סיפר הרה"ח הרב אברהם שי' שמטוב:
בשנת תשי"ג התקיימה באנגליה שמחת בר-המצווה של אחי, הרה"ח ר' ישראל שי' שמטוב. אבי, השד"ר המפורסם הרה"ח ר' בנציון שמטוב, ביקש לנצל את האירוע להאדרת שמה של תורת החסידות ונשיאיה, ברוח "יפוצו מעיינותיך חוצה", ועל כן כתב בנוסח ההזמנות ששיגר לקראת האירוע, שהוא מאחל לעצמו שהחתן יגדל ירא שמים חסיד ולמדן, על-פי כוונתו ורצונו של נשיאנו, כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש.
בלונדון התגורר באותם ימים עילוי צעיר גבה-קומה, והלה תמה לפשר הנוסח שכרך את משאלתו של האב לרצונו של בשר ודם.
ישב אפוא הצעיר וכתב לרבי איגרת ובה הביע את תמיהותיו וטענותיו. כעבור זמן מה קיבל מהרבי איגרת מענה לשאלותיו – נדפסה בשעתו בליקוטי שיחות (כרך ט' עמ' 272), ולאחר מכן ביתר-שלמות באגרות קודש (כרך ז' עמ' ריג-ריד), והיא ניתנת כאן בשלמותה:
ב"ה, י"א ניסן, תשי"ג. ברוקלין
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מט"ז אדר, בו מעורר על-דבר נוסח הזמנה שקבל מהרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ כו' מוה"ר בן ציון שי' שם טוב שד"ר, אשר הנ"ל מתברך שבנו יהיה ירא שמים וחסיד ולמדן כפי כוונתי ורצוני. ובמילא הוקשה לו מהו התוכן לקשר איחול משאלות לב יהודי בכוונת ורצון בשר-ודם.
הנה ידוע דתפלה היא עבודה שבלב וכמאמר-רז"ל (תענית ב' ע"א), וצריכה להיות בדבור, ובמילא צריך שיהיה פיו ולבו שוין למען שתועיל התפלה. כן מובן מנוסח תפלתינו שכל שיפרט אדם תפלתו הרי זה משובח, ולא שיסתפק בתפלה כללית, שלכן מתפללים י"ב אמצעיות, ולא בקשה כוללת, וגם בברכות אלו גופא כמה פרטים מפורטים בכל אחת מהן, ובמילא אחד אשר אינו סומך על עצמו שיוכל לפרט תפלתו כדבעי מאיזה סיבה שתהיה ולפי דעתו נמצא אחד מידידיו הרוחש ומאחל לו כל טוב באמת, ויש לו הבנה במבוקשו יותר מפורטה ועמוקה, הרי הוא מנסח תפלתו ובקשתו שמתפלל שתתמלא בקשתו כפי כוונת ורצון פלוני. ומוצאים על דרך זה גם בהלכה בכמה וכמה ענינים, ומהם בהיתר עיסקא, שכותבים בהיתר עיסקא "כתקון חז"ל", וכותב זה אפילו עם הארץ, ומועיל על-פי דין תורה, כיון שמוסר דעתו לחז"ל.
ב) עוד זאת אשר מי יודע יצר לב האדם והתחבולות של היצר-הרע שאומן גדול הוא ובא לכל אחד ואחד לפי ענינו, וכמאמר רז"ל (שבת קה, ב), ובמילא מחפש לו כמה דרכים לבלבל את האדם, ובפרט בעת רצון כשחושש שתתקבל תפלתו, שיש מקום יותר לחשש שיבלבלו ויערב איזה פנייה בבקשתו ותפלתו, וככל שתגדל הבקשה בהרחקה מענינים גשמים, וכמו בבקשת הנ"ל שיהיה ירא שמים – ואינו מסתפק בזה אלא שיהיה עוד – חסיד – היינו לפנים משורת הדין אפילו של יראת-שמים, ואינו מסתפק בזה אלא מוסיף עוד – למדן, – היינו שישתמש בכח התורה להיות ירא-שמים וחסיד אשר התורה היא תורת אמת, שחסד אמר אל יברא, מובן שהיצר-הרע יחפש כל אשר בידו לבלבל התפלה, ואם אי אפשר בדבור, הרי על כל פנים בלב, והוא על דרך מה שכתב הרמב"ם סוף הלכות תמורה, ירדה תורה לסוף דעתו של אדם ומקצת יצרו הרע כו' ואף-על-פי שנדר והקדיש אפשר שחזר בו ונחם כו', והעצה היחידה לזה הוא למסור תפלתו על דעת איש אחר שאינו נוגע בדבר ודורש טובתו, שאז הדבור והכוונה יחד יהלכו. וגם לזה כמה דוגמאות בנגלה, ואחת מהן היא מה שאמרו רז"ל (נדרים כ"ה ע"א) אמר להם הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום.
ג) כן מקשה שלכאורה פשוט שהתפלה צריכה להיות דרך כלל להיות מעושי רצון השם יתברך מבלי להזכיר הדרך שרוצה בה. ובמחילת כת"ר, אינו כן. וכנ"ל שמכל נוסחי התפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה יראה שמפרטים הבקשות והתפלות עד כמה שאפשר, ומה שלא פרטו עוד יותר הוא כדי שיהיה נוסח אחד לכל בני-ישראל, אבל גם נוסח זה מפורט הוא ביותר, וכנ"ל. – עיין רמב"ם הל' תפלה פ"א ופ"ו.
האמת אגיד שספק היה בידי אם לענות על השאלות או לא, כיון שלדאבוננו הנה בכל הזמנים ובפרט בזמננו זה נמצאים הרבה שכוונתם הקושיא (בפרט בדרך שלא הורגלו בה, וכששואלים הם את עצמם מפני מה משתמטים ממנה, הרי התירוץ היותר קל הוא לאמר שיש לו קושיות על הדרך). אשר אז אין תועלת כל כך בהתירוץ, כיון ששערי קושיות לא ננעלו, אבל כיון שאיני מכירו הרי אני מעמידו בחזקת כשרות שבודאי אין כוונתו אלא לטובה, היינו להסביר לו דבר שעדיין לא נזדמן לו במכתבי בני-אדם אף שנמצא בדוגמתו בכמה מקומות וכנ"ל.
בברכה לחג הפסח כשר ושמח.
נ.ב. כמובן, אם יש לו איזה הערות בהנ"ל, אתעניין לקרוא אותם, ואשתדל גם לענות עליהם, כפי יכולתי.
הערה: בדיוק הבאתי שתי דוגמאות הנ"ל, כי ענין השבועה – זהו ענין עבודת האדם המתחלת מעת הבר מצוה – שנעשה מושבע ועומד מהר סיני. והכוונה בזה היא – ריבית בהיתר עיסקא, וכמבואר במאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ד"ה טעמה כי טוב סחרה, דשנת ה'תש"ט.
מוסגר פה העתק מכתבי כללי לחג הפסח הבא-עלינו-לטובה, אשר בטח יענין את כת"ר שי'.
פרט מעניין ראוי לציון:
הרבי מתבטא באיגרת "כיון שאיני מכירו". הסביר אחד מחשובי החסידים שהיה מודע לכל הפרשה, את פשר הביטוי בעובדה הבאה:
כותב המכתב התחכם ולא חתם את שמו המלא, אלא את שמו הפרטי בלבד ואת שם המשפחה שבה נקראה אימו... ולזאת רמז הרבי בכותבו "שאיני מכירו". לאברך זה נשארה פינה חמה לחסידי חב"ד ולנשיאה עד עצם היום הזה, דבר שבא לידי ביטוי בשעות מבחן.
לא לנטוש את המערכה
סיפר מזכירו של הרבי הרה"ח הר"ר בנימין ירחמיאל הלוי שי' קליין:
כשנפטר מר משה דיין אמר לי הרבי שצריך לדאוג שיאמרו אחריו קדיש. כמדומני שנתבקשתי למסור את הדברים לידידו מר יוסף שי' צ'חנובר.
היו מקרים נוספים שהרבי ביקש לדאוג לנפטרים מסויימים שיאמרו אחריהם קדיש.
מקרה אחד, שככל הנראה מדובר בקרוב משפחתו של הרבי, מצאנו באגרות קודש (כרך כג עמ' תיא):
ארשה לעצמי לשאול מכבודו הנעשה בנוגע לאמירת קדיש וכיוצא בזה? ומובן שאם גם בזה ישנן הוצאות עלי לסלקן בצירוף תודתי על הטירחה בדבר.
עוד נאמר שם: "וברצוני לשלם הוצאות הכספיות הכרוכות בזה [=העמדת מצבה]", ומציין עוד: "ובטוחני שזה היה גם-כן רצון אמי הרבנית הכ"מ".
מבחוץ לא יוכל לתקן
מעשה באחד מחשובי אנ"ש, שעל-פי הוראת הרבי היה חבר בהנהלת תנועה ציונית מסויימת. לימים ביקש לעזוב, מפני שלדעתו העניינים שם לא התנהלו כשורה מבחינת מִנהל תקין וכו', וגם מהסיבה שלדבריו כבר לא הייתה לו כל-כך השפעה.
הנה תשובת הרבי (פרסום ראשון):
אזכיר על הציון
כמובן גדול החילוק בין כניסה בתחלה לבין יציאה – ולאחרי שהות של כמה שנים. ובפרט בעת משבר וחפוש עוולות (ולאו דווקא – כאלה שיש להם יסוד).
שתתפרש היציאה על-ידי פ[לוני] ופ[לוני] כפי רצונם הם וכו'. וד[י] ל[מבין]
מבחוץ – בוודאי לא יוכל לתקן מאומה.
מה ההכרח להחליט בענין יציאה דווקא עתה?
לבשר בשורות משמחות
לא פעם הזכיר הרבי את פתגם חותנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בעניין 'צרות חסידים' [=חסידים של צרות], שבשעה שיש בעיות ממהרים לפנות אל הרבי, ואילו כאשר העניינים מסתדרים שוכחים לכתוב ולהודיע על דברים טובים [ראה לקוטי שיחות כרך יא עמ' 174 בשינוי סגנון, וראה 'פרדס חב"ד' גיליון 2 עמ' 106].
הנה קטע ממכתבו של הרבי לאחד מחשובי החסידים בנושא דומה:
פליאה עליו ותמי[הה] שע[ל] ד[בר] "הרעש" דמשפחת... שי' הודיע כמה פעמים, ושביקרו בא[רץ] הק[ודש] ת[בנה] ו[תכונן] ושבאו שם לעמק השווה וכו' – לאו דוקא.
הרב גרינגלאס ע"ה מסר פעם אחת לרבי ספר של מחבר חשוב. הרבי ציין הערות אחדות, וכתב לו:
מצורף-בזה קצת הערות (ובודאי ימסרם בדרך נועם וכו').
חינוך ילדי חב"ד – במוסדות חב"ד
ככלל קבע הרבי (ליקוטי שיחות כרך כב עמ' 417):
פשוט שצריך להיות חינוך בני ובנות אנ"ש במוסדות חינוך חבדיים בכל שלבי הגיל שלהם.
מובן ששמעתי על דבר כמה וכמה מאנ"ש שי' שנוהגים אחרת – ולא עוד אלא ש"מלבישים" את זה באיצטלא של יראת שמים – ומצטער אני עליהם ועוד יותר על יוצאי חלציהם שי' – שהרי אלה הצאן – מה חטאו.
ויהי רצון שגם על אלה הנחשלים יערה רוח ממרום וכו'.
בה' אלול תשכ"ה כתב הרבי לאחד מאנ"ש ('האמת והשלום אהבו' עמ' 110):
במענה לשאלתו – השקפתי בנוגע לחינוך בני ובנות כל אלה השייכים באיזה אופן שיהיה לכ"ק מו"ח אדמו"ר – שצריך להיות במוסדותיו. וכיון שכן צריך להיות – בודאי שישנה האפשרויות לזה, אף שלפעמים דרושה השתדלות יותר מהרגיל, אָבער גאָר ווייט פון [=אבל עדיין רחוק מ] מסירות נפש – כפי שיש כמה שרוצים לתרץ את עצמם בזה.
מעשה באחד מאנ"ש שב'יחידות' שלו אצל הרבי התאונן שנמנע ממנו מפני סיבה מסויימת לשלוח את בנו לתלמוד-תורה החב"די שבעירו. פני הרבי הרצינו. הרבי עצם את עיניו הקדושות ואמר (בניגון – תוכן הדברים בלבד):
איתא במדרש על הפסוק "ארזי לבנון אשר נטע" – לכאורה היה צריך להיות כתוב אשר נטע ארזי לבנון? – אלא שארזי לבנון המיוחדים בגובהם, על-ידי נטיעתם במקום אחד, אפשר להעבירם אחר כך למקום אחר.
כאן הוסיף הרבי ופנה אל האב בנימת הרגעה: "הוא עוד ילמד ב'תומכי תמימים', ויהיה לכם נחת חסידותי ממנו! [וכן היה].
זכור אשר עשה לך עמלק
בשנת תשי"ז נתבקש אחד מפרחי החסידים, הת' שלום שי' יעקסון, להביא פריטים מהמכולת של הרה"ח ר' יענקל ליפסקר אל בית הרבי.
כשהגיע אל הבית עבר במסדרון, בדרכו להניח את הדברים במקום שבו הודרך להניחם. הוא הבחין כי על הקיר תלויה תמונה שבה נראה חייל נאצי שורף את זקנו של יהודי. זו היתה תמונת ליטוגרפיה מודפסת, שנמכרה באותן שנים בחנויות, והיא התנוססה בביתו של הרבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך
המשך לשמור קשר עם אתרינו
באם ראית משהו שיכול לעניין את קוראינו אנא שלח למערכת האתר