מבקשים מציבור הגולשים להיכנס כמה שיותר לאתר

מבקשים מציבור הגולשים להיכנס כמה שיותר לאתר
כל כניסה מוסיפה סכום כסף לבעלי האתר,
היכנסו לאתר בהמוניכם.

ושוב בחור משועמם שהגיע ל'קבוצה' שולח מכתבים כנגד חסידים

כידוע שהרבי זעק נגד אותם בחורים שחושבים שהם הגיעו לשכונת המלך כדי לתקן את כל הפרצות שנפרצו (כלשונם) בשכונה,ומתעסקים בזוטות אלו שלא קשורים אליהם במקום ללכת ולהתעסק במה שקשור לתמימים.
השבוע נשלח לאנ''ש מייל מבחור שקורא לעצמו בשם מפוברק כמובן ובו טענות כנגד שנ''ז חאנין.
בושה על כאלו בחורים,
ליובאוויטש מתביישת בכאלו בחורים כפי שהרבי התריע כבר פעמים רבות
להלן תוכן המכתב:
מענדל שטארקמן <mendelsh7770@gmail.com‏

לאורך השנים, מאז הקים השד"ר הרה"ח ר' בענטשע שם-טוב ע"ה את 'ועד להפצת שיחות', זכינו ומדי שבוע יצאה חוברת שבועית של 'לקוטי שיחות' ובה שיחה שהרבי הגיה לקראת השבת. שעות ארוכות הקדיש והשקיע הרבי להגיה את השיחות, והיו תקופות שהוצאת השיחות פסקה עקב המאמץ הרב שהיה בהגהתן, כך שהרבי הפסיק בהגהה, וממילא פסקה ההוצאה.

ועם זאת, בעשורים האחרונים שעד לכ"ז אד"ר תשנ"ב, חזר הרבי והגיה את השיחות מדי שבוע, בהתמסרות ומאמץ, והשיחה נלמדה על ידי אלפי החסידים ברחבי תבל שנפשם עלצה ונרגשה לנוכח האור המיוחד הזה, שהרבי משקיע למעננו, ומגיה שיחותיו הקדושות.

החל מתקופה מסויימת ניהל את 'ועד להפצת שיחות' אדם בשם ש"ז חאנין.

בשנות המ"ם, פוטרו חאנין וחבריו על ידי מזכירות הרבי והנהלת קה"ת, מכמה משרות שהחזיקו בהם, לנוכח מקרים שאין כאן המקום לפטרם.

אחר ג' תמוז, הגיעה שעת חשבון - כל האנשים שעזבו את מסגרות השליחות שלהם במהלך השנים, פוטרו מתפקידים במוסדות חב"ד, או שעברו על הוראת הרבי ונמצאו מנודים, מצאו (הם ובניהם) את זמנם להתנגח במוסדותיו הקדושים של הרבי. כולם - גם מי שבשנתיים שלפני ג' תמוז דיברו דברי כפירה נוראיים - עלו על עגלת המשיחיות העלובה, הקימו יחד מפלגה מסודרת, עם עיתון חדש, 'מרכז חב"ד עולמי', כינוס השלוחים חדש, וגם - קה"ת חדשה. כל מוסד שהקים הרבי, ועליו חלים ברכות רבותנו נשיאנו, זכה למוסד מתחרה על ידי התנועה האנרכיסטית של מחללי השבת בפרהסיא.

הללו לא בחלו באמצעים, הם העיפו מ770 את הנהלת אגודת חסידי חב"ד העולמית, מוסד שהרבי זעק על קיומו ועל כך שמי שמערער עליו, מערער בעצם על כל דור השביעי. ובשנת תשמ"ה הרבי ביקש להוסיף כיתוב על גזוזטרת 770 - 'בית אגודת חסידי חב"ד', אבל הללו, ששונאים את כל המזכירים, החוזרים, והשלוחים של הרבי, העיפו אותם במכות, יריקות וביצים מ770, ומאז הם אינם יכולים להיכנס לשם.

הם שולחים בסדרתיות את אנשיהם להילחם נגד שלוחים במקומות שונים, בערים בהם קיימים בתי חב"ד הם מקימים 'בתי משיח' המתיימרים להתחרות בשלוחים וללחום בהם.

לאחר שהתקיים תקופה ארוכה דיון בבית המשפט נגד העובדה שהם משתמשים בסמל 'קה"ת', ומדפיסים בהוצאה משלהם את ספרי קה"ת, פסק בית המשפט בשנה שעברה באופן חד משמעי, כי חל עליהם איסור חמור לעשות זאת.

חאנין קרא את הוצאת 'קה"ת' לערכאות הגויים להתדיין, שימו לב: האם סדרת ה'לקוטי שיחות' של הרבי, היא אכן של הרבי, או שמא היא נכס פרטי של ש"ז חאנין. לא תאמינו: חאנין טוען בפני בית המשפט ש:

הרבי לא כתב, ערך או הגיה את ה'לקוטי שיחות'. את הכל עשה חאנין, ואין לכך כל קשר לרבי.

ולב מי לא יחרד לשמע דברים מזעזעים כאלה.

טענה מזעזעת זו מביאה את חאנין לפנות לערכאות ולתבוע 22 מליון דולר ממוסדות הרבי, על כך שהדפיסו את ה'לקוטי שיחות', הנכס הפרטי שלו, עפרא לפומיהו!

בחודש האחרון מוזמנים 30 עדים להפריך את הטענה החצופה הזו, ולאשרר את מה שכל חסיד וכל ילד יודע, אשר 'לקוטי שיחות' הוא ספר של הרבי, שהרבי אמר, וכתב, וערך, והגיה, והשקיע בו עשרות אלפי שעות.

וזה שהיו מספר בחורים ואברכים שתקתקו או סידרו את האופסט בדפוס, לא הופך אותם לשום בעלים על שום חלק של הספר הקדוש הזה.

כששואלים השופטים או הסנגורים של הנתבעים היכן אלפי העמודים של ההגהות בכתב יד קודשו של הרבי, כפי שמעידים כל הנוגעים בדבר, טוען חאנין שלהד''ם. ואם כן היו דפים, הם נעלמו או נגנבו ולא יודע איפה הם...

השבוע ביום חמישי, יעלה החוזר הראשי של הרבי, ומי שכתב את עשרת חלקיו הראשונים בצמוד ועל פי ההוראות וההדרכות של הרבי, וליווה את צוות העריכה בכל הכרכים הבאים, הרב יואל כהן (בן 84) וינפץ את השקר של האנרכיסטים.

כמו כן, יעלה המזכיר הרב חיים יהודה קרינסקי (בן 80) שיעיד על סדר העבודה במוסד הק' 'קה''ת', למן יומו הראשון.

הנמענים מתבקשים לקרוא פרק תהלים לחזרתם בתשובה שלימה של ראשי האנרכיסטים, המנצלים מאות אנשים תמימים ומובילים אותם למלחמה גלויה ברבי. הטענות שהם השמיעו השבוע חצו שיאים במלחמתם ברבי:

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְךָ יְ־הוָ־ה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקב: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ: יִזְכּר כָּל־מִנְחֹתֶיךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶּלָה: יִתֶּן־לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל־ עֲצָתְךָ יְמַלֵּא: נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם־אֱלֹהֵינוּ נִדְגּל יְמַלֵּא יְ־הוָ־ה כָּל־מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְ־הוָ־ה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ: אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם־יְ־הוָ־ה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר: הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד: יְ־הוָ־ה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם־קָרְאֵנוּ:

יוסף חיים קנטור חובש כיפת יחי

כעת בהתוועדות ב770
שניאורסון מנסה לספר את סיפורו מהשבת באיתמר בעת שנרצחו משפחת פוגל ע''ה
וקנטור קוטע אותו מידי כמה רגעים
קנטור מספר שמישהו שאל אותו שם יש מחלוקת בחב'''ד והא ענה לו שהמחלוקת היא האם שרים אי אי אי אי שנית בקרוב הוא שא שא שא שנית בקרוב....
והתחילו לנגן הוא אלוקינו

כעת הוא מספר על גבי הולצברג

הוידיאו המלא מהבנקעט במוצאי שבת

ילדי השלוחים סיימו לנגן את ניגון הצ''צ עם בני פרדימן, כעת פיאמנטה מנגן בחליל

השמיטו את ה'יחי' במכוון מהתמונה של כינוס השלוחים תשנ''ד-בושה וחרפה

על הרקע של הכינוס השנה
לרגל שלושים שנה מהכינוס הראשון-נתלו ע''ג הקיר תמונות מכל השנים של הכינוס
בתמונה של תשנ''ד השמיטו במכווןם את היחי

תצלום מתוך הכינוס

ג'ו ליברמן סיים כרגע את נאומו

גו' ליברמן כעת בנאום שלו באנגלית

הנאומים כתובים מראש

הוכחה לכך שהנאום ים כתובים מראש-התרגום הסימולטני מקדים את הנואם המקורי בתירגום שלו...
מה שאומר שהכל מופיע על דפים מראש
לא נותנים לאף אחד לומר משהו בלי שיגיהו או יותר מזה יכתבו את זה בשבילו.
במל''ח מקפידים על זה במיוחד בשנים האחרונות ארחי מה שקרה להם בא' מהכינוסים האחרונים.
אחרי שהנדיב בוגלבוב שירבב בנאום המוגה סיפור שקרה לו בכתיבה ע''י האגרות קודש
ע''מ למנוע שוב את אותה טעות קריטית, מקפידים שם על זה בהדיקות.

משה קוטלרסקי מדבר כרגע-הנאום המלא כרגע באתר

העסק שלו משנים אחרונות של החיים שלו שהבן שלו יתחתן בתוך המשלםחה ובפרשה רואים שיצחק הולך להתחתם עם מי/הו במשפחה ובשביך זה אנלחנו מכריזים על שני פרויקטים חדשות מכריזים כרגע ע'''י הנדיבות של מיש רוצה בעילום שמו בנוער העולמי שיקח כל ילד יהודי שמתחיל ללכת לבית הכנסת לקחת אותו בשנות הנוער כל הגילאים עד שיגיעו לנישואים ואנחנו נדאג לראות שמאתיים שלוחים יקחו את הפרויקט

והיוזמה השניה החדשה שכל שליח יקחו בשעבע חודשים עשרים יהודים שלא היה להם כל שקר עד עכשיו ושיעשו מצווה אחת עכ''פ 

עשרים יהודים בקהילה שלו 

והשלוחה עשרים נשים 

וחשבון נגיע למיליון אנשים השנה שאף פעם לא נגעו בהם ויעשו עוד מצווה

כל ילד יהודי שיש לו אפשרות לקבל חינוך יהודי עוד מסיבהץת של נוער 

פחות מזה אנחנו לא מגיעים למטרה שלנו הרבי אמר אם יש אלף יהודים בעיר שלך והגעת 999 תקבל שכר גדול ועדיין לא מילאת את התפקיד שלך 

כל שליח \איפוא שהוא נמצא

אי אפשר לשבת באדישותץ ולנטח כמה פעלנו עד עכשיו

אין שום דמיום לזה במשך ההיסטוריהנ הרבי יאמר תודה רבה אבל יש עוןד הרבה מה לעשות

ועד שכל ילד יהודי לא יקבל חינוך יהודי לא הגענו למטרה שלנו

טככה בטוחים שלא נגיע לג' תמוז תשע''ד

ונהיה עם הרבי בגוף גשמי

שה'ב''ה ימלא כל אחד \ואחד כל הברכותםרנסה

נחת יהודי חסידי

הבנה וחכמנה

למרות כל הניסיונות

נזכה למשיח צדקנו

כמו שאמרתי הרבה פעמים ראיתי יהודי באולובמה ביתץ אבות לא כשר הילדים שלו זרקו אותו והדבר הכי יקר זה התמונות של הנכדים מה אני יגדי לך סבר שלי היה קןרא לזה שבת קודש

הבן שלי קורא לזה סוף שבוע יש לי צמרומותץ מה הנין שלי יקרא לזה

יופ לפני המשחק של הכדרגוגל

צריך לשדרג את היהדות 

\מודה לכל הבעה''ב

והשלוחייןם

תודה ה' חבקך אתכם

מחיאות כפיים

משה קוטלרסקי פתח את דבריו ומזמין את הרב איסאקוב לבוא ולומר פרק תהילים של הרבי והרב מנשה אלטהויז

התרגום של גולוכובסקי
מקדים את משה קוטלרסקי משום מה
לא ברור למה

רואים כעת וידאו של הרבי
צמאה לך נפשי

משה קוטלרסקי עלה על הבימה

הוא עוד לא התחיל לדבר

ברמקול של התירגום שומעים את הרקע וההוראות שניתנות כרגע לרב גולוכובסקי מי שמתרגם את הכינוס לשפה העברית

כעת התחיל הבאנקעט במלון מאריוט

בני פרידמן מנגן 'האדרת והאמונה'
השלוחים כעת תופסים את מקומותיהם.
נמשיך לעדכן

כעת בערוץ 10 כתבה על החרדים-במהלכה ראיינו שניים מנשות חב''ד

וידיאו מהריקודים הערב בבנקעט המשיחיסטי ב770

הלילה מזיזים את השעון בארצות הברית כשעה אחורה

תמונות נוספות מסיום הכינוס ב770

השנה שינו את מיקומה של הבימה,

בשונה משנים שעברו השנה הבימה עמדה במזרח 770 -בצידה הימני של 770.

כמו כן בצידו השמאלי של ארון הקודש נפרשה תמונה ענקית של הרבי בא' מההתוועדויות קודש.

תמונות ראשוניות מהבנקעט של המשיחיסטים ב770

משתלח כנגד המשיחיסטים-נחום שפירא

מאת הרב נחום שפירא

לחיים! לחיים ולברכה!

רבים שואלים: מהו החילוק העיקרי בהנהגה היום יומית בין "חסידי חב"ד" ולבין "אנשי המשיחסטין"? הלא לשניהם יש שתי אוזנים, שתי עיניים ואף אחד. שניהם לובשים כובעים, חליפות. שניהם (לכאורה) לומדים תורה ומקיימים מצוות – אז מה בעצם החילוק ביניהם בפועל?!

התשובה ע"ז פשוטה, ובהקדם:

לאחרונה השתתפתי במניין של קריאת התורה, ולא הי' כהן לעלייה הראשונה. האם מבטלים את ה"קריאת התורה"? לא! יש פתרון על-פי שו"ע והוא: במקומו של ה"כהן" קוראים ל"ישראל" והוא נעשה "במקום כהן" – וממשיכים בקריאת התורה.

דבר ברור הוא אשר ה"ישראל" שאותו קראו לעלי' של ה"כהן" לא נעשה בכך ל"כהן", אפילו באם יקבל אלף פעמים את העלי' של "במקום כהן" –לעולם לא יהי' כהן, ואסור לו לעלות לדוכן ולהתנהג כ"כהן" בשום דבר.

*

לאחר התבוננות קצרה בזה, באתי למסקנה פשוטה: זהו החילוק העיקרי בין "חסיד ליובאוויטש" לבין "משיחיסט"!!

ביום ג' תמוז תשנ"ד הסתלק אבינו רועינו כ"ק אדמו"ר זי"ע, מאז ממאנים חסידי חב"ד להנחם, ממאנים להשלים עם המציאות, והזכרונות והגעגועים העזים מתגברים וכו'. ביותר מתבטא הדבר כשמגיע חודש תשרי, חודש שהי' מלא בגילויים נעלים מהרבי, ואז נעשים הגעגועים חזקים יותר. כאשר הזמנים האלו באים, עולים הזכרונות של ימי האור והקדושה שחסרים לנו עתה. אין פ"נ כללי, אין תקיעות מפי הרבי, אין לעקאח, אין כוס של ברכה, אין חלוקת דולרים, אין כפרות, אין מארש נאפוליון, אין נטילת ד' מינים של הרבי, אין הקפות עם הרבי, אין גילויים, אין מענות מהרבי.

כל זה הוא ההרגש הפשוט שיש אצל כל חסיד חב"די.

אמנם מה עשו "אנשי המשיחיסטן"?  מצאו "פתרון" לכל זה. הם מצאו... "במקום" רבי [או באנגלית "אלטרנטיבה"], והכל על מקומו יבא בשלום.

אין אנו זוכים לקבל מהרבי "כוס של ברכה" – אין בעיה! נעמוד בשורה ב-770 במוצאי יו"ט בסמיכות למקומו הק', במקום שחילק כוס של ברכה, "נקבל כוס של ברכה" ונכריז שזה "מהרבי" (גם בלעדיו) והכל טוב ויפה.

אין אנו זוכים לקבל "לעקאח" בערב יוהכ"פ – לא נורא, נעמוד בשורה בסמיכות ל"גן עדן התחתון" מתחת ל"מאגנעט" ונכריז שזה "לעקאח מהרבי" והכל טוב ויפה.

אין אנו זוכים לברך על "ד' מינים של הרבי" – לא נורא, אין בעיה! מישהו יקנה ד' מינים, נעמוד בשורה בסוכה הגדולה ב-770 ונכריז שזה "ד' מינים של הרבי" (גם בלעדיו) והכל טוב ויפה.

אין אנו זוכים לקבל מענות ברורות על שאלותינו ששאלנו מאת הרבי במשך ארבעים שנה – לא נורא! נפתח אגרות קודש, נשים נייר בא' העמודים, נמצא מילה או שורה יפה ונכריז "קבלתי מענה מהרבי" (גם בלעדיו) והכל טוב ויפה.

וכהנה רבות.

"חסידי חב"ד" באים מחודש תשרי שבורים ורצוצים על המצב שבו נמצאים אנו עתה לאחר ג' תמוז, ולעומתם "אנשי המשיחסטין" יוצאים מחודש תשרי שמחים וטובי לב.

במילים פשוטות: בשעה שחסידי חב"ד רוצים דוקא את הרבי עצמו (הרבי ה"או?ט?נטי") כפי שהי' בימי האור והקדושה, מסתפקים "אנשי המשיחיסטין" בכך שמצאו להם "במקום רבי",  ("אלטרנטיב רבי").

הדבר המזעזע הוא: עפ"י הנהגה המוזרה הזו של אנשי המשיחיסטן, שמצאו להם "פתרון" ל"בעי'" של "ג' תמוז" הוא, הרי לשיטתם ג' תמוז תשנ"ד הי' יכול להיות גם (לא בשנת תשנ"ד, אלא) בשנת תשל"ד ר"ל! מה החילוק?! מדוע לא בעצם?! בין כך יש גם עכשיו הכל מהרבי! בין כך עושים "שביל" עבור הרבי להכנס למקומו הק' ב-770! בין כך מברכים אנו על "ד' מינים" של הרבי, בין כך מקבלים  מענות מהרבי! - רחמנא ליצלן. 

לשיטתם, טוב ונוח עכשיו יותר מכפי שהי' לפני ג' תמוז: בקיץ שעבר כשישב לו יהודי בביתו בעיה"ק צפת ולא ידע האם לרוץ למטה ל"מקלט" אם לאו, וחשש מפני הטילים, מה עשה? הוא "שואל את הרבי" (באמצעת האגרות) ו"הרבי עונה לו". ממש א מחי'! בשעה שבשנים כתיקונם קשה הי' לו לכתוב לרבי, קשה היה להשיג את חברי המזכירות לדעת האם יצא מענה ק' אם לאו, וגם אם כבר השיג את הרב קליין, לא בכל פעם קיבל מענה. אבל עתה: במשך כל היום "כותבים לרבי" ומיד "הרבי עונה". "הלואי" (ר"ל) הי' דבר כזה מלפני עשרים שנה...!

מילא אלו שראו את הרבי, היו בהתוועדות "און האבן זיך געווייקט" בד' אמות של 770 עד תשנ"ד, יודעים היטב בפנימיות לבבם אשר ה"משחק" החדש אינו אלא "משחק" כפשוטו. אבל הדור החדש אשר "לא ידע את יוסף" שמפטמים את מוחם עם שטויות כאילו "רואים את הרבי" או "שומעים את הרבי" או "מקבלים מענה מהרבי" או "ברכו על הלולב של הרבי" וכיו"ב והם מאמנים לכל זה – איז אויף זיי איז א ביטערער רחמנות.

לכן, במענה להשאלה מהו החילוק בין "חסידי ליובאוויטש", ו"אנשי המשיחסטין"? החילוק הוא עיקרי ויסודי. ובסגנון שאומרים ברבים כאשר עושים סיום על מסכת בש"ס - "אנו רצים והם רצים", על דרך זה אפשר לומר בנידון דידן, אנחנו רוצים והם רצים.

אנו רוצים את הרבי כפשוטו כפי שהי' קודם בלי שום שינויים כלל וכלל (הרבי ה"אוטנטי") והם רצים לרבי ה"פיקטיבי" החדש שנתהווה אצלם.

הם מכריזים הכרזות שונות למיניהם כל חד לפום שיעורי' דילי', יחי, מה"מ, מה"מ שיל"ו, "מה"מ שליט"א" וכיו"ב.

ואנו אומרים אודותם: "אח און וויי איז צו זיי, א פרעמדין רבי'ן האבן זיי"!

כינוס השלוחים תשנ''ד

אתר חב''ד און ליין מעלים עובדות-מתביישים במה שקרה בפועל והתפרסם ע''ג שחור לבן......

באתר חב''ד און ליין הביאו יומן מכינוס השלוחים תשנ''ד
בחלק מהיומן נכתב מה התרחש כשכולם היו באוהל בהשמטה מכוונת ומעוותת של מה שהיה שם  וז''ל:
מאות שלוחים הצטופפו בסמוך ממש למקום הציון. בציון לא נישאו נאומים, גם לא היה שליח ציבור שיקרא בקול פרקי תהילים. כל שליח מכונס לעצמו, מעביר את תפילות קהילתו, שיפסקו צרות עם ישראל ושהרבי יחזור לאיתנו. הצצה חטופה על העומדים מסביב, מגלה שלוחים נשואי פנים, דומעים ומתייפחים.

ואילו בעיתון כפר חב''ד נכתב מה באמת התרחש באוהל באותם שעות:

בושה וחרפה!

על פי הפרסומים כחמש מאות אלף! שלוחים הגיעו השנה לכינוס השלוחים,
השאלה היא היכן רואים את כולם ב770?
לא הגיוני שכולם מגיעים ל770,
אחרת 770 היה ממש עמוס פי שתיים מהכמות שישנה ב'תשרי'.
רוב השלוחים נשארים באוהל לשבת ומגיעים לכמה דקות בא' מימי החול.
שלא לדבר על השלוחים שכלל לא נכנסים ל770 ה''י,
שליח של הרבי לא נכנס ל770,
היכן נשמע כזה דבר?
מה בדיוק הוא מספר למקורבים שלו?
מה?
ישנם מקורבים של שלוחים שכלל לא יודעים מה זה 770 איפה זה 770
בושה לליובאוויטש.

כעת כחצי שעה לפני צאת השבת בארצות הברית אנשים גולשים באתר חב''ד דעות ואקטואליה

כרגע עוד שבת בארה''ב וישנם כרגע תשעה צופים מארה''ב שקוראים באתר.
מעניין....

הכתבה המלאה על מענדי שארף בעיתון 'ישראל היום'-כעת לקריאה

בערב שבת של אמצע נובמבר 2012, כשכולם עזבו לקבלת שבת בבית הכנסת במרכז הרפואי שיבא, נותר שמוליק שארף לשכב לבדו בחדרו במחלקה. שם פרץ לראשונה בבכי. שעות ספורות לפני כן, כשהתאושש מהניתוח המסובך שעבר בלילה בראשו ובידיו, בישר לו אחיו מנדי שאשתו מירה לא שרדה את הטיל שנחת על ביתם בקריית מלאכי, ושהלווייתה מתקיימת ממש עכשיו. שמוליק עצמו נפצע קשה מאוד והספיק לחלץ את שלושת ילדיו המדממים לחדר מוגן, לפני שרץ להזעיק עזרה.

אחר כך פירפר שמונה שעות בין חיים למוות על שולחן הניתוחים, עד שפקח את עיניו. הוא היה מוקף ברופאים, בבני משפחה ובחברים. עם כניסת השבת הלכו כולם, והוא נותר לבדו. השקט הביא איתו את המחשבות. ואת הדמעות.

ילדיו, יוסף יצחק בן הארבע, חנה בת השנתיים וגאולה בת שמונת החודשים, שאותם ראה לאחרונה בעיי החורבות שהיו ביתם כשפניהם מכוסות דם ואימה, שכבו בחדרים הסמוכים. יוסף יצחק איבד ארבע אצבעות ביד שמאל, אבל הוא חי ומרגיש טוב. הבנות נפצעו קל בעיקר מפגיעות רסיסים.

ורק מירה שלו איננה.

הדמעות זלגו על פניו במשך רגעים ספורים בלבד. עכשיו שבת, אסור לבכות, אמר לעצמו, וחנק את הבכי בכוח.

*   *   *

חם בניו דלהי. הלחות הכבדה מכה בך ללא רחם. עיר צפופה, סואנת, קשת יום, אפופת ריחות של שפכים, עשן וגללי פרות. זה ערב סוכות, ושמוליק שארף (32) בא מהארץ עם הבן יוסף יצחק, מצויד בעשרות לולבים, הדסים ואתרוגים, כדי לעשות כאן את החג. בעוד שבוע יחזור לישראל, ואחרי האזכרה לאשתו ייקח את שלושת הילדים ויבוא שוב לניו דלהי, להמשיך את השליחות הקדושה שהתחילו הוא ומירה.

"כל ילדינו נולדו כאן, הם לא מכירים מציאות אחרת. עכשיו הם נמצאים אצל הסבא והסבתא בישראל, 

אבל הם לא מרגישים שם בבית. הם מבינים שהם אורחים. הבית שלהם הוא כאן".

באמצע אחת הסמטאות במיין בזאר, האזור הכי סואן של העיר, שמוליק נעצר לפתע ליד קומפלקס מוזר של אכסניה־בית קפה־מרכז קניות, שמעליו שלט גדול "הארי רמה".

"במקום הזה התחלנו את המסע שלנו בהודו, אני ומירה".

זה היה ב־2008, מייד אחרי שנישאו. הוא היה בן 27, היא בת 23. כשהגיעו לדלהי שכרו את שני החדרים הקטנים בבניין המוזנח והפכו את המקום לבית חב"ד. חדר אחד שימש אותם למגורים, ובו גידלו את התינוק שנולד, יוסף יצחק, והשני שימש את המטיילים שבאו למקום. כבר מההתחלה היה המקום צר מלהכיל.

"חיינו פה בתת תנאים, אבל מירה מעולם לא התלוננה. תמיד ראתה את המטרה. העזרה שהושיטה לאלפי מטיילים מילאה אותה. היא ידעה שאין לה לאן לעזוב, שזה המקום בשבילה".

אנחנו ממשיכים לסמטה נוספת, שבקצה שלה בניין ישן עם שתי דלתות שקופות בחזית. פה היה בית חב"ד השני. עד היום מחזיק כאן שמוליק, בשכירות, מקווה טהרה עבור מטיילות ישראליות שומרות מסורת הזקוקות לטבילה. 

המבנה הנוכחי של בית חב"ד שוכן בבניין בן שלוש קומות, גם הוא לא רחב ממדים במיוחד. כששמוליק מגיע לקומה השלישית, נשימתו נעתקת. בפעם האחרונה היה כאן לפני כמעט שנה, בחיים אחרים לגמרי. המשפחה היתה אז שלמה, מאושרת, למרות התנאים הקשים. הילדים למדו בגן שפועל בבית חב"ד בדרום העיר, שמשרת קהילה ישראלית של אנשי עסקים ודיפלומטים.

"מירה היתה נוסעת לשם מדי בוקר עם הילדים בריקשה, מרחק של 40 דקות, וחוזרת עם הילדים בצהריים. היה חם, המסע היומי הזה התיש אותה, אבל המסירות שלה לילדים נתנה לה כוחות לעשות את זה מדי יום, בלי להתלונן. אחרי שהיו חוזרים, היתה נשארת לשחק איתם, והם היו מציירים ושרים".

קולו נשנק.

"היא לא היתה אמא רגילה. אין הרבה אמהות שנמצאות 24 שעות ביממה עם הילדים שלהן. יוסף יצחק גדל על ברכיה מהלידה ועד שנהרגה, היא לא עזבה אותו אפילו יום אחד. הילדים היו חלק מבית חב"ד, ובית חב"ד נעשה למעשה חלק מהם. יוסף יצחק היה אומר בכל שבת דבר תורה בפני עשרות מטיילים. כשראה מטיילים שלא כל כך יודעים ליטול ידיים לפני הסעודה, היה מלמד אותם".

תמונותיה של מירה עדיין תלויות על הקירות, ושמוליק מתקשה לעצור את הדמעות. "בכל פעם שאני רואה את הפנים שלה, מסתכלות עלי ומחייכות, אני מרגיש דקירה בלב".

המילים האחרונות של מירה

שמוליק שארף גדל בשכונת רמות בירושלים, בן למשפחה חסידית ותיקה. למד בישיבות של חב"ד בירושלים, בקריית גת ובצפת. אחר כך עבר עם הוריו לביתר עילית, שם התגורר עד לנישואיו. השידוך למירה לא היה דבר מובן מאליו: היא גדלה בחסידות סדיגורא, אם כי נמשכה כבר מגיל צעיר דווקא לרבי מלובביץ' ולתורת חב"ד. אביה לא אהב את הרעיון שהיא תינשא לחב"דניק, אבל אחרי שפגש את שמוליק שינה את דעתו ונתן ברכתו לשידוך. 

כבר לפני החתונה היה ברור להם שפניהם לחיים של שליחות בהודו. שליחות של חב"ד, כפי שקבע הרבי מלובביץ', אינה שליחות רגילה. ראשית, אין לה הגבלת זמן - או "עד לביאת משיח צדקנו", בלשונו של הרבי; ושנית - אין גוף מרכזי שמממן את השליחים או את הפעילות. כל שליח הוא יחידה כלכלית בפני עצמה ועליו לפרנס את עצמו ואת משפחתו, ולממן בעצמו את כל הפעילות במסגרת בית חב"ד. 

ה"שלוחים" בהודו נאלצים לעזוב את המדינה מדי שנה לכמה שבועות כדי לחדש את ויזת השהייה שלהם, ואת הזמן הזה הם מנצלים למסעות של גיוס תרומות בישראל ובארה"ב. במסגרת זו הגיעו בני משפחת שארף לנחלת הר חב"ד בקריית מלאכי. הם תיכננו גם להשתתף באזכרה לזכר השליחים במומבאי, גבי ורבקי הולצברג ז"ל, שנהרגו בפיגוע בבית חב"ד בדיוק ארבע שנים לפני כן. שמוליק לא שיער שהמועד הזה עומד להיות גם יום הזיכרון הפרטי שלו.

"ביום חמישי לפנות בוקר, 15 בנובמבר, ערב ראש חודש כסלו, חזרתי מחתונה בכפר חב"ד. כשנכנסתי הביתה ראיתי את מירה ערה, יושבת ליד המחשב, קונה לילדים דברים מאיזה אתר. כשסיימה, למדנו יחד את השיעור היומי בחסידות, לימוד משותף שלא פיספסנו כמעט אף פעם מאז החתונה. זה היה הלימוד האחרון שלנו יחד.

"בסביבות שבע בבוקר מירה קמה להכין ארוחות לילדים, אני קמתי קצת אחריה, לקראת שמונה. פתאום נזכרנו שבכלל אין לימודים היום, כי יש מלחמה. מבצע עמוד ענן התחיל יום לפני כן, והיה ירי טילים של חמאס על ערים בדרום.

"הילדים התעוררו, ואני התארגנתי לצאת מהבית לתפילה, ופתאום - אזעקה. בבית שבו גרנו לא היה ממ"ד, ובגלל ההתרעה הקצרה, בכל פעם שניסינו לרוץ עם הילדים לחדר המדרגות, שמענו את הנפילות לפני שהספקנו לצאת מהבית. אז מירה החליטה שבאזעקות נאסוף את הילדים לסלון ונגיד איתם פרק תהילים בקול רם. כך היה גם הפעם. כשהיא סיימה את הפרק, נשמעה אזעקה שנייה. שוב חזרה על הפרק, ובדיוק כשהגיעה למילים 'המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד' - נשמע פיצוץ אדיר.

"מעוצמת ההדף עפתי באוויר. מירה צעקה: 'שמוליק! נפל לנו טיל על הבית!' - ואז נשמע הפיצוץ השני. 

"בשברירי שניות התעוררתי מהפיצוץ. ניסיתי לראות מה קורה סביבי, הבנתי מה קרה, אבל לא הצלחתי לראות כלום, רק צבעים - אדום, שחור, סגול, כוכבים... התאוששתי עד כמה שיכולתי, והבנתי שאנחנו בסכנת חיים. קמתי וראיתי את גאולה מסתכלת עלי, כולה מלאה בדם, יוסף יצחק על הרצפה, חנה עומדת המומה, אני משפריץ דם מכל הכיוונים, מרגיש שהתפוצצו לי הפנים, אבל משהו בפנים מחזיק אותי ולא נותן לי לצנוח. כאילו שמעתי קול פנימי שאומר לי: 'שמוליק, אתה לא מת עכשיו'. 

"כשנעמדתי על הרגליים, שמתי לב שאיבדתי את הזרת ביד ימין ושרסיסים חדרו לי לזרועות מצד לצד. הפנים שלי התמלאו דם מבפנים, כי מעוצמת ההדף התפוצצו לי כלי דם באף, באוזניים ובגרון. הרמתי את הילדים - לא יודע איך - ולקחתי אותם לחדר שלהם, הנחתי אותם על המזרן ורצתי לכיוון הדלת להזעיק עזרה. את מירה לא ראיתי. כנראה הקדוש ברוך הוא סגר לי את העיניים, שלא אראה אותה במצב שבו היא נרצחה.

"פתחתי את המנעול ואת הדלת, ומייד סגרתי. הכל היה שחור, לא ראיתי כלום. שוב קיבלתי את הכוחות הלא מוסברים האלה שלא נתנו לי לאבד את ההכרה, ופתחתי שוב את הדלת, ירדתי בתוך הענן השחור למטה, ארבע קומות, ובדרך אני מנסה לצרוח ולהסביר שיש למעלה אישה וילדים מדממים.

"הגיעו השכנים והאמבולנסים, וראיתי שמוציאים את הילדים כשהם מלאים בדם. פינו אותי לבית חולים קפלן. בבדיקת הסי.טי התברר שיש לי שבר בגולגולת, והעבירו אותי מייד לניתוח בתל השומר. הודיעו לי שאיתרו את הילדים, ושהם בדרך לבית החולים. על מירה לא שמעתי כלום.

"לאט לאט התחלתי לעכל מה קורה. הבנתי שקרה לנו נס גדול, שאני והילדים בחיים. זה מילא אותי חוזק ואמונה גדולה, כי הקדוש ברוך הוא שמר עלינו. את מירה לא ראיתי".

תוצאות הבדיקות של שמוליק הראו שרסיס חדר לראשו, ושיש סכנה ממשית לפגיעה מוחית. הרופאים שלחו אותו בבהילות לניתוח, אבל ברגע האחרון הוא הורה לכולם לעצור. "אני לא נכנס לחדר הניתוח לפני שאני מניח תפילין", אמר. הרופאים התעקשו שאין זמן, אבל שמוליק לא ויתר. חבר קרוב שהגיע לבית החולים סייע לו בהנחת התפילין, כשהרופאים צופים מהצד במחזה הסוריאליסטי, חסרי אונים. 

"פתאום הרגשתי שהרבי איתי ונותן לי כוחות. נזכרתי במילים האחרונות של מירה: 'ואנחנו קמנו ונתעודד', והתמלאתי עוז ועידוד. רגע לפני שהניתוח התחיל, כשהרופאים והאחיות כבר היו סביבי, עצרתי אותם שוב. אמרתי להם שלפני הניתוח, כל הרופאים והאחיות חייבים לשים כמה מטבעות בקופת הצדקה כדי להדגיש שבכך הם הופכים לשליחיו של הקדוש ברוך הוא, שיביא להצלחת הניתוח. הם היו המומים, אבל התחילו לפשפש בכיסים אחר מטבעות לצדקה".

רגע לפני שעצם את עיניו, שמע שמוליק את המנתח הראשי אומר לחבריו: "תתכוננו לאפשרות של קריסה". במהלך הניתוח אכן היתה החמרה במצבו, והוא הועבר לבדיקת סי.טי, מחשש לדימום פנימי בראשו. אבל לאחר שעות ארוכות, הצליחו הרופאים לייצבו.

"אני רוצה לתת לאמא לאכול"

"כשפקחתי את העיניים, ראיתי את אחי מנדי בחלון של דלת חדר הניתוח. שאלתי אותו 'מה עם מירה?' והוא לא ענה, רק נכנס לחדר ופרץ בבכי. אמרתי לו 'ברוך דיין האמת'. הרגשתי שגם ברגע הזה אני חייב להיות חזק ולהישאר בשמחה.

"שאלתי אותו מה שלום הילדים, והבנתי שהם בריאים ושלמים. הגישו לי את הטלפון, והוריי היו על הקו, שאלו מה שלומי. הם כבר ידעו שמירה נהרגה עוד לפני שנכנסתי לניתוח. עניתי להם: 'ברוך השם, היו ניסים גדולים', וניתקתי".

מפגיעת הרקטה נהרגו, מלבד מירה שארף, גם אהרון סמדג'ה (46) ואיציק אמסלם (24), ששהו בדירות סמוכות באותו בניין.

"הפסיכולוגיות של בית החולים באו לדבר איתי, אבל כבר בדקות הראשונות הבינו שאני לא פצוע רגיל", אומר שמוליק ועיניו מאדימות. "קיבלתי אותן במאור פנים, שאלתי לשלומן, ביקשתי מהן לתת מטבעות לצדקה ודיברתי איתן על יהדות ועל החשיבות של הדלקת נרות בערב שבת. כשהן יצאו, הן אמרו לרופא: 'זה לא מטופל מהסוג שאנחנו מכירות, אין לו צורך בנו'".

המוני חברים, ידידים ומכרים באו לבקר אותו בתל השומר לפני הניתוח ואחריו. "לא היה רגע שהיינו לבד", הוא אומר בהתרגשות, "באו עשרות אנשים וכולם הציעו עזרה, אוכל, בייביסיטר לילדים. עד היום לא הספקתי להודות לכולם. אבל המפגשים המרגשים ביותר היו עם מטיילים לשעבר, ששמעו על מה שקרה ובאו להושיט עזרה ולהזדהות. מסביב למיטה, במחלקה, היה תמהיל של חלקים רבים בעם ישראל: הגאון הרב קנייבסקי, חברי הכנסת משה גפני, מאיר פרוש, מיכאל בן ארי ואריה אלדד, ויחד איתם - מטיילים מהודו, שהכירו אותי ואת מירה, אנשים חובשי כיפה וגם לא דתיים, וכולם יחד, דואגים ועוזרים. זה היה מאוד מרגש".

כשעזבו את בית החולים נאלצו להתמודד עם מצב חדש, שלא הכירו. בלי אמא, עם הרבה צלקות פיזיות ונפשיות. שמוליק התקשה להרים את הילדים בשל הכאבים בזרועותיו, שנפגעו מרסיסים. יוסף יצחק החל ללמוד בעזרת רופאים ופיזיותרפיסטים כיצד להפעיל את ידו קטועת האצבעות. הארבעה עברו להתגורר בבית הוריו של שמוליק בביתר עילית.

"ההתמודדות הכי קשה היתה דווקא של חנה, שהיתה בת שנתיים. היא היחידה שראתה את מירה אחרי פגיעת הטיל. היא סיפרה לנו איך אמא עפה באוויר ונחתה על הקיר, איך יצא לה דם מהראש ומהצוואר. תמונות מזעזעות. היא לא שוכחת אותן.

"יוסף יצחק היה הפצוע הכי קשה בפיצוץ. במשך חודשים היה סגור בעצמו, לא דיבר על מה שראה ועל מה שהוא מרגיש. רק לא מזמן התחיל לדבר ולשתף, בזכות הטיפול הפסיכולוגי. בכל יום הוא מזמין אותי ללכת איתו לבית הכנסת כדי להגיד עליה קדיש, אומר לי, 'אני רוצה לתת לאמא לאכול'. הוא מבין שהקדיש הוא כמו האוכל הרוחני של אמא, כי היא לא יכולה לאכול אוכל רגיל.

"הקטנות כל הזמן שואלות איפה אמא ומתי היא תחזור. חנה מדברת עליה בלי הפסקה. יש לילות שהיא לא מצליחה להירדם. שמעתי פעם שיחה בינה לבין יוסף יצחק. היא אמרה לו 'אמא שלנו מתה והיא בשמיים'. הוא ענה לה שהגוף שלה בקבר והנשמה בשמיים. היא אמרה: 'בוא נעלה לשמיים ונראה את אמא', והוא השיב שאי אפשר לראות את הנשמה, רק את הגוף. ואז היא הציעה שיפתחו את הקבר ויראו את אמא. ויוסף יצחק אמר: 'אי אפשר לפתוח את הקבר. רק כשהמשיח יבוא, המתים יקומו לתחייה ונראה את אמא. עכשיו אפשר רק לעמוד ליד הקבר ולומר תהילים'".

בשנה האחרונה הם עטופים באהבה מכל עבר, "כולם מנסים לעזור. מנהלת מחלקת אלמנות באגף השיקום של משרד הביטחון מטפלת בנו במסירות, דואגת לי ולילדים וגם להוריי ולאחים שלי. אם אני מנתק מעט את הקשר, היא מייד מחדשת אותו, מתקשרת ושואלת מה שלומנו".

הדבר היחיד שמפריע לו הוא הוועדות הרפואיות "האינסופיות", שהוא וילדיו נאלצים לעבור, לבקשת הביטוח הלאומי. "מילא אנשים שמנסים לרמות ולקבל כסף שלא מגיע להם. אבל למה נפגעי פעולת איבה, במהלך השנה הראשונה של הכאבים והנכות, צריכים לתזז בלי הפסקה בין ועדות רפואיות וים של ביורוקרטיה?" 

ולמרות הכל, שמוליק החליט לחזור לניו דלהי, לשליחות שבה הוא רואה משימת חיים. הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים התנגדו, אבל הוא יודע שזה מה שמירה היתה רוצה.

"כמי שגדל והתחנך כל חייו בחב"ד, לא ראיתי אפשרות לעצור את השליחות בגלל אירוע טראומטי פרטי שלי", הוא אומר. "אלפי המטיילים שמגיעים לדלהי לא צריכים לשאת את האובדן האישי שלי. אחד מעקרונות החסידות, שעליו דיבר האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד התנועה, הוא שעם ישראל כולו הוא למעשה יחידה שלמה אחת. בשורש הנשמה כולם מאוחדים, גם אם הגופים שלנו מחולקים לאנשים רבים. לכן אין לנו את הפריבילגיה לשקוע בעצמנו. חייבים להמשיך הלאה. בדיעבד, זה גם מה שנסך בי כוחות.

"הרבי לימד אותנו מהי תחושת אחריות אינסופית. כמו שהוא עצמו הקדיש ימים ולילות בדאגה לכל מי שפנה אליו, בפגישות אישיות, בחלוקת הדולרים בימי ראשון, במענה למאות אלפי מכתבים ובשליחת אלפים משליחיו לכל רחבי תבל כדי לדאוג ולסייע ליהודים בכל מקום שבו הם נמצאים, כך גם אנחנו צריכים לנהוג. הוא לא הפסיק את פעילותו כשהוריו נפטרו, או כשאשתו נפטרה. וגם כשלקה במחלות קשות במהלך השנים, ובהן התקף לב ושבץ מוחי, לא חדל מפעילותו".

תוכניותיו של שמוליק לחזור להודו כמעט עלו בתוהו. אחרי ראש השנה, ימים ספורים לפני מועד נסיעתו המתוכננת, הודיעה לו שגרירות הודו בישראל כי נדחתה בקשתו לקבל ויזה. לא ניתן לו שום הסבר. רק בהתערבות סגן שר החוץ, זאב אלקין, וראש מחלקת אסיה במשרד החוץ, אבי ניר, חזרה בה השגרירות מהסירוב ואישרה את הענקת הוויזה. 

"למה ישנים כאן אחרים?"

בבית חב"ד בניו דלהי יוסף יצחק מרגיש בבית. בתקופת החגים מציבה המשטרה המקומית שמירה צמודה בכניסה, לקח מפיגוע החטיפה והרצח במומבאי. כמעט שנה יוסף יצחק לא היה כאן, עכשיו הוא חוזר למראות המוכרים שעליהם גדל. אבל אמא איננה.

"הנה המיטה שלי", הוא אומר לאביו, "והנה החדר שלך ושל אמא. למה ישנים כאן עכשיו אנשים אחרים?"

מי שהחליף את שמוליק ואת מירה כשנסעו לארץ הם בני הזוג עקיבא ומושקי סודרי, זוג צעיר בשנות העשרים לחייהם, המגדלים במקום את בתם התינוקת שירה גאולה. שמוליק מסביר לבנו את המצב החדש. במהלך הביקור הם שוהים באכסניה סמוכה. 

בקומה הראשונה נמצאים בית הכנסת וספריית הלימוד. כמעט בכל רגע נתון זרוקים על הרצפה עשרות תרמילים גדולים, ביניהם רובצים מטיילים ומריצים חוויות ותכנונים. חלקם זה עתה נחת כאן, מנסה לעכל את החוויה. אחרים כבר בדרך הביתה אחרי חודשים ארוכים של מסע.

מדרגות תלולות מובילות לקומה השנייה, שבה שוכנת המסעדה. בתפריט אפשר למצוא שניצל, פרגיות או שקשוקה, הכל מוגש עם צ'יפס וסלט ירקות, פיתה וצלחת טחינה. המחירים סמליים, הכשרות מהודרת. השחיטה נעשית במקום בידי עקיבא סודרי.

הקומה השלישית היא קומת המגורים. סלון קטן, שני חדרי שינה, שירותים, מקלחת ומטבחון. פה התגוררה משפחת שארף, היום גרים כאן עקיבא, מושקי והתינוקת שירה גאולה, שנולדה בשנה האחרונה. מעליהם הגג, שבחג סוכות הוא מוסב לסוכה רחבת ידיים ומוצלת, אם כי גם מאווררי המתכת הגדולים לא מצליחים לגרש את החום והלחות המעיקים.

ועכשיו המבנה כבר לא מספיק כדי להכיל את אלפי המטיילים, ולשארף יש חזון: להקים מבנה חדש לזכר אשתו, שיהיה בית חב"ד הגדול ביותר בהודו - גדול יותר מ־18 בתי חב"ד הפזורים כמעט בכל ריכוזי המטיילים. "הרבי הקים בתי חב"ד בכל רחבי העולם כדי לסייע ליהודים לקיים את יהדותם. בקיום מצוות, בלימוד תורה, בשמירה על המסורת. בהודו, שאליה מגיעים המונים כדי למצוא את עצמם ולפלס את דרכם בעולם, הם מוצאים בבתי חב"ד את יהדותם, ואת העובדה הפשוטה שהם שייכים לעם מיוחד, ושאין להם מה לחפש בחוץ. האמת הפנימית נמצאת בתוכם, אנחנו רק עוזרים לחשוף אותה".

בהתלהבות של ילד הוא לוקח אותי לבניין ישן ונטוש, חצר גדולה בחזיתו, ומכריז: "פה אקים את 'בית מירה'. מקום שהוא גם הנצחה וזיכרון וגם בית חם לאלפי ישראלים, שיכלול מסעדה, בית כנסת ואכסניה, ויספק את כל הצרכים הגשמיים והרוחניים שלהם זקוקים המטיילים בהודו". העלויות עשויות, להערכתו, להרקיע עד 3.5 מיליון דולר, אבל זה לא מייאש אותו. "אני בטוח שעשרות אלפי המטיילים והוריהם, וגם אזרחים שהתחברו לסיפור של מירה, יפתחו את הלב והכיס ויתרמו באמצעות עמוד הפייסבוק המיוחד שפתחנו".

אני שואל אותו אם, בראייה לאחור, הוא סבור שמבצע עמוד ענן היה מוצדק. "ודאי שכן", אומר שמוליק בלי היסוס, "אבל לא עשו מספיק. היה צריך להיכנס בהם בכל הכוח ולא לפחד מאף אחד. הרבי אמר כל הזמן שאסור לחשוש מהערבים. שאם נכנסים עם כוחות צבא, צריך לעשות זאת על מנת לכבוש ולשלוט, ולא לעזוב בלי שהמטרות הושגו".

אתה מאשים מישהו במה שקרה לכם?

"אני מקבל כל מה שגוזר הקדוש ברוך הוא. אדם חייב לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. באופן כללי, ידועים דבריו של הרבי, שכל דיבור על מסירת שטחים יביא להרג של יהודים. ארץ ישראל היא המקום הכי בטוח בעולם, אבל אנחנו במו ידינו הופכים אותה למקום פחות בטוח כשאנחנו מתרפסים בפני הערבים".

ביום שני הקרוב, ראש חודש כסלו, יחול יום השנה הראשון לפטירתה של מירה. היא היתה בת 27 במותה. שמוליק כבר הכין את בנו ליום האזכרה. "יבואו הרבה אנשים, חברים של אבא ואמא, לבית הקברות, ואתה תגיד קדיש", הוא אומר לו בקול רועד. והילד משיב: "אבל אבא, אולי עד אז יבוא המשיח וכבר לא אצטרך להגיד קדיש?" 

גם האב חדור באמונה כי הפרידה ממירה זמנית, ושבקרוב מאוד תתקיים הבטחתו של הרבי מלובביץ' והמשיח יתגלה, וכל הרע בעולם יסתלק, והמתים יקומו לתחייה ויתאחדו עם משפחותיהם. "הרבי הסביר שהקדוש ברוך הוא תכלית הטוב, ותכלית הטוב היא להיטיב", הוא אומר. "לכן על אדם להיות תמיד בשמחה ולהאמין בכל ליבו שהטוב בכל דבר יתגלה בקרוב, ואז השמחה תהיה עצומה שבעתיים. כשחושבים על זה ככה, אי אפשר להיות שרוי בעצב".

בשיחת שבוע הוזכר רק היארצייט של גבריאל הולצברג ע''ה ולא הוסיפו את השליחה ע''ה שנהרגה לפני כשנה בקרית מלאכי....

כמובן שבשיחת השבוע יתעלמו מזה שהשבוע הוא גם היארצייט של השליחה מירה שארף שנרצחה ע''י מחבלים ימ''ש שירו רקטות לעבר קרית מלאכי בחודש כסלו שנה שעברה.
ואם מנחם ברוד לא עשה את העבודה, הגיע ר' מתי טוכפלד ופרסם כתבה מרשימה בעיתון ישראל היום על השליח בהודו, ועל המקרה הקשה בו איבד את אשתו ע''ה.
הכתבה תעלה לקריאה בזמן הקרוב.

הכנסת ס''ת ב770-הביטו בתמונות מהאירוע ב770, היכן כל ה5000 שלוחים?

אם ישנם 5000 שלוחים בכינוס השולחים
היכן כל אותם 5000?
נו, אז לא כולם הגיעו,
הגיעו 2000 שלוחים?
איפוא הם?
מסתתרים באוהל? שח''ו לא יראו את פרצופם ב770
ה''י.
בושה וחרפה לכאלה שלוחים!
מה הם מספרים למקרובים שלהם?.......
כפי שאפשר לראות בתמונות
רוב הרוקדים הם בכלל בחורים-אפשר לחשוב שהספרי תורה נכנסו לאיזה ישיבה או ל770
לפי התמונות וודאי זה לא קשור לכינוס השלוחים....

התשובה שקיבל שניאור ה'טמבל' ששלח את המייל לאנ''ש-ופוחד להתייחס ולענות עלי'ה

טמבל,

תתעסק בעניינים שלך,

ואל תתערב בעניינים שלא שלך.

אא''כ אתה גבאי ב770 ומתפקידך למנוע את הבלגן שנוצר שם.

אתה בחור משועמם שהגיע לקבוצה(?) ובמקום זה מתעניין בדברים לא לו.

קח את ה'טוכעס' שלך ותתעסק בעניינים של תמים ובפרט בשנת הקבוצה.

מה הקשר למה שקרה בפסח?

אולי נדבר גם על המכות שמענדי הענדל חטף בל''ג בעומר תש''ע בפרארד מידי אנטים חצופים פורקי עול ,

מילא אותם משיחיסטים מחללים שבת אבל גם מניחים תפילין מקיימים מצוות וכו'

משא''כ אותם פורקי עול שהרימו יד על מענדי הענדל לא שומרים מצוות בגרוש ומחללים יו''ט יו''כ בועלים נידות בריש גלי.

אני סומך עליך שבטח שלחת כבר ידיעה או שנים למיסטר שאולזון מהבלוג.....

אחי, תתרכז במה שאתה צריך להתרכז.

אותו רבי שאתה מדבר עליו כ''כ בגעגועים, לא מעוניים שאתה בתור 'תמים' תכניס את הראש שלך לרפש הזה.

אז קח את העניינים לידיים

ושב ללמוד נגלה וחסידות-כפי שנדרש מתמים בכלל ומאחד כזה ששוהה בד' אמותיו של כ''ק אדמו''ר.

קרא את מה ששלחתי לך בעיון ובתשומת לב מרבית.

אל תזלזל,

כמו שרצית שיכבדו את האימייל שלך.

השתדלתי לא ללכך את הדיבר מע''ג המקלדת,

אמנם באם לא תתיחס כמו בנ''א לתגובה שקיבלת במייל הקודם שלי, אאלץ לנקוט בצעדים יותר משמעותיים,

כמו השם שלך-שהוא כמובן לא שניאור ולא מתקרב בכלל לא לשניאור ולא לקופשטיין, ניסיתי לחפש כזה שם ,ולא מצאתי ......

וכמו הצילומים מתוך המחשבים של ועד הת' שנמצא בהם תמונות רבות ה''י של פרונוגרפיה,........וד''ל.... וה''י.........

תעשה טובה, תחזור לעניינים שלך בתור 'תמים'

ואל תבלבל לאנשים את השכל.

המייל שנשלח לאנ''ש ע''י בחור משועמם מ'קבוצה' -שניאור קאפנשטיין

כואב הלב, אבל חיילי מנדי הנדל, שהקים מוסדות נגד מוסדותיו הק' של הרבי, בהם הוא מעסיק כמה עשרות מבוגרי ישיבת צפת של י"י וילשנסקי, חיללו את עיצומו של ליל הסדר תשע"ג, בתוך שלל אירועי הוונדליזם המזוויעים שהם מקיימים בתוך 770.

מדי שבוע, למרבה הזעזוע, הם נהגו לקיים מעמד הזוי ומזוויע של 'לקיחת דולרים', המתיימר לחקות, רח"ל, את מעמד חלוקת הדולרים מידי כ"ק אדמו"ר לו זכינו מדי שבוע עד שאותתנו לא ראינו ואין אתנו יודע עד מה, ואיננו זוכים לראות את הרבי.

האנשים המופקדים ע"י הרבי על ניהול 770, עשו לדבר סוף, ונעלו את קומת הכניסה של 770 מדי יום ראשון, בכדי שהפורעים לא יוכלו לבצע את מעלליהם, מה שלא מנע  מהם לפרוץ את דלתות 770 וחדרו הק' של הרבי, ולקיים ונדליזם במקום. חיילי הנדל גם הזיקו והשחיתו לרכושם וגופם של אנשי הרבי, ולא כאן המקום לתאר את הזוועה.

הדבר החל בכינוס השלוחים בשנה שעברה, כשמאות ילדי השלוחים המשתתפים בקעמפ לילדי השלוחים בימי כינוס השלוחים יצאו מתפילה בחדרו הק' של הרבי, והדבר היה למורת רוחם של מחלקי הדולרים, הם הפליאו את מכותיהם בילדים וגירשו אותם מהמקום.

מאז, ננעלו דלתות 770 מדי יום ראשון כשמעמד לקיחת הדולרים עבר לזאל הגדול, שם למרבה הצער והכאב שולטים חיילי הנדל בכוח הזרוע, כשהם מונעים מהמזכירים והחוזרים של הרבי להיכנס למקום, ועורכים בו כל טקס בו הם חפצים.

בליל הסדר האחרון, לאחר התפילה, ננעלו שוב דלתות 770, בכדי שלא יוכלו הפורעים לחבל במקום ולערוך טקסי הזיה נוספים.

המראה שהתגלה למתפללי 770 למחרת היה מזעזע. כל הדלתות היו פרוצות וחבולות, ארון הספרים של הוצאת קה"ת נפרץ, ובמקום ספרי קה"ת עמדו בו לראווה עלוני שיחת הגאולה, ואי סדר מוחלט שרר במקום.

את תהליך הפריצה וחילול יו"ט בפרסיה על ידי כל הבחורים בוגרי צפת, חיילי מנדי הנדל, תראו בעצמכם, בווידאו זה. לא תאמינו למראה עיניכם. צפו בכלי העבודה האסורים בשימוש בשבת ויו"ט, ב'ראשי המפלגה' של הנדל המשגיחים על המלאכה ומעודדים את הפורעים הפורצים (הלוא הם שמוליק ליפש, שמעון בלניצקי, ישראל גרנובטר, מאיר פרידמן, יוסי הלפרין). ראו את ריקודי השמחה של עשרות חיילי הנדל, המהווים כל הבחורים השוהים ב770 בוגרי צפת, ואת פריצת ארון קה"ת. כאמור, הכל בעיצומו של יו"ט.

הזדעזעי ליובאוויטש!

תקוותנו שפרסום הווידאו יעצור את הפרעות המתרחשות דבר יום ביומו בבית חיינו, ויביא את ה'מחנכים' של בחורים אלו לחשבון נפש על דרכם וחינוכם.

ויתמו חטאים מן הארץ.

לא יאומן אתר הבית של מנדי הנדל, חב"ד אין-פה מגן על הפורעים מחללי היו"ט, ובמקום להביע זעזוע ושאט נפש מחילול החג וצפצוף על הלכות התורה, עוסק הוא בהשוואות לכניסות לאתרים. כלימה.

משיחיסט פרענק ובעל תשובה-הסצנה המשיחית בסדרה 'שטיסל'-מרתק!

השחקן שמגלם את הדמות של הסבא הוא דובל'ה גליקמן
שאר השחקנים לא ידועים
מי שיודע יותר פרטים שישתף אותנו במערכת התגובות

מ

הרב עובדיה על הרבי-מתוך וויקפדיה

בשנת 1990 מתח הרב יוסף ביקורת על הרבי מליובאוויטש, תוך שהוא מצדיק את ביקורתו של הרב שך על הרבי. הוא טען כי "ההוא בעצמו, האדמו"ר הזה, אמר על עצמו דברים נוראים שאסור להוציאם בפה, זו כפירה ממש, זו עבודה זרה, והטעה את אלה הנמצאים בחצר שלו שעושים אותו אלוה, אלוהים אחרים"‏^[23]. עם זאת, בהזדמנויות אחרות שיבח את הרבי ואת פעילותם של חסידי חב"ד בעולם, ואמר כי הרבי "הוא יחיד בדור בהרבצת התורה בישראל, לא קם כמוהו, עד עכשיו כל העולם כבודו, כל יושבי תבל נענים לבשורתו"‏^[24]. וכן כתב עליו: "פאר הדור והדרו, ראש גולת אריאל, הוד כבוד קדושת האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א... זכות מעשיו הכבירים להפצת התורה ואמונה טהורה בכל קצווי תבל תעמוד לו לאורך ימים"‏^[25]. הרב יוסף גם מזכיר בספרו את דעתו ההלכתית של הרבי מליובאוויטש‏^[26].

הרב עובדיה יוסף הלך לעולמו

הרב עובדיה יוסף (י"ב בתשרי ה'תרפ"א, 23 בספטמבר 1920, בבגדאד - ג' בחשון ה'תשע"ד, 7 באוקטובר 2013, בירושלים) היה תלמיד חכם, פוסק ומחבר חרדי ספרדי, כיהן כרב הראשי הספרדי הראשון לציון בשנים 1973 - 1983, ומנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס מיום הקמתה. חתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תש"ל (1970)‏^[1], ופרס הרב קוק לשנת תשי"ד. נחשב בעיני רבים כבכיר הרבנים הספרדים בימינו וכונה בפי תלמידיו "מרן" ו"פוסק הדור".

הרב יוסף שאף ליצור קודקס תורני אחיד לכל העדות בישראל, הכפוף לפסיקתו של רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך. המפעל ההלכתי שלו הוא חידוש, שכן משמעותו היא ויתור על מנהגי העדות השונות בארצות מוצאן. זהו גם מיזם חברתי, שבמסגרתו הוא מבקש לרומם את מעמדם של בני יהדות ארצות האסלאם, הספרדים, אל מול מה שהוא רואה כהגמוניה האשכנזית בעולם התורני.

ילדותו ונערותוביוגרפיה

עובדיה יוסף בילדותו

נולד בבגדאד, בנם הבכור של יעקב (בן עובדיה) וגורג'יה. נקרא בשם 'עובדיה' על שמו של רבי עבדאללה סומך ו'יוסף' על שמו של רבי יוסף חיים‏^[2]. ב-1924‏^[3], כשהיה בן ארבע, עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בשכונת "בית ישראל" בירושלים, שם התפרנסה מחנות המכולת של אביו (בעיראק עבד אביו כצורף). מצבה הכלכלי של המשפחה היה דחוק, והבן עובדיה נאלץ להתחיל לעבוד בגיל צעיר. למד בתלמוד תורה "בני ציון" שבשכונת הבוכרים. מנעוריו התבלט בכישרונו ובלהיטותו לתורה. את יצירתו הספרותית הראשונה כתב בגיל תשע, בשולי הספר "ראשית חכמה"‏^[4].

בשנת תרצ"ג (1933), בהיותו בן שתים עשרה, עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף. באותה שנה כתב את ספרו הראשון ("מחברת העתקת חידות") יחד עם שניים מחבריו‏^[5]. בישיבת פורת יוסף המשיך להשקיע את כל זמנו בלימוד תורה ובכתיבה תורנית. ראש הישיבה, הרב עזרא עטייה, שימש עבורו כאב רוחני‏^[6].

בשנת תרצ"ז (1937), בהיותו בן 17‏^[7], נשלח על ידי הרב עטייה למסור שיעור יומי לבעלי בתים בבית הכנסת של עולי פרס בשכונת "בית ישראל". השיעור עסק בהלכה, מתוך ספרו הקאנוני של רבי יוסף חיים מבגדאד, הבן איש חי. בשיעוריו הרבה לחלוק על ה"בן איש חי" וטען כנגדו כי הוא מחמיר וכי הוא מעדיף את פסקי האר"י על זה של השולחן ערוך. שיעורי הלכה אלו היו חוויה מעצבת עבור הרב יוסף, הן משום שלראשונה ביטא בפומבי את תפיסתו בנוגע לעדיפות שיש לפסקי רבי יוסף קארו, והן משום שדבריו כנגד פסיקותיו של ה"בן איש חי" עוררו תרעומת בקרב קהל שומעיו, במיוחד אלה מיוצאי בבל. מספר רבנים נכבדים, בהם הרב יצחק נסים (לימים הרב הראשי הספרדי), אף גערו בו במשך השנים בשל כך. הרב עטייה עודד אותו להמשיך ולפסוק הלכה על פי הבנתו. במקביל לשיעורים שמסר החל להעלות על הכתב את השגותיו על ה"בן איש חי", אולם החל לפרסם את הכרך הראשון בסדרה ("הליכות עולם") רק מ-1998. עד עתה יצאו 8 כרכים בסדרה‏^[8].

בשנת ת"ש (1940), בהיותו בן עשרים, הוסמך לרבנות ודיינות על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. בין השנים 1945 - 1947 שימש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים. בתקופה זו כבר התבססה תפיסתו ההלכתית, והוא נהג להשיב לשאלות שהופנו אליו מחוגי הרבנות והדיינות הספרדית בארץ ובפזורה, וכן מאשכנזים ירושלמים. בשנת תש"ד (1944), נשא לאישה את מרגלית, בתו של ר' אברהם הלוי פטאל, מעולי חאלב‏^[9]. בתקופה זו, בני משפחתו של הרב יוסף וחבריו לשכונת מגוריו בירושלים, נחשפו לסביבה הציונית ופעלו במסגרתה, עד כדי מעורבות אינטנסיבית בארגון האצ"ל‏^[10].

שהותו במצרים

בשנת 1947 עבר למצרים, לבקשתו של הרב עוזיאל, כדי לשמש שם אב בית דין‏^[11]. במצרים מצא מחויבות דתית חלשה, לא רק בקרב המוני העם, אלא גם בקרב המנהיגות ואף בקרב הרבנים המקומיים.

הרב אהרן שויקה שהיה מעסיקו מטעם הרבנות, מינה אותו לשמש כראש ישיבה בישיבתו אהבה ואחווה, והיה לצידו במאבקיו. אחת הבעיות החמורות מבחינה הלכתית הייתה מערך הכשרות, דבר אשר גרם לסכסוכים בינו ובין אישים בקהילה, וביניהם עם כמה מהרבנים. בעקבות אירועים אלה התפטר מתפקידו, שנתיים לאחר בואו, בשלהי תש"ט. כשנה לאחר מכן, בקיץ 1950, חזר לישראל. חוויותיו במצרים השפיעו עליו רבות, והדבר בא לידי ביטוי בפסיקותיו ובדרשותיו (למשל, יחסו לחילונים). שהותו במצרים השאירה ברב יוסף גם את חותמה בדמות ליקויי הראייה שמהם הוא סובל, ואשר החמירו עם השנים‏^[12], דבר אשר מחייב אותו להרכיב משקפיים עם עדשות כהות.

דיין בפתח תקווה ובירושלים

הרב יוסף נואם ב'כנס תורה שבעל פה',תשכ"א

מששב לארץ ישראל ממצרים, למד במדרש "בני ציון", אשר בראשה עמד הרב צבי פסח פרנק. הוא שימש כדיין בביה"ד האזורי בפתח תקווה בהרכבו של הרב ראובן כץ והרב ישעיהו משורר (1951-1952, 1957-1958). תעוזתו הפסיקתית באה לידי ביטוי כבר בתקופת כהונתו הראשונה, בהיותו בן 30 בלבד, בעת שכתב פסק דין שהתיר יבום במקום חליצה. פסק הדין היה בניגוד לתקנות של הרבנות הראשית לישראל, "חרם ירושלים", שנקבעו שנה קודם לכן, שאסרו על יבום.

בשנת תשי"ב פרסם את ספרו על הלכות הפסח חזון עובדיה, ספר שזכה לביקורות חיוביות מאוד, וזכה להסכמות, בין השאר, משני הרבנים הראשיים, הרב עוזיאל והרב הרצוג, וכן מהרב עטייה. שנתיים לאחר מכן ייסד את "אור התורה", ישיבה לאברכים ספרדים מצטיינים. ישיבה זו, שלא האריכה ימים, הייתה סנונית ראשונה של ישיבות אותן הקים במהלך השנים שלאחר מכן (בין השאר, בעזרת בניו), במטרה לייצר בני תורה ספרדים שיהוו את שדרת המנהיגות התורנית של דור העתיד. בשנים תשי"ד ותשט"ז הוציא לאור את שני הכרכים הראשונים של יצירתו המרכזית "יביע אומר"‏^[13] יצירה זו זיכתה אותו בשנת 1970 בפרס ישראל לספרות תורנית (עד קבלת הפרס פרסם חמישה כרכים).

בשנים 1958-1965 כיהן כדיין בביה"ד האזורי בירושלים, וב-1965 היה לחבר בית הדין הרבני הגדול.

רב ראשי לתל אביב

בשנת ה'תשכ"ט (1968) נבחר לכהן כרב ראשי בתל אביב-יפו, לצד הרב שלמה גורן. בכהונתו כרבה של תל אביב, כמו גם בכהונתו כדיין בפתח תקווה ובירושלים, התעמת עם רבנים אשכנזים מתוך רצון להסיר את כפיפותה של הפסיקה הספרדית לזו של הפסיקה האשכנזית, ומתוך רצון להקל על הציבור ולא להחמיר.

רב ראשי לישראל

הרב עובדיה יוסף בתפילת שחרית, 2007

בז' בחשוון ה'תשל"ג (1972) נבחר לרב הראשי לישראל ולראשון לציון, במקומו של הרב יצחק נסים ברוב של 81 לעומת 68 קולות‏^[14]. התמודדותו של הרב יוסף ספגה ביקורת על שהתמודד נגד רב ראשי מכהן. מערכת הבחירות הייתה מתוחה, כאשר ברקע עמדה פרשת פסק דין האח והאחות, וכן יחסים מתוחים בין הרב יוסף לרב נסים. המתח בין שני הרבנים החל עוד בשנות ה-40, כשהרב יוסף יצא בגלוי נגד פסקי הבן איש חי‏^[15]. לצדו של הרב יוסף נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי, הרב גורן. יחסי שני הרבנים הראשיים היו מעורערים. מועצת הרבנות הראשית נשלטה בידי הרב גורן ולתקופת זמן מה אף החליט הרב יוסף שבשל כך אין טעם שיגיע לדיוניה כלל. בשנות פעילותו כרב ראשי פעל הרב יוסף במספר עניינים הלכתיים וחברתיים בעלי תהודה ומשמעות לאומית: בין השאר, התרת נישואין עם קראים, לאחר שלמדו עם רב או רבנית את יסודות תורה שבעל פה‏^[16] (פסק ברוח זו עוד בטרם הגיע למשרת הרב הראשי); קבע כי ביתא ישראל הם יהודים לכל דבר, פסיקה היסטורית שהובילה להחלת חוק השבות על יהודי אתיופיה; והתיר את כל עגונות נעדרי צה"לבמלחמת יום הכיפורים, כשהיה שותף להכרזה עליהם כמתים שמקום קבורתם לא נודע.

בשנים תשל"ז-תשנ"ד הוציא 6 כרכים של יחוה דעת, המבוססים על שיעורי הלכה שנתן במסגרת "פינת הלכה" בקול ישראל, מראשית כהונתו כרבה של תל אביב ועד סוף כהונתו כרב הראשי לישראל. ספר זה נחשב לספר הלכה פופולרי, מאחר שהתשובות נכתבות בקיצור וללא פלפולים, זאת בניגוד לשקלא וטריא הלמדני המאפיין את יביע אומר‏^[17].

בחודש אייר תשמ"ג (1983), בעקבות חוק שקצב את כהונתם של הרבנים הראשיים לעשר שנים, הסתיימה כהונתו של הרב יוסף כרב ראשי, דבר אשר היה למורת רוחו. אחד הפעילים להשגת חקיקה זו היה שר האוצר משה ניסים בנו של הרב נסים, הראשון לציון שהוחלף בידי הרב יוסף. לתפקיד הרב הראשי הספרדי נבחר הרב מרדכי אליהו. לאחר שסיים את תפקידו המשיך הרב יוסף לכהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול. במהלך כהונתו כדיין, החל לפעול גם כנשיא "מועצת חכמי התורה", שהנחתה את מפלגת ש"ס. כנגד מצב זה, של פעילות פוליטית על ידי דיין בבית הדין הרבני, הגישו חברי הכנסת יוסי שריד ויאיר צבן עתירות לבג"ץ, אשר קבע כי אין זה ראוי שדיין יעסוק גם בפעילות פוליטית. בעקבות פסק דין זה פרש מתפקידו כדיין, בספטמבר 1986.

מנהיג ש"ס

לקראת התמודדותה של מפלגת ש"ס בבחירות לכנסת האחת עשרה, בשנת 1984, הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב יוסף, כאשר הרב שך, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי, משמש פטרון פוליטי נוסף. ב-1990, לאחר שהרב יוסף תמך בתחילה בשיתוף הפעולה בין ש"ס ובין מפלגת העבודה ("התרגיל המסריח"), נוצר קרע בין הרב יוסף ובין הרב שך. בניגוד לדעתם של רבנים רבים, הורה הרב יוסף לחברי סיעת ש"ס להיכנס לממשלתו של יצחק רבין, לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992. מאז הפך למנהיגה הבלעדי והבלתי מעורער של ש"ס. נראה כי הדבר קיבל חיזוק עם חילופי הגברי בצמרת ש"ס, ב-1999, עת החליף אלי ישי את אריה דרעי בראשות המפלגה.

החל עם הקמתה, זכתה ש"ס למעמד של שחקן מפתח בפוליטיקה הישראלית, והשפיעה רבות בצמתי הכרעה רבים, בין השאר בתקופות של גיבוש קואליציה לאחר קיומם של בחירות. בשל כך, הגיע הרב יוסף, כמנהיגה של ש"ס, ל"מוקד של כוח פוליטי ששום אישיות חוץ-פוליטית במדינת ישראל לא זכתה לו מעולם"‏^[18].

התבטאויותיו הפוליטיות (והתאולוגיות) במסגרת דרשתו השבועית בבית הכנסת של "היזדים", מעוררות לעתים סערות פוליטיות וציבוריות (ראו על כך בהמשך) פעמים רבות גישתו הפוליטית מובאת בהבלטה בעיתון יום ליום ואילו דעתו ההלכתית מובעת בקונטרס עונג שבת המצורף לעיתון יום ליום מדי שבוע.

ב-21 בספטמבר 2013 (חול המועד סוכות ה'תשע"ד), בעקבות החמרה במצבו הבריאותי אושפז הרב יוסף בבית החולים הדסה עין כרם ומשפחתו הוסיפה לו את השם "חיים" כסגולה לאריכות ימים‏^[19].