בדרך לכיבוש העולם -פרק רביעי

אחת הפעולות בה החל הרבי לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ, היתה סידור התיישבותם של החסידים הפליטים מרוסיה, תוך כדי דאגה אישית לכל אחד מהם
עם סידורם של הפליטים הורחבו ובוססו המרכזים החב"דיים ברחבי העולם

פליטי רוסיה מתיישבים ברחבי תבל
בשנות תש"ו-ז יצאו מאות משפחות של חסידי חב"ד מברית-המועצות. לבינתיים, עד שימצא להם מקום קבע, שהו משפחות אלו במחנות- מעבר, בערים פוקינג, מינכן, פאריז ועוד.
חסידים אלו היו שבורים ורצוצים מהצרות שעברו עליהם אצל הקומוניסטים. תקוותם היתה אחת: להגיע בהקדם האפשרי אל המנוחה ואל הנחלה.
לרבים מהם היה רצון עז להגר לארצות- הברית, וזאת מאחר והיו מלאי געגועים אל הרבי הריי"צ, אותו לא ראו זמן רב כל-כך וחפצם היה עז להתיישב בסמיכות מקום אליו.
בחורף תש"ז, כאשר שאלו את הרבי הריי"צ על רצונם להתיישב בארצות-הברית בסמיכות מקום אליו, השיב להם על-כך בחיוב (אג"ק חי"ד ע' שצג):
"במענה על שאלתם של תלמידי התמימים והחסידים וכל ידידינו אנ"ש יחיו הפליטים במדינת אייראפע לאיזה מדינה ימשיכו דרכם, הנני בזה להודיעם אשר צריכים בעזהשי"ת להשתדל לנסוע עם בני ביתם יחיו לארה"ב באמעריקא או להמדינות הסמוכות אליהן".
לשם כך אף ייסד הרבי הריי"צ את "הלשכה האירופית לעזרת הפליטים וסידורם", שבראשה עמד הרה"ח ר' בנימין גורודצקי ע"ה, המספר על-כך בארוכה ב'ספר זכרון' שלו.
"עד מתי לא תבינו מה עליכם לפעול"
בינתיים נשתנה המצב ומפני כמה סיבות. הסיבה העיקרית נעוצה היתה בכך שרבים מהפליטים החלו בינתיים להתערב בעניני הכלל באירופה, הקמת מוסדות חינוך, ישיבות וחדרים ועוד. אז, כששאל אחד מהם את הרבי הריי"צ אודות ההגירה לארצות- הברית - השיב לו הרבי בניסן תש"ז (אג"ק ח"ט ע' רכה):
"אודות בקשתו בענין הגירתו לארצוה"ב יש להעיר כי שאלת הכלל צריכה לתפוס מקום חשוב יותר משאלת הפרט, ובשים לב לעבודתו בקדש במחנהו אשר בטח עוסק הוא שם גם בהרבצת תורה וגם בחיזוק היהדות, יש לעיין במאד אם כדאי שיעזב את עדתו למרות מצבו הגשמי. ובודאי אשר חובה מוטלת על כל מי שאפשר בידו לעזר בעזה"י לאחב"י באירופה בגשם וברוח, וגם מוסדותי עומדים תמיד הכון לזה במדה האפשרית.
"ולבד הנ"ל נוכחו הרבנים הפליטים הבאים לארצוה"ב עד כמה שקשה כאן להסתדר בגשם וברוח".
וכן כתב לחסיד אחר בתשרי תש"ח (שם ע' של):
"לא אדע מה כל ענין תשוקת הנסיעה לארה"ב ולעשות כל המיני השתדלות בזה, הלא ידוע לאנ"ש אותה המענה הק' שהשיב הוד כ"ק רבינו הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לאחד מגדולי הרבנים שחפץ לשנות מקום מגורו: מאין ידעת ומי הגיד לך אשר ירידת נשמתך בהשליחות לעלמא דין הוא שתהי' רב דוקא במקום שאתה חפץ, אם ההשגחה העליונה הושיבך במקום שאתה שם לכשתתמלא שליחותך אז ההשגחה העליונה תוליכך למקום המיועד לנשמתך".
ולחסיד אחר כותב (ח"י ע' ט):
"אינני מבין מה היא המהירות לנסוע משם ולבוא למדינה זו, הלא שם יכולים לפעול בעניני תורה וחינוך הטוב,
"...ועד מתי לא תבינו כולכם מה עליכם לפעול בעניני חיזוק התורה בכלל והתעוררות בחינוך הטוב והמועיל".
"אין למהר להגיע לכאן"
בינתיים התגברו גם הקשיים להגר לארצות-הברית, ואלו שהצליחו להתגבר על קשיי ההגירה דיווחו על קשיים בהסתדרות ומציאת פרנסה. באותה תקופה מינה הרבי הריי"ץ את אחד מנאמני ביתו, הרה"ח ר' שמואל זלמנוב ע"ה, כמי שיעמוד בקשר עם החסידים הפליטים. באיגרת של הרב זלמנוב אל הרב גורודצקי, מי"ד מנחם-אב תש"ז, נמסרה בשם הרבי הריי"צ "הוראה כללית לאנ"ש והתמימים ע"ד הנסיעה לארה"ב" ('תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית' ע' תיד):
"אין צריך למהר להגיע לכאן (לארצות הברית) אין זה קל כל כך להסתדר כאן, אמריקה אינה אוהבת כאלה אנשים, אפשר להזדקן במהירות ולהיות יהודי מכובד עם זקן לבן, אינני אומר שלא יבואו לכאן, להיפך יש לי כוונה פנימית שיהיו כאן, אזי יהיה עם מי לפעול, אך לא צריך למהר".
עד אז הורה להם הרבי הריי"צ לנסות ולהסתדר כל אחד במקומו בעבודות לטובת הכלל, כמו: שחיטה, מילה, חזנות, ושהמסוגלים לכך ישתדלו להיות מלמדים וכדומה.
"להשתדל בנסיעה לארץ-הקודש"
בחורף תש"ח החל הרבי הריי"צ לעורר את החסידים לעלות ולהתיישב בארץ ישראל. וכך כתב בכסלו תש"ח (אג"ק ח"ט ע' שנב):
"אודות הנסיעה להסתדר בארצות- הברית, טעות גדול להחושבים כי במדינה זו והסמוכות לה בנקל להסתדר.
"...על כל צעד יש מניעות, ונקל יותר וטוב יותר בכל הפרטים להסתדר באה"ק ת"ו בכלל ובהמושבות בפרט".
ובאיגרת אחרת (ח"י ע' עה):
"יעצתי בעזרתו ית' לידידינו אנ"ש בכלל ולידידיי תלמידיי צמודי לבבי תלמידי התמימים יחיו בפרט, להשתדל בהנסיעה לאה"ק ת"ו".
בעקבות הוראה זו אכן עלו רבים מהחסידים הפליטים להתיישב בארץ-ישראל, והם שהיוו את הגרעין והיסוד להקמת "כפר חב"ד".
מלבד אלו שהרבי הריי"צ הורה להם להישאר באירופה או לעלות לארץ-הקודש, היו גם חסידים להם הורה להתיישב במונטריאל שבקנדה, שם היה יותר קל להסתדר ולמצוא פרנסה (אג"ק חי"ג ע' תסג). לחלק אחר הורה להתיישב באוסטרליה, ורק לחלק קטן התיר לבוא לארצות-הברית.
כ"ק אדמו"ר: צריכים לנסוע אל הרבי!
רבים מהחסידים היו שבורים מאד מכך שגם לאחרי כל התלאות שעברו, אין הם מקבלים רשות מהרבי הריי"צ להגר לארצות- הברית ולהיות לידו.
החסידים בפאריז זכרו היטב את דברי חתנו של הרבי, הרמ"ש - הוא כ"ק אדמו"ר - בעת ביקורו בפאריז בשנת תש"ז, משלהי חודש אדר עד לאחר חג השבועות, דברים אשר פעלו עליהם רושם רב. בהיותו שם תבע הרבי מהחסידים: "מ'דררף פארן צום רבי'ן" [=צריכים לנסוע אל הרבי], וביאר, שאף שעיקר הקירוב וההתקשרות אל הרבי צריכים להיות בעניינים רוחניים, עלידי לימוד החסידות שלו וקיום הוראותיו, מכל-מקום, מאחר ורואים במוחש שגם ריחוק מקום גשמי מפסיק, לכן צריכים להיות בקירוב מקום אל הרבי. על אף שגם באותה תקופה היו קשיים רבים להגר לארצות-הברית, הן בשל האמצעים הכספיים שחסרו, והן בקשיים הרבים שהיו כרוכים תלמידי ישיבת תומכי-תמימים במחנה המעבר בפוקינג בהשגת הניירות הדרושים, ועוד, בכל זאת תבע הרבי מהם שוב ושוב שצריך לנסוע אל הרבי" (ראה ימי מלך ח"ג ע' 228).
בעקבות דברים אלו שנשמעו מפי חתנו של הרבי התחזקה אצל החסידים התשוקה לנסוע לארצות-הברית.
לשאול את הרבי האם לבוא אל הרבי?!
הרה"ח ר' מרדכי לייב שי' קלמנסון מספר בזכרונותיו:
"כאשר הרבי הריי"צ התיר לאבי, השו"ב הרה"ח ר' ישראל שמעון שי' קלמנסון, להגר מגרמניה לארה"ב, ביקשו ממנו החסידים שכאשר יגיע לשם יכנס אל הרמ"ש וישאל אותו מה לעשות: החסידים רוצים לנסוע לרבי, והרבי שולח אותם למקומות אחרים!!
"כאשר הגענו לארה"ב בחודש חשוון תש"י, נכנס אבי אל הרמ"ש, וסיפר לו על שאלת החסידים. נענה הרמ"ש ואמר: מעולם לא שמעתי שצריך לשאול את הרבי האם לבוא אל הרבי?! צריך לכתוב שנוסעים לרבי ומבקשים הסכמה וברכה, ואז כ"ק מו"ח אדמו"ר יתן לבוא לכאן!
"אבי כתב על כך מיד לחסידים וממש החיה את נפשם, ביודעם שמכאן ואילך יוכלו לבוא אל הרבי. ואכן, חלק מהם הזדרזו וכתבו אל הרבי הריי"צ שהם נוסעים אל הרבי, ביקשו את הסכמתו וברכתו.
"ביום חמישי ח' שבט תש"י, שלושה ימים לפני ההסתלקות, ענה להם הרבי הריי"צ שיכולים לבוא לארצות הברית, והוסיף: אף שבדרך כלל לא נהוג לשאול פעם שניה, אך כיוון שנשתנה המצב יכול מעתה כל אחד מהחסידים, גם אלו שכבר קיבלו בעבר הוראות אחרות, לחזור ולשאול שוב אודות ההגירה (ראה גם - "אור חסידי בחושך הסובייטי" עמ' 1-091).
"כעבור שלושה ימים, בי' שבט תש"י, ארעה הסתלקותו של הרבי הריי"צ".
"עכשיו רואים אחרת!"
בתקופה שלאחר ההסתלקות, אף שהרבי עדיין לא נטל על עצמו את נזר הנשיאות - מכל-מקום, החסידים ברחבי העולם קיבלו אותו לרבי עליהם. כך נהגו כמובן גם החסידים שבפאריז, כפי שכותב החסיד הרב פרץ מוצ'קין אל ידידו החסיד הרב ישראל ג'ייקובסון (הובא ב"בית משיח" גיליון 212) בחול המועד פסח תש"י:
"אנ"ש דפה מסורים לאדמו"ר שליט"א, ואדמו"ר שליט"א הוא הראש אנ"ש דפה בכל . . ובדרך כלל דעת אנ"ש גם פה שהנשיאות שייכת לאדמו"ר שליט"א".
בעקבות כך החלו החסידים בפאריז ובגרמניה לשאול את הרבי היכן להתיישב. למרות שזכרו את תשובת הרבי בעבר, שעל דברים כאלה לא שואלים את הרבי, הרי בזוכרם את דבריו על-כך שצריך לנסוע אל הרבי, היו סמוכים ובטוחים שגם אם ישאלו יקבלו תשובה חיובית. ואכן, את בקשתם לבוא לארצות הברית כתבו בנוסח של שאלה לדעתו של הרבי. להפתעתם הרבה החל הרבי לשלוח את החסידים למקומות אחרים... אלו למרוקו ואלו לאוסטרליה, אלו לארץ-ישראל ואלו למקומות אחרים (כפי שתואר בפרקים שנדפסו בגיליונות הקודמים), כאשר רק לחלק מהחסידים הוא מרשה לבוא ולהתיישב בארצות הברית. לחלק מהחסידים הורה הרבי להישאר באירופה.
ממשיך ומספר הרב מרדכי לייב שי' קלמנסון:
"בעקבות כך ביקשו החסידים מאבי שי' שייכנס שוב אל הרבי וישאל אותו על פשר השינוי. אבי מילא את בקשתם, והרבי ענה לו: איצטער זעט מען אנדערש! [=עכשיו רואים אחרת!].
"החסידים, שהיו שבורים מאד מהסתלקותו של הרבי הריי"צ ומסירובו של הרבי שליט"א לקבל את הנשיאות, החיו את נפשם מדברים אלו של הרבי שליט"א. הם הבינו מהם שבחיי הרבי הריי"צ ענה להם הרבי כיצד על חסיד צריך לנהוג, ובתור חסיד ודאי שצריך לנסוע לרבי, ואילו עתה, כאשר "וישב שלמה על כסא הוי'", בשעה שהרבי עצמו התיישב על כסא הנשיאות - אף שבאופן גלוי עדיין סירב לכך - ההתייחסות לכך היא באופן אחר לגמרי.
"מכך הסיקו החסידים שהרבי כבר החל להנהיג את החסידים בתור רבי, וקבלת הנשיאות באופן רשמי היא רק שאלה של זמן".
"מקום שיוכל להשתמש בכשרונותיו"
את אחת הסיבות להוראותיו אל החסידים להתיישב במקומות שונים, גילה הרבי באחת מאיגרותיו (אג"ק ח"ד ע' מד):
"בכלל אין מדרכי לתת פקודות, מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, ורק כששואלים עצתי, הריני מחוה דעתי כפי הנראה לי . . השקפתי איך שצריכה להיות הסתדרותו בחיים באופן שיהי' מתאים הן בגשמיות והן ברוחניות...
"תוכן הצעתי היא לא ע"ד הסתדרות בברוקלין, ניו-יארק או ארצות הברית, כי אם במקום שיוכל להשתמש בכשרונותיו ... על מילואם, ויש עתה ב' וג' מקומות שתקותי שהם מתאימים להשגת מטרת הנ"ל".
והרבי הוסיף:
"באמת גם אם יהי' בזה ענין של קשויים, אפילו גם ענין של הפקרות . . ואפילו גם עניין של מסירת נפש, הרי ממי יש לקוות לענינים כאלו אם גם תמים בן תמים ותמימה בת תמימים אינם שייכים לזה?".
"לסדר מרכזי אנ"ש בכל קצווי תבל"
היתה אמנם עוד סיבה חשובה ועיקרית לשילוח החסידים למקומות רחוקים כל-כך, כמו אוסטרליה, דרום אמריקה, דרום אפריקה (מרוקו) ועוד: הקמת מרכזי אנ"ש בכל רחבי תבל.
- על-כך כותב הרבי (אג"ק ח"ד ע' מה):
"אדיר הי' חפץ כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לסדר מרכזי התישבות אנ"ש בכל קצווי תבל, וזה היתה כוונתו מה ששלח כמה מאנ"ש לאוסטרליה, וכמה מאנ"ש לקנדה ובמה שדיבר כמה פעמים ע"ד דרום אמריקה ודרום אפריקה".
ובאיגרת נוספת (ח"ג ע' תסא):
"לפי דעתי יתעניין אם יש אפשריות בידו להשיג ניירות לארצות-הברית, קנדה או אויסטראליא".
וכן, באיגרת לחסיד אחר (שם ע' שנח):
"יש להתעניין בהעתקה לאויסטרליא". וכפי שסופר גם בפרק הקודם הרי שהרבי שליט"א התעניין אודות הקמת מרכז לאנ"ש בלוס אנג'לס שבקליפורניה, כאשר ביקש:
"להודיעיני אם יש אפשרות בשביל אנ"ש להסתדר שם".
"אי אפשר לתת הוראה כללית"
באלול תש"י פנה הרה"ג הרה"ח הרב שלמה יוסף זווין אל הרבי, בהצעה שיעורר את החסידים הפליטים הנמצאים בפאריז שיעלו לארץ-ישראל, כשהוא מפרט את הסיבות מדוע לדעתו חשובה העליה הזאת. הרבי השיב לו על כך (אג"ק ח"ג ע' תפב):
"בנוגע להצעת כת"ר לעורר את אנ"ש שי' הנמצאים כעת בפאריז שיזדרזו לעלות לאה"ק תותב"א.
"כפי שכתבו לכאן מצב הענין אצלם, אין ברצונם הם, מלבד יחידים, לעלות לאה"ק מכמה טעמים, אף שנודעו להם הפרטים שכותב כת"ר (גם בכלל איך אפשר ליתן הוראה כללית אחת, אם מצב הפרטים שונה זה מזה).
"וכפי שידוע לי גם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ וואס האט גאר ברייטע פלייצעס [=שיש לו כתפיים רחבות מאד], לא פתר את שאלת העתקת פליטי אנ"ש שי' לאיזה מקום שהוא כשאלת הכלל כולו, ובתור ציווי ופקודה, אלא הי' דן ומתחשב עם מצב ורצון ושאלת כל פרט ופרט ביחוד, ומובן ג"כ בפשיטות אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ השתדל מאד, אשר אלה מאנ"ש שי' הנמצאים באה"ק והעתידים בהסכמתו להתישב שם, יסתדרו בעזהש"ית באופן הכי טוב ומתאים בגשמיות וברוחניות. ולכן מובטחני, אשר גם פעולתו זו תהי' בהצלחה והן בגשמיות והן ברוחניות".
"ישתדל תיכף לנסוע לארצות-הברית"
אף שחלק גדול מהחסידים נשלח על-ידי הרבי להקים מרכזי חב"ד ברחבי העולם, היה גם חלק אחר, לו התיר הרבי לבוא ולהתיישב בארצות-הברית. וכך כותב הרבי, באלול תש"י, באיגרת אל אחד החסידים (אג"ק ח"ג ע' תג):
"בענין ההעתקה הנה אמת נכון הדבר אשר אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, כיון שנשתנו העתים ונתחלפו הזמנים יכול כל אחד לחזור ולשאול בענין ההעתקה, ומכיון ששואל במכתבו...
"דעתי, אשר באם יש לו אפשרות ישתדל תיכף בהשגת הניירות לנסוע לאה"ב, ויתן השי"ת אשר יהי' הכל כשורה ובנקל ויבואו אל מחוז חפצם צלחה, ומה' מצעדי גבר כוננו".
לאחד החסידים, אשר קיבל בשעתו תשובה מהרבי הריי"צ לבוא לארצות- הברית, אך השגת הניירות נמשכה אצלו זמן רב ובינתיים נפלו ברעיונו ספיקות האם להגר דווקא לארה"ב או שמא כדאי לנסות ולהגר למקום אחר, ענה הרבי (אג"ק ח"ג ע' תא):
"שואל כיון שכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כתב לו "שנכון להשתדל לנסיעה לאה"ב והשי"ת יעזרהו בנסיעה כשורה והסתדרות טובה" וכותב שהשגת הניירות הולכת לאט לאט, והמצב כעת הוא אי בטוח, ושואל עצה מה לעשות.
"לפי דעתי נכון יהי' לבו בטוח אשר הבטחת צדיק הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ תתקיים ובודאי יעזרהו השי"ת לנסיעה כשורה למחוז חפצו צלחה. ובלבד שיהי' חזק בבטחונו ואמונתו ובהתקשרותו לצדיק הדור הוא נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ".
מראש-ישיבה לשוחט...
אחד החסידים, ששאל את הרבי האם להגיע לארצות-הברית ולהיות ראש ישיבה וכיו"ב, קיבל את המענה הבא (אג"ק ח"ד ע' קב):
"שואל במכתבו אשר מכיון שהוקל מעט הנסיעה לאה"ב, אם ישתדל לנסוע לכאן, אך רצונו להסתדר רק בתור יושב אהל, בתור ראש ישיבה.
"הנה בכלל ההסתדרות כאן, בתור ראש ישיבה וכיו"ב. קשה היא ביותר.
"לאידך גיסא ההסתדרות פה בתור שוחט עופות וגסות אומן, קלה היא לפי ערך, ומשתלמת בכי טוב, אלא שלזה אפשר שצריך יהי' לדור בערי השדה. ואם מסוגל לזה ורצונו בכך, אזי נכון הדבר שישתדל בדבר ניירות לאה"ב".