבודה שעשיתי הייתה באחריות ה"מרכז לענייני חינוך" והרבי היה יו"ר המרכז. עכשיו בא אלי ר' בנימין ומספר לי על תגובת הרבי להחלטתי לפרוש. נדהמתי והייתי מבולבל לגמרי: אני כבר מוכן נפשית לעלות לארץ ועכשיו אפקיר את עצמי ואשאר פה?! - לא ידעתי מה לעשות.
"סבלתי ברוסיה כל-כך הרבה מהגויים ומהרדיפות ורציתי כבר שקט. גם החיים בצרפת היו ארעיים והרגשתי שעברתי בעצם מגלות לגלות. היו שם מחנות-מעבר וכל אחד סביבי המשיך משם לבית קבוע בארץ או בארה"ב. גם אני רציתי לגור סוף-סוף במקום מנוחה קבוע בין יהודים.
"מצד אחד ידעתי את הוראת הרבי, "הרמ"ש" כפי שהיה נקרא אז, ומצד שני מאוד רציתי לבוא כבר אל המנוחה... אך חששתי שמא הרבי מקפיד עלי, ולכן כתבתי אליו מעין התנצלות שבה הסברתי את הרגשתי ומניעי. לאחר זמן קצר קיבלתי מהרבי מכתב תשובה (מיום כ"ה ניסן):
"ראשונה הנני לכתוב, אשר אין כאן ענין של קפידא ח"ו וזכין ומחייבין שלא בפניו וכיו"ב שמזכיר במכתבו, ובפרט שאינני מכירו. ומה שכתבתי להרה"ח וכו' מהורב"ג שי' - לא כתבתי אלא בלשון תמי', כי לא הבנתי הענין.
"ושנית שלא עלה בדעתי לדרוש ממנו להפקיר את עצמו וכו' ובכלל אין כאן ענין של הכרח וכפי' כלל. והענין הוא שבגשמיות אמרז"ל . . אין אדם יודע במה משתכר ובמילא מובן אשר כן הוא גם בפרנסה רוחנית, כי הא בהא תליא, ובפרט בזמן האחרון שלא יש סדר והדרגה בההנהגה ובהבירורים . . ואנו אין לנו אלא להשתדל להבין על נכון את הקורות אותנו וללמוד מזה מה עלינו לעשות עתה ולמחר ולאחר זמן, ולהתפלל שנכוון בזה אל האמת.
"ומה שסיפרו לי מה שקרה אצלו בחורף זה ועוד הוסיף ע"ז במכתבו עתה, הוא: כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כתב לו שיתעכב לע"ע באירופא . . בכסליו שאל עוה"פ אם לנסוע לאה"ק ולא קיבל מענה ע"ז, אף שנתקבלו מכתביו, בנתיים נסע למארסעל והצליח שם בדרך למעלה מן הטבע ברוחניות, ובטח יש לסדר ג"כ התנאים הגשמיים שם באופן המתאים...
"ואחרי כ"ז כשנודעתי שהוא באחת שטובתו הוא דוקא בנסיעה לאה"ק, תמהתי על אופן פירושו את המאורעות שלו.
"פשוט שבכל מקום שיהי' צריך להסתדר באופן שיהיה בריא וחזק, ויהי' בתנאים המתאימים לבריאותו אבל איני רואה שייכות שאלה זו לשאלת מארסעל ואה"ק, ואדרבה, ויה"ר שיחליט ויסתדר באופן היותר מתאים לפניו בגו"ר וישמיע בשו"ט מהנעשה אתו וממה שהוא עושה עם אחרים".
הר"ש מטוסוב מסיים: "המכתב הזה השפיע עלי מאד, עדיין לא הכרנו את הרבי אבל כל מי שקורא את המכתב מבין שהדברים מדברים בעד עצמם... החלטתי להמשיך לעבוד. הייתי כבר בשל נפשית לנסוע לארץ וההחלטה להישאר היתה קשה, קשה מאוד, אך בסופו-של-דבר החלטתי לוותר על העלייה ולחזור לפעילות במרסיי.
השליחות לקזבלנקה
בסוף הקייץ הורה הרבי לר' שלמה מטוסוב לצאת לשליחות למרוקו. וכך כתב לו ביום כ"ו מנ"א:
"אחרי הרצאת הרה"ח והרה"ג וכו' מהורב"ג שי' אודות הענינים באפריקא, הנה לפי דעתי, נכון הדבר אשר יקבל עליו העבודה בשדה החינוך במוסדותינו שם, ואף כי קשה עדיין לקבוע פרטי העבודה שם, כי הרי זה דבר חדש, בכל זה יש לקוות לכר נרחב במקצוע החזקת התורה והיהדות ובמילא להצלחה מופלגת בכחות נשיאנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, ואשרי חלקם של כל אלו וואס וועלן זיין אפ זיין וואגען [=שיהיו על המרכבה שלו]. ומובן מעצמו אשר כוונתי שנכון הדבר הוא גם לטובתו וטובת ב"ג תי' ולהסתדרות בחיים מאושרים".
עם קבלת ההוראה התחיל הר"ש מטוסוב להשתדל לקבל ויזה למרוקו, והרבי זירזו על כך באיגרת מיום י"ב אלול:
"במענה על הודעתו כי ניגש הוא להשתדל בענין התעודות הנדרשות להנסיעה למרוקו, הנה בטח יזדרז בזה, ויהי רצון שיהי' הכל בהצלחה ויהי' כלי ראוי להמשכת וקבלת ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ".
כל הבקשות שהגיש לקבלת הויזה, נדחו, ובמשך הזמן המשיך הרבי לעודד אותו על כך, ואף הורה לו ששליחותו היא "להביא המעיינות למדינת אפריקה ולהפיצם שם". וכך כתב אליו באחת האיגרות, והיא מיום ח' כסלו תשי"א:
"לפי דעתי חזק יעמוד בדעתו אשר הוא הוא אחד מאלו שזכו להשתתף באחד מסניפי עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ובפרט סניף כזה אשר הוא משמש להפצת המעינות חוצה במלוא מובן המלה. ופירושו כמשמעו, להביא המעינות למדינת אפריקה ולהפיצם שם, גם בין החוגים שלעת עתה עדיין יש לקראותם בשם "חוצה", וזה יהי' אחד מתפקידיו להכניסם ולהעמידם בקרן אורה של אור תורה עם המאור שבה הוא פנימיות התורה, דהיינו תורת החסידות".
קבלת הניירות נמשכה זמן רב עד חודש שבט תשי"א שאז קיבל את הויזה ויצא לקזבלנקה, עיר גדולה שחיו בה בשעתו כמאה אלף יהודים ואשר שימשה כמרכז לכל יהדות מרוקו.
מיד עם הגיעו החל הרב מטוסוב להקים תלמודי תורה וישיבות עבור אלפי תלמידים. ההתחלה היתה בקזבלנקה, ומשם המשיך לכפרים ועיירות שמסביב, וכך הקים יחד עם עמיתיו השלוחים את התשתית הגדולה של רשת "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" בכשבעים ערים וכפרים, כאשר במוסדות אלו לומדים בכל שנה עשרות אלפי תלמידים.
השליח השלישי: ר' סעדיה ליברוב
השליח השלישי ששלח הרבי היה הרה"ח ר' סעדיה ליברוב, שנשלח לעיר מידלט.
הרבי הורה לו על כך באיגרת מיום ג' מנ"א תש"י:
"יתדבר עם הררב"ג שי' (אחרי חזירתו ממאראקא) אודות האפשרות להעתיק לשם באופן שיוכל להמשיך שם בעבודה מעין זו שהעמיס עליו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ונתן לו כחות ע"ז".
בי"ב אלול תש"י עוררו הרבי להגיש את הניירות עבור קבלת ויזה לשם:
"בנוגע לעניני מארוקו, הנה בטח יתחיל בהגשת כל הניירות הדרושים להשגת רשיון הכניסה, ויהי רצון שיהי' הכל בהצלחה השגת הניירות, הנסיעה עצמה והעיקר - העבודה שם על אתר, שיהיו בהתאם לרצון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, און משלים צו זיין די כוונה העליונה כל אחד ואחת מאתנו אין זיין ענין [=ולהשלים את הכוונה העליונה, כאו"א מאתנו בעניינו]".
קבלת הויזה נמשכה זמן רב מאד. הר"ס ליברוב הגיש את הבקשה שוב ושוב, ובכל פעם היא נדחתה. כך עד שלהי תשי"ג, שאז קיבל סוף סוף ויזה למרוקו ונסע לשליחות לעיר מידלט, שם הקים בהצלחה את רשת המוסדות "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש".
מלחמה בשמד הרוחני
אחת הפעולות בה החל הרבי לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, היתה הצלת הילדים הפליטים בארץ-ישראל משמד רוחני. המדובר בילדים שעלו לארץ ממדינות צפון אפריקה: מרוקו, תוניס, אלג'יר, ועוד, וגורמים מסויימים העבירו רבים מהם על הדת, כידוע בדברי הימים ההם.
הרבי נחלץ להצלת ילדים אלו, ולשם כך ניהל מערכה שלימה אשר התנהלה בשני חזיתות: האחת במחנות המעבר בעיר מרסיי (מארסל) שבצרפת. והשניה, במחנות העולים בארץ ישראל.
הפעילות במרסיי
במרסיי היו אז תשעה מחנות מעבר עבור הפליטים ממדינות צפון אפריקה. מחנות אלו שימשו כתחנת ביניים עד להגעתם של הפליטים לארץ ישראל.
השליח הראשון שנשלח למרסיי היה הר"ש מטוסוב, שהקים שם רשת תלמודי- תורה עבור ילדי הפליטים, בהם למדו מאות ילדים, כמסופר לעיל. לאחר נסיעתו למרוקו נשלח לשם הרה"ח ר' שניאור זלמן טייבל (טאובל). בענין זה כותב הרבי אל הרב גורודצקי באיגרת מיום ח"י אייר תש"י:
"בענין שילוח הרש"ז שי' טאובל למארסעל גם לפענ"ד נכון הוא כיון שכבר הי' שם. ואולי כדאי לצרף אליו עוד אחד".
לאחר נסיעתו עוררו הרבי לדווח בפרטיות על הפעולות שם, כפי שכותב לו באיגרת מי"ב חשון תשי"א:
"בטח יכתוב מעבודתו במארסייל".
על הפעולות שנעשו במרסיי סיפר הרבי באיגרת מיום כ' אדר תש"י, להלן בתרגום מאידיש:
"ברצוני לבשר לכם בשורה טובה שעל פי הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לפני הסתלקותו, התחלנו עתה בעזר השי"ת עם בפעילות חינוך נחוצה במרסיי, צרפת, שם נמצאים מחנות נוער גדולים, המהגרים מצפון אפריקה לארץ ישראל.
"עבודה זו מקיפה פעילויות שונות לחיזוק היהדות וחינוך הכשר, לספק להם צרכים שונים כמו תפילין, ציצית, ספרי לימוד וכו'. בעתיד הקרוב מקוים אנו להרחיב את העבודה באופן ישיר במדינות אפריקה הצפונית אשר משם מגיעים הילדים אל המחנות".
מחנות העולים בארץ ישראל
בתחילת המערכה על מחנות העולים בארץ ישראל, בקייץ תש"י, ביקש הרבי לברר את המצב שם לאשורו. לשם כך פנה אל הרב משה פראגר, שביקר אצלו זמן מה קודם לכן ושוחח עמו בנידון זה. עתה פנה אליו שוב באיגרת מיום י"ט סיון תש"י, בכדי לדעת את המצב בפרטיות:
"...אודות המצב הנוכחי בנוגע ליהדות וחינוך במחנות העולים אינו כותב מאומה.
"נשען על דבריו בעת שיחתנו, אכפיל בזה בקשתי אז, אשר למרות טרדותיו ועסקיו, ישתדל להוודע הפרטים בזה ולהודיעני המצב בלי כחל ושרק, אפילו שרק של אהבת ישראל, כי לההחלטות אודות היחס לשאלות הקשורות במצב המחנות הנ"ל חשובה לי כל ידיעה ברורה ומפורטת".
להשמיע קול ברמה
בקייץ תש"י התקיימה הוועידה הארצית הכ"ח של "אגודת ישראל באמריקה", ובאיגרת מיום כ"ט סיון פנה הרבי אל חברי הנשיאות של הוועידה ועוררם להשתתף בהצלת הילדים במחנות העולים:
"כל שאלה בחיי עם ישראל, קלה כחמורה, דורשת שימת לב רצינית . . אמנם בזמן מן הזמנים עולות על הפרק שאלות כאלה, אשר יש בהם משום פקוח נפשות, בגשמיות או ברוחניות, פקוח נפשות יחידים או גם של רבים, ובמילא דורשות המה שימת לב מיוחדת וריכוז כל הכחות בזריזות יתרה לעבודת ההצלה.
"שאלה כזאת היא כעת שאלת חינוך הילדים העולים לארצינו הקדושה והצלתם מכפירה וכלי' רוחנית ח"ו.
"כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ, מנהיג ישראל על מפלגתי, ואשר כל עבודתו, במסירות נפש, במשך עשיריות בשנים היתה ממעל לגדר מפלגה, הנה בכל מקרה של סכנה ח"ו לעם ישראל השתדל לנצל את כל החוגים שאפשר להועיל על ידם להצלת המצב ובשעתו התחיל בריכוז הכחות להצלת הילדים הנ"ל.
"והגם שכבר נראו פירות מהעבודה הזאת, הנה מצב הילדים די מסוכן הוא, ושאלת חינוכם והדרכתם עומדת בכל חומרה.
"ואשר לכן, כל אסיפה של יהודים הדואגים לטובת כלל ישראל צריכה להיות במה אשר בה ישמע קול ברמה, קול דרישה חזקה לפתרון השאלה המדאיבה הנ"ל בהקדם היותר אפשרי, וקבלת החלטות לאחוז בכל האמצעים האפשריים להסיר כל המעצורים ואבני נגף מאיזה צד שהוא, המונעים ושוללים מהילדים זכותם להתחנך על ברכי התורה והיהדות.
"...הנני רוצה לקוות כי הועידה הארצית תעמיד את שתי השאלות הנ"ל - שאלת חינוך הילדים העולים לארצנו הקדושה ושאלת החינוך של הנוער באה"ב אשר לע"ע רחוקים עדין מיהדות מסורתית - על מקומם הראוי בסדר היום שלה, ונשמע קולה ותורגש השפעתה במעשים בפועל, אשר המעשה דוקא הוא העיקר".
"העיקר הוא המעשה"
בעניין זה עמד הרבי בקשר עם עסקנים רבים. אחד מהם היה הד"ר יעקב גריפל, מאירגון 'ישראל הצעיר' ('יונג יזרעאל'), אותו מכנה הרבי, באיגרת הנ"ל אל הרב פרגר, בתואר "ידידי". כתוצאה מההתעוררות מצד הרבי דיבר ד"ר גריפל על נושא זה בכינוס של עסקני 'יונג איזרעאל', ובאיגרת מיום כ"א תמוז הודה לו הרבי על כך:
"הנני בזה להביע לו רגשי מזל טוב על החלטות של יונג איזרעאל בנוגע להצלת הילדים באה"ק ת"ו ובלי ספק חלק גדול בזה הוא עבודת כבודו שי' ושכרו כפול מן השמים, ויותר מזה הרי שכר מצוה מצוה. אבל עדיין חסר העיקר שהוא המעשה, ולא המדרש בדבור לבד".
בעיית החינוך אסור שתהיה "קרבן כליל על מזבח השלום"
בחורף תשי"א פנה הרבי בנושא זה אל ר' אריה לייב גלמן, מראשי תנועת "המזרחי", ובאיגרת מיום י"ט טבת כתב לו:
"זכורני דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ ביחס לכ', שהגם שכ' עומד בראש מפלגה, הנה יש לו היכולת להתרומם מעל למפלגה בשאלה הנוגעת לעמנו בכלל שאלה העומדת ברומו של עולם. ונשען על דברים אלו באתי במכתבי זה.
"בטח למותר להעיר תשומת לבו למצב חינוך הילדים והנוער העולים בארצנו הק' ת"ו, וגודל הכאב והסכנה הכרוכים בבעי' זו, שבלי ספק גם כ' מרגיש בלבו. בודאי גם לא נעלם ממנו, שעד כמה שהי' המצב גרוע בעבר, הנה מאז הועברו הילדים למעברות הורע המצב עוד יותר ויותר.
"...בעית החינוך הנ"ל תופסת מקום בראש, באשר נוגעת היא לקיומו של עמנו, התלוי במצבו הדתי והמוסרי (אשר גם תורת המוסר שרשה בדת), ולא רק לדורנו אנו אלא גם לדורות הבאים.
"ופשוט הוא, שאף שגדול השלום בכל הענינים, וציותה תורה לפתוח בשלום, הנה אין לעשות מענין זה של חינוך הילדים הנ"ל קרבן כליל על מזבח השלום.
"אחרי כל ההקדמה הזאת, אשר בטוח אני כי גם דעת כ' כדעתי אני בכל הנ"ל, הנני להביע תמיהתי הגדולה על הדומי' הממושכה מצד האנשים העומדים תחת השפעתו בכלל, ומצדו הוא בפרט, בנידון שאלת החינוך של הילדים העולים לארצנו הק' ת"ו. ואם גם בעת מן העתים נשמעה מחאה בציבור מצדם, הנה עד עתה לא באה המחאה לידי איזה מעשה בפועל בשפור המצב.
"וביותר גדלה השתוממותי בקראי בעתונו ע"ד הכנסי' של המזרחי באטלנאיק סיטי, שאף שנואמים אחדים נגעו בבעי' זו, הנה כשהגיע הדבר לידי החלטות עברו בשתיקה גמורה על כל הבעי', כאילו נפתרה השאלה כהלכתה או שהמצב הוא לאחר היאוש, ח"ו.
"מקוה הנני על יסוד דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הנ"ל, אשר כ' יתעלה מעל הגבלה המפלגתית בנידון זה, וישתדל בכל מאמצי כוחותיו לעשות כל האפשר לו לתיקון המצב הנורא השורר בחינוך ילדי העולים, ולמלא חובתו וחלקו בהצלת עשיריות אלפי בני ובנות ישראל מהסכנה הנוראה המרחפת עליהם. סכנת כפירה ר"ל.
"ואם יסייע מכתבי זה בגילוי יכלתו זו מן הכח אל הפועל - והי' זה שכרי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך
המשך לשמור קשר עם אתרינו
באם ראית משהו שיכול לעניין את קוראינו אנא שלח למערכת האתר