להבדיל מ"ועידת רבני אירופה" - שכל פעילותה מתרכזת באירופה בלבד, הרי של"מרכז" יש משרד בירושלים ממנו פועלים אנשיה ובראשם פקיד בשם אבא טורצקי (שהוא איננו חסיד חב"ד). לפני מספר שנים נפגשתי עם האיש והעליתי לפניו תלונה על ח"כ חרדי (שבנתיים כבר איננו ח"כ) שקיבל סכום כסף של קרוב לחצי מיליון דולר עבור שיפוץ קברים במדינה מזרח אירופאית אך לאחר זמן קצר נעלם הכסף בטוענה כי "שולמו ממנו משכורות". מר טורצקי סגר את דלת חדקו ואח"כ התיישב בשולחנו ולחש לי כי "מה אתה רוצה מהח"כ הזה, הוא הגיע לכסף לפנייך אז הוא עשה בו מה שרצה. בפעם הבאה תגיע אתה ראשון לכסף ותעשה בו מה שאתה רוצה, אני אדאג שהח"כ הזה אז לא יפריע לך". מיד לאחר השיחה עימו הרמתי טלפון לרב שלזינגר – יפה משוויץ והאחרון נזף בו קשות. כיום הרב שלזינגר- יפה איננו עוד ב"מרכז" אבל טורצקי "מוברג" בו היטב ולאחר כל סיוע שהוא מגיש לקהילה זו או אחרת הוא גובה ממנה "מכתב תודה" עבורו ואותו הוא מקריא אח"כ ומוסיף בע"פ כי "הם שלחו לי את המכתב מבלי שאבקשם לעשות זאת". עם אנשים כאלה ועם התפוצצות פרשיות מצגר כדאי ש"מבקריו" של מצגר ישירו מבט גם ל"מרכז".
חב״ד דעות ואקטואליה. מה שחדש בין אנ״ש
בגוגל פלוס נפתח לאחרונה חשבון נגד חסידי חב״ד והרבי
כולם מתבקשים להכנס בקישור דלעיל ולהרוס שם כל חלקה רעה, אם ע״י מלא תגובות או תלונות לגוגל על החשבון הנ״ל, כל אחד יעשה כפי ראות עיניו, להלחם באלו ׳אשר חרפו עקבות משיחך׳
בהצלחה
ר׳ זימרוני צ׳יק בשיחת הגאולה-טעות קטנה בידך
לאחרונה התפרסם וידיאו כאשר צייר ממוצא אפריקני מצייר תמונת פרופיל במשך זמן קצר במיוחד של דקה וחצי.
הוידיאו הגיע גם לאתר הגאולה של ר׳ זימרוני (אמנם באיחור, כמו כל הדברים שם באתר, אבל בסוף זה הגיע)
ואף נכתב על כך ב׳שיחת הגאולה׳ בעמוד הקדמי,
שם כתב ר׳ זימרוני כי זה מראה על אחד מייעודי הגאולה.
רק שטעות היא בידך ר׳ זימרוני, כדלהלן:
לפני חודש בערך (בעת הפירסום המקורי של הווידיאו) פורסם בתכנית צינור לילה בערוץ 10 את הטריק המקורי של הצייר, לפני שהןא ניגש לצייר את ציורו, מבעוד מועד שורטטו קווים עדינים של התמונה, ולצייר לא נשאר אלא רק לעבור על השירטוט ולהשלים את התמונה.
מגיש התוכנית אף הראה זאת בהדגמה חיה באולפן.
לכן מר זימרוני היקר , הטריק הזה לא נראה כאחד מסימני/ייעודי הגאולה, אלא סתם עוד איזה קישקוש אחד מאלפים שרצים מידי יום ברשת האינטרנט.
הטיפשות חוגגת בשיאה-עיתון משפחה
אין בושה היום לפרסם דברים כאלה בריש גלי מעל גבי בימת העיתון החרדי(?) משפחה. 
הקטע הוא ממוסף הנשים של פסח האחרון.
השאלה היא האם זה טיפשות יתר או שזה רק קיצוניות יתר, או יותר נכון להראות שאני קיצוני יותר, חזונישני״ק יותר.
לפחות הם כן שותים את ההכשר בסופו של דבר, זה מנש כמו המוסלמים ימ״ש בחג הרמאדאן שהם צמים רק כלפי חוץ, ואילו בבית....
זה האמת אבל, לשתות קולה כולם שותים, הרי לדבר לא עולה כסף....
מערכת ׳ווערט א לאך׳ נקלעה לקשיים, המכתב שנשלח לאנ״ש ברחבי העולם.
ב"ה ימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז [= זמני תשובה ממשמשים ובאים]
מכתב/חשבון (נפש) - ג[י]לוי לב...
קוראים יקרים.
כפי שהבחנתם, בשבוע שעבר לא נשלח גיליון 'ווערטאלאך' כרגיל. אמנם, כתבתי שאסביר/אבהיר את טעמיי וסיבותיי והנה הם כאן לפניכם:
(לשוני) עט סופר מהיר...
18 חודשים חלפו מאז שהתחלתי להוציא את הגיליון (תחילתו כמדור בשבועון 'בית משיח') וכשנה מאז הוספת המהדורה האנגלית. זכיתי ב"ה שמספר המנויים על הגיליון עומד על 10,000, נוסף לכו"כ מקומות בהם תולים את הגיליון על הקיר באופן שנקרא על ידי מאות נוספים (ובכתבה שהופיעה בר"ח אדר בעיתון חרדי גדול כ-30 אחוז מהבדיחות נלקחו מגיליוני ובשמי, ועל כך - תודה) ואותם אתרי אינטרנט המעלים את הגיליון מידי שבוע.
לשון מדברת גדולות...
לפני מספר חודשים פניתי אל הקוראים בבקשת עזרה/סיוע, אך לצערי (ולצערו של) הרב ההיענות היתה חלשה... מחמאות אכן קיבלתי לרוב, אך המחאות... וסיפר לי ידיד נפשי הרה"ח ר' בצלאל שי' קופצ'יק כי כאשר מישהו פונה אליו ואומר כי הוא מעריך מאוד את פעילותו בבית חב"ד בהודו, הוא נוהג לומר: תודה רבה, בכמה אתה מעריך?...
[וכפי שאומרים שבעבר היו נותנים צדקה עם היד ומנשקים את ספר התורה עם הפה. היום, לעומת זאת, נותנים צדקה עם הפה ומנשקים עם היד...].
"מודים אנחנו [וערט-א-]לך"...
כאן המקום להודות לאלו שתרמו שטרות הנושאים את תמונותיהם של אישים חשובים בתולדות ארה"ב... (מנין שתרמו 'פרנקלין', 20 שתרמו 'גראנט' וכל השאר צא וחשב...).
כמו כן עלי להודות לידידיי ששלחו אלי מדברי תורתם והגיגיהם בשמם או בעילומו.
ובפרט ברצוני להודות לידידי עוז הגביר (= געבער, נותן), הרה"ח ר' אברהם קבצ'ניק ומשפחתו שיחיו – ברזיל, אשר הגדיל לעשות ובנוסף על ש"נהנין ממנו עצה ותושיה" גם נתן "מנין" 'פרנקלינים'.
העט ביד העת... וההוצאה לאור ביד הממון...
אך עדיין הוצאת הגיליון גוזלת רבות מזמני וממוני, ואם כי ידועה תורת רבותינו נשיאינו "וְקָנה לך חבר"... הנה קודם לכן נאמר (כפי שפרסם וביקש הרבי מה"מ) "עשה לך רב", ובהתייעצות עמו הורה לי להוציא מכתב זה, כדי שאוכל לפנות מזמני לעניניי האחרים, על-ידי שתשתתפו אתם באופנים הבאים:
לבעלי המאה - ניתן להשתתף בהוצאות הרבות הכרוכות בהוצאת הגיליון, מה גם שברצוני להרחיב ולהוסיף אנשי צוות נוספים כדי שאוכל לעבוד פחות בעצמי, וכפי שאומרים: לצ'פר כדי לשפר...
לבעלי הדעה - ניתן להשתתף בשליחת 'ווארטים' והגיגים מעניינים, דבר החוסך זמן רב (וממילא בכסף...).
בעלי המאה שהם גם בעלי הדעה - יכולים להשתתף גם בהוצאות הגשמיות וגם בשליחת 'ווארטים'.
ואין כוונתי לפזר הפגנות, וכמאמר הידוע: כיצד מפזרים הפגנה יהודית - לא בגז מדמיע ולא באלות אלא עם קופת צדקה, ואולי יש לומר: לא באלות אלא בעלות... - בעלויות הגבוהות.
חשוב! - לא ל[צדקה] קא אתינן...
ומפני הספק, מבקש אני לבל יתנו לי מכספי מעשר וכדומה, אך גם אינני מבקש סכומים גדולים, כי אם כ"א כפי יכולתו.
הקדימו שקליכם!...
וכי יבואו נמ[ע]ני ארץ ישראל לטעון: אמנם ארץ ישראל היא "זבת חלב ודבש" - 'מילק אנד האני', אך אצלכם, באמריקה הלא היא זבת "גולד אנד מאני"... הנה כידוע אין זה נכון כלל, והכסף אינו צומח על העצים (משא"כ ארץ ישראל ש"עתידה להוציא גלוסקאות וכלי מילת")...
- וידוע הסיפור על אותו יהודי שהגיע לאמריקה וראה בשדה התעופה 20 דולר על הרצפה, המשיך ולא התכופף להרים... כששאלוהו אמר: הרגע הגעתי - כבר אתחיל לעבוד?!... -
הנה אל לכם לזלזל בשקליכם אשר תתנו, צריך אני להם...
* * *
את פירוט העלויות על הוצאת הגיליון כבר כתבתי בעבר, אך לתזכורת הדברים:
(נוסף על זמני היקר...)
שכתוב ועימוד המהדורה העברית. תרגום ועריכת המהדורה האנגלית. הדפסת הגיליונות לחלוקה בבתי הכנסת דשכונת המלך.
סה"כ (ממוצע): 300$ לשבוע... 1200$ לחודש...
* * *
נ.ב.
מטרת הוצאת הגיליון, הנה כתבתיה בגיליון הראשון לפני כשנה וחצי, ולתועלת מי שלא ראה או ששכח משום-מה - מצו"ב הגיליון הראשון, בו יוכל הקורא למצוא כהנ"ל.
בברכה ובתקווה לשיתוף [ושיפור] פעולה פורה
אליעזר זלמנוב
שכונת המלך - "כאן ציוה ה' את הברכה"
לסיום, כמה הנחיות כלליות:
* בעת שליחת אי-מייל - נא לוודא שהוא נשלח לכתובת vertalach@gmail.com ולא באמצעות האופציה 'השב' (אשר בד"כ, לחברים בקבוצה, אינה מתקבלת כראוי).
* לנוחיות הקוראים, ניתן לבקש את כל הגיליונות שיצאו עד היום או גיליון מסוים באי-מייל הנ"ל.
* ניתן גם להשתתף באמצעות הקדשות או פרסומות קטנות בתיאום מראש.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
ווערט-א-לאך
ווערט-א-לאך
vertalach@gmail.com
לביטול המנוי בקבוצה זו, שלח דוא"ל ל
vertalach+unsubscribe@googlegroups.com
---
קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'ווערטאלאך' בקבוצות Google.
כדי לבטל את המנוי לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה הודעות דוא"ל, שלח הודעת דוא"ל אלvertalach+unsubscribe@googlegroups.com.
לאפשרויות נוספות בקר ב-https://groups.google.com/groups/opt_out.
ראיון עם אסתר סגל-חסידת חב''ד שילדה בניסים חמישיה-הכתבה המלאה מתוך 'mako'
"הרופאים אמרו שאני לא נורמלית"
אסתר סגל, עורכת ומגישה בערוץ הרוסי, היא אישה יוצאת דופן מכל בחינה אפשרית: כשגילתה שההפרייה שביצעה הניבה 5 עוברים, היא סירבה לדלל אותם וילדה בהצלחה חמישייה, היום בני 12. מאז הספיקה סגל, חב"דניקית מאמינה, להתגרש והיא מפרנסת את משפחתה בעצמה. היא גם הספיקה לכתוב 7 ספרים ואפילו ללדת ילד נוסף. בראיון כנה היא מספרת על האתגרים העצומים ומודה: "אני הכי רוצה להיות לבד"
נועה יחיאלי | מגזין mako | פורסם 13/06/13 17:23:11
"לפעמים אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי להתפרק. אין שנייה ביום שאני לא צריכה לעשות בה משהו"
אסתר סגל. ברוסיה לא היה מספיק מקום בפגייה
צילום׃ יורי גרשברג
באחד מביקורי המולדת שלה ברוסיה, נכנסה אסתר סגל לחנות נעלי ילדים והתחילה להעמיס. היא עברה בין המדפים ובחרה חמישה זוגות של סנדלים, ואחר כך חמישה זוגות של מגפיים, וגם חמישה זוגות של נעלי בית. כשהגיעה לקופה היו בידיה לא פחות מ-40 זוגות – כולם באותה המידה. המוכר התבונן בה והתקשר למשטרה. "הם חשבו שאני רוצה למכור נעליים בעצמי", היא צוחקת, "הייתי צריכה להסביר לשוטרים שאני לא מוכרת לאף אחד. שיש לי בבית חמישייה שצריך להנעיל".
ככה נראית כל חוויית קניה במשפחת סגל – הכל כפול חמש. כשחמשת ילדיה היו קטנים, זה היה יותר פשוט. לא צריך היה לקנות כלום, קיבלו הכל מיד שנייה. אבל היום הילדים כבר בני 12, וזה הולך ונעשה מסובך. "עכשיו לכל אחד מהם יש את הטעם שלו. הם עושים לי את המוות. מגיעים לחנות, ופתאום זה לא יפה וזה לא אופנתי וזה לא מתאים", היא אומרת. "זה קשה, אבל אני שמחה. אני לא רוצה לקלקל לילדים שלי את הרצון להיות כל אחד הוא עצמו. במגזר הדתי כולם לבושים אותו הדבר, ואני תמיד מעודדת את הילדים לחשוב אחרת, באופן עצמאי. רק ככה אפשר ליצור".
בשבוע שעבר סיקרו כלי התקשורת בארץ את הלידה של אלכסנדרה קינובה, צעירה בת 23, שילדה את החמישייה הראשונה בתולדות צ'כיה. היריון של חמישה עוברים הוא נדיר מאוד ומתרחש, ברוב המקרים, בעקבות התערבות הורמונלית או הפרייה מלאכותית. שברחם מתחילים להתפתח מעל שני עוברים, ממליצים הרופאים ברחבי העולם לבצע דילול כדי להגדיל את הסיכויים של חלק מהתינוקות לשרוד. הרוב המוחלט של האימהות מקבל את ההמלצה. אסתר סגל לא קיבלה.
"הרופאים אמרו שאין צ'אנס, שצריך לדלל", היא משחזרת, "ההלכה אומנם מתירה לדלל, אבל אני לא רציתי. פתחנו באגרות קודש (סדרת ספרים הכוללת את כתביו הנבחרים של הרבי מלובביץ'; מאמינים המתלבטים בשאלה מסויימת נוהגים לבחור ספר, לפתוח בעמוד מסוים מבלי להסתכל, ולקרוא בדברי הרב תשובה לשאלתם – נ.י) והיה כתוב שם שצריך 'לשמור על החומר'. הרבי לא התייחס כמובן לעוברים, אלא לתלמידים, והתכוון שצריך לקבל את כולם לישיבה, לשמור על החומר במטרה שייצאו כמה גאונים. אבל אנחנו הבנו מכך את התשובה לשאלה שלנו".
לא רציתי ללכת כל החיים עם הידיעה שהיו יכולים להיות עוד שניים או שלושה. אסתר והחמישייה
צילום׃ צילום ביתי
חודשיים וחצי של שכיבה על צד שמאל
סגל, 40, נולדה בסנט פטרסבורג כבת יחידה למשפחה חילונית עם שורשים חב"דניקים. בגיל 20 נישאה, ואל עולם החסידות הגיעה בעקבות לימודים למבחן בפילוסופיה. "למדתי לפי הרשימה את כל המערכות הפילוסופיות שקיימות, ובכולן חיפשתי תשובות ברורות והגיוניות לשאלה מהי משמעות החיים", היא אומרת, "גם בדתות חיפשתי, אבל לא מצאתי. חשבתי שמצאתי ביהדות. זו המערכת הכי הגיונית מבחינתי".
במשך שבע שנים ניסתה להיכנס להיריון. כשהצליחה סוף סוף, אחרי אינספור טיפולי פוריות, כבר עמדה לסיים את לימודי הדוקטורט בספרות. בבדיקת אולטרסאונד שגרתית זיהו הרופאים ארבעה עוברים, וכשסגל התבצרה בעמדתה וסירבה לדילול, הבהירו לה שאם כך אז אין טעם שתישאר ברוסיה. "בבתי החולים שם אין מספיק אינקובטורים בפגייה", היא מסבירה, "ואם יש – אין סיכוי שיהיו חמישה פנויים בבת אחת. הרופא אמר שאם אני רוצה שהתינוקות יחיו אסור לי להמשיך את ההיריון ברוסיה".
סגל ומי שהיה אז בעלה (לבקשת הבעל לשעבר תמונות הילדים לא נחשפו בכתבה) כבר חזרו אז בתשובה מלאה ותפקדו כשליחים פעילים בחסידות חב"ד המקומית, החליטו שהגיעה השעה לעלות לישראל. הם התיישבו בירושלים, וגם בבית החולים "שערי צדק" נאלצו לעמוד איתנים בדעתם מול הרופאים ולהודיע שהם מתעקשים לשמור על כל העוברים, למרות הסיכוי הגבוה ללידה מוקדמת, שתסכן את חייהם. "בקהילה החרדית אמרו לנו 'כל הכבוד', אבל כל השאר – כולל כל הרופאים והאחיות בבית החולים – המשיכו להגיד לנו מדי יום שאנחנו צריכים לדלל. הם אמרו שאני לא נורמלית".
"עכשיו הרבה יותר קשה, כשיש להם גם דרישות נפשיות ואני לא יכולה להיות שם בשבילם כי אני צריכה לעבוד. אבל עדיף לא לראות אותם ולדעת שיש להם אוכל, מאשר לראות אותם מתים מרעב"
סגל באולפן ערוץ 9
צילום׃ יורי גרשברג
ומה ענית להם?
"אני לא כל כך מתחשבת בדעה של אנשים אחרים. בבית הספר היסודי הייתי בכיתה של 44 ילדים, מתוכם 40 היו אנטישמים והיו מרביצים לי כל יום. התרגלתי כבר להיות אחרת ולחשוב אחרת מכולם".
"אני לא כל כך מתחשבת בדעה של אנשים אחרים. בבית הספר היסודי הייתי בכיתה של 44 ילדים, מתוכם 40 היו אנטישמים והיו מרביצים לי כל יום. התרגלתי כבר להיות אחרת ולחשוב אחרת מכולם".
למה לא היית מוכנה לדלל?
"לא יודעת. פשוט לא רציתי. לא רציתי ללכת כל החיים עם הידיעה שהיו יכולים להיות עוד שניים או שלושה. עכשיו, כשהם כולם בחיים, אני מסתכלת עליהם לפעמים וחושבת מי היה יכול להיות זה שהייתי מוותרת עליו. זה נורא לחשוב על זה".
"לא יודעת. פשוט לא רציתי. לא רציתי ללכת כל החיים עם הידיעה שהיו יכולים להיות עוד שניים או שלושה. עכשיו, כשהם כולם בחיים, אני מסתכלת עליהם לפעמים וחושבת מי היה יכול להיות זה שהייתי מוותרת עליו. זה נורא לחשוב על זה".
והם באמת כולם חיים, בריאים ושלמים, חמישה תלמידים בכיתה ו', החוגגים השנה, כאמור, 12 אביבים. יוסף יצחק, מרדכי, שניאור זלמן, חנה וחיה מושקא, מתגוררים בראשון לציון עם אמא ועם אחיהם הצעיר, מנחם מנדל בן התשע. לפני כשלוש שנים התגרשו בני הזוג סגל, ומאז מגדלת אותם אסתר כמעט לבדה.
סגל היא לא האם החב"דניקית המצויה שהייתם מצפים לפגוש. גם מבלי לחטוא בסטראוטיפים, מדובר באישה יוצאת דופן. היא מרשימה גם מבחינה חיצונית וגם בנוכחותה: היא מרבה לצטט סופרים והוגים רוסים וצרפתים, בקיאה בעולם המסתורין המסקרן של הקבלה ומבטאת עמדות מקוריות בסוגיות של דת והלכה. סגל עובדת לפרנסתה מאז שחמשת התינוקות היו בני שנה וחודשיים. בשמונה השנים האחרונות היא עורכת ומגישה בערוץ הרוסי "ישראל פלוס" (ערוץ 9), ובזמנה הפנוי, לא שיש לה כזה, היא גם סופרת החתומה על שבעה ספרים, כולם ברוסית.
נשארת בנישואים בגלל הילדים?"לא. פשוט כשהם היו קטנים לא היה לי זמן לחשוב על עצמי ולראות שהזוגיות מעכבת את ההתפתחות שלי. כשהחלטתי להתגרש ידעתי שהילדים יסבלו הרבה, והם באמת סבלו ועדיין סובלים. הם היחידים בבית הספר שלהם שאין להם אבא ואמא. מצד שני, אני בטוחה שאם ההורים ממשיכים להיות ביחד בלי אהבה ובלי תקווה, זה הורס את החיים וגם את כל החינוך של הילדים".
החמישייה והאח השישי. הניקה את כולם
צילום׃ צילום ביתי
הביטחון הלא פחות ממדהים של סגל בדרכה הוא מוטיב חוזר בסיפור שלה. כשהייתה בשבוע ה-20 להריון החלה לה לידה מוקדמת, בהתאם לתחזיות הפסימיות של הרופאים. הרופאים הצליחו להפסיק את התהליך, אבל את עשרת השבועות הבאים נאלצה האם חדורת האמונה להעביר בשכיבה על הצד, מחוברת לעירויים בשתי הידיים וחבושה במסיכת חמצן על הפנים. במשך חודשיים וחצי שכבה כך, על צידה השמאלי, מבלי לזוז. בשלב הזה עדיין לא זיהו הרופאים שמדובר בחמישייה. "עד הרגע האחרון היה קשה לזהות, כי זה היה ממש סלט קטן בבטן. באחת מבדיקות האולטרסאונד האחרונות שעברתי, הטכנאי השתתק פתאום, ואז קרא לטכנאי שני, ואז לשלישי. התכנסו שם חמישה או שישה טכנאים ורופאים, ואני הנחתי שהם מצאו פגם באחד הילדים. התברר שהם גילו שיש עוד אחד".
הילדים נולדו בניתוח קיסרי בשבוע ה-31. "הם הוציאו אותם אחד-אחד", נזכרת סגל, "ובכל פעם שמעתי אותם מכריזים על המספר, על המין – ואז שמעתי את התינוק צורח. בבוקר נתנו לי לראות אותם. ניסיתי לקום מהמיטה ונפלתי. אחרי חודשיים וחצי של חוסר תנועה מוחלט השרירים שלי פשוט לא עבדו".
לסגל לא היה זמן לעשות פיזיותרפיה או לטפל בעצמה. היא צללה לטיפול אינטנסיבי, אינסופי ובלתי מתפשר בחמשת התינוקות. לעזרתה התגייסו אמה, שעלתה לארץ מעט אחריה, ובשעות היום גם מטפלת, שאת שכרה יכלה לממן בזכות התמיכה הכספית שנתנה לה המדינה בשנה הראשונה. באופן כמעט בלתי מתקבל על הדעת הניקה סגל את כל החמישה הנקה מלאה במשך חצי השנה הראשונה לחייהם.
למעשה, במשך חצי שנה רק ישבת על הספה והחלפת תינוקות על הציצי."אפשר לומר. הייתי גם שואבת חצי ליטר חלב אם ושמה במקרר בחמישה בקבוקים, כי בשבת אסור לשאוב. הייתי מניקה בלי סוף, נון סטופ".
איך עברתם את הלילות?"זה היה קשה כי עד גיל שנה וחצי לא כל החמישה ישנו לילה שלם. בכל פעם שאחד מהם נרדם, אחד מהאחרים היה מתעורר. שנה וחצי זה היה קטסטרופה. גם בצהריים קטסטרופה. גם בבוקר קטסטרופה".
"אני אף פעם לא נשברת"
הקושי של סגל רחוק מלהסתיים במחסור בשעות שינה. היא מתמודדת גם עם מצוקה כלכלית אמיתית: התמיכה הכספית מהמדינה נפסקה אחרי שנה, וכיום היא מקבלת קצבת ילדים רגילה. בשנים הראשונות תמכה בה הקהילה החרדית וציידה את המשפחה בריהוט ובביגוד. בעלה לשעבר משלם מזונות, אבל אפילו בצירוף משכורתה מהטלוויזיה היא מתקשה לגמור את החודש. המשפחה מתגוררת בדירת צנועה בת ארבעה חדרים, ששת הילדים חולקים שני חדרים. בכל חדר ניצבת מיטה, הנפתחת לשלוש מיטות – בבוקר נסגרת, בלילה נפתחת. בדירה יש מקלחת אחת וחדר שירותים אחד. "העניין הכלכלי לא פשוט אצלנו", היא מודה, "צריך להוציא עליהם המון כסף. אני צריכה לקנות 50-60 זוגות נעליים בשנה, למשל, כי צריך סנדלים, ונעלי שבת, ומגפיים, והם גדלים כל הזמן. אם לאחד נקרעת הנעל ואני קונה לו חדשה, האחרים רוצים גם. מאוד קשה לשמור על שוויון. אבל בזמן האחרון הם כבר מבינים שהמצב קשה ומנסים להתחשב".
החמישייה בפורים. הכי אוהבת שהם יצירתיים
צילום׃ צילום ביתי
יום שגרתי בבית משפחת סגל מתחיל בשעה שבע בבוקר, אז מעירה אסתר את הילדים. הבנות יוצאות בשבע וחצי להסעה לבית הספר, ואת הבנים לוקחת סגל בעצמה בשעה שמונה. בחודש האחרון, בגלל שינויים המתרחשים בערוץ 9, היא נאלצת להתייצב בעבודה בשעות הצהריים, לפני שהילדים שבים הביתה מבית הספר, וחוזרת רק בשעה עשר וחצי בלילה, אחרי שרובם כבר התייאשו מלחכות לה והלכו לישון. את שעות אחר הצהריים מעבירים הילדים בחברת סבתם בת ה-81, שגם מבשלת עבורם את ארוחת הערב. זמן האיכות של האם עם ששת ילדיה מצומצם למפגש הבוקר החטוף ולסופי השבוע בלבד.
מה אתם עושים כשאתם יחד?"יושבים ביחד לאכול. אני מספרת להם הרבה סיפורים ואנחנו גם ממציאים סיפורים ביחד. אנחנו הולכים לבית הכנסת, מטיילים בפארק. לפעמים רואים סרטים ביחד".
אלה שעות שאת אוהבת?"אני אוהבת להיות לבד ולכתוב ספרים. מרסל פרוסט סיפר פעם שהוא אטם את החדר שבו נהג לכתוב כך שאפילו קריאות החלבן מהרחוב לא יגיעו אליו. זה מה שאני אוהבת. אני אוהבת להיות לבד".
אז דווקא עלייך נפלה חמישייה?
"זה ניסיון מהשמיים. אני אוהבת אותם מאוד, אבל זה הטבע שלי. ביני לבין עצמי תמיד אודה שאני מעדיפה להיות לבד. גם בן אדם כזה יכול להוליד ילדים ולהיות הורה טוב".
"זה ניסיון מהשמיים. אני אוהבת אותם מאוד, אבל זה הטבע שלי. ביני לבין עצמי תמיד אודה שאני מעדיפה להיות לבד. גם בן אדם כזה יכול להוליד ילדים ולהיות הורה טוב".
אילו רגעים איתם את הכי אוהבת?"כשהם אומרים משהו חכם או יוצרים משהו מקורי. אני חושבת שביצירתיות שלנו אנחנו מתקרבים לדמות של אלוהים. לא משנה מה אתה עושה – אתה יכול להיות סנדלר או משורר – אם אתה מכניס לעולם הזה משהו חדש משלך, אז קיימת את דברו של הבורא. זה מה שאני הכי אוהבת בילדים שלי: הם יצירתיים".
איך הם היו בתור תינוקות? כל אחד לבד היה תינוק מלאך, אבל עם כולם ביחד היה מאוד קשה. אם בתור ילדים הם החליטו פתאום שהם מתנפלים על ארון – זה היה הסוף שלו. בחברת כתר פלסטיק אומרים שיש אחריות של מאה שנה על המוצרים, אבל החמישיה שלי שוברת רהיטים שלהם תוך יום".
היה רגע שנשברת ואמרת זהו, אני לא מסוגלת לעשות את זה יותר?"אני לא זוכרת רגע כזה. אנשים חושבים שמחר יהיה יותר קל, אבל בדרך כלל זה להיפך. עכשיו זו תקופה הרבה יותר קשה, כשיש להם גם דרישות נפשיות ואני לא יכולה להיות שם בשבילם, כי אני צריכה לעבוד ולא רואה אותם. אבל מה אני יכולה לעשות? עדיף לא לראות את הילדים בכלל ולדעת שיש להם אוכל מאשר לראות אותם כשהם מתים מרעב. אין לי ברירה. לפעמים אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש, שאני לא יכולה יותר".
בטיול לאילת. רואה אותם רק בבוקר ובסופי שבוע
צילום׃ צילום ביתי
ואז מה את עושה?
"מכריחה את עצמי לפעול. אני חזקה. ראיתי בחיים שלי כל כך הרבה דברים רעים, ואין לי זמן לבכות. פעם ברוסיה, כשהייתי צעירה, חבורה של 20 גלוחי ראש ניאונאצים רצו להרוג אותי. קיללתי אותם והם ברחו בפחד, צעקו 'מכשפה, מכשפה'. אני לא מפחדת ואני אף פעם לא נשברת. זה לא הכי בריא, אישה גם צריכה להיות רכה לפעמים. אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי להתפרק. אין שנייה ביום שאני לא צריכה לעשות בה משהו".
"מכריחה את עצמי לפעול. אני חזקה. ראיתי בחיים שלי כל כך הרבה דברים רעים, ואין לי זמן לבכות. פעם ברוסיה, כשהייתי צעירה, חבורה של 20 גלוחי ראש ניאונאצים רצו להרוג אותי. קיללתי אותם והם ברחו בפחד, צעקו 'מכשפה, מכשפה'. אני לא מפחדת ואני אף פעם לא נשברת. זה לא הכי בריא, אישה גם צריכה להיות רכה לפעמים. אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי להתפרק. אין שנייה ביום שאני לא צריכה לעשות בה משהו".
סגל ישנה בקושי חמש שעות מדי לילה, ומעדיפה לישון במהלך הבוקר. היא מכנה את עצמה "ינשוף". "אני יכולה לא לישון כל הלילה ולכתוב, ולא לחוש עייפות, אבל העובדה שאני חייבת לקום בכל בוקר בשש וחצי בגלל הילדים היא בשבילי מוות. בכל בוקר אני קמה ורוצה למות".
ממה את שואבת כוחות?"כשאני יוצרת, או כשאני נתקלת ביצירה מוצלחת של מישהו אחר. אני רואה סרטים בלילה במקום לישון, כי אני יודעת שאם אני לא אקבל מידה של נחת אסתטית, אני לא אקום מחר".
"אנשים חשבו שפתחתי משפחתון"
כשמלאו לחמישייה שלוש שנים, החליטה סגל לעשות את הלא ייאמן בעיני רבים ובחרה ללדת תינוק נוסף. הנימוק לא פחות מפתיע: סגל טוענת שרצתה להרגיש אמא. "עם החמישייה הרגשתי כמו בית חרושת, מחלבה", היא מסבירה, "עם מנחם מנדל, הקטן, יכולתי להחזיק אותו, להסתכל עליו, להניק אותו ולהרגיש אושר. לא היה לי רגע כזה. תמיד היו מונחים עליי שניים בבת אחת, ועוד שלושה חיכו בתור. לא הייתה לי שנייה מיותרת לתת לכל אחד מהם. בלידה השנייה רציתי לבלות עם תינוק אחד. להניק בלי פחד שלא יספיק לי החלב לאחרים, לתת הכל. הנקתי את מנחם מנדל עד גיל שנתיים. זה היה משהו אחר".
איך הילדים מסתדרים ביניהם?"הם רבים, מרביצים וצועקים, אבל אוהבים. בחוץ הם מאוחדים. אם אחד מהם ייקלע לצרה, כל הארבעה האחרים יתייצבו לצידו כגוש אחד. הם דואגים אחד לשני. כשאנחנו הולכים ברחוב, אם אחד מהם יתעכב, האחרים מיד ישימו לב".
איך באמת הולכים ברחוב עם חמישייה, ודאי תשאלו? כשהילדים היו קטנים, אסתר ובעלה היו יוצאים איתם לטיול בשתי עגלות תאומים – כשהחמישי יושב על הגגון. העוברים והשבים נהגו להתעניין אם היא פתחה משפחתון ואף ביקשו להירשם.
איזו אמא את?"לדעתי, הורה טוב צריך תמיד להתקדם, כי זה מניע גם את הילד. אני חושבת שאני אמא כזו. אני כל הזמן צועדת לאיזה כיוון. לפי הקבלה בן אדם נקרא 'הולך', לעומת מלאך, שלא יכול ללכת כי אין לו רגליים. המטרה העקרונית של בן האדם היא תמיד ללכת לאנשהו, ואם אדם עומד במקום הוא מפסיק להיות אדם. הילדים לא חייבים ללכת בכיוון שלי, רק חשוב לי שהם יידעו שהם צריכים כל הזמן להמשיך להתפתח.
אני מכריחה את עצמי לפעול, אין לי זמן לבכות
צילום׃ יורי גרשברג
"אני לא חושבת שאני אמא כיפית. בגלל שאני לא ישנה ולא אוכלת מספיק, וכל הזמן רצה לחפש אחרי עבודה וכסף, אני לא רגועה, לצערי. אני כל הזמן עסוקה בלתכנן תכניות ולעשות טריקים. למשל: לקבוע שני תורים, לשני ילדים שונים, לשני רופאים שונים, באותה השעה ובאותו מקום, כי יש לי רק אוטו אחד ואין לי הרבה זמן. זה מאוד מעייף. הרבה פעמים זה בא על חשבון הסבלנות שלי אליהם".
את כועסת עליהם הרבה?"אני בן אדם מאוד רגוע, אבל עכשיו, בגלל שקשה לי, קורה שכן. מאוד קשה לגדל בארץ לבד שישה ילדים. אני אוכלת את עצמי על זה שאני צועקת עליהם, כי לא צריך לכעוס".
לדעתך הם ילדים מאושרים?"לא תמיד. הם רוצים את אמא ואבא, הם רוצים יותר אמא בבית, הם רוצים יותר כסף, יותר אפשרויות, יותר חוגים. הם גם רוצים אייפון או אייפד, כמו שיש לאחרים. בסך הכל הם ילדים".
לשאלה אם יש בחירות בחייה שהייתה משנה בדיעבד, היא אומרת שאין כאלה, ובכלל – היא לא מוצאת טעם להתחרט על העבר. לו היה לה כסף, הייתה קונה בית ומאמצת כלב מצער בעלי חיים. "הדבר היחידי שבאמת הייתי רוצה זו חירות", היא אומרת, "אבל בן אדם שיש לו משפחה לא יכול להיות חופשי. הייתי רוצה חופש יותר מכל דבר אחר, לעשות כל הזמן מה שאני רוצה – כל עוד זה לא פוגע באחרים. מצד שני, אם הילדים זו המגבלה היחידה שלי לחופש, אני לא מרגישה שזו מגבלה בכלל".
וככה את מחנכת גם את הילדים?"אני משתדלת מאוד. אני רוצה מהם רק שני דברים: הראשון – שלא יהיו אידיוטים או יתמכו בדברים אידיוטים רק בגלל שכולם תומכים בהם, והשני – שיתחשבו בזולת. אני אדם ריאלי ואני זוכרת את באבי יאר בקייב, שם נרצחו ביומיים וחצי יותר מ-50 אלף איש, ביניהם גם ילדים מחונכים להפליא. אז בעיניי הכי חשוב שבזמן שיש לך בעולם הזה – ולא משנה אם מדובר ב-30 שנה או בחצי יום – תהיה בן אדם".
אלי קאופמן מגיב על -׳הרבי היה ציוני׳.
במה שכתבתי על האדמו"ר מחב"ד תחת הכותרת "האדמו"ר האחרון", הכותרת שנתתם: "הרב היה ציוני" , הרי שבאמת היא חוטאת לתוכן. מאחר וכאן לא מדובר באיזה דוייטש, מרגולין או גולדברג אלא באדמו"ר קדוש ומכובד הייתי חפץ שתביאו את תגובתי בדיוק , למרות שאני חושב שבמאמרי הנ"ל לא נאמר כלל כי הרבי היה ציוני. במאמר הנ"ל ניתחתי את עמדת שתי המחנות ביהדות החרדית במצייני כי שניהם היו מלכתחילה אנטי ציונים אבל בעוד שהמחנה של אלה שהלכו אחר הגר"ח זוננפלד (ה"עדה החרדית") והאדמו"ר מסאטמר היו גם חד משמעיים לגבי הדרך הפראקטית - לא להידבר עם הציונים, הרי שהמחנה השני ( אגו"י, דגה"ת, חב"ד והספרדים החרדים) היו בעד להידבר עם הציונים משום "להציל מלוע הארי". ושוב, זה עדיין לא עושה אותם ציונים. ואז טענתי כי במחנה שצידד בהידברות עם הציונים היה האדמו"ר האחרון מחב"ד היחיד שלא נפל לידי פעם לידי כריעת ברך או אבק התחנפות למנהיגי הציונים ולא שיחר לפתחם (כמו מנהיגים אחרים בזרם ה."הידברות") אלא הם שיחרו לפתחו והוא הסתכל עליהם מלמעלה.
ישנם אומנם מנהיגי חרדים שאני כולל אותם כציונים אך אלה כבר שרתו ממש את הציונות מתוך ה"רבנות הראשית לישראל " או "בית הדין הרבני" אבל אלה גם לא היו, חס ושלום , האדמו"ר מחב"ד או הרב שך. לגבי הרבי מבריסק וה"חזון אי"ש" הרי שחלוקות הדעות אם גישתם היתה ממש להחרים את הציונים אושהם דגלו בהצלה אנטי ציונית מ"לוע הארי". בעוד שה"חזון אי"ש" נפגש עם בן גוריון להצלת בני הישיבות הרי שהרבי מבריסק לא הסכים לפגוש את בן גוריון גם כשהלה עמד על פתח ביתו. מנגד הרי שהרבי מבריסק לא גילה דעתו ביחס להשתתפות בבחירות הציוניות.
השנאה לחב״ד עוד לא נגמרה
תגובות מזעזעות שנכתבו השבוע במאמר שפרסם ח.ש. על פועלו של הרבי. על פי התגובות אפשר לחשוב שחזרנו לשנות הנוני״ם המוקדמות
אלי קאופמן-עכשיו על אריה גולדברג סמנכ״ל אגודת רבני אירופה
"מרכז משת"פי אירופה"
אין לי מילים עדינות יותר מכדי לכנות את אלה שלפני יותר משבוע ביקרו ברומניה ובמקום להעמיד את הפדרציה המתבוללת על מקומה – כנגד סחר בבתי עלמין ומתן לגיטימציה ל"חתונות" עם נוכרים במסווה "אורתודוכסי" , ועוד מיני פשעים נגד היהדות הרי שאריה גולדברג והדיין של חב"ד מרחובות (שמבין בענייני אירופה כמו שחמור מבין במרק פירות...) נפגשו עם השלטונות הרומנים והמליצו להם לחזק את המתבוללים המנוולים הללו. זוהי הרמה הירודה והנחותה שהגיעו אליה אנשי "מרכז רבני אירופה". מילא אם היו ממליצים על דוייטש מחב"ד , הייתי מבין שהם ממליצים על שליח חב"ד שמחר מישהו אחר יכול להחליפו ולכן הם לא רוצים להוציא החוצה את ה"כביסה המלוכלכת", אבל כאשר אנשים הנראים כחרדים ממליצים על מתבוללים - ואף גויים שמתחזים ליהודים, כ"מטיבי יהדות" , הרי זה פשע. מעניין אותי מדוע בכל המסעות הללו לאירופה מסתבר של"מרכז רבני אירופה" יש רק נציגים מקבוצה אחת ומאגף אחד באותה קבוצה. לאן נעלמים אלה שמשמשים למרגולין ולגולדברג מסווה של "ארגון רב השקפות"? רב אחד מהרבנים הללו - שעוד נותרו בארגון וחי באנגליה הסביר לי כי "הם מגייסים לנו את הכסף ואנחנו צריכים לשמוע להם". לינקר - פונקציונר לשעבר ב"מרכז" הזה (ושאינו איש חב"ד) טען לפני מספר שנים כי "אם ישנן בעיות יהדות במדינה מסוימת אך זה לא תואם את אינטרסי שליח חב"ד שם, הרי שלא נוכל להתערב". ואינטרסיו של נפתלי דוייטש ברומניה הם כזכור עסקים וכו' וללא קשר ליהדות.
כבר בשבוע שעבר - כשביקרתי את מה שנעשה ע"י דוייטש ברומניה, קיבלתי מייל ממר מרגולין – היו"ר "הנכבד" של "מרכז רבני אירופה". האיש כנראה כעס על מה שכתבתי לגבי גיסו אבי רוזן - שנזרק על ידו לכלבים, משום שביקש להיות עקרוני מדי ואז החל במסע של קטרוג. שנים על שנים הוא מקבל ממני מיילים ורק עכשיו החליט להגיב ולבקש להוציאו מרשימת המיילים תוך "איום" כי אם לא יפעל "כדין". כמו כן הוא שיקר והכחיש שאי פעם פניתי אליו בתלונות על הנעשה ברומניה ולבסוף האשים אותי ב"מירמור". על הכל אענה לו מיד ואני מודיע לכל קוראי כי בע"ה אני יוצא בתחקיר על ה"מרכז" המזופת הזה, שחלק מממניו הרבים הם חילוניים וציוניים ויש להם אינטרס ברור לנתב את ה"יהדות" בדרך הנוחה להם , וכן נבדוק מדוע ברחו מ"מרכז" זה כל הרבנים החשובים שהקימו אותו בעמל כפיים ובאמונה שהנה הם בונים מרכז רבנים חרדי ואמיתי, ומה היו הסיבות לבריחה. רק עז פנים יכול לשקר ולומר שלא קיבל ממני שום תלונה על הנפתלין מרומניה בזמן שבמשך שנים הוא מקבל את המיילים שלי בנושא! יתרה מכך, המרגולין הזה קיבל ממני כבר ב-2006 תלונה חמורה על הכנת מצות ללא השגחה ש"הופקו" ברומניה ע"י שלמה ברבר (חסיד מקולקל מחסידות סאטמר- מונרו) וע"י מר דוייטש נפתלין. בבלגיה נאסרו המצות הללו לאחר שגאב"ד ה"עדה החרדית" - הגרי"ט וויס , בדק את דברי, ומבלגיה עברה ההוראה לכל העולם החרדי אבל זה לא הפריע ל"מרכז רבני אירופה" - בראשות המרגולין הזה, להמשיך לשווק את המצות הללו ובפרסום גדול, כאילו כלום לא קרה. את המשך המיילים בודאי לא אבזבז על האיש הזה – שגיסו , אבי רוזן, מירר לי בבכי כי נותר ללא אוכל בגלל פיטוריו. מעניין למה הוא מתכוון "לפעול כדין". קשה לי להאמין שהאיש הזה מתכוון ל"דין תורה" ולכן אם הוא מאיים בדיני עכו"ם אין לי שום בעיה משום שבאימייל החצוף שהוא שלח לי הוא כתב שדברי על הנפתלין מבוקרשט הם "שקרים". מאחר ובידי ממסמכים ועבור בהקלטות ותמונות ועד בקבוק יין נסך שמכר ביודעין ועדים לא מעטים שחזו במעלליו של הנפתלין הזה , הרי שאינני בטוח אם המרגולין הזה יצליח להוכיח שאני שקרן. באשר ל"מירמור" שלי הרי שהוא – המרגולין הבלגי, צודק בהחלט. כשרואים אותו ואת גולדברג ואת כל ה"מרכז" שלהם כורע ברך לפני הבעל ששמו הפדרציה ו/או מגבה את הנפתלין מבוקרשט , אזי, שכל יהודי ירא שמים יתמרמר. אבל המרגולין הזה כנראה לא התכוון לצד הרוחני אלא לצד שמעניין אותו ואת חבריו ואת הנפתלין מבוקרשט, לצד הגשמי המגושם. אם כותב שורות אלה היה חושב על הצד המגושם הרי שכבר בשנת 1998 היה נענה למנחם הכהן ולשליחיו ומקבל בית כנסת, מאשר את כל התועבות לפדרציה והנפתלין או שליח אחר מחב"ד לא היה רואה את רומניה, אלא בתמונות נוף. אבל כמו שהבטחתי עיני תהיה – מהיום והלאה, בלי נדר , פקוחה על "מרכז רבני אירופה" והכל ידווח, ובמיוחד בעיתונות הכללית והנוכרית , משום שלצערי הרב העיתונות ה"דתית" וה"חרדית" היא תואמת - "פראבדה".
רק השבוע נמסר לי כי בעיר בראשוב יושב ישראלי בשם חיים סולומון ומנפיק תעודות מזויפות של הפדרציה המתבוללת לגויים שיסעו לישראל - תמורת ארבעת אלפים של יורו. הפדרציה יודעת מהנבל הזה אבל משום מה שותקת. לא מכבר נתפסו בארץ נוכרים ונוכריות עם אותם "אישורים" כאלה ונאלצו להודות במעלליהם ואח"כ גורשו מהארץ. גב' בשם פליציה - ביתו של אחד מראשי הקהילות ברומניה, מונתה להיות האחראית על רומניה ב"יד ושם" והיא עצמה נוכריה כאימה אך בכל מקום הפדרציה המתבוללת מצהירה שהיא "יהודייה" ואף לבנה ערכו "ברית מילה"! ברומניה יודעים השלטונות החדשים מיהי הפדרציה. הם רואים את מכירת והשכרת בתי העלמין היהודיים לצד הפיכת בתי כנסת למאורות פריצות ןמיקוואות לבריכות תועבה. העיתונות הרומנית משתומת על כך, כל גדולי ישראל כתבו לעצור את הנגע ולהגביל את כוחם של אנשי צ'אושסקו לשעבר ואילו אריה גולדברג והדיין ה"טייס" מרחובות ניגשים לרומנים וממליצים לפניהם לטובת הפדרציה כדי שזו תמשיך ביתר שאת למכור בתי עלמין ולחלל בתי כנסיות, ל"גייר" כל זבה ומצורעת ולחתן גויים גמורים. אבל כאשר הגולדברג הזה מופיע ברומניה עם ציונים חילונים בעלי ממון אין פלא שזה קורה. הפדרציה כבר דאגה "להסביר" לגודברג הזה כי "אין ארוחות חינם" וכי כדי שקרנות חילוניות יסייעו ל"מרכז" וכדי שנציג חב"ד ימשיך לפעול שם הרי שיש צורך שגולדברג וה"מרכז" ימליצו עליהם בפני הרומנים והמלצה כזו שווה הן כסף והן העלמת עיניים משחיתויות הפדרציה. והעסקן הזה וחבריו - שבינם לבין השקפה תורתית אין ולא דבר, מיד מתרצים וממליצים על שטנים אלה. ה' הטוב ישפוט את ה"ממליצים" הללו ובקרוב נראה נפלאות שהרי הללו מסרו את תורת ה' לרמיסה עבור צירוף עוד נוכרים אנטישמים לקהל ישראל והאכלת טריפות ונבלות.
בסיפור הבא תלמדו גם אתם כמה ה"מרכז" הזה צבוע ורודף פרסום כאשר רבניו הם בסך הכל "מריונטות". לפני כארבע שנים פרץ יהודי אמריקאי שהתגורר בעיר יאסי שבצפון רומניה עם מידע סנסציוני נדיר. הלה גילה – דרך בת זוגתו הנוכרייה, כי עצמות חללי פוגרום יאסי מוצאים מקבר האחים בפודוליה הסמוכה ונמכרים לסטודנטים באוניברסיטה. המידע הגיע אל שני ארגוני ה"רבנים" של אירופה. ב"ועידת רבני אירופה" החליטו לבדוק באיפוק את המידע ויתכן גם שמשפחת שלזינגר (אנשי ה"ועידה" לנושאי הקברים באירופה) העדיפה להשתיק את הבעיה ביודעה שיתכן שלחבריה – הפדרציה המתבוללת, יד ורגל בעניין. זה כמובן לא הפריע לזקן הלונדוני שלזינגר להאשים בצעקות את הרומנים במעשה, כשהתפרץ כחוליגן אל משרדו של השגריר הרומני בלונדון.
אבל אם אנשי "ועידת רבני אירופה" שתקו וקצת בדקו הרי שה"שוויצרים" של ה"מרכז" מיד יצאו לתקשורת הכל כך אהובה עליהם והרסו את כל הסיכוי "לתפוס על חם" את האשמים. במקום לבדוק עם המעורבים ברומניה וביאסי מי יוכל לגשת בשקט למקום בית העלמין ולבדוק מי עשה את הנבלה הרי שהם שלחו לבית העלמין את שני הסטודנטים הראשונים שהם מצאו טלפונית, ודרך האוניברסיטה. בעיר יאסי היו אז למעלה ממאה סטודנטים ישראלים ובתוכם קבוצה של עשרות סטודנטים בוכרים ישראלים שומרי מצוות שעימם קיימתי קשר קבוע. מי שעיניו בראשו - ב"מרכז" הזה, היה פונה למחלקת בתי העלמין ב"מרכז" ומשם לרב שמידל ואלי והיינו שולחים בלאט סטודנטים דתיים שיקליטן בשקט את האחראיים על בית העלמין תוך בקשה "לקנות" מהם עצמות. ברומניה נמצאו גם עיתונאים רומנים שיכולים היו לגשת למקום ולנהל "מו"מ" עם שומרי בית העלמין, וברומנים פחות היו חושדים. אבל תאבי הפרסום מה"מרכז" - ובראשם, אריה גולדברג הסמנכ"ל, לא התייעצו עם אף אחד ושלחו שני סטודנטים אקראיים שהקליטו את שיחתם עם אשתו של השומר דרך הפלפון הנייד שלהם. ההקלטה היתה גרועה אך נאמר במפורש בהקלטה - ע"י אותה אישה, כי יש לגשת לבעלה השומר ולממונה עליו שהוא ראש הקהילה היהודית דאז ביאסי, פינקו קייזרמן (שבנתיים התפגר), והם אלה שנותנים את האישורים. מיד פנה דובר ה"מרכז" – מר אשר גולד, לכל רשתות התקשורת וסיפר לכולם כי הרומנים הם האשמים והם סוחרים בעצמות קדושי השואה הי"ד. הלה - בהוראת גולדברג ואחרים ב"מרכז", דאג להסתיר את המידע האמיתי שפלטה אשת השומר הרומני, שבעצם מי שסחר בעצמות הללו היה ראש הקהילה היהודית ביאסי והוא זה שניהל את העניין עם השומר שהיה תחתיו. לממסד הרומני לא היה שום קשר לעניין. בעקבות הידיעה השקרית של אשר גולד מיד קמה סערה בישראל והחלו מאמרי גנות נגד רומניה כשאדם בשם צ'לו רוזנברג מנהריה מפליא בעיתון "הארץ" את ההסתה האנטי רומנית. גם ח"כ אילן גילאון ממר"צ – יליד רומניה, יצא בסערה בעניין. אך כמו שהכל פרץ כך הכל שקט. בישראל פחדו מחיכוך יתר עם רומניה ומשרד החוץ הישראלי הכחיש את הסיפור וכך אולץ גם ח"כ גילאון לרדת מהעניין. לבסוף - כדי "לרדת בכבוד מהעץ", הוחלט להטיל על נציג חב"ד ברומניה (שהרי אצל עסקני ה"מרכז" אין רבנים ופעילים אחרים בעולם חוץ מה"שלוחים" של חב"ד...) לבדוק את ההמשך.
את הפרשה שמעתי בהיותי אז בארה"ב. ממשרדי בניו יורק צלצלתי לגר"ד שמידל - שהיה אמור להיות מיודע בנושאי קברים מאנשי ה"מרכז", אך הרב שמידל מסר לי כי הם לא יידעו אותו בכלום. למחרת צלצלתי ממשרדי לטלפונים של גולדברג , גולד ולינקר (האחרון היה אז ממונה על נושא הקברים ב"מרכז" ולא היה חסיד חב"ד). בתחילה הם לא כל כך שמחו לשתף עימי פעולה אך הרב שמידל והרב קלמנוביץ דחקו בהם לעשות זאת . ממשרדי הוקלטו השיחות אוטומטית כנוהל ביטחון ולכן יש לי עד היום את ההקלטות. בעוד שגולדברג היה חמקמק יותר הרי שגולד ולינקר היו פתוחים יותר והתכוונו לשתף עימי פעולה עד שאגלה בדיוק מי עולל זאת. במקביל שלחתי עיתונאי רומני לחקור בעניין אך ידעתי כי איבדתי את ההתרעה בגלל פזיזותם של אנשי ה"מרכז". העיתונאי הרומני חזר גם הוא עם הוכחות כי אמנם השומר בבית העלמין מכר עצמות – לא בהכרח מהאנדרטה לחללים אלא מקברים יהודיים אחרים, אבל ברשות מר קייזרמן, ראש הקהילה ביאסי. כיוון אחר לחקירתי היו הסטודנטים הישראלים הדתיים - החבר'ה מהעדה הבוכרית. הסטודנט דאז - והרוקח היום, ישי יוספי, היה אז גם האיש שריכז את כל נושאי הדת עבורי והוא גם עמד בקשר עם הקהילה ביאסי ולא פעם ולא פעמיים תפס אותם בהפיכת הדת היהודית לצחוק. הפעם הוא ניגש אליהם ושאלם מה קרה בנושא הסחר בעצמות. תדרכתי את ישי לא לעורר חשד כי אנו חושדים בהם אלא כמובן לטעון כי היו אלה הרומנים והם עשו זאת משום אנטישמיות. ידעתי כי המילה "אנטישמיות" היא עבור ראשי המתבוללים יאסי – כמו לגבי כל ראשי הפדרציה המתבוללת ברומניה, מילת קסם להפקת רעש כדי להפיק אח"כ רווחים כספיים ופוליטיים מהשימוש בה. כך הם עשו בעניין מציאת קבר אחים יהודי ב"פפריקני" שבסמוך ליאסי, שם הם הוציאו את עצמות הי"ד מקברם כדי לעורר את המאבק "נגד האנטישמיות" שהיא גם הפעילות היחידה בה הם עוסקים כל השנה. במקרה החדש - של הסחר בעצמות הי"ד, ידעתי היטב שכל העקבות מובילות אליהם ושהשומר לא היה מוכר למישהו אפילו עצם אחת ללא רשותם , ולכן תיארתי לעצמי שאם הם היו מעורבים בעניין הרי שהפעם הם לא ישושו כל כך לפתוח את "תיק האנטישמיות" כדי שה"אנטישמיות" הפעם לא תחזור אליהם כבומרנג. ואמנם אשר יגורתי בא. כשישי תקף את ה"רומנים האנטישמיים" מיד השתנו פניהם של קייזרמן (היו"ר דאז) וגיטלמן (אז הסיו"ר וכיום היו"ר) למצב שאפשר לברך עליו בשם ומלכות - "ברוך משנה פני הבריות". השניים מיד היסו את ישי ואת הסטודנט שהיה עימו וביקשו אותם לצאת עימם לבית העלמין בפודוליה ולהיווכח כי כל הקברים אינם פרוצים ומיד להזמין את התקשורת הרומנית כדי להכחיש את העניין. השניים כמובן התחמקו מהעניין וישי חזר אלי בטלפון וסיפר לי כל מה שאירע. תחושתי - לגבי חשדותיי, התחזקה (אז עדיין לא היתה בידי ההקלטה שבצעו שני הסטודנטים הישראלים עבור ה"מרכז") וחזרתי לשוחח עם גולד, גולדברג ולינקר. גולד טען שעניין השארת הבעיה היא שהעניין הועבר לדוייטש וכאן היתה טעות משום שנמסר להם שדויטש הוא בעייתי בענייני יהדות ואמינות. אח"כ סיפר לי גולד על הקלטת שבידיהם וכשביקשתי את שמות הסטודנטים ואת הקלטת הוא הבטיח לי להעבירה אלי. כמובן ששוב עדכנתי אותו על חששי בעניין אלה שסחרו בעצמות הי"ד – קרי, הקהילה, וסיפרתי לו את מה שמסרו לי העיתונאי הרומני וישי. אח"כ דיברתי עם גולדברג וגם הוא הבטיח "שיתוף פעולה" אם כי הוא היה יותר קר בעניינו של נפתלי דוייטש ובכלל בעניין הקהילה. גולד הבטיח לי שאם אחשוף את הפרשה הם יעזרו לי להגיע לתקשורת הישראלית ולהציג את האשמים האמיתיים. גם לינקר חזר על כך והיה היה פתוח כגולד. קבענו להיפגש בישראל, לאחר שאחזור מארה"ב. אך עם חזרתי לישראל הכל דעך לפתע. גולד ביקש שאדבר יותר עם גולברדג והאחרון החל לגמגם כי "הנושא כבר ירד מסדר היום". הרבנים שמידל וקלמנוביץ עמדו על כך שנקיים פגישה בירושלים, במשרדי ה"מרכז", ולינקר מסר לי שכך יהיה. כשהגיע היום ה"מיוחל" לפתע- בשעות הבוקר, צלצל אלי לינקר וביקש שוב לדחות את הפגישה. ביקשתי לדעת מהי הסיבה בדיוק לדחייה והוא החל לגמגם. ברקע שמעתי את קולו של גולדברג מאיץ בו כי "תגיד לו את האמת, אנחנו לא נטפל יותר בעניין". או אז אמרתי לו ששמעתי היטב את מה שגולדברג אמר (למרות שבשיחה קודמת גולדברג הבטיח לי שאופיע לפני "פורום הרבנים" של ה"מרכז"). אז כבר התנצל לינקר והפגישה בוטלה לגמרי. בשיחה שהיתה לי אח"כ עם לינקר טען האחרון כי דוייטש מנע את המשך הטיפול וטען לפני ה"מרכז" כי החקירה מזיקה לפעילות חב"ד ברומניה, משום שהקהילה ביאסי הם בני בריתי". לינקר הוסיף כי "פעולות יהדות ששליחי חב"ד טוענים שהן מזיקות לקשריהם אנחנו דוחים, החב"דניקים הם אלה שמפעילים את "מרכז רבני אירופה" ודואגים לכסף שלנו ומה שמפריע להם אסור שיטופל". כשפניתי לגולד כדי לפחות לקבל את מה שהבטיח – שמות הסטודנטים וההקלטה, הרי שגולד חש שלא בנוח וטען כי אני יכול להגיע לסטודנטים בכוחות עצמי ואת ההקלטה הוא לא רשאי להעביר אלי ובודאי שלא יוכל להעביר את הגילויים - אם יהיו חדשים, לתקשורת. הבנתי שאין זו אשמתו והחלטתי לא לגרום לו המשך אי נעימות ונפרדתי ממנו לשלום. ובאמת ה' הטוב עזר לי להגיע לשני הסטודנטים ודרכם הסתבר לי כי אמנם אשת השומר הודתה בכך שבעלה וקייזרמן הם סוחרי העצמות. גם ההקלטה הועברה אלי. טסתי לרומניה והגעתי לבית העלמין פודוליה ושם שוב הודתה אשת השומר בעניין, לאחר שהודעתי לה בפני עדים כי יש בידי הקלטה מהודעתה הקודמת. עם המסמכים הללו ניגשתי למשטרת מחוז יאסי ופתחתי לקייזרמן תיק פלילי תוך כדי תקשור העניין בתקשורת הרומנית והישראלית. הליכים משפטיים נפתחו נגד קייזרמן אך הוא נפטר תוך כדי ההליכים הללו (בגיל של קרוב ל-95 שנה). האיש היה בעבר ממעני ה"סקוריטטה" של צ'אושסקו נגד יהודים ש"לא הלכו בתלם" הקומוניסטי במחוז יאסי שברומניה.
טיפוס נוסף שביקר אצל דוייטש ברומניה מטעם "מרכז רבני אירופה" הוא אבא טורצקי, שאינו איש חב"ד. מדובר בלץ ממש ומי שיכתוב את שמו ב"גוגל" יגיע לסרטונים בהם הוא "מככב" בדיונים וויכוחים על תקן ליצן ממש. כך למשל אירע פעם שקהילה בבריטניה ביקשה ממנו אישור על יהדות של איזה פלוני. טורצקי אמנם השיג להם זאת אך דרש תמורת המידע - מנשיא הקהילה הלונדונית הזו, שיכתוב לו מכתב תודה אישי ובו גם ידגיש כי רק "מרכז רבני אירופה" נענה לו ולא ה"ועידה" וישבח כמובן את טורצקי עצמו. הנשיא הלה כתב את המכתב , שלחו לטורצקי הזה ואח"כ העניין פשוט נשכח. עברה תקופת מה ו"מרכז רבני אירופה" ארגן איזה כנס של ברברת שבו השתתפף גם טורצקי וגם נשיא אותה קהילה יחד עם רב הקהילה. תוך כדי הנאומים קם טורצקי ושיבח את נשיא הקהילה תוך קריאת אותו מכתב (כשהמטרה היתה כמובן לשבח את עצנו...) ששלח נשיא הקהילה ובסוף פלט כי "אני לא פיללתי למכתב כזה כי לא ביקשתי ממנו מכתב כזה ואינני מבקש מכתבים על העבודה שלי". יש לציין שטורקצקי זה לא פעם יוצא נגד הבד"צים שהם "עושקי הציבור" והכל החל מכך שה"מרכז" ניסה להקים מערכת כשרות עצמאית באירופה שבה אנשי חב"ד יהיו המרכזיים. זו גם הסיבה שבאחד מכנסי ה"מרכז" בוטלה ההזמנה עבור נציגי מערכת הכשרות של ה"עדה החרדית". הרב אליעזר שנייבעלג היה אחד מאלה שהיה אמור להפעיל את מערכת הכשרות הזו (שלבסוף לא קמה...) אך משגילה מה עלול להתרחש שם וכי הם מבקשים "חותמת גומי" כשרותית ל"שליחיהם" הרי שהוא ברח ממערכת זו ומה"מרכז" בכלל.
ועוד סיפור שחויתי אותו אישית עם הליצן הזה, ששמו אבא טורצקי. לפני שנים נפל לידי מידע ונתנו לי מסמכים ע"י ר' אברהם יעקב סולומון (האמרגן של אירועי שטפנשט) שהעידו כי סכום של חצי מיליון דולר הועברו לח"כ לשעבר שמואל הלפרט מאגו"י עבור שיפוץ קברים ברומניה וכשביקשו ממנו את הסכום הוא טען כי הכל נוצל על....משכורות! עם התלונה הזו הגעתי למשרדי ה"מרכז" בי"ם. נפגשתי בתחילה עם אבי רוזן והוא עשה עלי רושם רציני. אח"כ נפגשתי עם הטורצקי הזה. האיש שמע את תלונתי על הלפרט ופתאום סגר את דלת החדר ולחש לי: "למה אתה כועס על הלפרט? עכשיו הוא הגיע לכסף ראשון , לפניך, בפעם הבאה תגיע אתה". הסתכלתי על האיש – שצריך לבדוק אם לא התקיים בו הפסוק ה"פסל במומו הוא פוסל" והבהרתי לו שאני לא הגעתי ממחלקת הגנבים הרומנים ואת העצות ה"מסחריות" הללו שישמור לעצמו. באותו יום ממש התלוננתי עליו בפני הרב שלזינגר-יפה מג'נבה והאחרון המטיר עליו צעקות אימים.
פרשה אחרת שבה נתקלתי עם אנשי ה"מרכז" היתה כאשר פניתי לרב מה"מרכז" ובקשתי שיאפשר לי להכניס מאמר נגד הפדרציה ברומניה ועם הוכחות על מכירת בתי עלמין. הרב הסכים אך אח"כ חזר אלי וטען כי העסקנים שמעליו אסרו עליו לעשות זאת משום ש"זה יעורר עלינו כעם אצל הפדרציה הרומנית, גם אם זה נכון".
בימים שה"מרכז" הזה הוקם סיפרו לכולם כי "זהו ארגון חרדי אמיתי מול ועידת רבני אירופה שמייצגת מודרניים ורפורמיים". אבל עד מהרה גילו הרבנים החשובים שהצטרפו כי הכל שקר וכי הם מנוצלים אך ורק לפרסומת ותעמולה אך המדיניות היא "שייגיצית" וכי רבנים שאינם מאנשי שלומם של מרגולין- גולדברג אינם נחשבים. הרבנים החשובים הללו גם גילו שהנהגת ה"מרכז" מתפשרת עם נושאים יהודים עד גבול הרפורמה ממש ואף יותר גרוע מ"ועידת רבני אירופה". אחד מ"יקירי" ה"מרכז" הוא יונל'ה מצגר - ה"רב הראשי לישראל", שה' הטוב ירחם על עלילותיו. אנשי חב"ד ב"מרכז" כופים את ביקוריו על השאר ואף כפו על הרבנים המעטים שעוד נותרו ב"מרכז" - ושאינם שייכים לחב"ד, לצאת במודעת תמיכה ב"שייגיץ" הזה נגד הרב פנחס גולדשמיט (רבה של מוסקובה) שביקר אותו על כל מה שאותו מצגר הציע בגרמניה לערוך ברית מילה ב"פיקוח רפואי צמוד", בזמן שיהודים חילוניים שם נלחמו נגד גזירת הגרמנים.
בסופו של דבר שורה ארוכה של רבנים מכובדים ברחו מה"מרכז" האומלל הזה ובראשם הגאונים אלחנן הלפרין ושנייבעלג מבריטניה, פדווא ווולף מהולנד, פרנקפורטר ושמרלה מצרפת, שלזינגר- יפה משוויץ ועוד רבים אחרים ובללם גם עסקנים חשובים ואנשי תקשורת חרדים שלא רצו לשמש תפאורה למרגולין, גולדברג וחבריהם.
ליבי אל שני רבנים חשובים ב"מרכז" שאינני מבין עד היום מה להם ולליצני החצר הללו, שמכשירים כל שרץ באירופה. כוונתי לדיין ישראל יעקב ליכטנשטיין מבריטניה - אב"ד לונדון שלוחם כארי נגד כל עיוותי דין ועיוותי הלכה והשני הוא הרב הגאון שמאל מבלגיה, אב"ד אנטוורפן, שידוע ביושרו וביראת השמים שלו. אילו השניים היו יוצאים מה"מרכז" המנוון הזה יתכן שאז עיני רבים אחרים היו נפקחות מהר יותר.
ולסיום אביא הבדל קטן בין ההתייחסות של "ועידת רבני אירופה" (שאני רחוק מלהללה) מ"מרכז רבני אירופה" בסוגיית רומניה. לפני שנים מונה בבוקרשט "רב" שמנחם הכהן רצה שישמש יורשו. כולנו ידענו כי אימו של האיש - סורין רוזן שמו, היא נוכריה. מנחם הכהן שלחו לישראל והחזירו לאחר שטען כי "התגייר ועבר ברית מילה". לימים חשדתי כי לא היה כאן אפילו "גיור חלומות" ולאחר שבדקתי היטב גיליתי כי נכון הדבר וכי מעולם לא עבר "גיור" בישראל , כפי שהכהן טען. התחלתי לפרסם זאת ולהילחם להדחתו (לבסוף הוא ברח לקנדה מבלי להציג שום "תעודת גיור"...) ופניתי גם ל"מרכז רבני אירופה" וגם ל"ועידת רבני אירופה". מה"מרכז" שוב ענו לי כי "שליח חב"ד ברומניה טוען שהכל בסדר עם הרב" (לא פלא היא תשובתו כי הלה הוזמן כגוי לכל סעודות השת של דויטש ועוד לפני שהוכרזה "גרותו") אך מאבא דונר המנוח - מזכ"ל "ועידת רבני אירופה" דאז, קיבלתי מכתב תשובה ברור (הוא מוצג כאן לפניכם) כי האיש אינו מוכר על ידם כ"רב" וכי יש לדאוג שגם ה"רבנות הראשית לישראל" תנהג כך. אלמלא משפחת הנוכלים ובלדרי הנכסים והספים של שלזינגר מלונדון היתה פולשת ל"ועידת רבני אירופה" יכול להיות שהמצב שם היה הרבה יותר טוב. גם אבא דונר המנוח וגם פיליפ כרמל והרב רוז ואחרים ענו תמיד לעניין כשהתבקשו לכך ומעולם לא תלו את תשובתם ועמדתם באיזה שליח מושחת ואינטרסנטי או בסתם רב של מדינה. ב"ועידת רבני אירופה" מאוגדים באמת רבנים רשמיים - שבאמת לא כולם חרדים ואף לא דתיים ברמה של ה"מזרחי", אך ב"מרכז רבני אירופה" מאוגדים טרמפיסטים פוליטיים ושליחים שאינם מיצגים יותר מקומץ של מיעוט בקרב חיהודים באותה מדינה. בלי נדר, אני מבטיח שהמשך תחקירי יבוא...
אלי קאופמן-הרבי היה ציוני
האדמו"ר האחרון
השבוע ימלאו 19 שנה להסתלקותו של האחרון אדמו"רי חסידות חב"ד. הרבה דיו וויכוחים התנהלו ומתנהלים סביב אישיותו של האיש. לא אכנס אפילו לפסיק מכך אך אציין נקודת זוית אחרת. כמי שמסתכל ורואה שני מחנות חרדיים ברורים - אחד שהוא מחנה חרדי אנטי ציוני עקבי ושאין לו שיח ושיג עם הציונות, ומולו מחנה חרדי שני שמכיר דה- פאקטו בציונים, הרי שברור שהאדמו"ר מחב"ד היה שייך למחנה השני. אבל דבר אחד הבדיל אותו – במחנה החרדי, שפעל ופועל עם הציונות, משאר האדמו"רים והרבנים של אותו מחנה. זו היה ביחס להתייחסותו למנהיגי הציונות. בעוד שאדמו"רי ורבני המחנה – ציוני הגיעו ומגיעים לא פעם למצב של התבטלות בפני מנהיגי הציונים ומשחרים לפתחם הרי שלאדמו"ר מחב"ד היתה שיטה שונה ולפיה המנהיגות הציונית שיחרה לפתחו. האדמו"ר מחב"ד לא ישב תחת הציונים וגם לא עמד בקומה שווה אליהם אלא התנשא בקומה אחת מעליהם. הם באו אליו ודפקו על דלתו מבלי שהוא יבקש זאת מהם, ועוד עבור איזה תקציב עלוב. כותב שורות אלה אמנם דוגל במחנה הראשון - הרואה במנהיגי הציונות ובציונות גורם שאין לבוא עימו בשיתוף פעולה כלשהו, אך בדורנו זה , כאשר המנהיגות החרדית- ציונית משתחווה לכל זב ומצורע בקרב מנהיגי הציונים וממריצה את "שלוחיהם" לעשות כן, הרי שדמותו של האדמו"ר מחב"ד מזדקרת מעל כל אותם רבנים. ולכן יש ללמוד ממנו כיצד ניתן גם בדרך של קשר עם הציונים בכל זאת לא לכופף את הגוו. וכאשר האדמו"ר מחב"ד לא היה כחגב בעניו - מול הציונים, הרי שהם הסתכלו עליו ביראת כבוד למרות חילוקי הדעות, וזאת לעומת כאלה שבימנו התקיים בהם המשפט "כחגבים היינו בעינינו, כן היינו בעיניהם". גם אם הדרך וההשקפה שונה עדיין אנחנו צריכים לערוך "בורר" בין אלה שהציונים הם לגביהם אמת מידה של חיקוי והתבטלות לבין אותו אדמו"ר שהציונים התבטלו לפניו.
אליהו קאופמן מעביר ביקורת על חסידי חב״ד
כי מצפון תפתח הטובה
בס"ד
כי מצפון תפתח הטובה / הרב אליהו קאופמן
החלטת הסנט של אוניברסיטת חיפה - להפוך את חגי המוסלמים, הנוצרים והדרוזים לפגרות אוניברסיטאיות רשמיות היא לא רק החלטה ליברלית ודמוקרטית עם הפנים לזכויות המיעוט אלא משמעותה היא אף החיזוק לשמירת זכויות הדת היהודית באקדמיה העולמית ובמה דברים אמורים? קשירת היהדות עם לימודים אוניברסיטאיים היא מלאכותית ובבחינת תרתי דסתרי. אבל במדינה הזו כל עניין לאומני נקשר לדת היהודית אך כמובן אך ורק היכן כשהוא נוח לשימוש לאומני במומנטום הדתי. בחיים האקדמאיים הקשר הזה הביא עד כה רק צרות ואחת מהצרות הללו היתה ההסתכלות על המוסד האקדמאי בישראל כ"אוניברסיטה יהודית" , שבה רק במועדים היהודיים מתקיימות פגרות אקדמיות ואוניברסיטאיות. מחד גיסא, ל"יהדות" הנלמדת שם זה לא הוסיף דבר ומנגד לא רק שהמיעוטים חשו עצמם מקופחים אלא שזו היתה צביעות לדרוש בעולם הכרה - באוניברסיטאות השונות , לחגי ישראל כזכות של מיעוט דתי אך מנגד למנוע את אותה זכות בישראל. החלטת סנט אוניברסיטת חיפה גאלה אותנו מדמות ה"כובש הלאומני" שמשתמש בדת היהודית כ"קרדום לחפור בה" ועל כך חזק וברוך לאקדמאיים של חיפה. לא במקרה היתה זו חיפה - החלוץ הצעיר לפני המחנה, למרות היותה אוניברסיטה ישראלית צעירה יחסית. בחיפה לומדים כל הלאומים והדתות ובמספר גבוה של מיעוטים, וזאת לא מעט משום שמדינת ישראל לא השכילה לתת זכות לערבים להקים אוניברסיטה משלהם, כפי שבעולם זה קיים, ובין השאר גם היהודים נהנים מכך ("ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק ושאר קולג'ים יהודיים ברחבי העולם).
מאחר והיהדות איננה - חס ושלום, מיסיונרית, הרי שאין שום בעיה אם יתווספו עוד כמה ימי חופש ומיעוטים דתיים יחזקו את אמונתם בקב"ה ויחוגו את חגיהם בנפרד מאיתנו. כמו שליהודי בניו יורק או בבוקרשט מותר לעשות זאת בנפרד מהציבור הכללי - וברשות המוסד האקדמי שלו, הרי שהגיע הזמן שזה יקרה גם בישראל. קראתי על "חששם" של גורמים מסוימים שמא אחרי הצעד הזה תבואנה דרישות של נוצרים לכנסיות ושל מוסלמים למסגדים באקדמיות. ואם כן, מדוע שלא? לא רק שגם כאן עולה שוב משקל השיויון מחו"ל - שם יהודים זוכים, בלא מעט מוסדות אקדמיים, לבית כנסת עם רב, אלא שאני וחברי באמת לא איכפת לנו שהנוכרי יקים לעצמו בית תפילה משלו , שהרי שוב – איננו מיסיונרים. יתרה מכך, לא מעט מעולי חבר העמים הם כלל וכלל אינם יהודים וברובם נוצרים, אזי, טוב יעשו אם יופנו לכנסיה משלהם במקום להתחיל שוב ל"זמר" במושג האוילי "חסרי דת", שמוביל למסיונריות של ול"גיורים", שלא פעם הם מאולצים (בצבא למשל...).
כבוגר אוניברסיטת חיפה ומראשי אגודת הסטודנטים שלה לשעבר, אני גאה בהחלטה הזו ואני בטוח שהחלטה זו תסייע ותשרת כל קן יהודי בחו"ל לזכות באוטונומיה דתית ותרבותית במוסדות האקדמאיים שבהם הם לומדים. הייתי מאוד שמח אילו דווקא תנועת חב"ד היתה יוצאת בקריאה חיובית להחלטה זו. ומדוע דווקא הם? התשובה היא פשוטה, תנועת חב"ד היא האוונגרד הדתי היהודי והמבורך הפעילה (כמעט ביחידות...) במוסדות אקדמאיים בעולם לשם הבטחת הקמת בתי כנסת , הקניית רבנים (שרובם – במוסדות האקדמאיים העולמים, באים ממנה) וכמובן קיומם של שיעורי תורה ויהדות לאקדמאיים היהודים. שם. למרות העמדות הניציות של חסידות זו (בעניין הסכסוך עם הפלשתינאים ) הרי שעלייה להקיש "קל וחומר" מההיבט הדתי בלבד - בה היא פעילה בחו"ל, ונאה דורש בחו"ל , אזי, גם נאה דורש ומקיים בישראל, למיעוטים אחרים. אין לי ספק שאם חב"ד תפעל בכיוון החיובי הזה הרי שעמדתה תהיה לה לעזר בפעולותיה הברוכות בקרב האקדמאיים היהודיים בעולם, ובקרב העמים שם הם יושבים.
מי כמותי יכול להבין את מה שעשתה האוניברסיטה שלי לשעבר. שבע שנים שימשתי כרב ברומניה, ובמיוחד למאות סטודנטים ישראלים בעיר יאסי , שבצפון המדינה. עד לבואי ממש - בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, סבלו לא מעט מהסטודנטים הישראלים שומרי הדת והמסורת מבעיות של התחשבות בהם ולא בגלל הרומנים דווקא. הפדרציה היהודית ברומניה שרצה (ושורצת עדיין...) מתבוללים קומוניסטים לשעבר שממותו של הרב משה דוד רוזן (ב-1995) התייחסו ליהדות כאל בדיחה ודאגו שהרומנים לא יאשרו הקלות בנושאי דת לישראלים הללו משום ש"הם זרים" ומשום ש"זה יביא לאנטישמיות". בשנת 1998 יצרתי קשר פעיל בין הסטודנטים הללו לבין מי שהפך לימים לרקטור אוניברסיטת יאסי - פר' ואסילי בורלוי . האיש הלך לקראתנו מעל ומעבר. לבד מהקצאת חדר ללימודי תורה ולתפילה באוניברסיטה לסטודנטים הישראלים (רובם בני העדה הבוכרית) הוא גם פטר מבחינות בשבת ובמועדי ישראל כל סטודנט יהודי שביקש זאת (בזמן שמרצים רומנים ממוצא יהודי סרבו בעבר לכך!) ותוך כדי הענקת חופשות בחגי ישראל לסטודנטים היהודים (הישגים שעד היום הוא קיימים). אני שמח שקם בישראל אדם פתוח ומבין למען הסובלנות הדתית, בדמותו של ידידי הטוב פר' ואסילי בורלוי מאוניברסיטת יאסי , ושמו בישראל פר' עמוס שפירא – נשיא אוניברסיטת חיפה. ושוב – חזק וברוך!
הירשם ל-
רשומות (Atom)