הילולת אדמו"ר הזקן: משנת הק"נ – לשנת המאתיים
לפני יובל שנים, בשנת תשכ"ג, עורר הרבי לנצל את שנת המאה וחמישים להסתלקות אדמו"ר הזקן * הצעות לציון השנה – רק בדרך המתאימה לרוח החסידות * חלוקת כל התניא והשולחן-ערוך ללימוד תוכנם בעל-פה בתוך ארבעה חודשים, והוספה בצדקה במספר ק"נ – אלה מקצת ההוראות המיוחדות לשנה המיוחדת
רשימה ראשונה, לקראת כניסתנו לשנת המאתיים להסתלקות אדמו"ר הזקן
תועלת ציון המספר
מתאים לפתוח את רשימתנו בדברים שאמר הרבי בקשר לשנת המאתיים להסתלקות הבעל-שם-טוב, בשבת בראשית תשכ"א (תורת מנחם כרך כט עמ' 141-143), ומהם אפשר ללמוד עד כמה יש לייחד את סימני ויובלות השנים באירועים הקשורים עם רבותינו נשיאינו:
בהמשך למדובר לאחרונה כמה פעמים אודות שנת המאתיים להסתלקות הבעל-שם-טוב, ישנם כמה-וכמה ששאלו והקשו מהו הענין והחשיבות בדבר. וכיוון שאי-אפשר להשיב לכל אחד בפרטיות (ומה גם שישנם כאלו שקושייתם היא במחשבה...), יש להשיב על כך ברבים, וזאת למרות העובדה שלשואלים נוגע בעיקר הקsושיה, ולא כל-כך התירוץ...
ובהקדמה – שאלו השואלים מהי החשיבות של שנת המאתיים להסתלקות הבעש"ט. שאלה זו מוכיחה שגם במשך כל ה-199 שנים שלפני זה לא עשו מאומה לפרסום תורת הבעש"ט, ומצד עצמם לא היו עושים מאומה גם בשנת ה-201!
הרבי המשיך והסביר כי על-פי הידוע בדברי חז"ל במעלת הזכרת זכות אבות האומה – יש לנהוג כן גם בנוגע לאבות החסידות, החל מהבעל-שם-טוב, וכאשר ישנה הזדמנות להזכיר אודות הבעל-שם-טוב, יש לנצל זאת כדי לעורר אודות החידוש שנעשה על-ידי התגלותו:
ועוד: רואים במוחש גודל פעולת התגלות תורת החסידות בכללות עניין קיום התורה ומצוותיה.
...ומזה מובן שכאשר נשלם מספר מיוחד של שנים בשייכות לבעש"ט, כמו חמישים שנה, שנקרא "עולם", ובנידון-דידן, מאתיים שנה... יש לנצל זאת כדי לעורר על-דבר ההוספה בעבודה דהפצת המעיינות חוצה, בפועל ממש, שהרי המעשה הוא העיקר, ומתוך שמחה וטוב לבב...
להוציא אל הרחוב
לשיחה זו יש להוסיף דברים חריפים שנאמרו בי"ב תמוז תש"כ (תורת מנחם כרך כח עמ' 211) בעניין ההשתדלות בהפצת המעיינות עד לחוצה יותר ויותר, ובהצלחה:
ולא כמו אותם שוטים שמתעטפים באצטלא של יראת-שמים ואומרים, שכאשר מוציאים את הבעל שם טוב לרחוב, אין הבעל-שם-טוב מרוצה מכך, אלא צריכים להשאירו סגור בספר ולהניחו על-גבי מדף גבוה, ומי שעדיין אינו מקיים כל תרי"ג המצוות עם כל דקדוקי סופרים, אסור לו, חס-ושלום, לדעת אודות הבעל-שם-טוב!...
שיטה כזו היא היפך תורת הבעל-שם-טוב (כפי שנתבארה בארוכה על-ידי אדמו"ר הזקן) – שהנהגתו היתה לבוא לאנשים פשוטים שנמצאים במצור ומצוק, ודוקא בשבילם התהלך הבעש"ט ברחובות ובשווקים, ושם נתגלה בכל תוקף עוזו... ופעל לעשות מהם "מצוקי ארץ", צורים גדולים...
זיכרון מיוחד
בהגיע שנת המאה-וחמישים להילולת אדמו"ר הזקן, הנה גם אז בכ"ד טבת תשכ"ג (תורת מנחם כרך לו עמ' 20) התייחס הרבי לאלו השואלים: מהו העניין לעשות עניין מיוחד לזיכרון בקשר עם מלאת שלושה יובלות מההילולא של רבינו הזקן בשנת תקע"ג – והסביר כי יש מענה והוראה בדברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בעניין ד' יובלות מיום הולדת הבעל-שם-טוב, שכך היתה ההנהגה בדורות שקדמונו, אלא שהיו זמנים שלא גילו זאת, והייתה זו הנהגה ליחידים, ואחר-כך הגיעו הזמנים שנתפרסם הדבר ונעשה הנהגה לרבים.
[בהמשך, השווה הרבי עצמו את אירועי ופעולות שנת הק"נ לאירועי ופעולות שנת המאתיים לבעל-שם-טוב].
כבוד – לא בכל מחיר
עם זה, כאשר העלה אחד מעסקני אנ"ש רעיון להפיק בול ועליו תמונת רבנו הזקן, שלל זאת הרבי ונימק שאין זה מן הכבוד [השווה לאגרות קודש כרך ח"י עמ' רכו: "כיון שהבולים מתגלגלים סוף סוף וכו' נוסף על העניין הכרחי שמכים על הבול והתמונה..." (וראה גם שם כרך כה עמ' עג)].
כך גם כשמר שז"ר ביקש לטעת יער על-שם רבנו הזקן – שלל זאת הרבי, משום שאין לעניין זה מקור במנהגי ישראל. בין השאר כתב לו הרבי (אגרות-קודש כרך כג עמ' כז):
למה לנו לחזור על פתחי עניים ולמצוא איזו זמורת זר על מנת לנטעה בכרם בית-ישראל. ולכאורה לא מצאתי... עניין דנטיעת יער על שם מישהו לא בדיני ישראל ולא במנהגי ישראל... אבל גם הנ"ל [מקורות שונים בש"ס לעניין הנטיעה ובריבוי] אינו מעין המדובר, נטיעה לשם זיכרון של איש פלוני או מאורע פלוני...
"והרי השנה ק"נ שנה"
הרה"ח ר' שניאור-זלמן הלוי דוכמן היה גבאי ממונה מטעם כולל חב"ד, וגייס כספים למענו. בה' מנחם-אב תשכ"ב (אגרות-קודש כרך כב עמ' רצה-ו) כתב הרבי איגרת מיוחדת לרב דוכמן, ובה עודד את העושים והמעשים למען הכולל וחשיבותו.
כמחצית שנה לאחר-מכן – בא' בטבת תשכ"ג – כתב הרבי לר' זלמן ('נשיא וחסיד' עמ' 469):
הנוצל [=האם נוצל] המכ[תב] כדבעי?
והרי השנה ק"ן שנה להסתלקות הילולא של מייסד הכולל – אד[מו"ר] הז[קן].
אלא שבל נקדים את המאוחר. לראשונה העלה הרבי את העניין על סדר היום כשדיבר על כך בהתוועדות ח"י אלול תשכ"ב (תורת מנחם כרך לד עמ' 250). אז הקדים:
עניין נוסף בח"י אלול שנה זו על כל השנים שלפניה ולאחריה... בהמשך ליום ההולדת של אדמו"ר הזקן בח"י אלול השתא, הנה בכ"ד טבת הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, ימלאו מאה וחמישים שנה להסתלקות אדמו"ר הזקן.
בהמשך אותה התוועדות (שם עמ' 258 ואילך) הכריז הרבי על מבצע:
מאחר שבימים אלו ישנה עליה מיוחדת ("נזכרים ונעשים") – צריכה להיות הוספה מיוחדת בעניין ההתקשרות שהיא על-ידי לימוד התורה [הרבי מזכיר את הפתגם "למוד תורתי ועל-ידי-זה תהיה מקושר אלי"]; כיוון שתורת אדמו"ר הזקן נחלקת לשני עניינים (שעל שמם נקרא "בעל התניא והשולחן ערוך") – יש לחלק את לימוד התניא והשולחן ערוך (על כל חלקיהם) ולסיימם עד כ"ד טבת, באופן שיהיו בקיאים בתוכן העניינים בעל-פה [הרבי ביקש שכל דבר יילמד לפחות על-ידי שני לומדים כך שבכל מקרה כו' יושלם הלימוד על-ידי השני]; לתלמידי ישיבת "תומכי תמימים" – התמימים – שמהם נדרש "ונפלינו", יערכו חלוקה מיוחדת בפני עצמה; על-ידי זה נעשה לא רק ענין ההתקשרות, אלא גם דביקות והתאחדות.
דברים אלו סיים הרבי בתקווה ("ויהי רצון") שהלימוד יהיה כזה שמביא לידי מעשה.
בשיחה נוספת (שם עמ' 162 ואילך) אמר הרבי שההוספה בעניין הצדקה – שייכת גם לנשים.
עוד הבהיר הרבי (שם עמ' 270 ואילך) כי על-פי המבואר באגרת-הקדש בעניין ההבדל בין תלמידי חכמים לבעלי מצוות – יש לחלק זאת באופן כזה שבני הישיבות (וכיוצא בהם) ישתדלו בעיקר בלימוד תורת אדמו"ר הזקן, ואת חלקם בצדקה יצאו ידי-חובתם על-ידי "רוב המעשה" (פעולות רבות של נתינת סכום כסף קטן לצדקה); ואילו בעלי מצוות ירבו יותר בצדקה, ויצאו ידי-חובתם על-ידי הוספה בלימוד התורה בכך שלימוד התורה שלהם ישפיע על כל היום.
באופן ההוספה בצדקה הוסיף הרבי לבאר, כי לפי דעת אדמו"ר הזקן שמעשר כספים אינו מן התורה, אפשר לקחת ממעות מעשר כספים להוספה הנ"ל; אולם על-פי האמור שהנתינה צריכה להיות בשמחה ושלא מתוך דקדוק – מוטב לקחת ממעות חולין.
בסיום ההתוועדות אמר הרבי (שם עמ' 278):
כיון שעל-פי הסדר, ילכו עתה כנראה להתדבר אודות הענינים האמורים לעיל, הנה לכל לראש צריכים לסדר את כל הקשור לנקודות שאודתם דובר, הן בנוגע לחלוקת התניא והשולחן-ערוך, והן בנוגע לעניין הצדקה, ולסדר את החלוקה כאן, וכן למסור את הדברים בכל המקומות, הסמוכים הקרובים והרחוקים – רחוקים במקום וקרובים ברוח, שבזה נכללים כל בני-ישראל, הן במדינה זו והן בשאר מדינות, ולכל לראש – בארצנו הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו על-ידי משיח צדקנו.
תרומה לקופה ו'קרן' מיוחדת
למחרת ההתוועדות נערך תוכן מתומצת מדברי הרבי, הוגה על-ידי הרבי ונדפס גם בלקוטי שיחות (כרך ט, עמ' 343 ואילך. תורת מנחם שם עמ' 283-279). הוזכר שם על הקמת 'קרן שניאור', שמטרתה הדפסת ספרי אדמו"ר הזקן והחזקת מוסדות שבהם לומדים את תורתו ומתנהגים ברוחו. וכן, ששיעורי הלימוד והתרומות צריכים להיות "בלי נדר" ובהוספה על אלו הקבועים והרגילים מכבר.
בסיום, נוספו הקטעים הבאים ('תורת מנחם' שם עמ' 283):
על-פי מאמר רז"ל זכין לאדם שלא בפניו, תרמו לקופה הנ"ל היום, על כל אלו שירצו להשתתף בקופה זו. ולזאת, הרוצים בזה – יתרמו גם עבור היום ח"י אלול (וכן אלו שתגיע להם הידיעה באיחור זמן – עבור כל הימים הקודמים).
ועל-ידי קיום כל הנ"ל, יהיה חיזוק ההתקשרות לנשיאנו רבנו הזקן ולנשיאים הבאים לאחריו, ועל-ידי זה – הוספה בהשפעת כל טוב בטוב הנראה והנגלה, בגשמיות וברוחניות, בבני חיי ומזוני רויחי.
כאמור, היתה זו ההתחלה ויריית הפתיחה בח"י אלול, ובמשך כל התקופה הבאה, עד לאחר כ"ד טבת תשכ"ד, הזכיר הרבי את העניין בעוד הזדמנויות רבות, ועורר גם את הרבים לעשות כן.
בהמשך למדובר בח"י אלול אודות הוספה בלימוד התורה ובנתינת צדקה עד כ"ד טבת – הוסיף הרבי גם ביום שמחת-תורה תשכ"ג (תורת מנחם כרך לה עמ' 177 ואילך) והתבטא, שלעת-עתה ההתעסקות בנושא היתה רק כדי לצאת ידי חובה... אמנם הדפיסו את הדברים ותלו על הקיר... [השווה: 'בטאון חב"ד' גיליון תשכ"כ], ועושים טובה ונותנים כמה פרוטות לצדקה, ולומדים איזה סעיף בשולחן-ערוך...
הרבי ביקש לעורר עוד-פעם אודות חשיבות העניין – לעסוק בכל העניינים האמורים באופן המתאים ושעל-ידי זה יתוסף עילוי אצל עשיריות מאות ואלפים מישראל שגם הם יתעלו בעלייתו של בעל ההילולא, כיון ש"גופא בתר רישא אזיל".
שז"ר משתתף בשיעורי הלימוד
בנר ה' דחנוכה תשכ"ג (אגרות-קודש כרך כב עמ' שעו) כותב הרבי למר שז"ר (באותם ימים: יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית):
נעם לי במיוחד לקרוא בסיום מכתבו שמשתתף בחלוקת ספרי רבינו הזקן, גם בתניא וגם בשולחן-ערוך, ועל-פי המבואר בכמה מקומות הפסק-דין בכגון זה, אפילו על-פי השקפת "עולמם של המתנגדים", המשתתף הוא כאילו למד וסיים כל הספרים.
הדגשת השנה והפעולות מעוררת שפע
הוראות חדשות ניתוספו לאלו הקיימות, בהתוועדות כ"ד טבת תשכ"ג (תורת מנחם כרך לו עמ' 51-49; 52; 57). הרבי עורר עוד בקשר לשנת הק"נ:
כשם שבמלאת מאתיים שנה להסתלקות הבעל-שם-טוב נתנו צדקה במספר מאתיים – כך בנידון-דידן נדרשת נתינה במספר ק"נ; אין לנתינה זו הגבלה בזמן, אבל בכלל נתינת הצדקה צריכה להיות בזריזות; אלו שעיקר ענינם אינו בממון כפשוטו – יתנדבו ק"נ שעות שיהיו קשורים עם לימוד התניא והשולחן-ערוך; כהנ"ל שייך גם לנשים ובנות; הנתינה צריכה להיות ברחבות ולא ב"מספר קטן" כמו גם הק"נ שעות ב"מספר גדול" – כמה פעמים במשך השנה...
כך למשל כתב אז הרבי אל הנהלת צא"ח (אגרות-קודש כרך כב עמ' תמד):
לפלא גדול שבהוצאה החדשה של ההגדה שחולקה במבצע לפני חג-הפסח לא נזכר על-דבר שנת המאה וחמישים.
במבצע ל"ג בעומר להדגיש שנת המאה וחמישים ולהוסיף זה גם באל"ף בי"ת ובשאר הנדפסים שמחלקים.
בי"ד כסלו תשכ"ג ('ימי תמימים' כרך ג' עמ' 179) כותב הרב חודוקוב לרב אפרים וולף בדבר הדפסת התניא:
ג) בשער הראשון של התניא – אחרי השורה שנת חמשת... להוסיף השורה:
שנת המאה וחמישים להסתלקות רבנו הזקן...
ה) באשר בהתאם עם שנת המאה וחמישים להסתלקות רבנו הזקן – רצוי שתוגמר ההדפסה עד כ"ד טבת הבא-עלינו-לטובה...
[שתי מהדורות של התניא נדפסו בשנת תשכ"ג – ראה 'תורת חב"ד' (תניא) עמ' 126].
שנת תשכ"ג היתה גם שנת תנופה בתחום ההוצאה-לאור של קה"ת, כפי שפורט בספר "ספר סופר וסיפור" (קה"ת תשע"ב).
רק בראש חודש שבט תשכ"ד (אגרות-קודש כרך כג עמ' פו) מציין הרבי את סיום השנה המיוחדת, במלים:
...שזה עתה נסתיימה שנת הק"ן להסתלקותו. ויהי רצון שתורת רבינו הזקן – שאצלו היתה הדגשה מיוחדת שהתורה תהיה הוראה למעשה, עד שתורה ומעשה יהיו חד – תשפיע על כל אחד מאתנו שפע התעוררות בכל ימות השנה.
בעקבותיו של אדמו"ר הזקן
בכל שנה חוזרים הדברים כפי שהיו בפעם הראשונה – אמר הרבי, ודאי כאשר מציינים יובל מיוחד של שנים, שאז יש להוסיף מרץ בכל אשר פעל ודרש אדמו"ר הזקן * זו שנת סגולה לכל המסייעים למוסדות המתנהלים ברוחו ועל-פי הוראותיו – ובשטח החינוך במיוחד
רשימה שנייה
להוסיף אומץ ומרץ
נפתח באיגרת מזכירות הרבי להנהלת צא"ח בנוגע ליוזמה מסויימת בתחום ההוצאה-לאור. הרב חודוקוב כותב בין השאר: "מהנכון שיעשו... ובפרט שיש לקשר זה עם שנת ה'קן' וכו'".
במשך השנה קישר הרבי פעמים רבות עניינים שונים עם שנת הק"ן וציין את העובדה שהשנה היא שנת הק"ן, גם כשהזכיר סתם את שמו של אדמו"ר הזקן או ציטט פתגם משמו. ראויה לציון במיוחד היא ההתוועדות המיוחדת של כ"ד טבת – אולם עליה נערוך סקירה נפרדת בע"ה.
בחודש מרחשוון תשכ"ג כתב הרבי מכתב כללי (אגרות קודש כרך כב עמ' שנא-ב) המופנה "אל כל אחינו בני-ישראל חובבי תורה ומצוה ה' עליהם יחיו", לקראת חנוכת בנייני ישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד (=בית פינחס). ובמכתב נאמר:
ובודאי שהזכרון אשר בשנה זו ימלאו מאה וחמישים שנה להסתלקות רבנו הזקן, בעל התניא והשלחן ערוך,
יוסיף אומץ ומרץ בכל האמור, בתוככי כל פעולה טובה להפצת התורה (הנגלה והפנימית), בלימוד המביא לידי מעשה, עבודת ה' בשמחה ובטוב לבב.
קול ילד בוכה
ושוב במכתב ארוך (שם עמ' שסח ואילך) למשתתפי-ות התוועדות המרכזית בכפר חב"ד, ציין הרבי נקודה חשובה זו. את המכתב (המיוחד במינו שפורסם גם בעיתונות וזכה להד), שתוכנו המרכזי הצלת הנוער היהודי, פותח הרבי:
ובהיות השנה, שנת המאה וחמישים להסתלקות רבנו הזקן, אשתתף במיוחד על-ידי סיפור מחיי רבנו, סיפור הכולל גם הנהגה והוראה...
כאן ממשיך הרבי לספר בהרחבה את הסיפור שכותרתו "קול ילד בוכה" (וראה גם שם עמ' תה-תז - במכתב לפיטסבורג).
הידור בצדקה וסדר לימוד
להנהלת קרן גמ"ח במונטריאול (שם עמ' שפו) כתב הרבי:
וביחוד שהשנה היא שנת המאה וחמשים ... שהדגיש ביחוד ענין הצדקה, ודרש זה מכל ההולכים בעקבותיו בדורו, ובדורות שלאחריו רבותינו נשיאינו ממלאי-מקומו...
הרבי הדגיש גם את "המדובר על-דבר-זה בהתוועדות דח"י אלול שנה העברה" (התוועדות שצוינה ברשימה הקודמת).
ועוד ציין הרבי להתוועדות ח"י אלול הנזכרת – במכתב לאברך חסידי (שם עמ' תטז – תיז), הפותח במילים:
לכתבו על-דבר סדר בלימודים: הרי אמרו חז"ל במקום שליבו חפץ.
וממשיך הרבי:
הצד השווה בכל-אחד-ואחד: מסכת בחלוקת הש"ס (למיגרס), עוד מסכת או פוסקים – לעיונא. פרשת השבוע וכיוצא-בזה – בספר תורה אור ולקוטי תורה (למיגרס), עוד לימוד בחסידות – לעיונא. הלימודים למיגרס בכל יום. לעיונא – לכל הפחות שלא יעברו ג' ימים בלא לימוד זה. ועיין-גם-כן שיחת חי אלול ה'תשכ"ב [=הדגשה לא במקור].
קביעות תואמת
"להעיר אשר היתה אז [=בשנת תקע"ג] הקביעות – כמו בשנה זו [=תשכ"ג]", ציין הרבי (אגרות קודש כרך כב עמ' שסח) בהערה ובקצרה. אולם הרחיב על כך מאוחר יותר במכתב לחגיגה השנתית ("דינער") של מרכז ישיבות תומכי תמימים שהתקיימה בכ"ד טבת. הרבי הדגיש במכתבו כי הקביעות היא הן בנוגע ליום בשבוע, הן באותה פרשה, וכמובן היום עצמו (שם עמ' שצד ואילך). בהמשך המכתב התייחס הרבי לאיגרת "נפש השפלה" שנכתבה על-ידי אדמו"ר הזקן בסמיכות להסתלקותו.
"ואם בכלל בכגון זה, בכל שנה חוזרים הדברים לקדמותם כמו שהיה בפעם הראשונה, על אחת כמה וכמה כשהקביעות מתאימה לאז, והן בנוגע לימי השבוע והן בנוגע לפרשת השבוע" – כתב הרב ביום כ"ד טבת עצמו [וכן] במכתב כללי-פרטי יום לאחר מכן.
וכך כתב הרבי בכ"ה טבת תשכ"ג (אגרות-קודש כרך כב עמ' שצט):
כיון שאזלינן מיום סגולה כ"ד טבת... אשר בשנה זו מלאו ק"נ שנה להסתלקותו, רצוני להדגיש בהזדמנות זו שרבינו הזקן היה דוגמא חיה, אפילו בחייו הפרטיים (אם אפשר לומר כן) לכל אשר הורה והגה בתורתו, עוד טרם שנתגלה בתור מנהיג ונשיא בישראל... ג' נקודות עיקריות:
ענין העזר לזולת, שהוא בכללות – עמוד הצדקה; הפצת התורה, תורת הנגלה ופנימיות התורה; ובריח התיכון... חינוך על-פי תורה על טהרת הקדש, שבזה באים כאחד גם הפצת התורה וגם ענין הצדקה, צדקה רוחנית הניתנת למחונכים וצדקה כפשוטה של תמכין דאורייתא... היה דוגמא חיה על צד ההפלגה... כל אחד... צריך להתעורר מכח מעשיו ללכת בעקבותיו במעשים בפועל.
ושם עמ' תט:
ועל-פי הדגשת רבותינו נשיאינו, מתחיל מאדמו"ר הזקן, אשר השנה, שנת המאה וחמישים להסתלקות הילולא שלו, בענין אהבת-ישראל...
וראה (הזכרת פתגמי אדמו"ר הזקן ספריו תורותיו או סגנונו – תוך הדגשה על שנת הק"נ) גם שם עמ' תכא. תכט. תלח. תמא. תנא. תנב (לשז"ר). תנו. תעב. תפ. תצב. תצג.
שנת סגולה
כתב הרבי באידיש (שם עמ' תד) לקבוצת תומכי וידידי מוסדות חב"ד:
שנה זו בה נמלאו 150 שנה להסתלקותו של אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך ומייסד חב"ד, היא שנת סגולה במיוחד לכל המסייעים והתומכים למוסדות המתנהלים ברוחו ועל-פי הוראותיו.
הרבי הדגיש כי ספרו הראשון של אדמו"ר הזקן, שהודפס על-ידו, הוא הלכות תלמוד תורה – דבר המדגיש חשיבות ראשונה במעלה וחובתו של יהודי ללמוד (כמו גם לחזק) לומדי תורה.
"והרי השנה שנת סגולה; שנת המאה וחמישים להסתלקות הילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן" – ציין הרבי (שם עמ' תט) בקשר לתקווה שהנמען עוסק בהפצת המעיינות חוצה ככל האפשר ועוד יותר; ובדומה לזה בקשר לפעילות קרן גמ"ח (שם עמ' תסג), וכך גם לכמה מתומכי כפר חב"ד (שם עמ' תיד; תיח).
אם באיגרות שצוטטו לעיל לא פורט למה מהווה שנה זו סגולה, הרי שבמכתב הבא יש בו משום חידוש. וכך כותב הרבי להרב יעקב גולדמן (שם עמ' תטו):
והרי שנה זו שנת המאה וחמישים... אבי תנועת חב"ד ושיטתה, היא שנת סגולה וברכה לכל העוסקים בשטח החינוך על טהרת הקדש.
הליכה לאור תורתו
בהמשך להוראות הרבי שהתפרסמו ברשימה קודמת:
כשפנו תלמידי מספר כיתות (ג' ד' ו') מישיבת "אחי תמימים" ליובאוויטש בבופולו לרבי – השיב להם (שם עמ' תטו-ז):
מכתביהם מכ"א וכ"ב טבת הגיעוני עוד לפני כ"ד טבת... ומאד נעם לי לקרוא שרצונכם להשתתף גם במגבית "קרן שניאור" בממון שקבצתם על-יד בצדקה גשמית, קל וחומר שרצונכם להשתתף בענין שהוא עקרי לכם, היינו לימוד תורתנו הקדושה בהתמדה ושקידה, לימוד המביא לידי מעשה קיום המצוות בהידור והנהגה טובה כיאות לתלמידי ישיבת "אחי תמימים" ליובאוויטש, מתוך שמחה של מצוה, חדורי אהבת ה', אהבת התורה ואהבת-ישראל, שהם מעקרי תורתו של בעל ההילולא.
גם "חברי אגודת השוחטים יפו תל-אביב" קיבלו מכתב מהרבי (שם עמ' תז) ונקראו "למעשים בפועל" אחרי ביקור שערך חבר אגודתם, הרב השו"ב ר' יעקב חיים שי' פילאקוב [השווה: תורת מנחם כרך לו עמ' 137-135]. הרבי מציין "שהביקור כאן היה קשור עם יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן במלאת ק"נ שנה להסתלקותו".
"וכמו שהדגיש רבינו הזקן בעל התניא והשולחן ערוך, אשר השנה היא שנת הק"ן להסתלקותו, שהרב ובני הקהילה הם בדוגמת ראש ושאר חלקי הגוף" (שם עמ' תי).
"תקוותי אשר ידוע למר אשר השנה שנת הק"ן להילולא של כ"ק אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך וכמו בכל שאר עניני זכרון... יעורר ויעודד לתוספת אומץ בהליכה בדרכיו אשר הורנו" – כתב הרבי ליהודי מתל-אביב שפנה אל הרבי בעניין פרטי (שם עמ' תב).
השפעת אמו על חינוכו
"ובשנת סגולה זו... יש לזכור ולהתרשם גם מהשפעתה הגדולה של אמו של בעל היובל, היא הרבנית רבקה, על חינוכו של אדמו"ר הזקן" – כתב הרבי לתלמידות הסמינריון 'בית רבקה' (אגרות קודש כרך כב עמ' תכד).
לנשי ובנות חב"ד סניף תל אביב כתב הרבי בר"ח שבט (שם עמ' ת):
נעם לי לקבל מכתבן מכ"ד טבת, יום שנת המאה וחמישים להסתלקות הילולא...
ויהי רצון שתמיד כל הימים תבשרנה טוב מהתרחבות פעולותיהן... בכמות... באיכות... ובפרט על-פי הידוע דברי רבנו הזקן בעל ההילולא בנוגע לפעולות נשי ובנות ישראל בכל הדורות.
אישי ציבור נקראים להשתתף
"והובטחנו הבא לטהר (ועל-פי דיוק אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן-ערוך שבכ"ד לחודש זה תמלאנה ג' יובלות להסתלקות-הילולא שלו – גם לטהר אחרים) מסייעין אותו, נוסף על שזכות הרבים מסייעתו" – כתב הרבי ליו"ר המועצה הדתית בבאר שבע (שם עמ' שפט). וראה גם שם עמ' תפה-ו.
"מצורף בזה העתק מכתבי למרכז תנועת החרות במענה על ההזמנה שנתכבדתי בה. והרי הוועידה מתכנסת ביום סגולה, יום הסתלקות אדמו"ר הזקן בעל התניא והשלחן ערוך, ובפרט שבשנה זו תמלאנה 150 שנה להסתלקות-הילולא שלו" – כתב הרבי למר מנחם בגין (שם עמ' שצג).
למר יוסף דקל, איש מערכת ההוצאה-לאור של משרד הביטחון בארץ-הקודש, כתב הרבי (אגרות-קודש כרך כב עמ' תיד):
בטח השתתף באופן המתאים בעצרת כ"ד טבת, ביום מלאת מאה וחמישים שנה להסתלקותו של אדמו"ר הזקן בעל התניא והשלחן ערוך, אבי תנועת חב"ד ושיטתה. וזה מזכירני שבאנציקלופדיא הכיס שלו סיומו בערך "תניא", כרשום בזכרוני.
וראה שם עמ' תיז: "התקוה שהשתתפו בהתוועדות. וכ"ד טבת שלפניו. והרי השנה שנת.. אדמו"ר הזקן".
באגרות אחדות בשלהי השנה (עמ' תצט) מציין הרבי את העובדה "שבאים אנו מח"י אלול, יום הולדת רבנו הזקן.. אשר השנה היא שנת המאה וחמישים להסתלקותו".
הוצאה לאור של ענייני חב"ד בשנת הק"ן
"יצאתי מגדרי"... התבטא הרבי על השתדלותו בזירוז הדפסת ספרי אדמו"ר הזקן * שביעות רצון מופלגת על יוזמתו של מר שז"ר בהוצאת קובץ מיוחד לרגל שנת המאה וחמישים, ש"יוסיף בידיעת שיטת רבנו הזקן ותורתו ובאופן המביא לידי מעשה"... * זירוז הוצאתה לאור של חוברת "הפרדס" המוקדשת גם היא לאדמו"ר הזקן
רשימה שלישית
פרוייקטים במחקר חב"ד
היו אלה שנים שבהן החלה במרץ הכנת ספרי חסידות לדפוס. באחת האיגרות מאותה תקופה, מעדכן הרבי את מר שז"ר (י' תמוז – אגרות-קודש כרך כב עמ' תע) וכותב:
בטוחני שכבודו מעוניין לדעת את המתרחש בנוגע לפרויקטים השונים בשטח "המחקר חב"ד" וההדפסה כו'... אשר כמובן העניינים העיקריים הם הקשורים עם רבינו הזקן וענייניו, אשר השנה היא שנת המאה וחמשים להסתלקות הילולא שלו, ושנת סגולה היא.
ולהעיר אשר הפרוייקט 2... היא ביזמתו והצעתו של כבודו... בטוחני שזכות רבינו הזקן יעמוד גם בזה שיהיו סיכויים טובים ועד להבפועל ממש.
יצוין שכבר בתחילת השנה – בהתוועדות ש"פ האזינו שבת תשובה תשכ"ג (תורת מנחם כרך לה עמ' 40) – התבטא הרבי:
ויהי רצון, שכיון שלאחרונה התחילו להתאסף כאן ה"ביכלאך" של רבותינו נשיאינו, הנה בשנה זו – שבה ימלאו ג' יובלות להסתלקות רבינו הזקן, שאז הנה "כל עמלו כו'" עולה למעלה (במדריגה) – יודפסו ה"תורה אור" וה"לקוטי תורה" מחדש, עם כל הענינים השייכים להם, מלוקטים מהמאמרים שב"ביכלאך" אלו... ללא מניעות ועיכובים.
ושוב, בהתוועדות שבת חיי שרה (שם עמ' 218) אומר הרבי:
דווקא עכשיו נתגלה המאמר, ובעזרת ה' יתברך יצא לאור בדפוס... ואזי תהיה האפשרות ללמוד ולעיין במאמר, כולל גם בהשוואה להמאמר כמו שנדפס ב'אור התורה' בתוספת הגהות והערות וביאורים של הצמח-צדק...
באותה תקופה ניתנה הוראה לחברי הכולל לערוך מראי-מקומות על ה'לקוטי תורה'. בהמשך לכך (ראה תורת מנחם כרך לו עמ' 233 הע' 187) נהגו במשך תקופה מסויימת, שאחד מחברי הכולל היה נכנס אל הרבי למסור לו מה הספיקו לעשות במשך השבועיים [כך היה גם לגבי 'ספר הערכים' (הרב יואל שי' כהן), וכן ה'מראי מקומות וציונים לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן' (הרב ניסן שי' מאנגעל)].
אולם הרבי לא היה שבע-רצון מהתקדמות הפרוייקטים, וכשחזר מה'אוהל' ביום ו' ט"ו בסיוון התבטא (שיחות קודש תשכ"ג ב'הוספות' עמ' 407):
אני יצאתי מגדרי כדי לפעול על אחרים שיצאו מגדריהם, אך לפועל לא יצא הדבר (כדבעי ?)...
ברוחו של אדמו"ר הזקן
באותה שנה כותב מר שז"ר לרבי כי עלה בדעתו להדפיס קובץ מיוחד בקשר עם שנת הק"ן. הרבי מגיב על-כך במכתב מנר ה' דחנוכה (אגרות קודש כרך כב עמ' שעו):
לכתבו שעלה בדעתו להדפיס קובץ בקשר עם שנת הק"ן להסתלקות רבינו הזקן, הרי כיוֵן לתגובתי שאהי[ה] שבע רצון מזה. ויותר משביעת רצון יש כאן. רק זאת אקוה ואאחל לכל המשתתפים בהקובץ, שכל המאמרים שיופיעו בו – יהיו מתאימים לגמרי לתורתו של רבינו הזקן, שהיא לא רק תורה עיונית אלא גם כן ובעיקר – חלק מתורת חיים, הוראה בחיי היום-יום במעשה בפועל, שאז יכולתי להביע שביעת רצון שלי לא רק במכתב לכ[בודו] בלבד, אל גם בגלוי..
ושב וכותב לו בכ"ה אייר של אותה שנה (שם עמ' תנ):
אף-על-פי שכ[בודו] טרוד, אבל תקותי שענין הקובץ בקשר עם שנת המאה וחמישים של ההילולא דרבינו הזקן – הולך ומתקדם...
העניין עלה על הפרק שוב באיגרת הרבי אל הרב עדין שי' שטיינזלץ [אבן-ישראל] (אגרות קודש כרך כו עמ' יו"ד):
כאן המקום להביע צערי ותימהוני רב אשר עד עתה לא יצא לאור הקובץ המוקדש לרבנו הזקן. ואף שאין צועקין על העבר, אביע תקותי שלחג גאולת רבנו הזקן, הוא גם גאולתנו ופדות נפשנו, יופיע כבר קובץ האמור כרוך וכו', באופן שביום זה ומה טוב עוד קודם לו יוסיף בידיעת שיטת רבנו הזקן ותורתו ובאופן המביא לידי מעשה, "הליכה בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו" (אגרת הקודש סי' זך).
והרי על-פי הידיעות שקבלתי מכמה וכמה – אך ורק בידו הדבר תלוי.
ובכן, בסופו של דבר נדפס הספר באותה שנה בירושלים בהוצאת קריית ספר [ראה 'תורת חב"ד' ביבליוגרפיות (קה"ת תשמ"ב) עמ' 197].
גם הסופר אליעזר שטיינמן הומרץ על-ידי הרבי (ראה איגרת מכ"ה אדר תשכ"ג – אגרות-קודש כרך כב עמ' תל), בקשר לספרו 'באר החסידות – משנת חב"ד':
ואקוה שיעמיד בראש עבודתו עכשיו הכנת שני כרכים שיש לו עוד בנוגע לחסידות חב"ד ולסיימם בהקדם, בפרט שהשנה היא שנת המאה וחמישים להסתלקותו של בעל התניא, ודבר בעתו מה טוב.
מאמר בעל-משקל מהרב זוין
גם כשנסתיימה שנת הק"נ הוסיף הרבי לדרוש בנושא, וכך כתב לגה"ח הרב שלמה-יוסף זוין בח"י באייר תשכ"ד (אגרות-קודש כרך כג עמ' קפא):
ימים אלו ביקר אצלי הרה"ג הרב שמחה עלברג שי' ובשיחתנו הזכרתיו על הבטחתו להוציא-לאור חוברת "[ה]פרדס" מוקדשת לרבנו הזקן (בקשר עם שנת הק"ן להסתלקות הילולא שלו בשנה העברה), וענני אשר בביקורו באה"ק ת"ו דיבר עם כבוד-תורתו שישתתף במאמרו בחוברת האמורה, ועד עתה לא בא הדבר לפועל, אבל מבטיח הוא שכשיקבל מכת"ר כנ"ל הרי במשך זמן לא ארוך יוציא-לאור חוברת עם עוד מאמרים, אלא שצריך להיות מאמר מכת"ר – שעדיין לא נתפרסם.
ומוסיף הרבי:
ובודאי הוספה מצידי על הכתוב לעיל אין בה צורך, כי אם על יסוד מאמר חז"ל אין מזרזין אלא למזורזין ולהוסיף גם מצדי בקשה וזירוז בהאמור.
ושוב נדרש הרבי לנושא בג' בתמוז תשכ"ד (שם עמ' רכב):
יבקר עתה בארץ הקודש תבנה ותכונן הרב שמחה שי' עלברג, ואחזור בזה על מה שכתבתי מאז – על-דבר טענתו של הרב שמחה שי' (המענה לבקשתי להנ"ל על-דבר חוברת "הפרדס" מוקדשת לאדמו"ר הזקן) שמחכה בזה למאמרו של כבוד-תורתו בעל משקל בנוגע לאדמו"ר-הזקן ספריו ושיטתו (או אחת משלש אלה).
הפצת חוברות תורניות
בהתוועדות יום שמחת-תורה תשכ"ג ביקש הרבי (תורת מנחם כרך לה עמ' 193):
ויהי-רצון שסוף-כל-סוף ירשמו את הענינים הנאמרים בה"כינוס-תורה" באופן שיהיו ראויים לפרסום בדפוס, שעל-ידי-זה יתוסף בלימוד התורה באופן של "יגדיל תורה ויאדיר"..
חוברות מ'כינוסי-תורה' אלו הופיעו מאוחר יותר, אולם התחלת העניין הייתה כבר בתשכ"ג, כאמור.
