בדרך לכיבוש העולם-פרק שלישי בסדרה

בה בשעה שכ"ק אדמו"ר נשי״ד החל שולח שלוחים למקומות שונים בעולם, עסק גם בבניית מוסדות חדשים והרחבת המוסדות הקיימים, והורה לחסידיו על פעולות ומבצעים שונים בענייני הכלל
בדרך לכיבוש העולם.

פרק שלישי בסדרה

ארץ ישראל: סמינריון למורים

כבר בתחילת קייץ תש"י עלתה על הפרק התוכנית להקמת רשת בתי ספר בארץ ישראל (ההתייסדות בפועל של רשת בתי הספר "אהלי יוסף יצחק" היתה בשנת תשי"ב). אז החל הרבי לדון אודות הקמת "סמינריון למורים", וכתב על-כך אל הרה"ח ר' אברהם מרדכי זילברשטרום (ר"ח סיון):
"אדות סמנריון למורים, אבקשו לבא בהצעה מפורטת אדות שעורים פדוגוגיים שתפקידם יהי' להכשיר במשך זמן קצר (3-6 חדשים) מורים אשר בדרך כלל יש כבר להם הידיעות היסודיות הדרושות לכל מורה וזקוקים רק להכשרה פדוגוגית - מיתודית אשר עכ"פ את המינימום ההכרחי שבזה אפשר לקבלו במשך זמן קצר כנ"ל.
"רצוני - אם באפשרי - אשר יחד עם ההצעה הנ"ל תכלל גם רשימת אנשים אשר אפשר לחשוב כי יוכלו לספחם להיות המרצים בשיעורים וביחוד התקציב.
"אחר שתתקבל ההצעה הנ"ל נוכל אי"ה לדון אדות האפשרות להביאה לפועל".
העתקת הישיבה מתל-אביב ללוד
בשנת תש"ט קיבלה "אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש" קבוצת בתים בשכונת הרכבת בלוד, במטרה ליישב בהם את משפחות אנ"ש הפליטים שיצאו מרוסיה. אחד הבתים ניתן בכדי שישמש מקום לישיבת 'תומכי תמימים'.
העסקנים פנו אז בשאלה אל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, האם אכן יש לפתוח סניף של הישיבה בלוד, או שהתלמידים ימשיכו בלימודים בישיבת 'תומכי תמימים' שבתל אביב, אלא שאז ישנו חשש שיקחו מהם את הבניין שנועד עבור הישיבה.
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ענה על כך באיגרת מיום י"ט אדר:
"בדבר הבנין צריכים להתדבר עם ועד המסדר מאנ"ש שי'... למצוא עצה איך לסדר אשר הבנין ישאר עבור תת"ל [=תומכי תמימים ליובאוויטש], אחרי שיגיע העת לסידור ישיבה בשם".
ובאיגרת נוספת מאותו יום:
"בנוגע סידור התלמידים בני אנ"ש שי' הבאים כעת לארה"ק ת"ו צריכים לקבל הצעת הנהלת ישיבת תת"ל בתל אביב, ובדבר החששא שיפסידו הבנין שנתנו להם בלוד יכולים למצוא עצה לסדר אשר הבנין ישאר בשביל תת"ל אחרי שיגיע העת להתיסדות ישיבת תת"ל בשם".
בתחילת חורף תשי"א כתב המשפיע של ישיבת 'תומכי תמימים' בתל-אביב, הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, מכתב לרבי, ובו פירוט על מצב הישיבה בתל-אביב, אשר אולם הישיבה הוא במקום אחד, האכילה והלינה הם במקומות נפרדים הרחוקים זה מזה, וגם על-כך שאין העיר הגדולה מתאימה כל כך למנוחת הנפש הדרושה לתלמידי הישיבה. לעומת זאת, כתב המשפיע, בנין הישיבה בלוד הוא בפרדס שבקצה העיר, רחוק משאון העיר, והוא מתאים ביותר עבור הישיבה, ועל כן שואל את הרבי האם כבר הגיע העת (כדברי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ש"יגיע העת") להעביר את הישיבה ללוד.
הרבי ענה לו על כך בחנוכה תשי"א:
"מה ששואל חוות דעתי בענין מה שעלה בדעתם להעתיק הישיבה מת"א ללוד, וטעמם ונמוקם עעמם בכדי שלא יבלבל שאון עיר ת"א להשקידה בלימודים וכו', גם חסים הם על איבוד הזמן בהליכה מבית אחד לחברו, וכו'.
"הנה לפי דעתי נכון הדבר במאד, וכמה פעמים שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ע"ד ישיבת כרכים קשה, והפליג בהמעלה שהיתה להישיבה בליובאוויטש ששם היתה הישיבה עיקר ושאר עניני העיר לא תפסו מקום כלל לבלבל את התלמידים הקטנים בדעה ואפילו לא הגדולים, משא"כ בניו-יארק וכו'.
"ועל אחת כמה וכמה במצבם עתה, שיש לקוות לתועלת גדולה אם תהי' הישיבה במקום שהיא תהיה עיקר ושאר עניני המקום יהיו טפלים או לא יתפסו מקום כלל.
"אבל בכל אופן לפי דעתי צריך להשאיר איזה כתה או מחלקה בת"א ג"כ, כדי שזה יהי' ממוצע וצינור אשר על ידו יהי' נקל יותר להמשיך ילדי ת"א וסביבותי' להישיבה בלוד".
ואכן לאחר חג הפסח תשי"א עברה הישיבה מתל אביב ללוד, ועל פי הוראת הרבי נשאר בתל-אביב חדר ותלמוד תורה "בני תמימים", עבור ילדי העיר.
ייסוד ספריות לספרי חסידות בארץ ישראל
בשנת תש"ד הורה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ל"אגודת חסידי חב"ד בארה"ק" להקים ולייסד ספריות בבתי כנסת החבדיי"ם שע"פ נוסח האריז"ל שבארץ הקודש. וכך כתב אליהם באיגרת מיום י"ד מנחם אב:
"בזה הנני לפקוד אשר אגודת חסידי חב"ד הכללית באה"ק ת"ו תסדר בכל עיר ומושב בתי קריאה בספרי חב"ד, נדפסים וכתבים, וכל הנדפס בספרות חב"ד.
"והסדר בזה:
"אגודת חסידי חב"ד הכללית באה"ק ת"ו תבא בכתובים עם כל גבאי בתי הכנסיות נוסח האריז"ל שיקבעו מקום מיוחד בארונות הספרים של בהכנ"ס בשביל ספרי חב"ד וכו' ואשר ימנו משגיח מיוחד, אחד מחשובי המתפללים אשר ישגיח על זה, אשר כל מי שיחפוץ ללמוד באיזה ספר או כתב יותן לו ויורשם בגליון או ספר העשוי לכך. וכל בתי הכנסיות נוסח האריז"ל שבעיר יסדרו דבר זה...
"למטרה זו שלחו להם במשך שבועות האחרונים הרבה דברי דפוס מהוצאת "אוצר החסידים", מהמרכז לעיני חינוך, ממחנה ישראל, ממרכז ישיבות תת"ל ומערכת הקריאה והקדושה וקובץ ליובאוויטש. הכל במספר מרובה של שלשים ושל שבעים עקזעמפלארים [=טפסים], ונוסף על זה שלחו להם שלשים עקזעמפלארים מכל המאה וארבעים מאמרים שנאמרו במשך שנות תש- תש"ד, והכל בכוונה בשביל בתי הקריאה, וכל זה עולה לסכום גדול אשר אגודת חסידי חב"ד העולמית נותנת במתנה לאגודת חסידי חב"ד הכללית באה"ק ת"ו בשביל לסדר בתי לימוד וקריאה".
"והיה כל שוחר דא"ח יבוא לשם לרוות צמאונו"
בסוף קייץ תש"י כותב על כך הרבי (אג"ק ח"ג ע' תלז):
"לסדר מקום במחנו וכיו"ב שכל הרוצה יוכל למצוא שם ספרי דא"ח ללמוד בהם עכ"פ על אתר . . ואם כולם על אתר היו בוחרים ברוב דיעות במקום מיוחד ויודיעוני מזה היינו שולחים לשם מכל הוצאותינו".
בחנוכה תשי"א כתב הרבי בנושא זה מכתבים לראשי אנ"ש באה"ק:
"מהנכון שיהיו באה"ק איזה מקומות מרכזיים שיתרכזו בהם כל הוצאות שהופיעו לאור על ידי קה"ת, בתור אולמי קריאה בעד הקהל.
"אלא שאיני רוצה להכנס לתוך פאליטיק, ולכן הנני רוצה לשמוע חוות דעתו בזה, לאן ולמי - ולאיזה מוסד משלנו - לשלוח את הספרים".
לאחר שהוצאת הספרים "קה"ת" שלחה לארץ-הקודש את כל ספרי רבותינו נשיאינו, כתב הרבי באיגרת מיום כ"ג טבת תשי"א:
"כדי שיהיו ספרי קה"ת מצויים לכל דורש, מסדרים אנו עתה להמציא ספרינו למקום כללי פתוח לרבים, בכמה מעיירות ארצה"ק ת"ו, וגם לירושלים עיה"ק ת"ו נשלחו כל הספרים הנ"ל, והי' כל שוחר דא"ח יבוא לשם לרוות צמאונו . . מספרי הצ"צ, כ"ק אדמו"ר מוהר"ש, כ"ק אדמו"ר מהורש"ב וכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, זצוקללה"ה, נבג"מ, זי"ע".
לוס אנג'לס - קליפורניה: שיגור שליח
כבר בקייץ תש"י החל הרבי בחיפושים אחר שליח מתאים ללוס אנג'לס, על מנת להקים שם בית כנסת בנוסח האר"י, לתת שיעורים וכיו"ב. וכך כתב אל השד"ר הרה"ח ר' שמואל דוד רייטשיק ע"ה (כ"ד מנ"א):
"בענין יסוד בהכנ"ס נוסח אר"י במחנו . . מחפש הנני אחרי איש מתאים לשלחו למחנו, שהוא יהי' הרב והלומד שיעורים וכו' בבהכנ"ס הנ"ל, וכמובן גם המסייע בהתיסדותו. וכת"ר יהי' העומד ממעל לו. אבל, לע"ע, לא מצאתי. ואמשיך לחפש".
ריכוז קהלת אנ"ש
בחורף תשי"א ערך הרבי תוכנית לשלוח ללאס אנג'לס קבוצת אברכים בתור שוחטים וכיו"ב, שירכזו סביבם את קהילת אנ"ש והשייכים לאנ"ש שבעיר. וכך כתב אל השד"ר רש"ד רייטשיק (זאת חנוכה תשי"א):
"מהנכון שתהי' בלאס אנדזשעלעס קבוצה מאברכי התמימים, בעלי מרץ, כדי שלאט לאט ירכזו סביבותיהם את אנ"ש והשייכים לאנ"ש באופן שיתפסו אנ"ש בלאס אנדזשעלעס וסביבותי' מקומם הראוי' להם. ולכן בקשתי להודיעני אם יש אפשרות בשביל אנ"ש להסתדר שם בתור שוחטי עופות ושוחטי גסות וכיו"ב, גודל השכירות וכו' וכו'".
מונטריאל - קנדה: ניהול גן הילדים
בקייץ תש"י התעוררה שאלה אצל אנ"ש במונטריאל אודות גן הילדים, האם לקבל ולחנך גם את הילדים הרחוקים לעת עתה מקיום התורה ומצוות, או לאחוז בשיטת ההתבדלות כמנהג יהודי הונגריה. הרבי השיב להם על כך באיגרת מיום ג' מנ"א:
"בנוגע לשאלת גן הילדים דברתי פה בארוכה עם אורחי מאנטרעאל ובטח מסרו הדברים כמו שהם, וקוטב הדברים, אשר בזה מחולקים ליובאוויטש ואונגארן, שהאחרונים אחזו בשיטת ההתבדלות וליובאוויטש לא כן עמם. פשיטא אשר אין פי' הנהגה זו חיבור בכל הענינים, אבל כללות התנועה היא, מיטנעמען יענעם מיט זיך [=לקחת את הזולת עמו] אף שעי"ז מוכרח הוא ללכת לאטו . . ואמרתי להם שאחרי שעות הגן ילדים יקבעו חדר וכיו"ב, וכן יעשו שאר הענינים שאפשר לעשות מבלי להכריח את ילדי קאנאדא".
טרונטו - קנדה: הפצת תורת החסידות
בחורף תשי"א עורר הרבי את החסידים בטורנטו להתחיל ולהפיץ את רוח החסידות בעיר, כשהוא מורה להם להתכנס ולטכס יחדיו עצה איך להפיץ בעירם את מעיינות תורת החסידות. וכך כתב אל אחד החסידים באיגרת מיום כ"ג טבת:
"ישנו כר נרחב להפצת תורת החסידות במחנו הט' בטאראנטא, ומהנכון ומוכרח הוא אשר כ' יטכס עצה עם אלו המתאימים לזה במחנו, וכולם ביחד ישתדלו בזה באופן היותר מתאים ולהשלים את הכוונה העליונה אשר נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים".
דרום-אפריקה הקמת ישיבה
בקיץ תש"י ביקר בבית חיינו הרה"ג מהר"ל רבינוביץ, הרב הראשי של דרום אפריקה. בעת ביקורו עוררו הרבי אודות הקמת ישיבה בקהילתו.
לאחר שחזר לביתו שוב עוררו הרבי על העניין (אג"ק חכ"א עמ' קז):
"נושא שיחתנו ודאי עדיין בזכרונו, ובטח לא יארך הזמן וכת"ר יתחיל להוציא לפועל את אשר דברנו - יסוד ישיבה במדינתו בעד אלה אשר אין ביכלתם או ברצונם לגלות למקום תורה, וגם יגש תיכף להתחיל בתעמולה ופעולה נמרצה להחזקת והרחבת חינוך הכשר בכלל במדינתו.
"כל איש ואישה בישראל יש להם חלק באחריות החינוך הכשר, וכת"ר, בתור הרב הראשי במדינתו, בטח מכיר בגודל האפשריות המוטלת עליו בזה. ולולא אשר אין מזרזין אלא למזורזין הייתי אומר כי למותר לזרז לדכוותי', ברם הזריזות יפה לפעולה כזאת, ובטח יחוס על הזמן שלא ילך לאיבוד ויגש להוציא לפועל תכנית העבודה שדברנו עלי' בהקדם. והנני מאחל לו סייעתא דשמיא בהצלחה מרובה בגשמיות וברוחניות".
שעפערטאן - אוסטרליא: הקמת הישיבה והרחבתה
בתחילת קייץ תש"י נוסדה הישיבה הראשונה באוסטרליה. הישיבה הוקמה בעיר שעפערטאן בעידודו של הרבי.
מיד לאחר ייסוד הישיבה הודיע הרה"ח ר' שניאור זלמן סרברנסקי לרבי בשם כל אנ"ש באוסטרליא, על הקמת הישיבה, והרבי הודה להם על כך באיגרת מיום ט"ו סיון:
"תודה על הבשורה הטובה מקיומה של הישיבה בשעפערטאן, ותכנית הלימודים, ואומר יישר לכל אנ"ש שי' אשר התמסרו בנפשם, בגופם ומאדם למלא את השליחות שהטיל עליהם כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ...
"ההצעות המובאות במכתבו בנוגע להרחבת הישיבה בכמות ואיכות, אמנם טובות הן, ובטח יטכסו עצות איך להביאן לפועל . . ההשתדלות התמידית להרבות את מספר התלמידים ואת חוג העוזרים על ידם".
איש אשר יסודו בהררי קודש של ליובאוויטש
בסוף שנת תש"י נשאל הרבי על אופן סידור ההנהלה והרמי"ם בישיבה באוסטרליה, והאם להעמיד בראש הישיבה ר"מ שלא מאנ"ש. באיגרת מיום כ"ה אלול ענה על כך הרבי:
"בפרטות אדות סדור הנהלת הישיבה והרמי"ם צריכים להתישב בקשישי אנ"ש שי' על אתר, ואבקש שכל אחד מאנ"ש מהראוים להיות ר"מ משפיע או מנהל יזהרו מאד מענוה שלא במקומה, וישתדלו בעזהשי"ת למלא את תפקידם.
"...גם אם נחוץ לצרף לעבודה ר"מ למדן, באם רק ראוי הוא ג"כ מצד יר"ש ויחסו לחסידות לאצטלא זו, אבל בראש המוסד צריך בכל אופן להיות איש אשר יסודתו בהררי קדש של ליובאוויטש ושם קבל את רוב השפעתו וחנוכו".
פעולות והוראות שונות בעניני הכלל

הבחירות בארץ ישראל
בשנת תשי"א התקיימו בארץ ישראל הבחירות לעיריות, והחסידים התחבטו כיצד לנהוג בזה, ורבים מהם פנו אל הרבי בשאלה זו. הרבי ענה על כך במברק כללי שנשלח אל הרה"ג הרה"ח הרש"י זווין והרה"ח ר' משה גורארי בערב ר"ח כסלו:
"במענה לשאלת רבים נא לפרסם דעתי הצעתי ובקשתי להשתתף בהמון בבחירות לעיריות ולהצביע בעד רשימות חרדיות באופן שיובטח מספר הכי גדול של חרדים בעיריות. בתודה ובברכה".
למחרת נשלח המברק זה באגרת המזכירות אל הרש"י זווין, ובה נאמר:
"תמול נשלחה מברקה מאת כ"ק אדמו"ר הרמ"ש שליט"א על שם כת"ר והר"מ שי' גורארי' . . בטח יאשר קבלת המברקה ומהתוצאות בזה, ות"ח מראש".
מהראוי לציין שאף שבאותו זמן, קודם י' שבט תשי"א, טרם קיבל הרבי את הנשיאות באופן רשמי, נכתב כאן באגרת המזכירות: "כ"ק אדמו"ר הרמ"ש שליט"א".
בחנוכה תשי"א הודה הרבי לרב זווין על פירסום הוראתו בעניין זה:
"ת"ח על טרחתו בפירסום דעתי והצעתי בענין הבחירות".
השטפונות בקנדה והעזרה ליהודי העיר
בתחלת קיץ תש"י היו שטפונות גדולים בעיר וויניפעג שבקנדה אשר גרמו להרס וחורבן גדול ולנזקים עצומים. באיגרת מיום ב' סיון עורר הרבי את החסידים להתעניין במצב יהודי העיר ולהושיט להם עזרה:
"בשים לב לידיעות הכלליות אודות שטיפת הנהר בעיר וויניפעג, נחוץ הי' אשר התמימים שי' יתענינו במצבם של אחב"י שי' דהתם בכלל ומאנ"ש שי' בפרט, ולהושיט להם עזרה האפשרית, ונוגע זה בפרט לילדים וילדות אשר זקוקים לשמירה יתירה בהמצאם לפעמים בסביבות מקלט בלתי רצוי.
"נא להודיעני מכל הנעשה בזה, ובאם רואים שיש לעשות בעזהשי"ת גם פה דבר מה לטובתם נא להציע לי דעתו בזה".
"לא תהיה מלחמה"
בקייץ תש"י נראה היה שהולכת לפרוץ שוב מלחמה, והרבה היו מבוהלים ומפוחדים כתוצאה מכך.
רבים מאנ"ש הפליטים שיצאו מרוסיה ושהו באירופה נתקפו בפחד, לאחרי כל הצרות שעברו עליהם, ורצו מיד לברוח משם. אך לפני כן כתבו אל הרבי, והרבי הרגיעם שלא תהיה מלחמה.
בפעם הראשונה התייחס הרבי לכך בהתוועדות בהתוועדות שבת פרשת פנחס, כ"ג תמוז תש"י, וסיפר:
"גם בקיץ האחרון (תש"ט) היה איזה רעש ("א שטיקל טומל") אודות מלחמה, והרבה אנשים חששו לעשות עסקי מסחר וכו'. יהודי עשיר, שהיה נוהג ליתן הרבה כסף לקופה של צדקה, החליט לברר את חוות-דעתו של הרבי אם יש לחשוש ממלחמה אם לאו. ליהודי זה היה "ברייטקייט", כיון שנתחנך על ברכי אמריקא... אבל אעפ"כ לא רצה לשאול בעצמו אצל הרבי, ולכן טילפן אלי וביקש ממני לשאול אצל הרבי האם לדעתו תהיה מלחמה, שאז, לא יעשה המסחר כו'. כיון שגם אני רציתי לדעת מה יענה הרבי על שאלה זו, ולאידך, כיון שאינני אלא "צינור" למסור שאלתו של פלוני, לא יהי' מקום לקפידא - נכנסתי אל הרבי ושאלתי בשמו של פלוני, את שאלתו. הרבי הרים את עיניו והביט בי, חייך, ואמר: "עס זעט זיך ניט קיין מלחמה" [=לא נראית מלחמה]".
מהאופן בו סיפר הרבי סיפור זה, הבינו החסידים בבירור, שגם עתה אין לחשוש ממלחמה.
בג' מנ"א כתב הרבי אל הרה"ח ר' סעדיה ליברוב, ששהה אז בצרפת:
"בנוגע לשאלתו אדות העתקה איני רואה יסוד להבהלה בזה".
ובפרטיות יותר כותב בו' מנ"א אל הרה"ח ר' שנ"ז לוויטין:
"הבהלה לנסוע ממחנם עתה איני רואה לה יסוד, וכיוך שכתב לו בשעתו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כפי שמעתיק במכתבו הנ"ל "שלע"ע יתעכב במקומו וימשיך עבודתו הק' עם התלמידים שי'" יהי' במקום שיהיו התלמידים ובטח תקוים ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אשר השי"ת יחזק בריאותו ובריאות זוגתו תי' ויצליח בגו"ר.
"אז מען קען גיין אפן רבינס אחריות און מיט זיינע כחות איז וואס דארפן איינמישן [=כאשר אפשר ללכת באחריות הרבי ובכוחותיו, מדוע צריך לערב] מעשה אנוש ותחבולותיו".
ובאיגרת מיום י"ז אלול כותב הרבי בפירוש:
"כבר הגדתי דברי מלפני שני חדשים, שלפי דעתי לא תהי' בחדשים הקרובים מלחמה. ובמילא לא יהיו מבוהלים ויתעסקו כל אחד בעניניו כו'".
אגרת הקודש לאדמו"רים
לקראת י"ט כסלו תשי"א שלח הרבי אגרת קודש לאדמו"רי ומנהיגי עדות חסידי פולין וגליציא, בו מעוררם אשר כיון שי"ט כסלו הוא יום ההילולא רבא של הרב המגיד ממעזריטש ויום גאולת אדמו"ר הזקן, לכן:
"מתוך תשומת לב לחוב הקדוש המוטל על כל ישראל וביחוד על מנהיגי ישראל בכלל ועל מנהיגי עדות החסידים בפרט, וזכות הגדולה שלהם - להפיץ מעינות החסידות...
"הנני להציע בזה, לכקמ"ע אשר ביום הבהיר הזה הוא יום י"ט כסלו הבע"ל, או גם בשבתות שלפניו ושלאחריו - לסדר מסבות והתועדות של כל אלה אשר השפעתו עליהם. אשר בהתועדות אלו יתעוררו בפרט לעבודה בהפצת המעינות - מעינות תורת הבעש"ט תלמידיו ותלמידי תלמידיו - חוצה, ובכלל לקביעות עתים לתורה, שמירת המצוות בהידור, ואהבת רעים וזיכוך המדות ע"פ תורת החסידות".
והרבי בא על החתום:
מ. שניאורסאהן
חתנא דבי נשיאה
כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש
זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ
אדמו"רי ומנהיגי החסידים התייחסו לאיגרת קודש זו בחרדת קודש, על אף שהרבי עדיין לא קיבל את הנשיאות.
מסופר שכאשר הגיעה איגרת הקודש אל כ"ק הרה"צ האדמו"ר ר' אהרן מבעלזא, העיר לו משמשו ר' שלום פויגל: ראו, אברך צעיר מציע לכם מה לעשות! בשמעו זאת היסה אותו האדמו"ר מבעלזא, ואמר לו: שלום, שלום, חזור בך!! הנך משחק באש, היזהר בגחלתן שלא תיכווה! (ראה ימי מלך ח"א ע' 466).

מכתב שכתב הרב וולפא לבחירות בשנת תשס''ו

להלן מכתב שכתה הרב וולפא בשנת תשס''ו לפני הבחירות לציבור החבד''י.





בס"ד מוצש"ק ויקהל פקודי "חזק", פרשת החודש, תשס"ו 

כבוד אנ"ש שי' 

שלום וברכה, 

ידידי היקרים שי', אני רואה שאין לי ברירה אלא לנהוג באופן של "ויגבה לבו בדרכי ה'", וכמו שאמר הרה"ק ר' אלימלך מליזענסק זי"ע בביאור לשון המשנה "עשה לך רב", שכאשר צריך להלחם עבור כבוד שמו יתברך, הרי אף שהאדם יודע מך ערכו, מ"מ יעשה עצמו רב וחזק ותקיף על קדושת שמו של הקב"ה ועל קדושת עבדיו הצדיקים, וילחום מלחמות ה' בכל התוקף.

אני יודע נאמנה שאין בידי לא תורה ולא חסידות ולא מעשים טובים. אולם העובדה היא שבזכות אבות קדושים קיבלתי לפני 26 שנים מינוי מכ"ק אדמו"ר מה"מ, לפרסם את דעת קדשו בעניני המצב בארה"ק, ואח"כ הורה לרבנים מאנ"ש שאם רצונם לדעת את דעתו בנידון שילמדו בספר זה, ונמסרו לי הוראות בענינים אלו בכתב וגם ביחידות. ואולי משום כך היתה לי הזכות לכוין לדעת קדשו, כאשר נלחמתי נגד הגיוס של אנ"ש שי' למבצע הנורא של "ביבי טוב ליהודים", ואח"כ נגד השתתפות אנ"ש שי' לבחירת אריק שרון לראשות הממשלה. ועל אף הרדיפות הנוראות שהיו לי אז מבית ומחוץ, קיימתי בעצמי "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק" (ישעי' נ,ו). ולכן גם עתה, הגם שאני יודע את התגובות שיהיו מאלו שמכתבי לא ינעם להם, מ"מ לא אגור מפני אי"ש, ולא אניח לרגע אחד השליחות שקבלתי מהרבי מלך המשיח. וזה החילי: 

יש כמה דברים שאין בהם ספק כלל, והם ברורים כשמש לכל מי שעיין בשיחות ובתשובות כ"ק אדמו"ר מה"מ, שבספרים "דעת תורה" ו"קראתי ואין עונה". 

א. כל הבוחר עבור מפלגה שתדבר עם הערבים על מסירת שטחים (אפילו רק באופן של אוטונומיה, ואפילו במשא ומתן לשלום, ואפילו ש"יש עם מי לדבר"), או שבוחר עבור מפלגה שתצטרף לקואליציה עם מי שידבר עם הערבים על הנ"ל, או שמצטרף רח"ל לקואליציה שרוצה לעקור ישובים ולתת באופן חד צדדי את נחלת ישראל לרוצחים – הרי בהצבעתו זו הוא נעשה "שותף בשפיכות דמים" וגורם לפקוח נפשות של מליוני יהודים. 

ב. עצם ההודעה, שמפלגה מוכנה לדבר עם הערבים על אוטונומיה בשטחי ארה"ק, הרי זוהי "מלחמה גלויה נגד הקב"ה ותורתו", וחילול ה' נורא, ומביא לקרבנות בפועל ממש. וכבר שילמו על כך למעלה מאלף יהודים בחייהם, ועשרות אלפים נשארו בעלי מומין רח"ל, והאוטונומיה הפכה למדינת חמאס ואל-קעידא. 

ג. בכדי למנוע מהמפלגות לחזור שוב על הטעות של תמיכה בעניני פקוח נפש, צוה הרבי, שיש להוקיע אותם על כך לפני הבחירות, ולהודיע ברבים שלא יבחרו לא בהם ולא בתלמידיהם. ולכן קרא הרבי ליום הבחירות בשם "יום הדין"! 

ד. על כל זה נלחם הרבי בחירוף נפש, וזאת גם כאשר היה צריך לשם כך להסתכסך עם כל העולם החרדי וגם הדתי לאומי, ועד שאמר, שענין זה חשוב אצלו יותר מהפצת המעיינות חוצה, ולכן אמר שאף שהמלחמה מפריעה לתכלית ענינו שהוא הפצת המעיינות, ומביאה למחלוקת בינו לשאר החסידויות ואדמו"ריהם, מ"מ הוא ימשיך להלחם על זה. וכלשונו, שהוא לא מצא בשו"ע שצריך לוותר על עניני פקוח נפש בכדי שיהיה שלום בין תלמידי הבעש"ט. זאת ועוד, שהרבי אמר בפירוש שהוא יודע שבגלל מלחמתו זו יסבלו המוסדות שלו מהעדר תמיכה כספית, ושהוא יודע שהמלמדים לא מקבלים משכורת בגלל מלחמתו נגד הפוליטיקאים המוכרים את ארץ ישראל, ומ"מ הוא לא יניח ממלחמה זו. ולא זו בלבד אלא שהכריז ברבים, שאפילו בית הכסא אסור לבנות מכסף המוחתם בדם יהודי, ושאוי ואבוי לחינוך כזה שהוא על חשבון דם יהודי. 

ה. הדבר ברור כשמש, שכל שלשת המפלגות שהיו בכנסת הקודמת, והם "יהדות התורה", "ש"ס", ו"האיחוד הלאומי – מפד"ל", היו שותפות בעבר בעניני מסירת שטחים ופקוח נפש (ראה גליונות "כפר חב"ד" מתקופת הסכמי אוסלו ומתקופת ההתנתקות, איך שהנ"ל מוקעים על שיתוף הפעולה שלהם עם הממשלה). כמו"כ הדבר ברור, ש"יהדות התורה" ממשיכה לתמוך בדרכו של פלוני מבני ברק שצחק בפה מלא מענין ה"שטחים", והוא היה זה שהביא להסכמי "קמפ דייויד" וכל מה שבא אח"כ, ולא היה מי שציער את הרבי כמו אותו האיש. והעובדה היא, שנציגיו ביחד עם נציגי החסידים, היו שותפים מלאים לאסון ה"התנתקות", והם גרמו לכך שהעולם החרדי הניח לממשלה להחריב ישובים ולהרוס חיי אלפי משפחות ולהשמיד בתי כנסיות ובתי מדרשות ולעקור מתים מקבריהם, והכל מתוך שאט נפש סדיסטית. כמו"כ הדבר ברור, שראש תנועת ש"ס הכריז בכלי התקשורת, שיש להוריד עוד ישובים בכדי להגיע להסכמי שלום עם הערבים, ושזוהי עמדתו התורנית המוצהרת של הרה"ג מנהיגה הרוחני של התנועה שלהם. כמו"כ הדבר ברור, שבמצע שפרסמו מפלגת "האיחוד הלאומי – מפד"ל" הם תומכים באוטונומיה לערבים בארץ הקודש תוך קשר תחבורתי בין חלקי האוטונומיה (היינו "מעבר בטוח" בין עזה לחברון רח"ל). ועוד דבר ברור, שאף אחת מהמפלגות הנ"ל לא הסכימה להחתים את כל חבריה על התחייבות שלא להצטרף לקואליציה של "קדימה", ואפילו בראיון שנתן בני איילון ל"כפר חב"ד" הוא מדבר על כניסה משותפת לקואליציה של כל המפלגות הדתיות. וכל זה בנוסף לסיסמא הנוראה שלהם "מאמינים במדינה", שכל מי שיצביע להם הוא שותף גם ל"אמונה" מבהילה זו, וגם להתחייבותם במצע שלהם להקל על הליכי הגיור! 

ו. יש רק רשימה אחת ויחידה, והיא רשימת האות כ' בראשות ר' ברוך מרזל שי', שאנשיה מוכרים לנו כמי שלוחמים בחרוף נפש על שלימות הארץ, מתוך כבוד והערצה לדברי כ"ק אדמו"ר מה"מ (לא רק בתור חנופה לפני הבחירות כדרכם של יעקב ליצמן בני איילון ואלי ישי, אלא כל השנה כולה). ורשימה זו התחייבה לעסוק במחאה נגד מעללי הממשלה, והתחייבה בכתב שלא להכנס לקואליציה. 

ז. במשך שלש מערכות בחירות, הצביעו אנ"ש למפלגות שלא עברו לבסוף את אחוז החסימה (כהנא, וורדיגר, שאקי), וזאת בידיעת הרבי, ומעולם לא אמר הרבי שהיתה זו טעות. כי כמובן וגם פשוט שליובאוויטש מצביעה לאמת שע"פ התורה, ואינה מצביעה לשקר ח"ו תמורת הבטחות והטבות ושוחד בחירות. 

והעולה מכל האמור, שאין לבחור חס ושלום באף מפלגה שהיתה בכנסת הקודמת, וכשהספק הוא בין לא לבחור בכלל או לבחור במפלגה של ר' ברוך שי' מרזל, הרי פשוט שצריך לבחור במפלגה זו שסימנה כ'. (ולהעיר עוד מהשקר הגמור שמפרסמים, שיותר טוב לא לבחור כלל, כי אם לא עוברים את אחוז החסימה "הולכים הקולות לקדימה", וזה שקר שאין לו רגלים, כי ע"פ החוק, דינם של הקולות שאינם עוברים בדיוק כמו אלו שלא הצביעו כלל). ויהי"ר שנזכה לכוין אל האמת, ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל בגו"ר. 

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד! 


וע"ז באתי עה"ח 

שלום דובער הלוי וולפא




כמעט משיחית



בדרך לכיבוש העולם-פרק שני בסדרה

למרות סירובו לקבל את הנשיאות באופן רשמי במשך שנה שלימה (כמסופר באריכות בפרק הקודם), הרי שמיד לאחר סיום ה'שבעה' - אחר הסתלקות אדמו"ר מהוריי"צ - כבר נטל הרבי את שבט ההנהגה והחל בפעולותיו הקדושות שנעשו מתוך דאגה עמוקה לכלל ישראל, פעולות שבאו לידי ביטוי לכל לראש בשליחת שלוחים * בפרק הנוכחי: השליחות למרוקו והמלחמה נגד השמד הרוחני של ילדי העולים לארץ הקודש.

השלוחים הראשונים:

הראשונה בפעולותיו הקדושות של הרבי לאחר ההסתלקות, היתה שילוח שלוחים למרוקו.
תוכנית זו לשלוח שלוחים למדינות צפון אפריקה נרקמה כבר ע"י כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בימים שלפני הסתלקותו, כמסופר בראשי פרקים מתולדות חייו (נדפסו בתחילת סה"מ קייץ ה'ת"ש וסה"מ תש"י, לוח 'היום יום' בתחלתו, ועוד):
תש"י - בשבועות לפני הסתלקותו מניח היסוד וסדר לעבודת החינוך וחיזוק התורה במדינות צפון אפריקה, אשר כפועל יוצא מזה נוסדו שם לעת עתה בתי מדרש למורים, ישיבות, ישיבות קטנות, תלמוד תורה לילדים, ותלמוד-תורה לילדות, כולם בשם הכללי "אהלי יוסף יצחק - ליובאוויטש".
- וימים ספורים לאחר ההסתלקות החל הרבי בהבאת הדבר לידי פועל.
דברי הרבי הריי"צ
על דברי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בעניין תחילת השליחות למרוקו סיפר הרבי באיגרת באידיש מיום י"ז טבת תשי"א, להלן בתרגום:
"שבועות אחדים לפני הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, כשדובר אודות עבודת המרכז לענייני חינוך על ידי לשכת הפליטים באירופה, אמר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ:
"כיון שבצפון אפריקה ישנו בלי עין הרע קיבוץ יהודי גדול, עם הרבה ילדים וילדות כן ירבו, וכיון שהעניות שם לא-עלינו גדולה במאוד, לכן נראה לי שחלק גדול מהם לא יכול לקבל חינוך, על אף שכולם יראי-שמים בתכלית, ולכן צריך להתחיל לעבוד שם. ובפרט שהוצאות המחיה שם זולים לפי ערך, ועם סכום כסף קטן אפשר לפעול שם דברים גדולים, ובמיוחד אשר כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.
"על יסוד הוראותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, התחלנו מיד לברר את המצב בצפון אפריקה, ובתחילת הקייץ שלחנו לשם נציג שלנו להכיר את המצב על אתר. באמצע הקייץ נסע לשם נציג שלנו, ועבודתינו החלה באירגון מוסדות חינוך המתאימים למדינה זו וכיו"ב. הנציג שלנו עדיין נמצא שם ומנהל את העבודה בקביעות".
נציג זה היה הרה"ח ר' מיכאל ליפסקר ע"ה, כפי שיסופר להלן.
שליחות הרב גורודצקי
במקביל פנה הרבי אל הרה"ח ר' בנימין גורודצקי ע"ה, מנהל "הלשכה לעזרת הפליטים", וביקשו לנסוע למרוקו כדי להיות נוכח אישית בהנחת היסוד ואבן הפינה לעבודת השליחות שם, ולוודא שתהיה באופן המתאים. וכך כותב לו הרבי ביום ג' סיון:
"הגיעוני שני מכתבים מהרמ"ל [=מהרב מיכאל ליפסקר] שי' ממעקנאס, ומודיע על האפשריות הגדולות שם לפעולות ממשיות תומ"י . . ולכן שוב הנני להדגיש בקשתי, אשר כת"ר ישתדל להיות נוכח בהנחת אבן הפנה לעבודתנו באפריקה, אשר יש לקוות שבעהשי"ת תצליח במאד, ובכל ענינים כאלו הרי נוגע מאד מאד דער ערשטער שטעל [=המעמד הראשון] שיהי' מתאים להכוונה".
ובאיגרת נוספת, מיום ח' סיון, כותב לו:
"בנוגע להענינים - בטח קיבל בנתיים מכתבי מג' וה' סיון, ומהם יראה טעמי לביקורו במאראקא עתה (כיון שזהו ההתחלה, שהרמ"ל שי' כנראה נבוך הוא איך להעמיד העבודה וקשה לייעץ ממרחק). וגם לההתדברות כאן ע"ד פרטי העבודה - אינו דומה אם יתברר מקודם על אתר האפשריות שיש בזה. ולאיזה עזר יש לקוות מהדרים שם".
ר' בנימין גורודצקי אכן נסע למרוקו, ושם עמד מקרוב על דרכי הפעולה והכוונה כללית - כפי שהוא מספר בארוכה ב'ספר זכרון' שהוציא-לאור.
"הלואי שיהיו לנו די"
במשך הקייץ של שנת תש"י שלח הרבי למרוקו שלוחים נוספים, והם: הרה"ח ר' סעדיה ליברוב והרה"ח ר' שניאור זלמן טייבל ע"ה, ויבדלח"ט הרה"ח ר' שלמה שי' מטוסוב (כדלקמן).
רצונו הקדוש של הרבי היה לשלוח עוד שלוחים למרוקו, וכפי שהתבטא על כך באחת האיגרות, מיום ה' חשון תשי"א:
"והלואי שיהיו לנו די שלוחים ודי כספים להקיף את כל העבודה הנצרכה במארוקו ושכנותי'".
שם המוסדות
את השם הכללי לכל המוסדות במרוקו קבע הרבי: "אהלי יוסף יצחק - ליובאוויטש". מוסדות אלו, שנוסדו לכתחילה לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, לא רק שנקראו "על שמו", אלא נכתב גם שהם "בנשיאותו", וכפי שכותב הרביבאיגרתו אל ר' מיכאל ליפסקר, מיום י"א כסלו תשי"א:
"בענין שם המוסדות, הנה כבר מסרתי שצריך להיות שם כללי "אהלי יוסף יצחק" ומתחת לזה (בחצאי עיגול?) "על שמו ובנשיאותו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש", ומלבד שם כללי זה יבוא שם פרטי השייך להמוסד הפרטי אשר לו מתיחסים הגליונות שעליהם נכתב המכתב כמו בית המדרש למורים, ישיבה, תפארת בחורים, כו'. אקוה אשר לא יהיו קשויים שיסכימו על נוסח הנ"ל, ובכל אופן צריך להיות נזכר בנוסח הגליונות השם "ליובאוויטש"".
"ידו של הרבי מנהלת אותם"
את הצלחת העבודה במרוקו מתאר הרבי עצמו באיגרת מיום י"ז טבת תשי"א, להלן בתרגום מאידיש:
"יש לנו שם כבר בית מדרש למורים (להכשיר מלמדים ילידי המקום כדי שלתלמידים לא יהיו קשיים עם השפה), ישיבה גדולה, ישיבה קטנה, תלמוד תורה לילדים, תלמודי תורה לילדות, שיעורי ערב לבעלי מלאכות.
"כן מנהלים עתה משא ומתן לפתיחת רשת תלמודי תורה בעשרים עד שלושים ערים.
"כל המוסדות שנוסדו שם, ואלו שעוד יתווסדו בעזר השי"ת, נושאים את השם הכללי "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש", ורואים על כל צעד ושעל איך שהעבודה הולכת ב"ה בהצלחה, ואיך שהרבי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ מנהל אותה גם עתה".
באיגרת אחרת מוסיף הרבי (כ"ה טבת תשי"א - תרגום מאידיש):
"באפריקה יסדנו בע"ה שורה של מוסדות חינוך . . העבודה מתפתחת וגודלת ב"ה מיום ליום, וב"ה אפשר לראות את ההצלחה היתירה מזה שידו של הרבי מנהלת אותם, ובוודאי יבורכו כל המשתתפים בעבודת הקודש מכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בהצלחה טובה בגשמיות וברוחניות".
השליח הראשון: ר' מיכאל ליפסקר
האיגרת הראשונה* שכתב הרבי לאחר סיום השבעה להסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ היתה אל הרה"ח ר' מיכאל ליפסקר ששהה אז בפאריז, והיא מיום כ' שבט תש"י. וכך נאמר בה:
"עומדים אנו עוד נבוכים ונדהמים מההסתלקות וקשה עדיין כתיבת מכתבים, אבל זה ברור כי רצונו הקדוש של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הי' וכן הוא גם עתה שלא תהי' ח"ו חלישות באיזה עבודה שהיא שעמדה תחת נשיאותו ואשר כל המקושרים אליו יתחזקו יתאמצו ביתר שאת וביתר עז במלוי תפקידם אשר הטיל עליהם. ובל"ס [=ובליספק] אשר גם להבא ישפיע כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ עליהם מרוחו שיצליחו בעבודתם הכללית ובחייהם הפרטים.
"אחד הדברים אשר הואיל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לדבר אתי בימים שלפני ההסתלקות הי' בענין החינוך של ילדי ישראל במדינות אפריקא ליסד שם בעזהשי"ת סניף מעבודתו החינוכית אשר תפקידו יהי' גם לעזר לאחב"י שי' הדרים באפריקא ביסוד וסידור מוסדות חנוך כשרים - ולתכלית זו גם להכשיר חוג מלמדים משלהם - וגם להשגיח בל יעשה עוול לבני הנעורים העולים מהתם לאה"ק ולשמור עליהם שלא ילכדו ח"ו לרשת הכפירה, ואמר לי שבקשר לזה יכתוב אליו שהוא יסע לשם - לאפריקא - לבקר את המצב על אתר לארגן את העבודה שם ולנהלה שם...
"עד כאן דברי הרב. בינתים נצחו אראלים כו' ולא בא הדבר בכתיבה.
"כאשר הוחלט להמשיך בעזהשי"ת את כל העבודה שהתנהלה תחת נשיאות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, ולהתחזק בה עוד ביתר שאת ויתר עז אשר זהו ודאי רצונו הקדוש, הנני בזה להודיעו את כהנ"ל ומבקש אני אותו אשר אם יסכים לקבל עליו המשרה הנ"ל - ואין ספק אצלי אשר יקבלה בשמחה רבה - יודיעני מזה ואכתוב ללשכה בפריז לסדר את הענינים הכרוכים בזה".
והרביאף מבטיחו: "והי' ראשיתך מצער, ואז - כך אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ באחת משיחותיו, כמדומה בשם הבעש"ט - אחריתך ישגה מאד".
בספרו 'עשרים שנה עבודת הקודש במרוקו' (ניו-יורק, תשמ"א) מספר הר"מ ליפסקר שבסוף חודש שבט בבואו לביתו קיבל את האיגרת הנ"ל הרבי, שנקרא אז "הרמ"ש", ועל אף הפתעתו הרבה מן הבקשה, לנסוע למדינה רחוקה כל-כך אשר הליכותיה, שפתה ומהלך רוחה היו זרים לו לחלוטין, מכל מקום, מאחר וזה היה רצון קדשו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לפני הסתלקותו, הוא הודיע לכרבי על הסכמתו והסכמת זוגתו לקבל על עצמם את השליחות הזו.
הרבי השיב לו על כך באיגרת מיום י"ז אדר:
"אאשר בזה את קבלת מכתבו מב' תצוה [י' אדר] בהסכמתו להתחיל בעבודתו בעניני החנוך בצפון אפריקא, כרצון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ.
"ובהתאם להנ"ל, נא להתדבר תיכף עם הרה"ח והרה"ג הוו"ח וכו' הרב"ג [=הרב בנימין גורודצקי] שי' - ובהקדם האפשרי להתחיל בעבודה בפועל, כי כפי הידיעות מצפון אפריקא חבל על כל יום שהולך ולא עביד עבידתי'".
ובו ביום כתב הרבי בעניין זה גם אל הרב גורודצקי:
"קבלתי מכתב מהוו"ח אי"א וכו' וכו' ר' מיכאל שי' ליפסקאר המודיע כי מוכן הוא למלא רצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ולהתחיל בעבודתו בעניני החינוך באפריקא.
"ומוסג"פ [=ומוסגר-פה] העתק המענה שלי אליו. בטח יפנה עתה לכת"ר ונא להתדבר אתו בפרטיות, מתאים להראשי פרקים שדברנו פה, ולהשתדל אשר בהקדם יתחיל בעבודה ממשית".
השליחות למקנס והקמת הישיבה
בינתיים נתברר שאחת המדינות בצפון אפריקה בה יש כר נרחב לעבודת השליחות היא מדינת מרוקו, ור' מיכאל החל מיד להשתדל לקבל וויזה לשם. בחודש אייר תש"י הגיע לעיר מקנס.
מיד עם הגיעו לעיר ראה ר' מיכאל שאכן יש שם אפשרויות גדולות לפעולות, אך עדיין היה נבוך בשאלה כיצד עליו להתחיל את העבודה. הוא סר לביתו של רב העיר, הרה"ג ר' ברוך טולידנו זצ"ל, וסיכם עמו על הקמת ישיבה לבחורים. ואכן, מיד למחרת נוסדה שם הישיבה.
"היכן שנמצאים - נמצאים הרביים"
שליחות זו למדינה רחוקה זרה ומנוכרת היתה מסירות נפש של ממש. לאחר תקופה לא ארוכה החל ר' מיכאל להרגיש בודד וגלמוד, רחוק מהרבי, רחוק מידידיו החסידים ורחוק מבני משפחתו. הוא כתב על כך לרבי, שהשיב לו באיגרת מיום ה' חשון תשי"א:
"מה שכותב שמרגיש הוא את עצמו בדד וגלמוד וכו' וכו' ונופלת עליו חולשה גדולה בכל העבודה, הנה סוף דבריו מוכיח על תחילתו אשר זהו מעצת היצר המשתדל להחליש את כל אחד במילוי שליחותו באותיות המתאימות למהות השליח. ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אז חסידות האט אויפגעטאן אז מ'איז ניט עלנד. וואו מ'געפינט זיך זיינען דא רביים [=חסידות פעלה שאיננו בודדים, היכן שנמצאים - נמצאים הרביים]. ובפרט בנוגע לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אשר הוא עצמו כתב בהסתלקות אביו כ"ק אדנ"ע אשר רועי ישראל לא יעזבו את צאן מרעיתם, כפי המבואר באגה"ק סכ"ז וביאורה, אשר סרו עתה ההגבלות הגשמיות, הנה נמצאים הם עם כל אחד ואחת מהשייכים ומקושרים אליהם בכל מקום שהם, בפרט במקומות שנשלחו על ידם למלא שליחות, ובפרטיפרטיות אשר השליחות היא להפיץ מעינות הבעש"ט חוצה, אשר זהו הכנה והקדמה לביאת המשיח ולתחית המתים והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם . . אשר אפילו בשכל אנושי מובן אשר אין כל מקום למחשבה שהוא בודד וגלמוד ח"ו, ופשיטא שאין כל יסוד לחולשה בעבודה".
השליח השני: ר' שלמה מטוסוב
השליח השני ששלח כ"ק אדמו"ר שליט"א היה הרה"ח ר' שלמה שי' מטוסוב, שנשלח תחילה למרסיי ואח"כ למרוקו.
בעוד ושליחותו של השליח הראשון, הר"מ ליפסקר, היתה על-פי הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לפני הסתלקותו, כאשר הרבי רק מביא את השליחות לידי פועל, הרי ששליחותו של הר"ש מטוסוב היתה למעשה השליחות הראשונה של כ"ק אדמו"ר שליט"א עצמו.
הר"ש מטוסוב שהה אז בצרפת, ולאחר כל הסבל והעינויים שסבל ברוסיה הסובייטית, בה "זכה" לשבת בשני המאסרים: הראשון במשך שלושה חדשים, והשני במשך שבע וחצי שנים - כמסופר בארוכה בספרו "פרקי זכרונות" (ברוקלין, תשנ"ח) - רצה סוף סוף להגיע אל המנוחה ואל הנחלה. תוכניתו היתה לעלות לארץ הקודש, אך הרבי שינה את כל תכניותיו, כפי שהוא מספר בזכרונותיו ('כפר חב"ד' גליון 632):
"באחד מימי החורף של תש"י ביקש ממני הרב ר' בנימין גורודצקי שלפני נסיעתי לארץ אעבוד "רק חודשיים" בהפצת תורה בין פליטי מצרים, מרוקו, תוניס ואלג'יר, ששהו בתשעה מחנות-מעבר במרסיי לפני עלייתם לארץ. הוא הסביר שמדובר בהקמת תלמודי- תורה עבור ילדיהם, על כל הכרוך בכך - שיחות עם ההורים, גיוס מורים, ניהול כספי ותיאום עם הנהלת המחנות.
"כיוון שביקש "רק חודשיים", הסכמתי, אך הדגשתי שלאחר שאארגן את תלמודיהת ורה הוא ייאלץ למצוא לי ממלא-מקום. בלית-ברירה הסכים.
"בחודש טבת תש"י לקחתי את העניינים לידיים. בעזרת ה' זכיתי להצלחה גדולה והקמתי בתקופה קצרה תלמודי-תורה בכל תשעת המחנות. מאות ילדים למדו בהם.
"מובן שבאותו שלב לא העליתי בדעתי למה זה יוביל. הבנתי שיש כאן התחלה חדשה אבל לא עלה בדעתי להיות שליח קבוע לפעילות כזו. בינתיים נסתלק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ.
"בתחילת חודש אדר, כשנסתיימו החודשיים, הודעתי לר' בנימין גורודצקי שתם הזמן ועכשיו עליו למצוא ממלא-מקום. ר' בנימין השיב בצער "מה לעשות, דיבור זה דיבור" וניסה להביא פעילים אחרים.
"חזרתי לפריס והתחלתי בהכנות לנסיעה לארץ-ישראל".
"אשר גם עתה מטה האלוקים בידו"
הרב מטוסוב ממשיך ומספר:
"כעבור מספר שבועות מגיע אלי ר' בנימין גורודצקי ואומר לי בנימת התנצלות: "הייתי מוכרח להודיע על זה לרבי החדש", ומראה לי את שכתב לו כ"ק אדמו"ר שליט"א באיגרת מיום כ"ד אדר תש"י:
"איני יודע בפרטיות מצב הר"ש שי' מאטוסאוו, (עפמש"כ שהבטיח לו שלא תהי' התערבות והשתדלות מכאן לעכבו, לא כתבתי לו בענין הנ"ל) - אבל תמי' היא בעיני, שאף אם התנה מראש שפטור הוא מזה, אבל בשביל מה ולמה עזב את משמרתו, שכנראה כר נרחב הוא והצליח בזה, ועתה הלוך ילך לחפש ולגשש בארץ אחרת ובעבודה אחרת, ועוזב כלי מחזיק וממשיך ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר גם עתה מטה האלקים בידו להמשיך מן באר וענני הכבוד, הן בגשמיות והן ברוחניות, לכל אלו המחזקים התקשרותם וההליכה בדרכיו אשר הורה ביתר שאת ויתר עז".
"להשתדל להבין על נכון את הקורות אותנו"
הרב מטוסוב מספר עוד:
"כאן עלי לציין שבעת ההסתלקות של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נשתרר בין אנ"ש בצרפת אבל גדול, וכשהרב גורודצקי הגיע אלי לפריס, הרבי שליט"א טרם קיבל על עצמו את הנשיאות באופן רשמי ועדיין לא נתן הוראות לאנ"ש כמו בשנים הבאות, אבל העבודה שעשיתי הייתה באחריות ה"מרכז לענייני חינוך" והרבי היה יו"ר המרכז. עכשיו בא אלי ר' בנימין ומספר לי על תגובת הרבי להחלטתי לפרוש. נדהמתי והייתי מבולבל לגמרי: אני כבר מוכן נפשית לעלות לארץ ועכשיו אפקיר את עצמי ואשאר פה?! - לא ידעתי מה לעשות.
"סבלתי ברוסיה כל-כך הרבה מהגויים ומהרדיפות ורציתי כבר שקט. גם החיים בצרפת היו ארעיים והרגשתי שעברתי בעצם מגלות לגלות. היו שם מחנות-מעבר וכל אחד סביבי המשיך משם לבית קבוע בארץ או בארה"ב. גם אני רציתי לגור סוף-סוף במקום מנוחה קבוע בין יהודים.
"מצד אחד ידעתי את הוראת הרבי, "הרמ"ש" כפי שהיה נקרא אז, ומצד שני מאוד רציתי לבוא כבר אל המנוחה... אך חששתי שמא הרבי מקפיד עלי, ולכן כתבתי אליו מעין התנצלות שבה הסברתי את הרגשתי ומניעי. לאחר זמן קצר קיבלתי מהרבי מכתב תשובה (מיום כ"ה ניסן):
"ראשונה הנני לכתוב, אשר אין כאן ענין של קפידא ח"ו וזכין ומחייבין שלא בפניו וכיו"ב שמזכיר במכתבו, ובפרט שאינני מכירו. ומה שכתבתי להרה"ח וכו' מהורב"ג שי' - לא כתבתי אלא בלשון תמי', כי לא הבנתי הענין.
"ושנית שלא עלה בדעתי לדרוש ממנו להפקיר את עצמו וכו' ובכלל אין כאן ענין של הכרח וכפי' כלל. והענין הוא שבגשמיות אמרז"ל . . אין אדם יודע במה משתכר ובמילא מובן אשר כן הוא גם בפרנסה רוחנית, כי הא בהא תליא, ובפרט בזמן האחרון שלא יש סדר והדרגה בההנהגה ובהבירורים . . ואנו אין לנו אלא להשתדל להבין על נכון את הקורות אותנו וללמוד מזה מה עלינו לעשות עתה ולמחר ולאחר זמן, ולהתפלל שנכוון בזה אל האמת.
"ומה שסיפרו לי מה שקרה אצלו בחורף זה ועוד הוסיף ע"ז במכתבו עתה, הוא: כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כתב לו שיתעכב לע"ע באירופא . . בכסליו שאל עוה"פ אם לנסוע לאה"ק ולא קיבל מענה ע"ז, אף שנתקבלו מכתביו, בנתיים נסע למארסעל והצליח שם בדרך למעלה מן הטבע ברוחניות, ובטח יש לסדר ג"כ התנאים הגשמיים שם באופן המתאים...
"ואחרי כ"ז כשנודעתי שהוא באחת שטובתו הוא דוקא בנסיעה לאה"ק, תמהתי על אופן פירושו את המאורעות שלו.
"פשוט שבכל מקום שיהי' צריך להסתדר באופן שיהיה בריא וחזק, ויהי' בתנאים המתאימים לבריאותו אבל איני רואה שייכות שאלה זו לשאלת מארסעל ואה"ק, ואדרבה, ויה"ר שיחליט ויסתדר באופן היותר מתאים לפניו בגו"ר וישמיע בשו"ט מהנעשה אתו וממה שהוא עושה עם אחרים".
הר"ש מטוסוב מסיים: "המכתב הזה השפיע עלי מאד, עדיין לא הכרנו את הרבי אבל כל מי שקורא את המכתב מבין שהדברים מדברים בעד עצמם... החלטתי להמשיך לעבוד. הייתי כבר בשל נפשית לנסוע לארץ וההחלטה להישאר היתה קשה, קשה מאוד, אך בסופו-של-דבר החלטתי לוותר על העלייה ולחזור לפעילות במרסיי.
השליחות לקזבלנקה
בסוף הקייץ הורה הרבי לר' שלמה מטוסוב לצאת לשליחות למרוקו. וכך כתב לו ביום כ"ו מנ"א:
"אחרי הרצאת הרה"ח והרה"ג וכו' מהורב"ג שי' אודות הענינים באפריקא, הנה לפי דעתי, נכון הדבר אשר יקבל עליו העבודה בשדה החינוך במוסדותינו שם, ואף כי קשה עדיין לקבוע פרטי העבודה שם, כי הרי זה דבר חדש, בכל זה יש לקוות לכר נרחב במקצוע החזקת התורה והיהדות ובמילא להצלחה מופלגת בכחות נשיאנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, ואשרי חלקם של כל אלו וואס וועלן זיין אפ זיין וואגען [=שיהיו על המרכבה שלו]. ומובן מעצמו אשר כוונתי שנכון הדבר הוא גם לטובתו וטובת ב"ג תי' ולהסתדרות בחיים מאושרים".
עם קבלת ההוראה התחיל הר"ש מטוסוב להשתדל לקבל ויזה למרוקו, והרבי זירזו על כך באיגרת מיום י"ב אלול:
"במענה על הודעתו כי ניגש הוא להשתדל בענין התעודות הנדרשות להנסיעה למרוקו, הנה בטח יזדרז בזה, ויהי רצון שיהי' הכל בהצלחה ויהי' כלי ראוי להמשכת וקבלת ברכות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ".
כל הבקשות שהגיש לקבלת הויזה, נדחו, ובמשך הזמן המשיך הרבי לעודד אותו על כך, ואף הורה לו ששליחותו היא "להביא המעיינות למדינת אפריקה ולהפיצם שם". וכך כתב אליו באחת האיגרות, והיא מיום ח' כסלו תשי"א:
"לפי דעתי חזק יעמוד בדעתו אשר הוא הוא אחד מאלו שזכו להשתתף באחד מסניפי עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ובפרט סניף כזה אשר הוא משמש להפצת המעינות חוצה במלוא מובן המלה. ופירושו כמשמעו, להביא המעינות למדינת אפריקה ולהפיצם שם, גם בין החוגים שלעת עתה עדיין יש לקראותם בשם "חוצה", וזה יהי' אחד מתפקידיו להכניסם ולהעמידם בקרן אורה של אור תורה עם המאור שבה הוא פנימיות התורה, דהיינו תורת החסידות".
קבלת הניירות נמשכה זמן רב עד חודש שבט תשי"א שאז קיבל את הויזה ויצא לקזבלנקה, עיר גדולה שחיו בה בשעתו כמאה אלף יהודים ואשר שימשה כמרכז לכל יהדות מרוקו.
מיד עם הגיעו החל הרב מטוסוב להקים תלמודי תורה וישיבות עבור אלפי תלמידים. ההתחלה היתה בקזבלנקה, ומשם המשיך לכפרים ועיירות שמסביב, וכך הקים יחד עם עמיתיו השלוחים את התשתית הגדולה של רשת "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" בכשבעים ערים וכפרים, כאשר במוסדות אלו לומדים בכל שנה עשרות אלפי תלמידים.
השליח השלישי: ר' סעדיה ליברוב
השליח השלישי ששלח הרבי היה הרה"ח ר' סעדיה ליברוב, שנשלח לעיר מידלט.
הרבי הורה לו על כך באיגרת מיום ג' מנ"א תש"י:
"יתדבר עם הררב"ג שי' (אחרי חזירתו ממאראקא) אודות האפשרות להעתיק לשם באופן שיוכל להמשיך שם בעבודה מעין זו שהעמיס עליו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ונתן לו כחות ע"ז".
בי"ב אלול תש"י עוררו הרבי להגיש את הניירות עבור קבלת ויזה לשם:
"בנוגע לעניני מארוקו, הנה בטח יתחיל בהגשת כל הניירות הדרושים להשגת רשיון הכניסה, ויהי רצון שיהי' הכל בהצלחה השגת הניירות, הנסיעה עצמה והעיקר - העבודה שם על אתר, שיהיו בהתאם לרצון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, און משלים צו זיין די כוונה העליונה כל אחד ואחת מאתנו אין זיין ענין [=ולהשלים את הכוונה העליונה, כאו"א מאתנו בעניינו]".
קבלת הויזה נמשכה זמן רב מאד. הר"ס ליברוב הגיש את הבקשה שוב ושוב, ובכל פעם היא נדחתה. כך עד שלהי תשי"ג, שאז קיבל סוף סוף ויזה למרוקו ונסע לשליחות לעיר מידלט, שם הקים בהצלחה את רשת המוסדות "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש".
מלחמה בשמד הרוחני
אחת הפעולות בה החל הרבי לאחר הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, היתה הצלת הילדים הפליטים בארץ-ישראל משמד רוחני. המדובר בילדים שעלו לארץ ממדינות צפון אפריקה: מרוקו, תוניס, אלג'יר, ועוד, וגורמים מסויימים העבירו רבים מהם על הדת, כידוע בדברי הימים ההם.
הרבי נחלץ להצלת ילדים אלו, ולשם כך ניהל מערכה שלימה אשר התנהלה בשני חזיתות: האחת במחנות המעבר בעיר מרסיי (מארסל) שבצרפת. והשניה, במחנות העולים בארץ ישראל.
הפעילות במרסיי
במרסיי היו אז תשעה מחנות מעבר עבור הפליטים ממדינות צפון אפריקה. מחנות אלו שימשו כתחנת ביניים עד להגעתם של הפליטים לארץ ישראל.
השליח הראשון שנשלח למרסיי היה הר"ש מטוסוב, שהקים שם רשת תלמודי- תורה עבור ילדי הפליטים, בהם למדו מאות ילדים, כמסופר לעיל. לאחר נסיעתו למרוקו נשלח לשם הרה"ח ר' שניאור זלמן טייבל (טאובל). בענין זה כותב הרבי אל הרב גורודצקי באיגרת מיום ח"י אייר תש"י:
"בענין שילוח הרש"ז שי' טאובל למארסעל גם לפענ"ד נכון הוא כיון שכבר הי' שם. ואולי כדאי לצרף אליו עוד אחד".
לאחר נסיעתו עוררו הרבי לדווח בפרטיות על הפעולות שם, כפי שכותב לו באיגרת מי"ב חשון תשי"א:
"בטח יכתוב מעבודתו במארסייל".
על הפעולות שנעשו במרסיי סיפר הרבי באיגרת מיום כ' אדר תש"י, להלן בתרגום מאידיש:
"ברצוני לבשר לכם בשורה טובה שעל פי הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לפני הסתלקותו, התחלנו עתה בעזר השי"ת עם בפעילות חינוך נחוצה במרסיי, צרפת, שם נמצאים מחנות נוער גדולים, המהגרים מצפון אפריקה לארץ ישראל.
"עבודה זו מקיפה פעילויות שונות לחיזוק היהדות וחינוך הכשר, לספק להם צרכים שונים כמו תפילין, ציצית, ספרי לימוד וכו'. בעתיד הקרוב מקוים אנו להרחיב את העבודה באופן ישיר במדינות אפריקה הצפונית אשר משם מגיעים הילדים אל המחנות".
מחנות העולים בארץ ישראל
בתחילת המערכה על מחנות העולים בארץ ישראל, בקייץ תש"י, ביקש הרבי לברר את המצב שם לאשורו. לשם כך פנה אל הרב משה פראגר, שביקר אצלו זמן מה קודם לכן ושוחח עמו בנידון זה. עתה פנה אליו שוב באיגרת מיום י"ט סיון תש"י, בכדי לדעת את המצב בפרטיות:
"...אודות המצב הנוכחי בנוגע ליהדות וחינוך במחנות העולים אינו כותב מאומה.
"נשען על דבריו בעת שיחתנו, אכפיל בזה בקשתי אז, אשר למרות טרדותיו ועסקיו, ישתדל להוודע הפרטים בזה ולהודיעני המצב בלי כחל ושרק, אפילו שרק של אהבת ישראל, כי לההחלטות אודות היחס לשאלות הקשורות במצב המחנות הנ"ל חשובה לי כל ידיעה ברורה ומפורטת".
להשמיע קול ברמה
בקייץ תש"י התקיימה הוועידה הארצית הכ"ח של "אגודת ישראל באמריקה", ובאיגרת מיום כ"ט סיון פנה הרבי אל חברי הנשיאות של הוועידה ועוררם להשתתף בהצלת הילדים במחנות העולים:
"כל שאלה בחיי עם ישראל, קלה כחמורה, דורשת שימת לב רצינית . . אמנם בזמן מן הזמנים עולות על הפרק שאלות כאלה, אשר יש בהם משום פקוח נפשות, בגשמיות או ברוחניות, פקוח נפשות יחידים או גם של רבים, ובמילא דורשות המה שימת לב מיוחדת וריכוז כל הכחות בזריזות יתרה לעבודת ההצלה.
"שאלה כזאת היא כעת שאלת חינוך הילדים העולים לארצינו הקדושה והצלתם מכפירה וכלי' רוחנית ח"ו.
"כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ, מנהיג ישראל על מפלגתי, ואשר כל עבודתו, במסירות נפש, במשך עשיריות בשנים היתה ממעל לגדר מפלגה, הנה בכל מקרה של סכנה ח"ו לעם ישראל השתדל לנצל את כל החוגים שאפשר להועיל על ידם להצלת המצב ובשעתו התחיל בריכוז הכחות להצלת הילדים הנ"ל.
"והגם שכבר נראו פירות מהעבודה הזאת, הנה מצב הילדים די מסוכן הוא, ושאלת חינוכם והדרכתם עומדת בכל חומרה.
"ואשר לכן, כל אסיפה של יהודים הדואגים לטובת כלל ישראל צריכה להיות במה אשר בה ישמע קול ברמה, קול דרישה חזקה לפתרון השאלה המדאיבה הנ"ל בהקדם היותר אפשרי, וקבלת החלטות לאחוז בכל האמצעים האפשריים להסיר כל המעצורים ואבני נגף מאיזה צד שהוא, המונעים ושוללים מהילדים זכותם להתחנך על ברכי התורה והיהדות.
"...הנני רוצה לקוות כי הועידה הארצית תעמיד את שתי השאלות הנ"ל - שאלת חינוך הילדים העולים לארצנו הקדושה ושאלת החינוך של הנוער באה"ב אשר לע"ע רחוקים עדין מיהדות מסורתית - על מקומם הראוי בסדר היום שלה, ונשמע קולה ותורגש השפעתה במעשים בפועל, אשר המעשה דוקא הוא העיקר".
"העיקר הוא המעשה"
בעניין זה עמד הרבי בקשר עם עסקנים רבים. אחד מהם היה הד"ר יעקב גריפל, מאירגון 'ישראל הצעיר' ('יונג יזרעאל'), אותו מכנה הרבי, באיגרת הנ"ל אל הרב פרגר, בתואר "ידידי". כתוצאה מההתעוררות מצד הרבי דיבר ד"ר גריפל על נושא זה בכינוס של עסקני 'יונג איזרעאל', ובאיגרת מיום כ"א תמוז הודה לו הרבי על כך:
"הנני בזה להביע לו רגשי מזל טוב על החלטות של יונג איזרעאל בנוגע להצלת הילדים באה"ק ת"ו ובלי ספק חלק גדול בזה הוא עבודת כבודו שי' ושכרו כפול מן השמים, ויותר מזה הרי שכר מצוה מצוה. אבל עדיין חסר העיקר שהוא המעשה, ולא המדרש בדבור לבד".
בעיית החינוך אסור שתהיה "קרבן כליל על מזבח השלום"
בחורף תשי"א פנה הרבי בנושא זה אל ר' אריה לייב גלמן, מראשי תנועת "המזרחי", ובאיגרת מיום י"ט טבת כתב לו:
"זכורני דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ ביחס לכ', שהגם שכ' עומד בראש מפלגה, הנה יש לו היכולת להתרומם מעל למפלגה בשאלה הנוגעת לעמנו בכלל שאלה העומדת ברומו של עולם. ונשען על דברים אלו באתי במכתבי זה.
"בטח למותר להעיר תשומת לבו למצב חינוך הילדים והנוער העולים בארצנו הק' ת"ו, וגודל הכאב והסכנה הכרוכים בבעי' זו, שבלי ספק גם כ' מרגיש בלבו. בודאי גם לא נעלם ממנו, שעד כמה שהי' המצב גרוע בעבר, הנה מאז הועברו הילדים למעברות הורע המצב עוד יותר ויותר.
"...בעית החינוך הנ"ל תופסת מקום בראש, באשר נוגעת היא לקיומו של עמנו, התלוי במצבו הדתי והמוסרי (אשר גם תורת המוסר שרשה בדת), ולא רק לדורנו אנו אלא גם לדורות הבאים.
"ופשוט הוא, שאף שגדול השלום בכל הענינים, וציותה תורה לפתוח בשלום, הנה אין לעשות מענין זה של חינוך הילדים הנ"ל קרבן כליל על מזבח השלום.
"אחרי כל ההקדמה הזאת, אשר בטוח אני כי גם דעת כ' כדעתי אני בכל הנ"ל, הנני להביע תמיהתי הגדולה על הדומי' הממושכה מצד האנשים העומדים תחת השפעתו בכלל, ומצדו הוא בפרט, בנידון שאלת החינוך של הילדים העולים לארצנו הק' ת"ו. ואם גם בעת מן העתים נשמעה מחאה בציבור מצדם, הנה עד עתה לא באה המחאה לידי איזה מעשה בפועל בשפור המצב.
"וביותר גדלה השתוממותי בקראי בעתונו ע"ד הכנסי' של המזרחי באטלנאיק סיטי, שאף שנואמים אחדים נגעו בבעי' זו, הנה כשהגיע הדבר לידי החלטות עברו בשתיקה גמורה על כל הבעי', כאילו נפתרה השאלה כהלכתה או שהמצב הוא לאחר היאוש, ח"ו.
"מקוה הנני על יסוד דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ הנ"ל, אשר כ' יתעלה מעל הגבלה המפלגתית בנידון זה, וישתדל בכל מאמצי כוחותיו לעשות כל האפשר לו לתיקון המצב הנורא השורר בחינוך ילדי העולים, ולמלא חובתו וחלקו בהצלת עשיריות אלפי בני ובנות ישראל מהסכנה הנוראה המרחפת עליהם. סכנת כפירה ר"ל.
"ואם יסייע מכתבי זה בגילוי יכלתו זו מן הכח אל הפועל - והי' זה שכרי".

סקירה מאלפת בנושא ׳בדרך לכיבוש העולם׳ תש״י תש״יא פרק ראשון

לרגל שבת מברכים חודש שבט, מערכת האתר שמחה להגיש לציבור הקוראים פרק ראשון מתוך סקירה מאלפת ומיוחדת בנושא ׳בדרך לכיבוש העולם׳ תש״י-תשי״א.בהמשך יתפרסמו המשך הפרקים.



בפרק זה נסקור את תהליך קבלת הנשיאות שארך שנה תמימה, עד להסכמתו של הרבי לקבל באופן רשמי את נזר הנשיאות החב"דית ביו"ד שבט ה'תשי"א.



פרק ראשון:
"קבלת הנשיאות"
"קבלת הנשיאות" במובן של "רבי וחסידים" הוא מושג בעל משמעות עמוקה ביותר בעולם החב"די. בכדי להבין מעט מן המעט ממנו חובה להקדים בקצרה כמה ידיעות מן העבר החב"די, על התנהגות החסידים והרביים, שנוכל ללמוד מהם על שארע בקבלת הנשיאות בדורנו, דור השביעי.
משמעותה של קבלת הנשיאות:
א) מצד החסידים: התמסרות וביטול עצמי של החסידים אל האדמו"ר - "הנשיא" - בכל כוחות נפשם: "נפש רוח נשמה חיה יחידה", עד כדי מסירות נפש למלאות רצונו וחפצו הקדוש. ומנהג קדום הוא בין החסידים לערוך "כתב התקשרות", בו הם מקשרים את עצמם אל הרבי. מנהג זה יסודו בהררי קודש, וכבר לאחר הסתלקותו של הרב המגיד ממעזריטש ערכו גדולי תלמידיו כתב שכזה, שהוגש לבנו הרה"ק ר' אברהם המלאך.
ב) מצד "הנשיא", הרבי: לא רק הנהגת החסידים, אלא התבטלות והתמסרות מוחלטת אל החסידים בכל כוחותיו הרוחניים והגשמיים, עד כדי מסירות נפש בפועל. וכעין זה כתב הרבי בחורף תשמ"ו, בתקופת משפט הספרים :
"כבכל אדמו"רי חב"ד היסוד הראשון: ביטול היש (מתחיל-בעצמו) באמיתית. היותו אדמו"ר הרי זהו שליחות נפשית ועיקרית, לנהלם ולעודדם בתורה ומצות בכלל (מתחיל באמונת ה', שמירת השולחן ערוך וכו') ולהראותם דוגמא חיה בזה (עד כדי מסנ"פ בפועל) ופשיטא לשלול כל פעולה שיוכלו לטעות ולפרשם להיפך). "'לאחר זה באים חייו בתור פרטי, וגם בזה יסוד שלא לנגוע כלל בתפקידו הכללי והעיקרי".
דווקא ע"י היפך הרצון
בחסידות מבואר (סידור עם דא"ח כא, א) שקבלת הנשיאות הינה מהמצוות שקיומן הוא דווקא כשהן לא על פי רצון האדם, "כמו שמצינו בנשיאות יהודה בן טבאי שברח למצרים ועשו כמה יגיעות עד שהעלוהו משם לארץ ישראל לנשיאות, וגם שבוודאי מצוה גדולה היא, אבל היא מצוה התלויה דוקא בהיותה בעל כרחו של אדם, שהרי הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, ואם היה הוא רוצה בנשיאות לא היו הם מתרצים. וכן בנשיאות יהושע בן פרחיה. גם משה רבינו ע"ה אמר שלח נא ביד תשלח, ואיך נמנע ממצוה גדולה כזו להוציא את בני ישראל ממצרים? אלא מפני שהיא מצוה מאותן המצות הנ"ל שבמדריגה העליונה שלמעלה מן הרצון" [וראה גם בלקוטי תורה (ברכה צט, ג) על ר' שמעון בן שטח].
אצל משה רבינו והבעש"ט
ב'לקוטי דיבורים' (כרך א ע' 572 ואילך) מספר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ על קבלת הנשיאות אצל הנשיא הראשון של עם ישראל, משה רבינו, ואצל הנשיא הראשון של תנועת החסידות, מורנו הבעל שם טוב. להלן תוכן הדברים:
משה רבינו בחר להיות רועה צאן כדי שיוכל להתבודד לילך ולהתעלות בעלייה תמידית, עד שלא רצה להיפרד מעולם ההתבודדות ולבוא במגע עם עולם ההתגלות, ועל כך התווכח עם הקב"ה ("שלח נא ביד תשלח"), עד שהקב"ה גילה לו שסוד הבירורים, שהוא הכוונה העליונה בבריאת העולם, הוא דווקא באמצעות העבודה בהתגלות.
וממשיך אדמו"ר מהוריי"צ: מזה יכולים אנו להבין אפס קצהו מעניין "מלחמת" הבעש"ט עם ר' אדם בעל-שם אודות ענין ההתגלות. מורנו הבעש"ט לא רצה להתגלות מפני שני דברים: הוא לא רצה להיפרד מעולם ההתבודדות, ולא רצה לבוא לעולם ההתגלות. עד שרבו אחיה השילוני אמר לו שדווקא באמצעות ההתגלות יגיע להפלאת מעלת ההתבודדות, ואז תתאחדנה שתי המעלות, ההתבודדות וההתגלות.
ומסיים אדמו"ר מהוריי"צ: בהתגלותו של משה רבינו זכינו למתן תורה, ובהתגלותו של מורנו הבעל שם טוב זכינו לגילוי פנימיות התורה. וכעין זה נאמר אף אנו: בהתגלות וקבלת הנשיאות של הרבי מלך המשיח זכינו להתגלות המשיח.
אצל אדמו"ר הזקן והצמח-צדק
כעין זה כותב הרה"צ החסיד ר' הלל מפאריטש: "ידוע בקבלת הנשיאות שמוכרח להיות שלא מדעתו ורצונו על ידי גדולי הדור המכריחים אותו על זה, וכמו שהיה באדמו"ר הזקן נ"ע שהכריח אותו הקדוש ר' מנחם מענדל מוויטעבסק" ('ימי מלך' ע' 1711). וידוע שכן היה גם אצל אדמו"ר הצמח-צדק - כמבואר באריכות בכתביו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - ומסופר שכאשר רצו החסידים להושיבו על כסא הנשיאות סירב בכל התוקף, ואמר לו הגאון החסיד ר' אייזיק מהומיל: דווקא בגלל שאינכם רוצים באמת, לפיכך רוצים אנו, ודוקא אתכם! (מגדל עז ע' קצה).
"דער רבי לעבט"
ככל הדברים האלו וככל החזיון הזה אירע גם בתקופת קבלת הנשיאות של הרבי. לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נתנו החסידים עיניהם בחתנו - שנקרא עד אז "הרמ"ש" - וביקשו ממנו לקבל את נזר הנשיאות, אך הוא סירב בתוקף. אך ככל שהרבי סירב לקבל על עצמו את הנשיאות, התרבו יותר ויותר הפצרותיהם של החסידים...
הרבי עמד בסירובו במשך שנה שלמה, ורק לאחר ריבוי בקשות ותחינות נעתר והואיל ליטול על עצמו את עול הנשיאות, לשמחת לבם של החסידים, ביום יו"ד שבט תשי"א.
ההפצרות והבקשות החלו עוד באמצע ה"שבעה" אחר הסתלקות אדמו"ר מהוריי"צ. ביום שני ושלישי, י"ב-י"ג שבט, נערכו אסיפות חשאיות בין החסידים, שהחליטו לפנות אל "הרמ"ש" בבקשה שיקבל עליו את הנשיאות, והטילו את השליחות על אחד מחשובי זקני החסידים מאנגליה, הגאון החסיד הרב יצחק דובוב, ששהה אז ב-077 לרגל חתונת בנו.
ביום השלישי של ה"שבעה", בהיות הרבי עם כל אנ"ש והתמימים על ציון אדמו"ר מהוריי"צ, ניגש אליו הרב דובוב והפציר בו בבקשה זו, אך הרבי מיאן בתוקף באומרו: "דער רבי לעבט!" [=הרבי חי!]. ר' יצחק לא הרפה ואמר: "הרי עניין זה (חיים שלאחרי ההסתלקות "יתיר מבחיוהי") היה אצל כל הרביים, ולמרות זאת היה אחריהם ממלא מקום!". ויענהו הרבי בתמיהה: "ווי טררכט איר, מענדל שניאורסאהן איז ר רבי?" [=איך חושבים אתם, מ.ש. הוא רבי?]".
הרב דובוב מספר על כך עצמו במכתב: "וראיתי בעיני ההתקשרות מהאברכים וכל בני הישיבה לאדמו"ר שליט"א... וכמעט שהם עשאוני שליח לדבר עם כ"ק אדמו"ר שליט"א על דבר ההתמנות, ואין כאן המקום להאריך הדברים שהשיב לי אז כ"ק אדמו"ר שליט"א" ('ימי בראשית' ע' 58).
"כתב התקשרות" הראשון
אחרי שהרב דובוב חזר לאנגליה הוא עורר את החסידים שם להתקשר אל הרבי. ביום ראשון ב' אדר תש"י התכנסו אנ"ש והתמימים באנגליה, ובראשם רבני וזקני החסידים: הרב דובוב, הרב אברהם סענדער נמצוב, הרב בנציון שמטוב, ועוד, וחתמו על "כתב התקשרות", בו כתבו שמקשרים את עצמם לרבי ומבקשים ממנו שיואיל לקבל על עצמו את עול הנשיאות.
כשהרבי קיבל את הכתב הזה השיב עליו לרב דובוב, ביום כ"ה אדר תש"י: "המכתב דשני באדר קבלתי, ובטח זוכר מה שדברנו בהיות כת"ר פה" (הכוונה לכך שהרבי חי), אך ממשיך: "והזכרתי את החתומים עליו בהיותי על הציון . . לו ולכל הנלוים עליו ומושפעים ממנו לנחותם הדרך העולה בית א-ל".
וכעין זה כתב גם באותו יום גם אל הרב בנציון שמטוב: "המכתב דב' אדר קבלתי והזכרתי את כל החתומים שם על הציון. - ובטח מסר מהר"י שי' דובאוו מה שאמרתי לו בזה, בהיותו פה", וכן באיגרת ב' ניסן אל הרב נמצוב.
לא אל המעיל...
במשך כל ימי ה"שלושים" נשאר הרבי לבוש בבגדי שבת (ההסתלקות היתה כידוע בשבת), כובע שחור, וסירטוק. היו שחשבו שמכאן ראיה שבאופן כללי הרבי מסכים לעניין הנשיאות, אולם בסיום ה"שלושים" חזר ללבוש בימי החול את החליפה הקצרה, כפי שנהג לפני יו"ד שבט (אך נשאר עם הכובע השחור, ולא אפור כפי שלבש קודם).
באחת האסיפות של זקני החסידים עורר הרב שמואל לוויטין שיתכן והנהגה זו מראה שהרבי עדיין מסרב בענוותנותו הגדולה לקבל את נזר הנשיאות. ואכן, לכמה מזקני החסידים שניגשו לדבר עמו אודות ענין הנשיאות השיב לתדהמתם בשלילה מוחלטת!
בקשר לכך התקיימו אסיפות חשאיות של זקני החסידים. סיפרו שהרבי ענה ליהודי אחד שנכנס אליו בבקשה לקבלו ל"יחידות": "לאחד שלובש מעיל קצר אתה רוצה להכנס ל"יחידות"?... זה לא "רבי"... הראית פעם "רבי" עם מעיל קצר?...". אותו יהודי לא התבלבל ואמר: "לא באתי אל המעיל, באתי אל הרבי!".
כן סיפרו על יהודי אחד, לא מאנ"ש, ששאל את הרבי מתי יקבל את הנשיאות, וקיבל את התשובה: "דער רבי וועט זאגן" [=הרבי (מהוריי"צ) יורה מה לעשות].
"דיני נפשות בזה"
בי"ג אדר שלח הגאון החסיד הרב ישעיה הלוי הורביץ (מחבר הספרים: 'יבוא שילה', 'עדן ציון' ועוד) כתב התקשרות לרבי, שהשיב לו באיגרת מיום כ"ו אדר:
"הגיעני מכתבו מי"ג אדר. ונבהלתי בקראי אותו - לדרוש ממני ענינים שלא נתנו לי ואינם בי לא מהם ולא ממינם. ואין טענתי על כת"ר באשר אינו מכירי פנים אל פנים אבל חקירה ודרישה הו"ל לעשות מקודם, כי דיני נפשות בזה, וה' יזכנו כולנו להתקשר באילנא דחיי באמת".
וכעין זה כתב באיגרת מיום יו"ד ניסן:
"קבלתי מכתבו מועש"ק. ודבריו מבהילים וכבר עניתי לאחד שזהו ענין דיני נפשות וידוע כמה חקירה ודרישה צריך בדיני נפשות וכולי האי ואולי כו'. והם כותבים ושונים כו', ובלי ספק כוונתם רצוי', אבל כו'. ומה שהזכרתי את כולם בהיותי על הציון ובלי נדר אעשה כן גם מחר - הוא אלס גוטע פריינד [=בתור ידיד טוב], ונהגתי כן זה כמה שנים בהכנסי להיכל מו"ח אדמו"ר הכ"מ".
"ינחמנו בעתיד, מנחם בהווה"
לפני חג הפסח חזר הגאון החסיד הרב מאיר אשכנזי מביקורו בארץ-הקודש, ונכנס אל הרבי כשבידו רשימה של אדמו"ר מהוריי"צ משנת תרצ"א, בה מסופר אשר בתחילת נשיאותו של אדמו"ר הצמח צדק לא נסע אליו הגאון החסיד הרב נחמיה מדוברובנא, לליובאוויטש. באחד הלילות חלם רבי נחמיה שאדמו"ר הזקן בא אליו ושואל: "מדוע אין לך רב?". שאל ר' נחמיה: "ואת מי אקח לרב?" - ויענהו אדמו"ר הזקן: "אברהם הוא התחלת התיקון. גם נח הי' צדיק, אך הוא היה מדריגה שלפני התיקון, ונקרא נח ע"ש ינחמנו, אך בעולם התיקון מנחם, נח עם מ"ם לפניו שהוא התחלת ששה סדרי משנה, ומ"ם לאחריו שהוא סיום ששה סדרי משנה. ינחמנו בעתיד, מנחם בהוה", ומדברים אלה הבין רבי נחמיה שצריך הוא לנסוע לליובאוויטש אל הצ"צ. הרב אשכנזי טען לפני הרבי שדברי אדמו"ר הזקן מהווים נבואה לדורנו זה, אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א שהוא מיוצאי חלציו - בן אחר בן - של כ"ק אדמו"ר הצ"צ ונקרא בשמו הק', הוא זה ש"ינחמנו בעתיד", ומשום כך עליו לקבל על עצמו את כתר הנשיאות החבדי"ת.
אחר כך הגיש הרב אשכנזי פ"נ לרבי, וביקש שיענה לו על שאלותיו בתור "יחידות", אך הרבי סירב בתוקף וענה לו שיסע ל"אוהל" וישטח שם את בקשותיו. כאשר נוכח הרב אשכנזי שכל הפצרותיו אינן מועילות, החל לטעון באומרו שכל השנים היה במסירות נפש ברוסיה, אח"כ בשאנחיי, ועד שהשי"ת עזר לו וזכה לצאת מעמק הבכא ולבוא לכאן, ואם אין לו "רבי" אין כל זה שווה לו ולמה היה צריך את כל זה... ואז נענה לו הרבי, והסכים לקחת ממנו את הפ"נ וקיבלו ל"יחידות".
"לא בתור רבי"
אחד התמימים שלמד באותה תקופה ב- 770 מספר במכתב: כל אנ"ש כמעט מוסרים לרמ"ש את הפ"נ וגם זה הוא מסרב לקחת. הרבה שואלים ממנו עצה לא רק בענינים רוחניים אלא גם בגשמיות, ואף שבתחילה סירב לענות אך אח"כ נתן עצה.
בענותנותו היה מתחמק ואומר: "אני יודע בדיוק כמוכם", אך משלחצו עליו הסכים לתת עצות, כשהוא מדגיש: "לא בתור רבי". השואלים שנהגו לפי עצותיו הצליחו מאוד, וכשסיפרו לו שהצליחו אמר: "עתה כבר הוסרה ממני האחריות".
אחד מאנ"ש ניגש ומסר לו פדיון נפש, אך הוא החזירו לו והורה שילך בעצמו לציון קברו של אדמו"ר מוהריי"צ ויקראנו שם. נענה החסיד ואמר: עתה מבין אני את הנאמר לגבי משה רבינו: "ולא ידע איש את קבורתו", שכן אילו ידעו מקום קבורתו לא היתה מתאפשרת העברת המנהיגות לידי יהושע בתור ראש בני ישראל, שכן, כל פעם היה שולח את הפונים אליו לקברו של משה...
- כששמע זאת הסכים הרבי לקבל את הפ"נ.
"אנ"ש דפה מסורים לאדמו"ר שליט"א"
בחול המועד פסח כתב החסיד הרב פרץ מוצ'קין, ששהה אז בפאריז, אל ידידו החסיד הרב ישראל ג'יקובסון אודות הלך הרוח בין אנ"ש והתמימים בפאריז, בה שהה באותו עת ריכוז גדול של אנ"ש שיצאו מרוסיה:
"אנ"ש פה מסורים לאדמו"ר שליט"א, ואדמו"ר שליט"א הוא הראש אנ"ש דפה בכל... ובדרך כלל דעת אנ"ש גם פה שהנשיאות שייכת לאדמו"ר שליט"א".
"הרבי שליט"א יוליכנו אל הגאולה האמיתית"
לקראת ימים האחרונים של פסח הגיעו ל-770 הרבה אורחים מאנ"ש והתמימים, והתקיימו כמה כנסים חשאיים, שבהם החליטו כולם למנות את הרמ"ש שליט"א לממלא מקום.
באחרון של פסח בעת ההתוועדות ביקשו זקני אנ"ש מהרבי שיואיל לומר מאמר חסידות, אך הרבי שחק מהם.
בעת ההתוועדות מזג החסיד הרב אליהו יאכיל סימפסון יין לכוסו של החסיד הרב ירחמיאל בנימינסון, שיאמר "לחיים". ויענהו ר' ירחמיאל: אומר לחיים כאשר כ"ק אדמו"ר שליט"א יאמר מאמר חסידות. גם הרב סימפסון ביקש מהרבי שיאמר חסידות. אך הרבי סירב בתוקף, ואדרבה, דיבר בארוכה על כך שאין שום שינוי, וסיים: "והרבי שליט"א יוליכנו אל הגאולה האמיתית והשלימה".
אתם אוחזים אותי לשקרן?
באותה תקופה נכנס אחד מזקני החסידים וביקש מהרבי בשם כל אנ"ש והתמימים שיואיל לקבל את הנשיאות וכו', אך הרבי סירב בתוקף וטען כל הזמן שלא שמע כלום מחותנו הרבי בעניין זה.
בתוך הדברים וההפצרות וכו' הגיב החסיד הנ"ל שקשה להאמין שכ"ק אדמו"ר שליט"א לא שמע מאומה מחותנו אודות ענין הנשיאות וכו', ואז אמר לו הרבי בתמיהה "איר האלט מיר פאר א ליגנער?" [=אתם אוחזים אותי לשקרן?].
והסביר החסיד הנ"ל שזה בדוגמת הידוע שלאחרי הסתלקות אדמו"ר מהר"ש לא רצה אדמו"ר מהורש"ב לקבל את הנשיאות, ובעת ההתוועדויות היה מדבר רבות בשיפלות עצמו בביטויים חריפים וכו', והרי בודאי שלא הי' בזה ענין של שקר ח"ו, אלא היה זה מהענינים שצריכים ביאור ("וואס מען דררף פררשטיין"). וכך גם בענינינו, דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א אלו הם מהענינים שצריכים ביאור.
הרבי חייך ואמר: "גוט אויסגעדרייט זיך"... [=התחמקת יפה].
"אוזר ישראל בגבורה"
חסיד אחר מזקני החסידים שנכנס אל הרבי בבקשה דומה, טען לפניו כמה סיבות לפיהן לדעתו מוכרח הוא למלא את מקומו של אדמו"ר מהוריי"צ וכו', אולם הרבי ביטל את הכל במחי יד.
לפתע נזכר אותו חסיד בסיפור שאירע בחתונת הרבי, שלפני החופה חגר אותו חותנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ באבנט, ולפני זה אמר: אינני עושה עכשיו ברכה, כי כבר כיוונתי ע"ז בבוקר בעת אמירת ברכות השחר בברכת "אוזר ישראל בגבורה"...
כשגמר החסיד לספר את הסיפור החווירו פניו של הרבי, ושתק ולא הגיב מאומה.
מנהג זה של חגירת האבנט היה נהוג אצל רבותינו נשיאינו לדורותיהם, אשר נהגו לחגור באבנט את זה שעתיד למלא את מקומם בנזר הנשיאות - וראה בארוכה על-כך ב'בית משיח' גיליון 206 ע' 41 ואילך.
"אם יהודים נטפלים זוהי הוכחה שישנם כוחות"
בתחילת חודש אייר חזר החסיד הרב יוסף שי' ווינבערג מארץ-הקודש ונכנס לרבי למסור את בקשתם של אנ"ש שם בעניין קבלת הנשיאות. פני הרבי הרצינו ואמר: "אבער מ'דארף האבן הוראות", כלומר, שיש צורך בהוראות מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ.
הרב וויינברג אזר אומץ וסיפר לרבי שבישיבת תומכי-תמימים בווארשא כיהן כר"מ הרב דוד טייבלום, שהי' חסיד קוצק, ירא-שמים גדול ומפורסם בצדקותו. בשנת תרח"צ, כאשר נפטר האדמו"ר מקוצק, נתנו חסידיו את עיניהם בר' דוד וביקשוהו ליטול עטרת האדמורו"ת. הלה סירב, אולם משגברו עליו הלחצים החליט לשאול את פי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ.
הוא נכנס ל"יחידות" וסיפר לרבי את כל פרטי המעשה, והרבי אמר לו: "אז אידן טשעפין זאך צו, איז דאס א הוכחה אז ס'איז פאראן כוחות"...
הרבי הקשיב לסיפור בפנים רציניות ולאחר מכן שאל: "רק זאת אמר הרבי"?
הרב וויינברג סיפר אחר כך, שהבין שהרבי ידע גם על המשך הדברים שהוסיף אדמו"ר מהוריי"צ באותו מעמד: "רק שכדי לגלות את הכחות דררפן קריכן די אויגן פון קאפ..." [=צריכות העיניים לצאת מחוריהן], אלא שאת הדברים הללו הוא לא רצה בשום אופן לחזור בפני הרבי.
"ועד" לזירוז ההכתרה
באותה תקופה התקיימו הרבה אסיפות חשאיות בראשות רבני וזקני החסידים שבהן דנו על אופן ההתעוררות ("העלאת מ"ן") שבו יוכלו לפעול על הרבי את הרצון לקבל על עצמו את הנשיאות, כי ראו שאינו רוצה בכך בשום אופן, בתור תשובה לכל הפניות עליו היה הרבי מדבר בכל התוועדות על כך שחותנו הרבי נמצא אתנו בעולם הזה כמו קודם, ואף ביתר תוקף.
ולמרות שבפועל ראו החסידים שהרבי אכן ממלא את מקום חותנו בכל הענינים, הן בנתינת עצות והוראות בעבודת ה' והן בנתינת ברכות על ענינים גשמיים, ובריבוי מופתים וכו', אבל לאידך, אינו מסכים בשום אופן לקבל על עצמו את החלק הרשמי והגלוי שבענין הנשיאות, עם כל הענינים הפומביים והרשמיים השייכים לזה וכו'.
לצורך מטרה זו נוסד "ועד" מיוחד מבחירי אנ"ש במטרה לזרז את הכתרתו של הרבי כממלא-מקום. ה"ועד" פעל בחסותם של זקני אנ"ש ובראשם המשפיע רבי שמואל הלוי לויטין.
נוסעים לאוהל...
באחת האסיפות הוחלט שמניין מאנ"ש ילכו לציון של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ויקראו שם פ"נ כללי בשם כל אנ"ש והתמימים ברחבי תבל, שבו יבקשו מאדמו"ר מהוריי"צ שיפעל אצל חתנו את הרצון לקבל את הנשיאות.
ביום ב' אייר נסעו מניין מגדולי וזקני החסידים, וביניהם הרבנים החסידים: ר' ישראל ג'יקובסון, ר' אליהו סימפסון, ר' שלמה אהרן קזרנובסקי (ועוד), ומחשובי האברכים, ביניהם ר' דובער בוימגארטן ור' יוסף וויינברג (ועוד) וקראו שם פ"נ כללי, בבקשה כנ"ל, ושאם צריך "הוראות" אז שיהיו "הוראות".
ואכן מאז תאריך זה לא שמעו יותר מהרבי את הטענה ש"צריכים לקבל הוראות", למרות שהוא עדיין לא ניאות לקבל את הנשיאות.
מה שמותר ויש לי, אתן!
ביום שני ז' אייר נכנסה אל הרבי קבוצה מחשובי אברכי אנ"ש, ביניהם הרבנים החסידים: ר' אלי' נחום שקליאר, ר' מרדכי מענטליק, ר' יצחק דובער אושפאל, ר' יוסף וויינברג (ועוד), ואמרו לו שמתמסרים אליו בלב ונפש.
ואמר להם: "וואס איך מעג און האב, וועל איך געבען, און דאס וואס איך האב ניט און טאר ניט, קען איך ניט און וויל איך ניט [=מה שמותר ויש לי - אתן, ומה שאין לי ואסור לי - איני יכול ואיני רוצה].
האברכים הנ"ל ביקשו מהרבי לומר דא"ח, וענה להם שזה יהיה שינוי ממה שהיה עד עתה. וביקשו האברכים הנ"ל שלפחות יחזור חסידות של אדמו"ר הריי"צ, וענה שגם זה שינוי.
נשיאות על המוסדות
מוסדות חב"ד בכל רחבי תבל החלו לשלוח מכתבי התקשרות אל הרבי, שבהם הם מבקשים ומתחננים לפניו שיסכים לקבל את המוסדות תחת נשיאותו הקדושה.
החסיד הרב בנציון שמטוב הדפיס נייר מכתבים ("סטיישנערי") של ישיבת תומכי- תמימים באנגליה, כאשר בכותרת הגליון נדפס שהישיבה היא "תחת נשיאות כ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א", ושלח מכתב אישי אל אמו של הרבי, הרבנית מרת חנה, שנכתב על גליון כזה.
לא עבר זמן רב והוא קיבל מברק מהרבי (משוחזר עפ"י הזכרון): השתוממתי לראות את השם [הרב מ.ש. - באנגלית] מודפס בגליונות ישיבת תומכי תמימים לונדון. דרישתי בכל תוקף לשרוף את הגליונות הנדפסים מכבר ולחדול מלעשות עוד גליונות כאלה בלי רשות מפורשת ממני".
הנך מתכוון באמת
החסיד הרב שניאור זלמן שי' גורארי סיפר, שבאחד הימים נכנס אל הרבי וביקש שיקבל אותו ל"יחידות", שכן ברצונו לשאול שאלות מסויימות.
הרבי הביט עליו בתמהון ושאלו כשהוא צוחק: "איר מיינט דאס מיט אן אמת?"... [=אתם מתכוונים לכך באמת?].
הנ"ל השיב שהוא אינו מתבדח "אין נשמה זאכען", ואכן מתכוון לזה ברצינות. אז הרצין הרבי, התיישב במקומו, וענה לו על שאלותיו.
אחד התמימים סיפר שהוא הקיש על דלת חדרו של הרבי וכשקיבל את רשות הכניסה נכנס וביקש "יחידות". הרבי חגר את הגארטל, ניגש לחלון והוריד את הוילון, התיישב במקומו (המיוחד ל"יחידות") ופרץ בבכי... הנ"ל שאל כמה שאלות והרבי ענה לו על שאלותיו.
"איני יודע כוונתו בכל זה"
אחד החסידים כתב מכתב לרבי, כשעל המעטפה הוא כותב באנגלית את שמו הקדוש, אך בפנים המכתב כתב "כ"ק אדמו"ר שליט"א". הרבי עונה לו על כך ביום ז' אייר:
"נמסר לי מכתבו, כי כתב שמי על המעטפה, אבל בפתחי אותו ראיתיו כתוב לבית חיינו, ואיני יודע כוונתו בכ"ז, ולכן מסרתי מכתבו לאשת חבר כחבר, היא כבוד חמותי הרבנית תחי'".
יחד עם זאת, הרי שבאגרת הנ"ל מסיים הרבי:
"שמו ושמות בניו שיחיו שמזכיר במכתבו נזכרו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. וכן הזכרתים בהיכלו שבו נכנסים ליחידות ולנתינת פדיונות".
הרבי ידאג לחסידים
אחד מאנ"ש כתב לרבי, שאם ח"ו לא יקבל על עצמו את הנשיאות, אזי ח"ו יופסק ההמשכה מהפך השמן הרוחני של הבעש"ט, בו נמשחו רבותינו נשיאינו לדורותיהם (ראה ספר המאמרים תש"י ע' 361). ואשר על כן מוכרח כ"ק אדמו"ר שליט"א לקבל את הנשיאות. הרבי ענה לו על כך בער"ח סיון:
"מכתבו קבלתי ... אף שנתבהלתי .. מה שלוקח על עצמו לפסוק דינו של .... "פך השמן הבעל שם טוב, וחותך הדין בפשיטות, אשר "ויעמוד השמן" - ועדיין לא עברו, כשכתב זאת, ג' חדשים מיום יו"ד שבט.
"ובמה שכותב בנוגע אלי, קמחא טחינא טחין [=טוחן קמח טחון]. איני יודע מה ספרו לו, ואיני אחראי בעד זה.
"אבל יודע ברור, אז מיר פעלט חסידות און מיר פעלט הדרכה און נאך און נאך [=שחסר לי חסידות, וחסרה לי הדרכה ועוד ועוד]. ואיני מעלים זה מזולתי (ידוע פתגם מהר"ש נ"ע: נארען קען מען אפנארן נאר זיך [=לרמות אפשר לרמות רק את עצמו]), אמרתי זה מאז, ואומר אני זה גם עתה, און איך דארף ניט קיין עבודה אף זאגען דאס [= ואיני זקוק לעבודה כדי לומר זאת].
"(איך שרייב ניט אז עס פעלט מיר רבי, ווארום איך וויל זיין זיכער, אז דער רבי וועט מיר ווייטער פירען, ווארום אויב חס ושלום כו', איז ווי קען מען אזוי [= אינני כותב שחסר לי רבי, כיון שרצוני להיות בטוח שהרבי ימשיך להנהיג אותי, שכן אם חס ושלום כו', אם כן איך אפשר להיות ככה]).
"אלא, ווי וועט זיין מיט חסידים - דארף דאס דער רבי באזארגען, דאס איז זיינע אחריות [= אלא איך יהיה עם החסידים - צריך הרבי לדאוג לזה, זוהי אחריותו]".
"דער רבי זאל געזונד זיין"
בכ"ה אייר כתב החסיד הרב אברהם פאריז מכתב לרבי בו הוא מכנה אותו: "דער רבי זאל געזונד זיין", ומבקש ממנו שיואיל לקבל עליו את הנשיאות. הרבי ענה לו על כך בערב ראש חודש סיון:
"מכתבו מכ"ה אייר זה עתה נתקבל, ומאד מאד נהנתי מה שכתוב.
"בהזכירו את כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, זאל געזונד זיין, והוא מובן עפמש"כ באגה"ק סכ"ז שחיי הצדיק הם רוחניים אמונה ואהוי"ר, וידוע שהצדיק הולך מחיל אל חיל תמיד.
- ומה שכותב אודותי, הנה מה מועילה הכתיבה, אז איך האב דאס ניט פארט. איך אף זיך - דארף דאך ניט זוכען קיין רמזים ופירושים [=שבכל זאת אין לי את זה. אני על עצמי - הרי אינני זקוק לחפש כל רמזים ופירושים]. ומספיקה בשבילי התבוננות קלה בנדו"ז במעמדי ומצבי, כדי צו וויסען בא וואס מען האלט, איז וואס קען דא משנה זיין אנאדערער מיט ראיות ושכל? [=כדי לדעת היכן אוחזים, אם כן מה יוכל לשנות כאן הזולת עם ראיות ושכל?].
אלא, וואס וועט זיין? - איז וואס ווייס איך, וואס דער רבי טראכט, עס איז זיינע אחריות, וועט ער עס זיכער פארזארגען. ווי אזוי - ווייס איך ניט. דא נאך זאכן וואס איך ווייס ניט [=אלא, מה יהיה? מה אני יודע מה הרבי חושב, זוהי אחריות שלו, ובוודאי ידאג לזה, איך - אינני יודע. ישנם עוד דברים שאינני יודע]".
בינתיים החל ר' אברהם פאריז לפרסם ברבים אודות נשיאותו של הרבי, ואף כתב על כך לרבי, שענה לו על-כך בכ' תמוז:
"מכתבו - בלי הוראת זמן כתיבתו - קבלתי, איני יודע אם צדקו טענותיו, אבל מצד קבלת עול טאר מען אויך ניט נארען א אידען, ובפרט א רבים [אסור גם לרמות יהודים, ובפרט רבים]".
זה יכול להיות פעם אחרת
ביום ב' דחג השבועות התוועד הרבי עם כל הנאספים, אנ"ש והתמימים. באמצע ההתוועדות ביקשו זקני החסידים שיאמר חסידות וסירב בזה אבל אמר: זה לא חייב להיות דוקא עכשיו, זה יכול להיות פעם אחרת.
את ההתוועדות סיים הרבי במילים אלו:
כשמשיח - הרבי חותני - יבוא, וועט מעט פארשפארן בעטן זאגן חסידות אדער זאגן לחיים" [=לא יהי' צורך לבקש שיאמרו חסידות או לומר לחיים]. השי"ת יעזור שיבוא משיח.
השארתי לכם את ר' מענדל שלי
החסיד הרב אליהו סימפסון, ממזכיריו של אדמו"ר מוהריי"צ, סיפר שחלם חלום והנה הוא יושב בהתוועדות גדולה עם הרבי הריי"צ באולם גדול, וההתוועדות היא מאוד "געשמאק" ["טעימה"].
לפתע שואל אותו הרבי הריי"צ מדוע הקהל כל-כך שבור, והרי "איך האב געלאזט מיין ר' מענדל, ער איז ראוי צו דעם" [השארתי את ר"מ שלי, הוא ראוי לזה]". המחזה הזה חזר על-עצמו בחלום פעמיים ושלוש.
בהמשך החלום, אחרי ההתוועדות, נכנס הרבי הריי"צ לחדר מיוחד וביקש ממזכירו הרב סימפסון לסגור את הדלת, באומרו לו: "רוף אריין ר' מענדל, איך וויל אים מסמיך זיין" [=קרא פנימה לר"מ, אני רוצה להסמיך אותו], ואמר זאת פעם נוספת. כשהלך הרב סימפסון לפתוח את הדלת בשביל לקרוא לרבי, הוא התעורר מהחלום.
כאשר הרב סימפסון סיפר כל זאת לרבי, נענה הרבי ואמר: "כנראה חשבת על זה כל היום...", אך הרב סימפסון טען לפניו שדווקא היה טרוד באותו היום ולא חשב על-כך. הרבי הגיב: "איך פיל עס ניט" [=אני אינני מרגיש זאת].
בהרבה ענינים נעתר לבקשתינו
החסיד הרב שמואל זלמנוב, ממקורבי בית רבי, כותב במכתבו מיום כ"א סיון תש"י, אל דודו החסיד הרב שמואל זלמנוב, מזקני החסידים בתל-אביב:
"לעת עתה הרמ"ש שליט"א מסרב בקבלת הנשיאות, למרות כל הבקשות וההפצרות מאנ"ש שי' דפה, ואם כי בהרבה ענינים נעתר לבקשתנו והוא עונה על שאלות אנ"ש בענינים גשמיים וגם רוחניים, וגם מקבל פ"נ לקרוא על האהל ציון כ"ק אדמו"ר הכ"מ, ועוד שאר ענינים, אבל בגלוי אומר שאינו מקבל עליו מפני שאין לו הוראות ונתינת כח וכו'".
והחסיד הרב יצחק דובוב כותב:
"בדבר הכתרת הרבי שליט"א, באמת הי' עליהם החוב מוטל להשתדל בזה . . צריכים רבי שהוא הראש . . ובלא ראש מובן שכל הגוף כאין.
"תודה לאל אני בא במכתבים תכופים עם כ"ק אדמו"ר שליט"א והוא עונה לי על כל השאלות. אצלו ההרגש ממש שאדמו"ר נ"ע הכ"מ הוא חי ממש, וכן אמר והרגיש אדמו"ר נ"ע זי"ע הכ"מ על אביו רבינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע. ובאמת זהו כל עבודת הרבי לקיים עולם העליון בעולם התחתון, באמת זהו כל האדם אבל אנו מגושמים ואין אנו מרגישים כלום כמ"ש בתניא פ' מ"ו ע"פ ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך כו' כו' וד"ל.
"לפי דעתי היו כל בני חוץ לאמעריקא צריכים להכתירו בשם אדמו"ר שליט"א, ואז הי' הדבר בא ממילא אפי' שהוא אינו רוצה".
"הוגה ע"י כ"ק שליט"א"
בתחילת חודש תמוז הגיה הרבי שיחה בפעם הראשונה. השיחה היא מהתוועדדות שבת פרשת בהר-בחוקותי, מברכים-החודש סיון.
בסוף השיחה המודפסת רשמו המוציאים-לאור: "נרשם ע"י אחד השומעים, והוגה ע"י כ"ק שליט"א", אך כאשר הכניסו לרבי את השיחה המודפסת הבחין בזה, וכיון שסירב עדיין לקבל את הנשיאות תיקן את הלשון, ובמקום "כ"ק" כתב "הרמ"ש", אך אח"כ נמלך למחוק לגמרי את התיבות: "והוגה ע"י כ"ק שליט"א".
הרבי הורה לגנוז את כל הטופסים, ולהדפיס את השיחה מחדש בהשמטת תיבות אלו.
"כתב התקשרות" מארץ-הקודש
בחודש אב נערך כנס של אנ"ש והתמימים בארץ-הקודש. הכנס התקיים בירושלים, ונכתב בו "כתב התקשרות" אשר נערך על-ידי הגאון החסיד הרב שלמה יוסף זווין, ועליו חתמו רבני וזקני החסידים בארץ-הקודש, ביניהם הרבנים החסידים הגאונים: ר' אברהם חיים נאה, ר' שמריה נחום ששונקין, ר' עזריאל זליג סלונים, המשפיע ר' ניסן הורוויץ, ר' אברהם חן, ר' משה גורארי (ועוד).
על-פי הנוסח המוצע הוזכר שמו של הרבי בשורת ההפניה בתוספת תוארים שונים, ללא התואר כ"ק אדמו"ר שליט"א, אולם הגאון ר' אברהם חיים נאה הציע שהמכתב יתחיל כמקובל "כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א", כלומר, שאנ"ש מקבלים עליהם את הרבי ל"נשיא" מבלי לחכות להסכמתו. הרב נאה הוסיף ואמר, שהוא לא יחתום על כל נוסח אחר! הצעתו נתקבלה והתיקון נעשה, ורק אחר כך חתמו עליו כל אנ"ש בדחילו ורחימו.
אחר הכנס המשיך הרב סלונים בהחתמת זקני הזקנים שלא יכלו להופיע בכנס, ביניהם הגאון החסיד הישיש הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב, רבה של חברון.
טעם קבלת הפדיונות
בתחילת חודש אלול שאל אחד מזקני אנ"ש את הרבי, מדוע הוא מקבל פדיונות לקראם על ציון אדמו"ר מהוריי"צ באם הוא טוען שלא קיבל את הנשיאות, ובפרט שעל-ידי זה פוטר את הנותן מהרהורי תשובה ומשפיכת דמעות. הרבי ענה לו על-כך באיגרת מיום י"א אלול:
"מה ששואל במה שנותנים לי פדיונות להקריא על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, הנה א) שאלה זו צריך לשאול אצל הנותנים ולא אצלי, ב) קרה זה גם בחיי כ"ק מו"ח בעלמא דין, שהיו מוסרים על ידי פדיונות אליו. ג) במה שמקשה שעי"ז הנני פוטר את הנותן מהרהורי תשובה ומשפיכת דמעות, הנה לא עלה זה בדעתי, ולפעמים הנני מפרש זה בביאור להנותן, ולפעמים הנני מקשר זה הקריאה עם הבטחת הנותן לאיזה ענין של תורה ומצוה מצד הנותן, ות"ל אשר כבר ראיתי פירות בפועל מכמה וכמה שקיימו ומקיימים הבטחתם".
פ"נ כללי שהרבי יקבל את הנשיאות
ביום שני ט"ו אלול אירגן הגאון החסיד הרב ירחמיאל בנימינסון מניין מזקני החסידים ומחשובי האברכים (וביניהם הרב מרדכי שוסטרמן, הרב ישראל שמעון שי' קלמנסון ועוד), שנסעו עמו בשני מכוניות ל"אוהל" והקריאו שם פ"נ כללי - את הנוסח כתב הרב בנימינסון - בשם כל אנ"ש המבקשים מאדמו"ר מהוריי"צ שיפעל אצל חתנו שיואיל לקבל את עטרת הנשיאות באופן רשמי ובשלימות.
וזה לשון הפ"נ:
"אנחנו תלמידי ומקושרים מכבוד קדשם משתטחים מול הדרת קדשם היום ט"ו אלול יום הבהיר של התיסדות ישיבת תו"ת מתחננים בלב נשבר לעורר את חתנם הרה"ג והרה"ח הרמ"ש שליט"א לקבל על עצמו את הנשיאות של עדת חסידי חב"ד ולעורר רחמים רבים לפני הקב"ה לעזרהו ולהצליחהו להמשיך הפצת והרבצת אור תורת החסידות ועבודה פנימית בקהל עדת החסידים והתמימים שיחי' ויוסיף לעבוד בעבודת הרבצת תורה וחיזוק היהדות וחינוך הכשר בעם ושיחזק ה' בריאותו בעבודתו הקדושה במסירה אמיתית של כל אנ"ש והתמימים אליו בלא שום מניעות ועיכובים ח"ו ויתקבלו דבריו והשפעתו לטובה בתוך כלל אחבנ"י וגם שדבריו יהיו מתקבלים למעלה לטובה ולברכה לכל או"א בעצתו הק' בגו"ר להושע כאו"א בפרט וכלל ונזכה שינחלנו לקראת מש"צ בב"א".
כינוס ההכתרה באה"ק
בח"י אלול תש"י התקיים בארץ-הקודש כינוס ארצי של חסידי חב"ד, בהשתתפות כל אנ"ש והתמימים, ובראשם רבנים משפיעים וזקני החסידים.
מטרת הכנס היתה לחזק בהיקף ארצי את קבלת הנשיאות של הרבי, וברוח זה דיברו כל הנואמים.
בסיום הכינוס הכתירו באופן רשמי את הרבי לנשיא חסידי חב"ד, ולאחר מכן שלחו בשם כל המשתתפים לרבי מברק ובו ברכת "מזל טוב" לרגל הכתרתו לנשיא חסידי חב"ד.
ומעניינת התייחסותו של הרבי לכינוס זה באיגרת שכתב בז' תשרי תשי"א אל הגאון החסיד הרב גרשון חן: "ת"ח על השורות האחדות שכותב לי בדבר הכינוס שהי' בח"י אלול, ובטח, כפי המנהג, עשו פרטי כל מהשקו"ט והמו"מ שהי' שם".
"מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו"
החסיד הרב שלמה אהרן קזרנובסקי, מזקני החסידים, סיפר שבימים אלו חלם והנה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בא אליו בחלומו ביחד עם הרבי, ואדמו"ר מהוריי"צ פונה אל הרבי ואומר לו: "מה תצעק עלי - פארוואס שיקסטו אלץ אפ צו מיר [=מדוע הינך שולח את הכל אלי, שילכו לאוהל וכיו"ב], דבר אל בני ישראל - הויב אן זאגן חסידות, ויסעו - וועט זיין דער "הלוך ונסוע הנגבה", עס וועט ווערן ווררים און ליכטיג. [=תתחיל לומר מאמרי חסידות, ואז "ויסעו", יהיה בבחינת "הלוך ונסוע הנגבה" וזה יחמם ויאיר], ותנהל אותם לקראת משיח צדקינו".
למחרת בבוקר בא הרב קזרנובסקי ל-770 והכניס פתק לרבי ובו תיאר את כל פרטי החלום. הרבי קרא לו ונתן לו "יישר כח" על כך.
זקני החסידים אמרו שמזה שהרבי נתן יישר כח להרב קזרנובסקי משמע שהוא אכן מסכים סוף סוף למלאות את בקשתם ותחינתם של כל אנ"ש ברחבי תבל לקבל את עטרת נזר הנשיאות החבד"ית באופן רשמי ובגלוי.
[ולפי נוסחא אחרת פטרו הרבי בחיוך, ותו לא].
"ומה שכותב..."
החסיד ר’ יצחק גאנזבורג מארץ-הקודש כתב לרבי מכתב ובו מבקשו שירחם ויחוס על קהל עדת החסידים ויקבל עליו את עול הנשיאות.
ממענה הרבי אליו, בין כסא לעשור של שנת תשי"א, אנו למדים מעט מזעיר על עניינו של אדמו"ר נשיא ישראל:
ומה שכותב "אנא חוסו עלינו און זייט [ = ותהיו] וכו'" - הרי לזה צ"ל היכולת, כחות העצמיים, כחות ההילויים, כחות הגלויים, ושלימות לבושי מחדו"מ וכו' וכו'".
וכעין זה כתב גם אל החסיד הרב שלום פויזנר מפיטסבורג באיגרת מיום י"ג כסלו תשי"א:
"בענין מה שכותב בהנוגע לסדר כמו שהי' אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כו’ - הנה כבר כתבתי לאחד, שהרי לזה נצרך שיהיו אצלי כוחות עצמיים המתאימים לזה. וכן בנוגע לכוחות הגלויים, וכן בנוגע לג’ הלבושים דמחדו"מ וכו'"
הסקירה התפרסמה בעיתון בית משיח בגיליונות 217 ואילך בשנת תשנ״ט.

מאמר דעה נוסף מאת יצחק טסלר בקשר עם הסרט ששודר בערוץ 10

לאחר המאמר האחרון שהבאנו כאן באתר, מגישים אנו לקוראי האתר מאמר נוסף פרי עטו של יצחק טסלר לשעבר עיתונאי בעיתון המודיע וכיום בעיתון מעריב וב-nrg, בקשר עם הסרט שהוקרן ביום ראשון האחרון בערוץ 10 על הרבי והחסידים.

מאז פטירת הרבי מלובביץ' לפני 18 שנים, נוצר קרע בחסידות חב"ד. יואב שמיר, יוצר "מחסומים", התחקה אחרי האדמו"ר האחרון של חב"ד, ופגש חסידים שכואבים את לכתו של רבם עד עצם היום הזה, גם אם הם בטוחים שהוא חי וקיים.


הקשר של יואב שמיר, במאי הסרט "הרבי מלובביץ", עם חב"ד - היה מקרי בהחלט, בכור ההיתוך הצבאי, "כששירת איתי חב"דניק חוזר בתשובה. במשך זמן רב הוא רצה שאניח תפילין, וכשלבסוף עשיתי את זה, זה גרם לו אושר. התגובה שלו הייתה מדהימה בעיניי. זה יצר אצלי סקרנות - מה גורם לו כזה אושר?"


הרזומה שבנה לעצמו יואב שמיר מורכב מסרטים שנויים במחלוקת ומעוררי דיון פוליטי. בשנת 2003 ביים את הסרט "מחסומים", שתיעד את המתרחש במחסומי צה"ל בשטחים. ב-2005 יצר את "חמישה ימים" שעסק בימי ההתנתקות מרצועת עזה, וארבע שנים לאחר מכן ביים את "השמצה" שהתחקה אחר תפיסת האנטישמיות בארץ ובעולם, וליווה את מנכ"ל הליגה נגד השמצה בארצות הברית, כמו גם קבוצת תלמידי תיכון במסעם לפולין.

סרטיו שהשתתפו בפסטיבלים בינלאומיים רבים ואף זכו בלא מעט פרסים, עוררו לא פעם עוררו מחלוקת בציבור הישראלי, וזכו לביקורת בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית. בתגובה לשאלה מה הניע אותו לביים סרט העוסק באחת החסידויות הגדולות בעולם, ועוד כזו המזוהה בחלקה עם הצד הימני של המפה - הוא מודה בחיוך כי ניגש אל הפרויקט פשוט מפני שפנו אליו מערוץ 10.

המפגש השני של שמיר עם חב"ד היה במהלך העבודה על "פליפ", סרט שעסק בישראלים הנוסעים למזרח הרחוק אחרי הצבא. "פגשתי את שליח חב"ד בהודו, הרב דני וינדרבאום, והתרשמתי ממנו ומחסידי חב"ד אחרים שהם לא מסתגרים", שמיר אומר. "לשם השוואה, כשצילמתי במאה שערים, ראיתי קהילה סגורה שאין לה רצון להיות בקשר עם העולם החיצוני. בחב"ד פגשתי אנשים שמתעניינים בי, שמכירים את התרבות שלי, קהילה שהיא חלק אינטגראלי מהישראליות".

בחב"ד חששו בתחילה מיצירת הסרט. הסיבה לחשש מוכרת לכל מי שבקי בקורות החסידות בשנים האחרונות – מאז ג' תמוז תשנ"ד (1994), חב"ד חצויה לשניים - מחד אנשי "הזרם המרכזי", המאמינים כי הרבי, שהיה ראוי להיות המשיח, הלך לעולמו בגיל 92, מבלי שהשאיר אחריו יורש. ומאידך גיסא "המשיחיסטים", שמאמינים כי הרבי חי וקיים.

"בחב"ד דווקא שיתפו פעולה", אומר שמיר. "הרב מנדי ברוד, דובר חב"ד, וסגנו הרב מוני אנדר, קישרו אותי עם הרבנים הבכירים. אבל כשזה הגיע לדרגים הגבוהים היו רגישויות. אמנם לא הייתי צריך לפרוץ חומת מגן בצורה, אבל בהחלט היו רגישויות".

שמיר בחר שלא להביע את דעתו, אלא ליצור סרט מתבונן, המותיר לצופה את החופש לגבש עמדה משלו כלפי החסידות: אם להעריך את השליחות הבוערת בחסידי התנועה, הממשיכה להגדיל את כוחה והשפעתה מדי שנה - או שמא לבקר את החסידים המתעקשים להאמין שהרבי שלהם, שנעדר זה 18 שנים, עודו קיים. ואולי להחזיק בשתי העמדות גם יחד.

הסרט אודות האדמו"ר השביעי של חב"ד, שמוקרן ערב מלאת 200 שנים למותו של בעל התניא, מייסד חסידו חב"ד - כולל שתי סצינות שעשויות לסדוק את חומות ציניות של כל אחד. הראשונה היא סצינת הפתיחה של הסרט, ובה מתבקש הרב אברהם שם-טוב לתאר את הרבי. הרב שם-טוב מרצין, חושב כמה שניות, ואז מכסה את עיניו בעזרת ידו, ודמעות מתחילות לזלוג במורד לחייו.

וגם כשהרב יהודה קרינסקי, "יו"ר המרכז לענייני חינוך" ומי שהיה מזכירו ונהגו של הרבי, מספר בגילוי לב: "הרבי היה מאוד בודד. ללא ילדים, וללא אחים ואחיות. הוריו נפטרו. יכולת לשמח אותו, אבל לא יכולת לספק אותו".

בתום עשיית הסרט, איך נראים הרבי והחסידות בעינייך?

"אני לא יודע, אני עדיין מעכל", אומר שמיר בגילוי לב. "נפתח לי חלון קטן, אבל ישנם עדיין דברים רבים שאני לא לגמרי מבין. מה שהרבי עשה היה די מדהים. הוא הוביל קהילה שהייתה לא מאוד גדולה, למקום שבו היא נמצאת כיום. בהיבט הזה אני יכול להשוות אותו לסטיב ג'ובס שהמציא משהו חדש לגמרי. זה מאוד מרשים - בצורה מאוד חכמה, הרבי הניח יסודות, לדברים שימשיכו הלאה. זה לא מובן מאליו".

שמיר מספר שמה שסיקרן אותו יותר מכל, הוא ההתמודדות של החסידים עם פטירתו של הרבי. הסרט כולל שיחות הן עם חסידי חב"ד שמפנימים בכאב את האובדן, והן עם אלה שדבקים באמונתם ומתעקשים לטעון כי הרבי בחיים. "האמת היא שהייתי רוצה לעשות סרט המשך", אומר שמיר, "נגעתי רק בקצה הקרחון. אני רואה בסרט התחלה של דרך, ואני מקווה שיהיה שיתוף פעולה בעתיד".

אם הרבי היה חי, מה היית שואל אותו?

"אין מה לשאול, רק לראות, לחוות ולהבין, לצלם ולתעד. כשאתה שואל שאלה, תשובה היא כבר משהו מתווך".

עוד כולל הסרט שמץ מהביוגרפיה הענפה של הרבי, צילומי שטח ב-"770" שבברוקלין, ניו-יורק (מרכז הפעילות של החסידות ובית מדרשו של הרבי) - כמו גם צילומים בכפר חב"ד בארץ, וכן ראיונות עם בכירי הרבנים של חב"ד בארה"ב, ובהם הרב אברהם שם-טוב, איש הקשר של חב"ד עם הממשל בוושינגטון, הרב יואל כהן והרב סימון ג'ייקובסון, כותבי משנתו של הרבי ("חוזרים" בעגה החב"דית), המסבירים כיצד הפיץ הרבי את משנתו בכל העולם, מחדרו הקטן בניו-יורק.

הרב שמואל בוטמן, מנהל צעירי אגודת חב"ד בניו-יורק, מזכיר את דבריו של הרבי לפיהם אף ש"בהגדה של פסח" יש ארבעה בנים, הדאגה של השליחים צריכה להיות ל"בן החמישי", זה שכלל איננו מגיע לליל הסדר בגלל חוסר היכרות עם היהדות. הרב יוסף קרליבך, "מנהל בית חב"ד הגדול בעולם" הנמצא בניו-ג'רזי, מסביר כיצד כל שליח בעולם חייב לגייס בעצמו את המימון לפעילות מטעם החסידות. לאורך הסרט משובצים קטעי ארכיון של הרבי, ובהם מפגשים עם מירי גולדפרב, מי שהייתה מלכת היופי של ישראל, וכן פוליטיקאי מתחיל בשם בנימין נתניהו.

יצחק טסלר

ירמי עמיר- דעה

לאחר הסרט שהוקרן ביום ראשון האחרון בערוץ 10 על אמונת החסידים ברבי, כתב השבוע העיתונאי׳(׳ידיעות אחרונות) ירמי עמיר מאמר תגובה על הסרט.

המאמר כפי שנכתב על ידי ירמי עמיר:

משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן
הסרט על הרבי מלובביץ' (א', ערוץ 10) לא חידש הרבה, אבל הזכיר לכולנו, שאין זמן מתאים יותר להקרין אותו מאשר בתקופה זו, שבועיים לפני הבחירות, כאשר אנחנו זקוקים יותר מתמיד למשיח.


מאז מותו של הרבי מלובביץ', ב-1994, לא נמצא לו מחליף – מנהיג חדש שיעמוד בראש תנועת חב"ד העולמית, שמרכזה בניו-יורק. רבים ממאמיניו של הרבי בטוחים שהוא הוא המשיח, שיגיע במהרה בימינו אמן. אחרים סבורים אחרת. בכל מקרה כולם מתגעגעים לאיש הכריזמתי, עם העיניים הכחולות והחיוך מאיר הפנים והזקן הגדול, שהצליח, ועדיין מצליח, 18 שנים לאחר שהלך לעולמו, לסחוף אחריו מיליוני יהודים בכל העולם באמצעות שליחיו הפזורים ברחבי תבל. בעצם, לא כולם מאמינים שהרבי מלובביץ' הלך לעולמו. מבולבלים? גם אני.

סרטו של יואב שמיר, "הרבי מלובביץ'", ניסה לפצח את סוד הקסם של האיש, שראשי המדינה ומפורסמים אחרים עלו אליו לרגל כדי לקבל את ברכתו (בסרט נראה גם בנימין נתניהו הצעיר מבקש בדחילו ורחימו שהרבי יברך אותו). הסרט אכן עסק בתופעה ששמה הרבי מלובביץ', יותר נכון ב"מפעל" שהקים כפי שהגדיר זאת אחד מראשי חב"ד בניו-יורק. "זהו עסק לכל דבר", אמר. העסק הזה מגלגל מאות מיליונים כאשר המטרה היא אחת: להביא גאולה לעולם -"חיי נצח, בלי מלחמות, חיים שקטים".

שמיר הציץ אל מאחורי הקלעים של "המפעל", ראיין את ראשי חב"ד בניו-יורק, אבל לא הצליח להוציא מהם דברים חדשים ובעלי משמעות. הסרט לא הצליח לפצח את סוד כוחו של הרבי ואת מקור האנרגיה שלו. ולמרות חסרונותיו הסרט היה מרתק כי אישיותו של הרבי מלובביץ' מרתקת. מי שהיה נהגו סיפר על אדם בודד, ללא משפחה, שהוא ורעייתו לא הביאו ילדים לעולם. לכן גם לא נמצא לו יורש טבעי.

העיתוי של הקרנת הסרט בא לנו ממש בזמן. שבועיים לפני הבחירות אנחנו זקוקים יותר מתמיד למשיח. בינתיים, עד כתיבת שורות אלה, משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן.

ירמי עמיר

כפי הנראה חלוקת הדולרים - תיערך למטה באופן קבוע

מסתמן כי מיום ראשון הקרוב חלוקת הדולרים תיערך למטה.
בינתיים מנסים ליצור מגעים עם אנ״ש בשכונה שיכולים לעזור לעניין, ולפעול שהחלק העליון של 770 ישאר פתוח בימי ראשון.
אם ההשתדלות לא תעזור לטובת החלוקה, יאלצו המשבקי״ם לקיים את החלוקה למטה, כשבאופן חלוקה זה ישנה בעיה, והיא שלא יוכלו לעבור הנשים כביום ראשון האחרון.
בינתיים גם ׳נשות הגאולה׳ מנסות לפעול שהחלוקה תחזור למקומה הקבוע.