למי שלא זוכר, לפני כשנה הגיעו ל770 צוות של צלמים ומראיינים על מנת לראיין את אנ״ש והתמימים.
היה זה בזמן כינוס השלוחים כשהצלם עבר בין הבחורים בשעת הסדר ושאל אותם לאיזה צד הם משתייכים בחב״ד(כלשונו),
באותו זמן הם ראיינו גם את אברמל׳ שם טוב, מענדי הענדעל, צבי קרליבך, ועוד אנשים בצמרת החבדי״ת.
בפרומו ניתן לראות שהם מראיינים את צבי קרליבך מניו ג׳רזי, שהוא בעצם היו״ר (אם אפשר לקרוא לזה ככה) של הבאנקעט ב770 במוצאי שבת,(בלע״ז:המשיחיסטים), ואת אברמל׳ שם טוב.
הפרומו מסתיים כשהכתב מבקש משם טוב שיתאר לו את הרבי, ואז פורץ אברמל׳ בבכי, אי אפשר לדעת האם הוא בכה בשאלה הזו ספציפית או שהוא בכה בקטע אחר בכלל והדביקו אותו לשאלה(אפשר להבחין שבזמן השאלה רואים אותו מרחוק,ובזמן הבכי הוא נמצא במצב זום,מה שלא נראה שזה היה קשור לשאלה,אבל אי אפשר לדעת) כמו שעושים בכלל בתקשורת.
האם יש בסרט חילול שם ליובאוויטש, או האם צד אחד בחב״ד (שידוע מי הוא) דאג לכסות ולהסתיר את האמת, ועוד שאלות נדע רק ביום ראשון בלילה.
כזכור לכולם בקיץ האחרון שודרה כתבה בערוץ הנ״ל בשם ׳חרדים׳ עם השדרן הוותיק אמנון לוי, ובכתבה זו לא הורגש כלל וכלל על איזשהו בלגן שקיים בחב״ד ורק ההיפך הם דיברו שם בהתלהבות על הכתיבה ב׳אגרות קודש׳ מה שגרם לרבים לחוות את זה בעצמם, ועוד נושאים
חשובים,וכנ״ל למעט הנושא של ׳הפילוג בחב״ד׳.
חיכינו שנה וחצי מההסרטה? נחכה עוד שלושה ימים ונוכל לדעת מה יצא מהכתבה.
כ׳ טבת - הילולת הרמב״ם- הרב גוטליב על הרבי והרמב״ם
יותר מכל אדמו"רי חב"ד, עסק ברמב"ם הרבי האחרון זצ"ל. בשיחותיו מופיעים מאות ציטוטים מכל כתבי הרמב"ם. דיוניו ברמב"ם כוללים הן סוגיות הלכתיות והן עניינים הגותיים. הערצתו את הרמב"ם כמעט שאינה יודעת גבול.
את הפתגם העממי אודות הרמב"ם "ממשה ועד משה לא קם כמשה" מפרש הרבי כפשוטו ומתייחס אליו במלוא הרצינות. ואלה דבריו:
"מזמנו של משה רבינו, משה בן עמרם, עד לזמנו של רבינו משה בן מימון הספרדי 'לא קם כמשה'... מזמנו של משה רבינו עד לזמנו של הרמב"ם עברו לערך חמישים דורות... כל גדולי ישראל שהיו במשך דורות אלו – החל מיהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים לאנשי כנסת הגדולה התנאים והאמוראים שמנה הרמב"ם בארבעים הדורות דמקבלי התורה – לא היה אף אחד מהם שידמה למשה רבינו, עד שבא רבינו משה בן מיימון".[1]
בשיחותיו של הרבי ישנה התייחסות מפורטת הן לפן האישי של הרמב"ם והן לכתביו. במקומות רבים מכנה הרבי את הרמב"ם "מורה נבוכים – הן בדורו והן לכל הדורות".[2]
אחד הנושאים שעוסקים בו בחסידות בהרחבה הוא הצדיק. בהקשר זה מעיר הרבי הערה מעניינת בנוגע ליחס שבין הרמב"ם לתורתו:
"אנכי" ר"ת "אנא נפשי כתבית יהבית", היינו שהקב"ה הכניס את עצמותו (כביכול) בתורה, ולכן, ע"י לימוד התורה, 'אותי אתם לוקחים'. ומכיון ש'צדיקים דומים לבוראם', מובן שכן הוא גם בנוגע לספרו של הרמב"ם – שהכניס את עצמותו (נפשו) בספרו, ונמצא, שע"י לימוד זה – מתאחדים עם עצמות הרמב"ם (לא רק עם שכלו).[3]
לימוד תורת הרמב"ם, משמעו, שיתוף עצמותי בין הרמב"ם ללומד. משהו מעצמותו של הרמב"ם קיים בלומדי תורתו.
ספר משנה תורה
הרבי כותב, כי כל דברי הרמב"ם הם בתכלית הדיוק, "הכל בכתב מיד ה' השכיל".[4] למרות היותו ספר של "נגלה", הוא כולל גם רמזים של פנימיות התורה.[5] הרבי משווה בין התורה לבין משנה תורה, ואומר שכשם שלגבי התורה נאמר "הפך בה והפך בה דכולא בה'', כן הוא גם בנוגע למשנה תורה.[6] במקום אחר כתב הרבי שמשנה תורה הוא דוגמת מתן תורה.[7] הרמב"ם, על פי הרבי, זכה לכוון ברוח הקודש לעניינים רבים שלא התכוון אליהם במודע. כך מסביר ומצדיק הרבי את כל הפלפולים והפירושים בדברי הרמב"ם, ובעיקר במשנה תורה:
"אין זה בגדר האנושי שבמשך שנות חייו של הרמב"ם בעלמא דין, נשמה בגוף, היה יכול להתבונן ולחשוב ולהבהיר את כל הענינים שהתפלפלו בדבריו במשך כל השנים – מ"מ, היה לו סיוע מלמעלה שיכתוב את דבריו בלשון וסגנון כזה שעל ידו יתבארו כל הענינים".[8]
נראה לומר שהפרשנות הקבלית והחסידית של הרבי לרמב"ם מבוססת על ההבחנה הזו. מנגד, חשוב להדגיש כי אף שהרבי מצדיק פרשנות של דברי הרמב"ם גם אם היא מנותקת מכוונתו, מחייב הרבי ללמוד ראשית את הפשט של הרמב"ם. הרבי תוקף את מנהגם של רבנים וראשי ישיבות העושים שימוש ברמב"ם כדי להראות את למדנותם, ואין להם עניין בדברי הרמב"ם עצמו. בהקשר זה מחדש הרבי ביטוי מעניין: ''לימוד הרמב"ם לשם הרמב"ם''. [9]הרבי מתאר את אופן לימוד הרמב"ם בישיבות באופן מעט ביקורתי, וטוען שלימוד באופן כזה בלבד אינו מכוון:
כאשר מוצאים ש''אחרונים'' מביאים את דברי הרמב"ם, או אז מתחילים לעיין בדבריו, ובאופן של פלפול ושקלא וטריא דוקא, וזאת – מבלי ללמוד תחילה את דברי הרמב"ם לאשורן (בדרך הפשוט) אפילו על אתר, ועאכו"כ שלא יודעים מה שכתוב לפנ"ז ולאח"ז, מכיון שכל המגמה אינה אלא ''לחדש'' בתורה!... לימוד כזה הוא היפך רצונו של הרמב"ם שכתב את חיבורו כדי ''שיהיו כל הדינים גלויים לקטן ולגדול'' עי"ז שילמדו את דברי הרמב"ם כפשוטן, לימוד הלכות פסוקות, ''בלא קושיא ולא פירוק'', ללא טעמי ומקורי ההלכות, ''בלשון ברורה ודרך קצרה'' – לימוד שבו שוים קטן וגדול.[10]
רק לאחר לימוד הפשט של הרמב"ם יש מקום להעמיק ולפלפל בדבריו.[11] הרבי אף עודד כתיבת והדפסת חידושי תורה במשנתו של הרמב"ם.[12] נמצא אם כן, שהרבי מתייחס לכתבי הרמב"ם בשני מישורים, רציונלי ומיסטי. במישור הרציונלי יש תחילה לחתור להבנת דברי הרמב"ם כפשוטם, ולהבין את כוונתו והלך מחשבתו של הרמב"ם. במישור השני, חיבורו של הרמב"ם הוא חיבור אלוקי שבתוך דבריו חבוי עומק נסתר שיש להעמיק בו ולגלות אותו. בהתאם למישור הראשון תיקן הרבי את הלימוד היומי במשנה תורה. בהתאם למישור השני פירש הרבי את דברי הרמב"ם, גם כמכוונים לעניינים שבפנימיות.
תקנת לימוד הרמב"ם
בניסן תשמ"ד תיקן הרבי לימוד יומי בספר משנה תורה להרמב"ם. התקנה כוללת שלושה מסלולי לימוד: מסלול א – לימוד שלושה פרקים בכל יום, כדי לסיים את הספר בכל שנה. מסלול ב – לימוד פרק אחד ליום כדי לסיים את הספר בכל שלוש שנים. מסלול ג – לימוד בספר המצוות כדי לסיימו בכל שנה. המסלול האחרון נועד לנשים ולקטנים. הרבי העיר, כי שני המסלולים הראשונים תואמים את שני המסלולים (מנהג בבל ומנהג ארץ ישראל) לגבי קריאת תורה שבכתב. הרבי הוסיף, כי מכיוון שספרו של הרמב"ם הוא "משנה תורה" הרי כשם שלגבי תורת משה פשט המנהג לסיימה ''אחת בשנה'', כך מן הראוי לסיים את ספרו של הרמב"ם "משנה תורה" – בכל שנה.[13] תקנה זו מעידה על היחס המיוחד של הרבי לרמב"ם.
תקנה זו מפתיעה הן מן ההיבט החסידי והן מן ההיבט ההלכתי. הרבי, כידוע, שם לעיקר את הפצת לימוד תורת חב"ד, בהתאם לאיגרת הבעש"ט הידועה שבה נאמר לו כי יבוא משיח "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". על פי זה, היינו מצפים שהרבי יתקן לימוד יומי באחד מספרי תורת חב"ד, כשם שחותנו הרבי הריי"צ תיקן לימוד יומי בתניא. גם מהבחינה ההלכתית התקנה מעניינת, שכן יהדות אשכנז ובתוכה חסידות חב"ד אינה פוסקת על פי הרמב"ם. בדורות האחרונים, בעולם הישיבות, נלמד הרמב"ם בהקשר הלמדני במסגרת סוגיות הגמרא הנלמדות בישיבה, אבל לימוד מסודר של משנה תורה לא היה כלל.
הרבי כתב שני נימוקים עיקריים לתקנה[14]. הנימוק הראשון קשור למצוות תלמוד תורה והנימוק השני קשור לגאולה. בעניין תלמוד תורה קובע הרבי – על פי דברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הרב[15] - כי יש שני עניינים במצווה זו. העניין הראשון, לימוד תורה כדי לדעת לקיים את המצוות כהלכתן. העניין השני, ידיעת התורה כולה – שבכתב ושבעל פה. הרבי רואה את משנה תורה כספר ייחודי ובלעדי, "כיון שבו נתבארו הלכות התורה כולה, ונמצא, שע"י לימוד משנה תורה להרמב"ם מקיימים את המצוה דלימוד וידיעת הלכות התורה כולה בשלימותה".[16] בעניין הנימוק השני – הרבי רואה את משנה תורה כספר ששייך לגאולה ולכן "ע"י לימוד הרמב"ם ממהרים ומזרזים את הזמן דימות המשיח".[17] שייכותו של המשנה תורה לגאולה נוגעת הן להיקפו של הספר והן לאופיו. משנה תורה הוא הספר היחיד שעוסק בהלכה במלוא היקפה, גם ההלכות השייכות לזמן שבית המקדש קיים וגם ההלכות הקשורות עם ימות המשיח "שמורה איך צריך להתכונן לזה, והסדר בפועל דביאת הגאולה האמיתית והשלימה". [18]לגבי אופיו של הספר הרבי רואה בצורתו הפסקנית ובהשמטת המשא ומתן ההלכתי עניין ששייך לזמן הגאולה. בקשר לכך כתב הרבי:
חיבורו של הרמב"ם... יש בו חשיבות מיוחדת (לא רק לגבי שאר חלקי התורה שבעל פה אלא גם לגבי ספרי הנביאים והכתובים) שהיא כמו החשיבות דתורה שבכתב... כמובן מדברי חז"ל (שהובאו להלכה בספרו של הרמב"ם) ש'כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח', משא"כ "הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם", כ"חמשה חמשי תורה". [כלומר בנצחיות התורה... נכללים "הלכות של תורה שבעל פה"... משא"כ ספרי הנביאים והכתובים... ועל אחת כמה וכמה השקלא וטריא בתורה שבע"פ בנוגע לאופן הלימוד ודרשות דברי התורה שאינה אלא 'אמצעי' לבירור הלכות התורה, לא יהיה צורך בהם ולכן יבטלו לימות המשיח (ואז יתגלו טעמי תורה, 'סוד טעמיה ומסתר צפונותיה', "תורה חדשה מאתי תצא")].[19]
הרבי טוען כי לימוד משנה תורה על הסדר ועל פי הפשט, הוא כוונתו האמיתית של הרמב"ם. הרבי מיצר על כך שבדורות האחרונים הפך המשנה תורה רק למקור של פלפולים וחידושים. הרבי רואה בתקנתו החזרת עטרה ליושנה ומילוי כוונתו ורצונו של הרמב"ם:
"בדורות הקודמים היה רגיל אצל הספרדים לימוד הרמב"ם על הסדר – הלכה בתר הלכה. במדינת איטליא (ועוד) לפני כמה מאות שנים היו זמנים שנקבע סדר בישיבות ללמוד דוקא מספר המדע (מתחיל מהלכות יסודי התורה) עד שהיה צורך בהדפסה מיוחדת של חלקים הראשונים של ספר היד בשביל הלימוד בבתי מדרשות וישיבות. וע"פ השמועה כן היה נהוג – לימוד רמב"ם לשם רמב"ם – גם במצרים, ואפילו בזמנים יותר מאוחרים... הרמב"ם כתב ספר היד באופן כזה שהבנת הספר כדבעי תלויה בכך שלומדים אותו על הסדר דוקא;[20] יהודי שמקבל על עצמו ללמוד שעור ברמב"ם... הרי עי"ז ממלא את רצונו של הרמב"ם ובהיותו במקומו ב"גן עדן" נהנה הרמב"ם מכך שנוסף עוד יהודי הלומד תורתו".[21]
הרבי קובע כי לימוד משותף של הרמב"ם מאחד הן את הלומדים עם התורה והן את הלומדים זה עם זה, ואחדות זו מקרבת את הגאולה.[22] בעניין לימוד הרמב"ם "על הסדר" מדגיש הרבי את החשיבות של לימוד הלכות יסודי התורה ובמיוחד את ארבעת הפרקים הראשונים העוסקים ב"מעשה מרכבה" ו"מעשה בראשית" שבלימודם מקיימים את מצוות אהבת השם.[23] מניסן תשמ"ד הקדיש הרבי בכל "התוועדות" שיחה מיוחדת להסברת הלכה ברמב"ם, מתוך השיעור היומי, ובנוסף אמר וכתב "הדרן" רחב היקף בסיום כל מחזור של לימוד הרמב"ם. ב"הדרן" על הרמב"ם משנת תשל"ה רומז הרבי על מגמה ברורה של "התאמת הענינים שבנגלה דתורה בכל פרטיהם להענינים דפנימיות התורה".[24] [ההדגשה במקור]. ההתאמה בין שני חלקי התורה (נגלה ופנימיות) היא חלק מחזונו של הרבי. ואלה דבריו:
וע"י לימוד נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובאופן שיהיו משולבים זב"ז ועד שיתאחדו, תורה אחת – נזכה להיעוד שבסיום וחותם ספר היד: ''יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם..."[25] (ההדגשה במקור).
הרבי מתייחס לחשיפת פנימיות התורה ה"גנוזה" במשנה תורה, כחלק מקיום הייעוד של ידיעת "הדברים הסתומים".
היסוד – הדרך – התכלית
הרבי רואה במשנה תורה ספר מושלם לא רק מבחינת ההיקף שלו, היינו שכולל את כל תחומי ההלכה,[26] אלא גם מבחינת המבנה שלו. למשנה תורה שלושה חלקים לא פרופורציוניים:
היסוד – הדרך – התכלית. היסוד – הוא מצוות ידיעת הא-ל, בה עוסק הרמב"ם בתחילת ספרו. הדרך – היא קיומה של ההלכה, בה עוסק הרמב"ם ברובו ככולו של הספר. התכלית – היא הגאולה, בה עוסק הרמב"ם בסיום הספר. מהו הקשר, על פי הרבי, בין שלושת החלקים? ספר משנה תורה פותח כידוע ב"יסוד היסודות". יסוד היסודות של הרמב"ם אינו רק היסוד של האמונה היהודית אלא גם היסוד של ההלכה היהודית. כוונתי לומר שההלכה, על פי הרבי, באה לבטא ולגלות בעולם הממשי את התוכן של יסוד היסודות. כמו כן, מקיים ההלכה צריך להיות חדור ביסוד היסודות בכל פעולה הלכתית שהוא מבצע. המימוש הסופי של יסוד היסודות יתרחש בימות המשיח כאשר "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט. פסוק זה הוא הסיום של משנה תורה).
לצורך הבנת הדברים לעומקם נתבונן תחילה בכמה קטעים מתוך ההדרנים של הרבי:
מצות ידיעת ה' שהיא "יסוד היסודות" – נוסף על היותה אחת ממצוות התורה, הרי היא גם היסוד והתכלית דכל התורה ומצוות... תכלית ומטרת קיום התומ"צ... לפעול החיבור (מצוה לשון צוותא וחיבור) דהאדם והעולם עם אלקות. וענין זה נעשה ע"י ידיעת ה' – שדעת האדם חדורה בדעת ה', ובמילא... נעשית כל מציאותו (כל עניניו הנהגותיו ופעולותיו) חדורה בדעת ה', ועי"ז פועל שכל עניני העולם (שבהם מתקיימים המצוות) נעשים חדורים בדעת ה', שניכר בהם שכל מציאותם אינה אלא מציאותו יתברך, כלשון הרמב"ם בהתחלת ספרו ש"כל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו", כפי שיתגלה לעתיד לבוא, ש"לא יהי[ה] עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"... בסיום הרמב"ם מדובר (גם) אודות היסוד והתכלית של כל מעשינו ועבודתינו... ידיעת והשגת אלקות שחודרת ונעשית מציאות האדם והעולם... מלאה הארץ דעה את ה'... שמציאות הארץ אינה אלא המציאות ד"אמיתת המצאו";[27] ובמילא לא תהיה נראית גשמיות הארץ (כולל כל באי העולם) כדבר בפני עצמו, כי אם רק "דעה את ה'", "אמיתת המצאו";[28] "אין עוד מלבדו", "מלבדו" דייקא, שבלעדו "אין עוד", אבל "עמו" ישנה מציאות, אלא שמציאות זו היא המציאות ד"אמתת המצאו".[29] [ההדגשות במקור].
מהו יסוד היסודות על פי הבנתו של הרבי? יסוד היסודות על פי הרבי אינו רק ידיעת מציאות הא-ל אלא הבנה נכונה של הזיקה בין הא-ל ובין העולם.[30] הדברים מכוונים להשקפה אימננטית[31] קיצונית, הרואה את האלוקות נוכחת בכול והשוללת מהעולם קיום עצמאי. אמנם בניגוד למגמתו של האקוסמיסט[32] לבטל את מציאותו של העולם ולשלול את גדריו, שואף הרבי לגילוי האלוקות בתוך האדם ובתוך העולם. מטרתה של ההלכה, על פי פרשנותו של הרבי למשנת הרמב"ם, היא לבטא ולגלות את הזיקה שבין הא-ל לבין האדם והעולם. יש להבחין בין 'לבטא' לבין 'לגלות'. לבטא, פירושו ביטוי מעשי לרעיון פילוסופי. קיום ההלכה מבטא את הקשר שבין הא-ל לעולם, במיוחד לאור העובדה שההלכה מקיפה את כל תחומי המציאות. לגלות, זה כבר עניין לגמרי אחר. כאן אנו חורגים מן התחום הרציונלי למיסטי. כאן מדובר במה שנקרא בלשון חב"ד 'המשכה' היינו המשכת אור אינסוף לעולם באמצעות קיום המצוות. לפני שנמשיך לפתח את הרעיון הזה, ברצוני לחזור ולהדגיש כי על פי פרשנותו של הרבי למשנה תורה, אין ידיעת ה' מבטלת את מציאות העולם אלא חודרת בגדרי העולם. ואלה דבריו:
וזהו הקשר והשייכות שבין התחלת וסיום ספר הי"ד – שבשניהם מודגש שגם הדרגא שלמעלה מגדרי העולם אינה מבטלת גדרי העולם, אלא נמשכת וחודרת בגדרי העולם, כיון שמציאות העולם היא המציאות דאלקות... כיון שמציאותו אינה רק "אמתת המצאו" – שגם הענין ד"כמים לים מכסים" נעשה באופן ד"מלאה", שאינו מבטל אלא חודר בגדרי העולם.[33]
ובכן מהי המשמעות שהאלוקות חודרת בגדרי העולם? אין הכוונה שחודר לעולם עניין חדש שהיה לפני כן חיצוני לעולם. אלא שמה שנמצא כבר בעולם בהסתר, יהיה בגלוי. אדמו"ר הזקן דרש את המילה עולם, מלשון העלם. חדירת האלוקות לגדרי העולם, פירושה גילוי ההעלם. את התפקיד לגלות את ההעלם, הטיל ה' על עם ישראל באמצעות תורה ומצוות.
כדי להבין את הדברים בצורה מוחשית וקונקרטית יותר, נביא שתי דוגמאות מתורתו של הרבי:
דוגמה לגילוי אלוקות בעולם, על פי משנתו של הרבי, היא בקשר לייעוד' "וגר זאב עם כבש" (ישעיה יא, ו). הרבי סבור שיש להבין את הדברים כפשוטם[34]. הואיל ולעתיד לבוא "מלאה הארץ דעה את ה'", תהיה לכך השפעה לא רק על בני האדם כי אם גם על בעלי החיים. העולם כולו עם כל הנבראים שבו יהיה בדרגה נעלית יותר.[35] יש לציין שחדירת האלוקות לעולם במקרה זה משנה את גדרי העולם.
הרבי מסביר שכתוצאה מגילוי אחדות ה' על פי פנימיות התורה, בדורות האחרונים, מתקדם המדע יותר ויותר לגלות את האחדות בעולם.[36] השלמות של המהלך הזה תהיה לעתיד לבוא, כאשר יהיה אפשר לראות בעולם עצמו "כלי" לאחדות ה'. האחדות בעולם כהשתקפות של אחדות ה' קיימת משעת בריאתו, אך גילוי האחדות הוא כתוצאה מעבודת ה' של עם ישראל.
הרמב"ם פותח ביסוד היסודות שהוא ידיעת הא-ל, כולל הידיעה שהעולם מ"אמתת המצאו". עניינן של ההלכות הוא לגלות את החיבור שבין הא-ל לבין העולם, כאשר שלמות החיבור תהיה בימות המשיח. על פי הרבי, המבנה של משנה תורה מקביל למבנה שקבע הקב"ה בעצמו בסדר השתלשלות הבריאה, בתורה ובעניינים נוספים. ואלה דברי הרבי:
הקב"ה קבע שכל הענינים נחלקים בכללות לשלשה: ראש, תוך (אמצע) וסוף. לכל לראש בא הראש והתחלת הכל – שכולל בתוכו (כוונת ותכלית) כל הדבר. לאחר מכך – בא הדבר עצמו, התוך והאמצע שעל ידו נעשה התכלית.[37]
ההקבלה למבנה של משנה תורה, אף על פי שלא נאמרה על ידי הרבי, ברורה. הראש והתחלת הכול הוא יסוד היסודות. הדבר עצמו, התוך והאמצע, הוא ספר ההלכה. התכלית, היא השלמות שתהיה בימות המשיח.
[1] התוועדויות - תשמ"ה, ג, עמ' 1697.
[2] התוועדויות - תשמ"ג, ב, עמ' 942 ועוד.
[3] לקוטי שיחות, לב, עמ' 273 הערה 25.
[4] התוועדויות - תשמ"ג, ג, עמ' 1573.
[5] ראה לקוטי שיחות, ב, מתורגם, עמ' 31; התוועדויות - תשמ"ב, ב, עמ' 612.
[6] התוועדויות - תשמ"ה, ג, עמ' 1665.
[7] הדרנים על הרמב"ם וש"ס, עמ' קמ הערה 37.
[8] התוועדויות - תשמ"ד, ג, עמ' 194. בהתוועדויות - תשמ"ט, א, עמ' 140, כתב הרבי: ''ככל שיהיה המחבר בעל כשרון הכי גדול... ויזכה להצלחה בלימוד התורה, הרי, בזמן מוגבל של שנים, לא יוכל שכל האנושי להכיל אל כל ריבוי הדיוקים השקו"ט וכו' שנרמזים בחיבורו של הרמב"ם, שנוכל לומר שבכתיבת חיבורו חשב וכיוון הרמב"ם כל ענינים אלו... ועכצ"ל, שענינים אלו נכללו בחיבורו של הרמב"ם עי"ז שרוח ה' נססה בו להיות לשונו מכוון להלכה בלי כוונת הכותב''.
את הפתגם העממי אודות הרמב"ם "ממשה ועד משה לא קם כמשה" מפרש הרבי כפשוטו ומתייחס אליו במלוא הרצינות. ואלה דבריו:
"מזמנו של משה רבינו, משה בן עמרם, עד לזמנו של רבינו משה בן מימון הספרדי 'לא קם כמשה'... מזמנו של משה רבינו עד לזמנו של הרמב"ם עברו לערך חמישים דורות... כל גדולי ישראל שהיו במשך דורות אלו – החל מיהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים לאנשי כנסת הגדולה התנאים והאמוראים שמנה הרמב"ם בארבעים הדורות דמקבלי התורה – לא היה אף אחד מהם שידמה למשה רבינו, עד שבא רבינו משה בן מיימון".[1]
בשיחותיו של הרבי ישנה התייחסות מפורטת הן לפן האישי של הרמב"ם והן לכתביו. במקומות רבים מכנה הרבי את הרמב"ם "מורה נבוכים – הן בדורו והן לכל הדורות".[2]
אחד הנושאים שעוסקים בו בחסידות בהרחבה הוא הצדיק. בהקשר זה מעיר הרבי הערה מעניינת בנוגע ליחס שבין הרמב"ם לתורתו:
"אנכי" ר"ת "אנא נפשי כתבית יהבית", היינו שהקב"ה הכניס את עצמותו (כביכול) בתורה, ולכן, ע"י לימוד התורה, 'אותי אתם לוקחים'. ומכיון ש'צדיקים דומים לבוראם', מובן שכן הוא גם בנוגע לספרו של הרמב"ם – שהכניס את עצמותו (נפשו) בספרו, ונמצא, שע"י לימוד זה – מתאחדים עם עצמות הרמב"ם (לא רק עם שכלו).[3]
לימוד תורת הרמב"ם, משמעו, שיתוף עצמותי בין הרמב"ם ללומד. משהו מעצמותו של הרמב"ם קיים בלומדי תורתו.
ספר משנה תורה
הרבי כותב, כי כל דברי הרמב"ם הם בתכלית הדיוק, "הכל בכתב מיד ה' השכיל".[4] למרות היותו ספר של "נגלה", הוא כולל גם רמזים של פנימיות התורה.[5] הרבי משווה בין התורה לבין משנה תורה, ואומר שכשם שלגבי התורה נאמר "הפך בה והפך בה דכולא בה'', כן הוא גם בנוגע למשנה תורה.[6] במקום אחר כתב הרבי שמשנה תורה הוא דוגמת מתן תורה.[7] הרמב"ם, על פי הרבי, זכה לכוון ברוח הקודש לעניינים רבים שלא התכוון אליהם במודע. כך מסביר ומצדיק הרבי את כל הפלפולים והפירושים בדברי הרמב"ם, ובעיקר במשנה תורה:
"אין זה בגדר האנושי שבמשך שנות חייו של הרמב"ם בעלמא דין, נשמה בגוף, היה יכול להתבונן ולחשוב ולהבהיר את כל הענינים שהתפלפלו בדבריו במשך כל השנים – מ"מ, היה לו סיוע מלמעלה שיכתוב את דבריו בלשון וסגנון כזה שעל ידו יתבארו כל הענינים".[8]
נראה לומר שהפרשנות הקבלית והחסידית של הרבי לרמב"ם מבוססת על ההבחנה הזו. מנגד, חשוב להדגיש כי אף שהרבי מצדיק פרשנות של דברי הרמב"ם גם אם היא מנותקת מכוונתו, מחייב הרבי ללמוד ראשית את הפשט של הרמב"ם. הרבי תוקף את מנהגם של רבנים וראשי ישיבות העושים שימוש ברמב"ם כדי להראות את למדנותם, ואין להם עניין בדברי הרמב"ם עצמו. בהקשר זה מחדש הרבי ביטוי מעניין: ''לימוד הרמב"ם לשם הרמב"ם''. [9]הרבי מתאר את אופן לימוד הרמב"ם בישיבות באופן מעט ביקורתי, וטוען שלימוד באופן כזה בלבד אינו מכוון:
כאשר מוצאים ש''אחרונים'' מביאים את דברי הרמב"ם, או אז מתחילים לעיין בדבריו, ובאופן של פלפול ושקלא וטריא דוקא, וזאת – מבלי ללמוד תחילה את דברי הרמב"ם לאשורן (בדרך הפשוט) אפילו על אתר, ועאכו"כ שלא יודעים מה שכתוב לפנ"ז ולאח"ז, מכיון שכל המגמה אינה אלא ''לחדש'' בתורה!... לימוד כזה הוא היפך רצונו של הרמב"ם שכתב את חיבורו כדי ''שיהיו כל הדינים גלויים לקטן ולגדול'' עי"ז שילמדו את דברי הרמב"ם כפשוטן, לימוד הלכות פסוקות, ''בלא קושיא ולא פירוק'', ללא טעמי ומקורי ההלכות, ''בלשון ברורה ודרך קצרה'' – לימוד שבו שוים קטן וגדול.[10]
רק לאחר לימוד הפשט של הרמב"ם יש מקום להעמיק ולפלפל בדבריו.[11] הרבי אף עודד כתיבת והדפסת חידושי תורה במשנתו של הרמב"ם.[12] נמצא אם כן, שהרבי מתייחס לכתבי הרמב"ם בשני מישורים, רציונלי ומיסטי. במישור הרציונלי יש תחילה לחתור להבנת דברי הרמב"ם כפשוטם, ולהבין את כוונתו והלך מחשבתו של הרמב"ם. במישור השני, חיבורו של הרמב"ם הוא חיבור אלוקי שבתוך דבריו חבוי עומק נסתר שיש להעמיק בו ולגלות אותו. בהתאם למישור הראשון תיקן הרבי את הלימוד היומי במשנה תורה. בהתאם למישור השני פירש הרבי את דברי הרמב"ם, גם כמכוונים לעניינים שבפנימיות.
תקנת לימוד הרמב"ם
בניסן תשמ"ד תיקן הרבי לימוד יומי בספר משנה תורה להרמב"ם. התקנה כוללת שלושה מסלולי לימוד: מסלול א – לימוד שלושה פרקים בכל יום, כדי לסיים את הספר בכל שנה. מסלול ב – לימוד פרק אחד ליום כדי לסיים את הספר בכל שלוש שנים. מסלול ג – לימוד בספר המצוות כדי לסיימו בכל שנה. המסלול האחרון נועד לנשים ולקטנים. הרבי העיר, כי שני המסלולים הראשונים תואמים את שני המסלולים (מנהג בבל ומנהג ארץ ישראל) לגבי קריאת תורה שבכתב. הרבי הוסיף, כי מכיוון שספרו של הרמב"ם הוא "משנה תורה" הרי כשם שלגבי תורת משה פשט המנהג לסיימה ''אחת בשנה'', כך מן הראוי לסיים את ספרו של הרמב"ם "משנה תורה" – בכל שנה.[13] תקנה זו מעידה על היחס המיוחד של הרבי לרמב"ם.
תקנה זו מפתיעה הן מן ההיבט החסידי והן מן ההיבט ההלכתי. הרבי, כידוע, שם לעיקר את הפצת לימוד תורת חב"ד, בהתאם לאיגרת הבעש"ט הידועה שבה נאמר לו כי יבוא משיח "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". על פי זה, היינו מצפים שהרבי יתקן לימוד יומי באחד מספרי תורת חב"ד, כשם שחותנו הרבי הריי"צ תיקן לימוד יומי בתניא. גם מהבחינה ההלכתית התקנה מעניינת, שכן יהדות אשכנז ובתוכה חסידות חב"ד אינה פוסקת על פי הרמב"ם. בדורות האחרונים, בעולם הישיבות, נלמד הרמב"ם בהקשר הלמדני במסגרת סוגיות הגמרא הנלמדות בישיבה, אבל לימוד מסודר של משנה תורה לא היה כלל.
הרבי כתב שני נימוקים עיקריים לתקנה[14]. הנימוק הראשון קשור למצוות תלמוד תורה והנימוק השני קשור לגאולה. בעניין תלמוד תורה קובע הרבי – על פי דברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הרב[15] - כי יש שני עניינים במצווה זו. העניין הראשון, לימוד תורה כדי לדעת לקיים את המצוות כהלכתן. העניין השני, ידיעת התורה כולה – שבכתב ושבעל פה. הרבי רואה את משנה תורה כספר ייחודי ובלעדי, "כיון שבו נתבארו הלכות התורה כולה, ונמצא, שע"י לימוד משנה תורה להרמב"ם מקיימים את המצוה דלימוד וידיעת הלכות התורה כולה בשלימותה".[16] בעניין הנימוק השני – הרבי רואה את משנה תורה כספר ששייך לגאולה ולכן "ע"י לימוד הרמב"ם ממהרים ומזרזים את הזמן דימות המשיח".[17] שייכותו של המשנה תורה לגאולה נוגעת הן להיקפו של הספר והן לאופיו. משנה תורה הוא הספר היחיד שעוסק בהלכה במלוא היקפה, גם ההלכות השייכות לזמן שבית המקדש קיים וגם ההלכות הקשורות עם ימות המשיח "שמורה איך צריך להתכונן לזה, והסדר בפועל דביאת הגאולה האמיתית והשלימה". [18]לגבי אופיו של הספר הרבי רואה בצורתו הפסקנית ובהשמטת המשא ומתן ההלכתי עניין ששייך לזמן הגאולה. בקשר לכך כתב הרבי:
חיבורו של הרמב"ם... יש בו חשיבות מיוחדת (לא רק לגבי שאר חלקי התורה שבעל פה אלא גם לגבי ספרי הנביאים והכתובים) שהיא כמו החשיבות דתורה שבכתב... כמובן מדברי חז"ל (שהובאו להלכה בספרו של הרמב"ם) ש'כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח', משא"כ "הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם", כ"חמשה חמשי תורה". [כלומר בנצחיות התורה... נכללים "הלכות של תורה שבעל פה"... משא"כ ספרי הנביאים והכתובים... ועל אחת כמה וכמה השקלא וטריא בתורה שבע"פ בנוגע לאופן הלימוד ודרשות דברי התורה שאינה אלא 'אמצעי' לבירור הלכות התורה, לא יהיה צורך בהם ולכן יבטלו לימות המשיח (ואז יתגלו טעמי תורה, 'סוד טעמיה ומסתר צפונותיה', "תורה חדשה מאתי תצא")].[19]
הרבי טוען כי לימוד משנה תורה על הסדר ועל פי הפשט, הוא כוונתו האמיתית של הרמב"ם. הרבי מיצר על כך שבדורות האחרונים הפך המשנה תורה רק למקור של פלפולים וחידושים. הרבי רואה בתקנתו החזרת עטרה ליושנה ומילוי כוונתו ורצונו של הרמב"ם:
"בדורות הקודמים היה רגיל אצל הספרדים לימוד הרמב"ם על הסדר – הלכה בתר הלכה. במדינת איטליא (ועוד) לפני כמה מאות שנים היו זמנים שנקבע סדר בישיבות ללמוד דוקא מספר המדע (מתחיל מהלכות יסודי התורה) עד שהיה צורך בהדפסה מיוחדת של חלקים הראשונים של ספר היד בשביל הלימוד בבתי מדרשות וישיבות. וע"פ השמועה כן היה נהוג – לימוד רמב"ם לשם רמב"ם – גם במצרים, ואפילו בזמנים יותר מאוחרים... הרמב"ם כתב ספר היד באופן כזה שהבנת הספר כדבעי תלויה בכך שלומדים אותו על הסדר דוקא;[20] יהודי שמקבל על עצמו ללמוד שעור ברמב"ם... הרי עי"ז ממלא את רצונו של הרמב"ם ובהיותו במקומו ב"גן עדן" נהנה הרמב"ם מכך שנוסף עוד יהודי הלומד תורתו".[21]
הרבי קובע כי לימוד משותף של הרמב"ם מאחד הן את הלומדים עם התורה והן את הלומדים זה עם זה, ואחדות זו מקרבת את הגאולה.[22] בעניין לימוד הרמב"ם "על הסדר" מדגיש הרבי את החשיבות של לימוד הלכות יסודי התורה ובמיוחד את ארבעת הפרקים הראשונים העוסקים ב"מעשה מרכבה" ו"מעשה בראשית" שבלימודם מקיימים את מצוות אהבת השם.[23] מניסן תשמ"ד הקדיש הרבי בכל "התוועדות" שיחה מיוחדת להסברת הלכה ברמב"ם, מתוך השיעור היומי, ובנוסף אמר וכתב "הדרן" רחב היקף בסיום כל מחזור של לימוד הרמב"ם. ב"הדרן" על הרמב"ם משנת תשל"ה רומז הרבי על מגמה ברורה של "התאמת הענינים שבנגלה דתורה בכל פרטיהם להענינים דפנימיות התורה".[24] [ההדגשה במקור]. ההתאמה בין שני חלקי התורה (נגלה ופנימיות) היא חלק מחזונו של הרבי. ואלה דבריו:
וע"י לימוד נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובאופן שיהיו משולבים זב"ז ועד שיתאחדו, תורה אחת – נזכה להיעוד שבסיום וחותם ספר היד: ''יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם..."[25] (ההדגשה במקור).
הרבי מתייחס לחשיפת פנימיות התורה ה"גנוזה" במשנה תורה, כחלק מקיום הייעוד של ידיעת "הדברים הסתומים".
היסוד – הדרך – התכלית
הרבי רואה במשנה תורה ספר מושלם לא רק מבחינת ההיקף שלו, היינו שכולל את כל תחומי ההלכה,[26] אלא גם מבחינת המבנה שלו. למשנה תורה שלושה חלקים לא פרופורציוניים:
היסוד – הדרך – התכלית. היסוד – הוא מצוות ידיעת הא-ל, בה עוסק הרמב"ם בתחילת ספרו. הדרך – היא קיומה של ההלכה, בה עוסק הרמב"ם ברובו ככולו של הספר. התכלית – היא הגאולה, בה עוסק הרמב"ם בסיום הספר. מהו הקשר, על פי הרבי, בין שלושת החלקים? ספר משנה תורה פותח כידוע ב"יסוד היסודות". יסוד היסודות של הרמב"ם אינו רק היסוד של האמונה היהודית אלא גם היסוד של ההלכה היהודית. כוונתי לומר שההלכה, על פי הרבי, באה לבטא ולגלות בעולם הממשי את התוכן של יסוד היסודות. כמו כן, מקיים ההלכה צריך להיות חדור ביסוד היסודות בכל פעולה הלכתית שהוא מבצע. המימוש הסופי של יסוד היסודות יתרחש בימות המשיח כאשר "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט. פסוק זה הוא הסיום של משנה תורה).
לצורך הבנת הדברים לעומקם נתבונן תחילה בכמה קטעים מתוך ההדרנים של הרבי:
מצות ידיעת ה' שהיא "יסוד היסודות" – נוסף על היותה אחת ממצוות התורה, הרי היא גם היסוד והתכלית דכל התורה ומצוות... תכלית ומטרת קיום התומ"צ... לפעול החיבור (מצוה לשון צוותא וחיבור) דהאדם והעולם עם אלקות. וענין זה נעשה ע"י ידיעת ה' – שדעת האדם חדורה בדעת ה', ובמילא... נעשית כל מציאותו (כל עניניו הנהגותיו ופעולותיו) חדורה בדעת ה', ועי"ז פועל שכל עניני העולם (שבהם מתקיימים המצוות) נעשים חדורים בדעת ה', שניכר בהם שכל מציאותם אינה אלא מציאותו יתברך, כלשון הרמב"ם בהתחלת ספרו ש"כל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו", כפי שיתגלה לעתיד לבוא, ש"לא יהי[ה] עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"... בסיום הרמב"ם מדובר (גם) אודות היסוד והתכלית של כל מעשינו ועבודתינו... ידיעת והשגת אלקות שחודרת ונעשית מציאות האדם והעולם... מלאה הארץ דעה את ה'... שמציאות הארץ אינה אלא המציאות ד"אמיתת המצאו";[27] ובמילא לא תהיה נראית גשמיות הארץ (כולל כל באי העולם) כדבר בפני עצמו, כי אם רק "דעה את ה'", "אמיתת המצאו";[28] "אין עוד מלבדו", "מלבדו" דייקא, שבלעדו "אין עוד", אבל "עמו" ישנה מציאות, אלא שמציאות זו היא המציאות ד"אמתת המצאו".[29] [ההדגשות במקור].
מהו יסוד היסודות על פי הבנתו של הרבי? יסוד היסודות על פי הרבי אינו רק ידיעת מציאות הא-ל אלא הבנה נכונה של הזיקה בין הא-ל ובין העולם.[30] הדברים מכוונים להשקפה אימננטית[31] קיצונית, הרואה את האלוקות נוכחת בכול והשוללת מהעולם קיום עצמאי. אמנם בניגוד למגמתו של האקוסמיסט[32] לבטל את מציאותו של העולם ולשלול את גדריו, שואף הרבי לגילוי האלוקות בתוך האדם ובתוך העולם. מטרתה של ההלכה, על פי פרשנותו של הרבי למשנת הרמב"ם, היא לבטא ולגלות את הזיקה שבין הא-ל לבין האדם והעולם. יש להבחין בין 'לבטא' לבין 'לגלות'. לבטא, פירושו ביטוי מעשי לרעיון פילוסופי. קיום ההלכה מבטא את הקשר שבין הא-ל לעולם, במיוחד לאור העובדה שההלכה מקיפה את כל תחומי המציאות. לגלות, זה כבר עניין לגמרי אחר. כאן אנו חורגים מן התחום הרציונלי למיסטי. כאן מדובר במה שנקרא בלשון חב"ד 'המשכה' היינו המשכת אור אינסוף לעולם באמצעות קיום המצוות. לפני שנמשיך לפתח את הרעיון הזה, ברצוני לחזור ולהדגיש כי על פי פרשנותו של הרבי למשנה תורה, אין ידיעת ה' מבטלת את מציאות העולם אלא חודרת בגדרי העולם. ואלה דבריו:
וזהו הקשר והשייכות שבין התחלת וסיום ספר הי"ד – שבשניהם מודגש שגם הדרגא שלמעלה מגדרי העולם אינה מבטלת גדרי העולם, אלא נמשכת וחודרת בגדרי העולם, כיון שמציאות העולם היא המציאות דאלקות... כיון שמציאותו אינה רק "אמתת המצאו" – שגם הענין ד"כמים לים מכסים" נעשה באופן ד"מלאה", שאינו מבטל אלא חודר בגדרי העולם.[33]
ובכן מהי המשמעות שהאלוקות חודרת בגדרי העולם? אין הכוונה שחודר לעולם עניין חדש שהיה לפני כן חיצוני לעולם. אלא שמה שנמצא כבר בעולם בהסתר, יהיה בגלוי. אדמו"ר הזקן דרש את המילה עולם, מלשון העלם. חדירת האלוקות לגדרי העולם, פירושה גילוי ההעלם. את התפקיד לגלות את ההעלם, הטיל ה' על עם ישראל באמצעות תורה ומצוות.
כדי להבין את הדברים בצורה מוחשית וקונקרטית יותר, נביא שתי דוגמאות מתורתו של הרבי:
דוגמה לגילוי אלוקות בעולם, על פי משנתו של הרבי, היא בקשר לייעוד' "וגר זאב עם כבש" (ישעיה יא, ו). הרבי סבור שיש להבין את הדברים כפשוטם[34]. הואיל ולעתיד לבוא "מלאה הארץ דעה את ה'", תהיה לכך השפעה לא רק על בני האדם כי אם גם על בעלי החיים. העולם כולו עם כל הנבראים שבו יהיה בדרגה נעלית יותר.[35] יש לציין שחדירת האלוקות לעולם במקרה זה משנה את גדרי העולם.
הרבי מסביר שכתוצאה מגילוי אחדות ה' על פי פנימיות התורה, בדורות האחרונים, מתקדם המדע יותר ויותר לגלות את האחדות בעולם.[36] השלמות של המהלך הזה תהיה לעתיד לבוא, כאשר יהיה אפשר לראות בעולם עצמו "כלי" לאחדות ה'. האחדות בעולם כהשתקפות של אחדות ה' קיימת משעת בריאתו, אך גילוי האחדות הוא כתוצאה מעבודת ה' של עם ישראל.
הרמב"ם פותח ביסוד היסודות שהוא ידיעת הא-ל, כולל הידיעה שהעולם מ"אמתת המצאו". עניינן של ההלכות הוא לגלות את החיבור שבין הא-ל לבין העולם, כאשר שלמות החיבור תהיה בימות המשיח. על פי הרבי, המבנה של משנה תורה מקביל למבנה שקבע הקב"ה בעצמו בסדר השתלשלות הבריאה, בתורה ובעניינים נוספים. ואלה דברי הרבי:
הקב"ה קבע שכל הענינים נחלקים בכללות לשלשה: ראש, תוך (אמצע) וסוף. לכל לראש בא הראש והתחלת הכל – שכולל בתוכו (כוונת ותכלית) כל הדבר. לאחר מכך – בא הדבר עצמו, התוך והאמצע שעל ידו נעשה התכלית.[37]
ההקבלה למבנה של משנה תורה, אף על פי שלא נאמרה על ידי הרבי, ברורה. הראש והתחלת הכול הוא יסוד היסודות. הדבר עצמו, התוך והאמצע, הוא ספר ההלכה. התכלית, היא השלמות שתהיה בימות המשיח.
[1] התוועדויות - תשמ"ה, ג, עמ' 1697.
[2] התוועדויות - תשמ"ג, ב, עמ' 942 ועוד.
[3] לקוטי שיחות, לב, עמ' 273 הערה 25.
[4] התוועדויות - תשמ"ג, ג, עמ' 1573.
[5] ראה לקוטי שיחות, ב, מתורגם, עמ' 31; התוועדויות - תשמ"ב, ב, עמ' 612.
[6] התוועדויות - תשמ"ה, ג, עמ' 1665.
[7] הדרנים על הרמב"ם וש"ס, עמ' קמ הערה 37.
[8] התוועדויות - תשמ"ד, ג, עמ' 194. בהתוועדויות - תשמ"ט, א, עמ' 140, כתב הרבי: ''ככל שיהיה המחבר בעל כשרון הכי גדול... ויזכה להצלחה בלימוד התורה, הרי, בזמן מוגבל של שנים, לא יוכל שכל האנושי להכיל אל כל ריבוי הדיוקים השקו"ט וכו' שנרמזים בחיבורו של הרמב"ם, שנוכל לומר שבכתיבת חיבורו חשב וכיוון הרמב"ם כל ענינים אלו... ועכצ"ל, שענינים אלו נכללו בחיבורו של הרמב"ם עי"ז שרוח ה' נססה בו להיות לשונו מכוון להלכה בלי כוונת הכותב''.
אגודת ישראל- 100 שנה
במוצאי שבת האחרון התקיים בניו ג׳רזי הכינוס השנתי של אגודת ישראל ובו יצויין מאה שנים לייסוד הארגון.
כידוע אחד מאלה שעומדים כיום בראש הארגון הוא מלכיאל קוטלר ראש ישיבת ליקווד, כזכור לכולם הוא היה מאלה שהתנגדו בחריפות להשתתפותה של חבד בכינוס נגד פגעי הטכנולוגיה שהתקיים בחודש סיוון האחרון,
השנאה שלו לחב״ד היא לא מהיום וחלק מסביבתה הוא האירוע שלו שיתקיים מחר כדלהלן:
כמידי שנה מתקיימים בחודש כסלו שלושה אירועים מרכזיים ביהדות החרדית בניו יורק: 1-כינוס השלוחים. 2- הדינר של חסידות סאטמר. 3- הוועידה השנתית של אגודת ישראל.
כפי שניתן לראות במוחש שבכינוס השלוחים ישנם לא פחות מארבעת אלפים איש שממלאים את האולם בשעת הכינוס, לכינוס זה גם מגיעים תקשורת מהארץ לסיקור האירוע ובכלל מרחבי העולם , כאשר בכינוס של קוטלר משנה לשנה הוא נהיה יוצר ויותר קטן ומבייש.
ניתן לראות זאת בתמונות שמתפרסמות משם ולהשוות בין שני הכינוסים היכן יש יותר חיים ׳תרצתי משמע׳.
כמובן שחלק מהשנאה היא מהסיפור הידוע הקשור עם אביו וכו׳ וכו׳.
כזכור לכולם את החוצפה של הארגון הנ״ל בסיום הש״ב העולמי שנערך בחודש אב האחרון כאשר הקרינו קליפ והביאו תמונה של הרב יחזקאל בסר כאשר הוא עובר בכוס של ברכה אלא שהשמיטו את תמונתו הק׳ של הרבי (ובכינוס זה השתתפו למורת רוחו של הנ״ל כמה חסידי חבד ידועים כמו יי״צ ג׳ייקבסאהן(לא מובן למה,אבל לא נאריך בזה כאן) וולא התביישו להשמיט את תמונתו של הרבי)
מכאן ניתן להבין איזה אנשים שפלים ונבזים עומדים בראש אותו ארגון.
מי יודע אולי הם יבקשו סליחה יום אחד על כל הפשע שהם גרמו לחסידי חבד בכלל והרבי בפרט.
כידוע אחד מאלה שעומדים כיום בראש הארגון הוא מלכיאל קוטלר ראש ישיבת ליקווד, כזכור לכולם הוא היה מאלה שהתנגדו בחריפות להשתתפותה של חבד בכינוס נגד פגעי הטכנולוגיה שהתקיים בחודש סיוון האחרון,
השנאה שלו לחב״ד היא לא מהיום וחלק מסביבתה הוא האירוע שלו שיתקיים מחר כדלהלן:
כמידי שנה מתקיימים בחודש כסלו שלושה אירועים מרכזיים ביהדות החרדית בניו יורק: 1-כינוס השלוחים. 2- הדינר של חסידות סאטמר. 3- הוועידה השנתית של אגודת ישראל.
כפי שניתן לראות במוחש שבכינוס השלוחים ישנם לא פחות מארבעת אלפים איש שממלאים את האולם בשעת הכינוס, לכינוס זה גם מגיעים תקשורת מהארץ לסיקור האירוע ובכלל מרחבי העולם , כאשר בכינוס של קוטלר משנה לשנה הוא נהיה יוצר ויותר קטן ומבייש.
ניתן לראות זאת בתמונות שמתפרסמות משם ולהשוות בין שני הכינוסים היכן יש יותר חיים ׳תרצתי משמע׳.
כמובן שחלק מהשנאה היא מהסיפור הידוע הקשור עם אביו וכו׳ וכו׳.
כזכור לכולם את החוצפה של הארגון הנ״ל בסיום הש״ב העולמי שנערך בחודש אב האחרון כאשר הקרינו קליפ והביאו תמונה של הרב יחזקאל בסר כאשר הוא עובר בכוס של ברכה אלא שהשמיטו את תמונתו הק׳ של הרבי (ובכינוס זה השתתפו למורת רוחו של הנ״ל כמה חסידי חבד ידועים כמו יי״צ ג׳ייקבסאהן(לא מובן למה,אבל לא נאריך בזה כאן) וולא התביישו להשמיט את תמונתו של הרבי)
מכאן ניתן להבין איזה אנשים שפלים ונבזים עומדים בראש אותו ארגון.
מי יודע אולי הם יבקשו סליחה יום אחד על כל הפשע שהם גרמו לחסידי חבד בכלל והרבי בפרט.
״והידיים ידי עשיו״
כפי שפרסמנו כאן לפני שבועיים
על המנעול ששברו הבחורים בדלתות 770
השבוע זה עלה מדרגה בברוטליות של הבחורים הנ״ל.
אמנם די באיחור אבל הנה העדכון:
אתמול בסיום שחרית נעל חיים ברוך את הדלתות בהן נכנסים לכניסה של 770 על מנת שהבחורים לא יפתחו שם את החלוקה שלהם הקבועה כמידי יום ראשון,
לאחר התפילה כשהגיעו הבחורים וראו את הדלתות נעולות החליטו לפתוח את הדלת המחברת את הזאת הקטן לכניסה מאחר ולפתיחת דלת זו נדרש ידית בלבד .
הם הקימו רעש וצעקה בניסיון להפוך את השולחן הצידה מה שבסופו של דבר הם הצליחו,
לאחר זמן מה מישהו הצליח לפתוח את הדלת הראשית עוד לא ידוע מי הביא מפתח ומי אפוא ,
ואז התחילה החלוקה.
במשך היום עמלו כמה בחורים שהסריטו את הבלגן לעצב את הסרטון ולעלות אותו לאתר קראון הייטס אינפו (שמות הבחורים שמורים במערכת) שם שמחים לקבל כזה חומר.
להלן תמונות מהסרטון הנבזה.
יש לקחת הכל בפרופורציות , מאיר ובאתר זה יושבים כל מיני מחרחרי ריב שדואגים להפיץ שנאה לאותם בחורים.
על המנעול ששברו הבחורים בדלתות 770
השבוע זה עלה מדרגה בברוטליות של הבחורים הנ״ל.
אמנם די באיחור אבל הנה העדכון:
אתמול בסיום שחרית נעל חיים ברוך את הדלתות בהן נכנסים לכניסה של 770 על מנת שהבחורים לא יפתחו שם את החלוקה שלהם הקבועה כמידי יום ראשון,
לאחר התפילה כשהגיעו הבחורים וראו את הדלתות נעולות החליטו לפתוח את הדלת המחברת את הזאת הקטן לכניסה מאחר ולפתיחת דלת זו נדרש ידית בלבד .
הם הקימו רעש וצעקה בניסיון להפוך את השולחן הצידה מה שבסופו של דבר הם הצליחו,
לאחר זמן מה מישהו הצליח לפתוח את הדלת הראשית עוד לא ידוע מי הביא מפתח ומי אפוא ,
ואז התחילה החלוקה.
במשך היום עמלו כמה בחורים שהסריטו את הבלגן לעצב את הסרטון ולעלות אותו לאתר קראון הייטס אינפו (שמות הבחורים שמורים במערכת) שם שמחים לקבל כזה חומר.
להלן תמונות מהסרטון הנבזה.
יש לקחת הכל בפרופורציות , מאיר ובאתר זה יושבים כל מיני מחרחרי ריב שדואגים להפיץ שנאה לאותם בחורים.
׳ההדבקות׳- לאן זה הגיע.
אם רצינו לדעת עד להיכן הגיעו ההדבקות המכוערות של ה׳צפתים׳,השבוע זה הגיע.
בשערו של השבועון החרדי ׳שעה טובה׳
מתפרסמת השבוע תמונת רקע מאחד ההפגנות של תושבי ירושלים החרדיים, כאשר ניתן להבחין בבירור במדבקה גדולה עם הכיתוב ׳ברכה והצלחה׳ (בכי״ק של הרבי? בכלל מה התועלת בפרסום כזה עניין? מה המסר ממדבקה זו? אבל לא כאן המקום לדון בזה) על צידו האחורי של אחד משלטי התחבורה במקום.
בשערו של השבועון החרדי ׳שעה טובה׳
מתפרסמת השבוע תמונת רקע מאחד ההפגנות של תושבי ירושלים החרדיים, כאשר ניתן להבחין בבירור במדבקה גדולה עם הכיתוב ׳ברכה והצלחה׳ (בכי״ק של הרבי? בכלל מה התועלת בפרסום כזה עניין? מה המסר ממדבקה זו? אבל לא כאן המקום לדון בזה) על צידו האחורי של אחד משלטי התחבורה במקום.
אחרי שנים: מ׳דבר מלכות׳ ל׳קובץ לימוד׳
אחרי שמונה שנים בהם הוציא ר׳ טוביה פלס מידי שבוע חוברת בשם ׳דבר מלכות׳ ובו חת״ת רמב״ם ועוד ליקוטים מחסידות ונגלה, כעת לאחד הפסקת הדפסת החוברת מטעמי תיקצוב, החליטו להוציא חוברת חדשה לשימו אישי בדרכים, שם החוברת שונתה ל׳קובץ לימוד׳ ונוספו בו עוד דברים לתועלת המשתמש, ובראשם התהילים היומי.
כזכור, שנים רבות היו כאלו שטענו כי חוברת זו אסורה בשימוש אחרי ששמה הוא דבר מלכות, מאחר ושם זה הוא לשימוש בשער של שיחות נ״א ונ״ב בחב״ד.
יצויין כי אחד המשפיע שהתנגד לעניין בחריפות הוא ר׳ זלמן גופין משפיע בישיבה בכפר חבד.
כעת יוכלו כלל חסידי חבד ליהנות מחוברת זו ללא שום חילוק.
יצוין עוד כי על פי מה שנראה בתמונה השער של הקובץ ישתנה ממתכונתו הנוכחית בו הוא מופיע עם השער של הרבי למסגרת פשוטה.
כזכור, שנים רבות היו כאלו שטענו כי חוברת זו אסורה בשימוש אחרי ששמה הוא דבר מלכות, מאחר ושם זה הוא לשימוש בשער של שיחות נ״א ונ״ב בחב״ד.
יצויין כי אחד המשפיע שהתנגד לעניין בחריפות הוא ר׳ זלמן גופין משפיע בישיבה בכפר חבד.
כעת יוכלו כלל חסידי חבד ליהנות מחוברת זו ללא שום חילוק.
יצוין עוד כי על פי מה שנראה בתמונה השער של הקובץ ישתנה ממתכונתו הנוכחית בו הוא מופיע עם השער של הרבי למסגרת פשוטה.
מה קורה כשלא לומדים שיחות נ״א נ״ב
הכלל ׳מי שלא לומד לא יודע׳ הובהר ביתר שאת בקובץ האחרון של ישיבת תו״ת ׳אהלי-תורה׳
שימו לב לתמונה ותבינו לבד.
מי שלא מבין כנראה ש.........
בכל אופן אפשר להיעזר במערכת התגובות עם גולשים אחרים.
שימו לב לתמונה ותבינו לבד.
מי שלא מבין כנראה ש.........
בכל אופן אפשר להיעזר במערכת התגובות עם גולשים אחרים.
תמונת הלילה
הלילה נראתה ב770 זקנה יהודית שחיפשה מקלט מהקור.
היא בחרה להתיישב בחלקו האחורי של 770.
במשך הזמן היא נצפתה משוחחת עם בחורים.
בחורים שניסו להוציאה החוצה לא הצליחו וככה היא נשארה בפנים.
יצויין כי היא פעם ראשונה נראית כאן ב770 בתקופה האחרונה,והיא אינה מוכרת ל׳יושבים׳ ב770.
י
היא בחרה להתיישב בחלקו האחורי של 770.
במשך הזמן היא נצפתה משוחחת עם בחורים.
בחורים שניסו להוציאה החוצה לא הצליחו וככה היא נשארה בפנים.
יצויין כי היא פעם ראשונה נראית כאן ב770 בתקופה האחרונה,והיא אינה מוכרת ל׳יושבים׳ ב770.
י
ווברמן נחמיה והרב פנחס קארף
לאחרונה עסקה התקשורת בניו יורק בהרחבה אודות נחמיה ווברמן מי שהיה יועץ חינוכי בבית ספר לבנות של סאטמר בווילאמסבורג.
ווברמן הופלל בטענה כי הוא עשה מעשים לא ראויים באחת מתלמידות המוסד שכף הגיע להעיד ביחד עם חבר שלה (היום היא לא חרדית כמו רבים בסטמאר שעוזבים את הדת) המקרה היה לטענתה לפני שנים כשהיתה עוד נערה צעירה.
חבר המושבעים ביקש לפסוק במשפט רק אחרי שהוא יבחון מקרוב את התנהגותה של הקהילה החרדית בווילמאסבורג, הם ערכו בדיקה רצינית שכללה ראיונות אישיים אודות ׳משמרת הצניעות׳ ותפקידה, ולבסוף הגיעו למסקנה שהסיפור אמיתי ובית המשפט פסק שהוא יישב בכלא.
וכך נמא את עצמו ווברמן יושב בכלא בחג החנוכה כשהחסידי חבד באו להדליק איתו חנוכייה,
פשוט שפל המדרגה.
לשואלים- מה כל זה קשור אלינו?
אז הסיפור הוא כזה:
ווברמן הלזה הוא מאותם בחורים שגזרו את זקנו של ר׳ פיני׳ע קארף לפני שלושים שנה בערך.
לאחרונה הוא הגיע לבקש סליחה מהרב קארף, כשזה ענה לו, ׳אתה צריך לבקש סליחה מהרסי לא ממני׳ לו היתה לו ברירה והוא נסע בשעת לילה מאוחרת לציון, אבל כמסופר לעיל זה לא עזר וכעת הוא יושב בכלא על מנעול ובריח.
ועלזה אמר מי שאמר- דער אוירבשטער נישט קיין בלייבט א בעל חוב׳ ובפרט כשמתעסקים עם נשיא הדור וכו׳
בתמונה: קטע מתוך עיתון גוי בניו יורק שם מכונה הנ״ל ׳ארבי מפלצת׳.
ווברמן הופלל בטענה כי הוא עשה מעשים לא ראויים באחת מתלמידות המוסד שכף הגיע להעיד ביחד עם חבר שלה (היום היא לא חרדית כמו רבים בסטמאר שעוזבים את הדת) המקרה היה לטענתה לפני שנים כשהיתה עוד נערה צעירה.
חבר המושבעים ביקש לפסוק במשפט רק אחרי שהוא יבחון מקרוב את התנהגותה של הקהילה החרדית בווילמאסבורג, הם ערכו בדיקה רצינית שכללה ראיונות אישיים אודות ׳משמרת הצניעות׳ ותפקידה, ולבסוף הגיעו למסקנה שהסיפור אמיתי ובית המשפט פסק שהוא יישב בכלא.
וכך נמא את עצמו ווברמן יושב בכלא בחג החנוכה כשהחסידי חבד באו להדליק איתו חנוכייה,
פשוט שפל המדרגה.
לשואלים- מה כל זה קשור אלינו?
אז הסיפור הוא כזה:
ווברמן הלזה הוא מאותם בחורים שגזרו את זקנו של ר׳ פיני׳ע קארף לפני שלושים שנה בערך.
לאחרונה הוא הגיע לבקש סליחה מהרב קארף, כשזה ענה לו, ׳אתה צריך לבקש סליחה מהרסי לא ממני׳ לו היתה לו ברירה והוא נסע בשעת לילה מאוחרת לציון, אבל כמסופר לעיל זה לא עזר וכעת הוא יושב בכלא על מנעול ובריח.
ועלזה אמר מי שאמר- דער אוירבשטער נישט קיין בלייבט א בעל חוב׳ ובפרט כשמתעסקים עם נשיא הדור וכו׳
בתמונה: קטע מתוך עיתון גוי בניו יורק שם מכונה הנ״ל ׳ארבי מפלצת׳.
חידושים ב770
לאחרונה נכנס ל770 מתקן חדש ומיוחד עבור הדלקת הנרות בשעת התפילה.
המתקן בנוי במיוחד עבור אנ״ש חסידי חבד היחידים שמדליקים חמשה נרות בשעת התפילה.
מי שעומד מאחורי הרעים היצירתי והחכם הוא ר אברהם הולצברג מהגבאים ב770.
המתקן בנוי במיוחד עבור אנ״ש חסידי חבד היחידים שמדליקים חמשה נרות בשעת התפילה.
מי שעומד מאחורי הרעים היצירתי והחכם הוא ר אברהם הולצברג מהגבאים ב770.
לרגל י׳ שבט תשעג: יומן י׳ שבט תש״ל ׳יו״ד שבט הגדול׳
שבט תש"ל - די אידישע היים
הימים שלפני היום הגדול
בנין אדמדם רגיל עם חלונות צנועים, בית ככל הבתים. אך הדלת היא, משום מה בלתי רגילה. נדמה שאין זו דלת כי אם כנף הפורחת במהירות. כיצד היא מחזיקה מעמד? נדמה שעוד רגע קט תינתק מעל ציריה ותצנח ארצה, שהרי אין מדה לידים נמרצות המניעות אותה יומם ולילה. ובכלל איך מסוגל הבית לקלוט המון הבאים בשעריו? מדי שניה נפתחת הדלת וגלי חום פורצים אל צינת חודש שבט שבחוץ, כשצעדים חפוזים ומלאי חיים חוצים את החלל הלוך ושוב. מעל הדלת אפשר בקושי להבחין במספר-הבית המשופשף. זה מספר חי המרחף על פני כל העולם, מבלי שתינתן חשיבות לשם הרחוב או העיר. שלש ספרות שחוקות על הקיר, אך בלבות רבבות יהודים הן חתומות, זכות כעצם השמים לטוהר ונושאות משמעות רבה עד מאד. "שבע מאות ושבעים" (770 איסטערן פארקוויי)! לכאן הולכים, לכאן טסים, לכאן נמשכים מקרוב ומרחוק וממרחקי מרחקים. וכשמבטאים: "שבע מאות ושבעים" אין נשמעות כלל הספרות כי אם זרם חיוניות וחום. זוהי ליובאוויטש, ובה – הרבי שליט"א!
עוברים ושבים נעצרים ומושכים בכתפיהם. הם מתפלאים: מה מיוחד מתרחש עתה אצל היהודים הללו? מדוע גדולה התנועה מן הרגיל בימי סגריר אלה?
– ימים ושבועות לפני יו"ד שבט העשרים החלו להתאסף האורחים. תחלה בקבוצות קטנות, וככל שמתקרב יום י' שבט – גדלות הקבוצות הבאות, כשכל קבוצה מאוחרת יותר באה ממרחק גדול יותר. נדמה היה שיש כאן מין קיבוץ גלויות בזעיר אנפין. ברוב נחת על הפנים ובעינים מביעות רז נכנסים החסידים האורחים הישר משדה התעופה אל היכלי "שבע מאות ושבעים".
מאוסטרליה נכנס האורח כשעל פניו נסוכה הבעת חסד ונחת, עיניו מרצדות משמחה וידיו מושטות ל"שלום עליכם" לבבי בליווי חיוך נרחב. לעומתו אורח ממדינה מפורסמת שהצליח רק עתה לצאת משם וראשית דרכו היתה להגשמת חלומו משכבר להתראות עם הרבי, נכנס הוא בצעדים מהססים, עינים דומעות מהתרגשות וכולו הבעת רצון להצטדד. באים מצרפת ומהולנד, מאנגליה ומדרום אפריקה, מדרום אמריקה ומרחבי צפון אמריקה, מאיטליה ומצפון אפריקה וממדינות ממדינות שונות. מחנה החסידים מארץ ישראל נכנס בסערה בדרכו האופיינית.
שואלים אנשים: איך הצליחו המוני האורחים למצוא אכסניה בליובאוויטש שבברוקלין? שמא יש כאן בבואה של "עומדים צפופים ומשתחוים רווחים"?
"סיום ספר תורה לקראת משיח" – ערב יו"ד שבט תש"ל
ערב שבת. השעה שתים וחצי אחר הצהריים, בית המדרש ב"770" מלא מפה אל פה. מבעוד בוקר סיימו אנשים את עבודותיהם ועסקיהם. עקרות הבית "גנבו" מן הלילה כדי להכין סעודות שבת למשפחותיהם ולאורחיהם וגם הן נמצאות כאן בהמוניהן.
הכל – תושבים ואורחים – "תפסו עמדות" (וכרגיל נמדד השטח ב"770" הן ברוחב והן בגובה...) ההמון נראה, בלע"ר, כים סוער כשגליו עולים ויורדים. מן הפתחים נוהרים אחרוני האצים-רצים ונבלעים בסבך-האדם הענקי.
לפתע עוברת קריאת "הס" מאיש לרעהו דרך כל ההמון: ה"ים" נבקע וכבמטה פלאים נפלסת מאליה דרך בין חומות האנשים. הנשימה, החסידית החמה, נעצרת לרגע. בשביל שנוצר צועד בבראש הרב ר' אלי' סימפסון, מיקירי ונכבדי זקני החסידים, ובזרועותיו ספר-תורה-של-משיח. אחריו הולך כ"ק אדמו"ר שליט"א כשתיבה סגורה בידיו הקדושות.
הרבי שליט"א התיישב במקומו, לאחר שהונח ספר התורה על השלחן לידו. אלפי לבבות סערו בדממה דרך המבטים מכל הצדדים שהודבקו אל נקודה אחת שממנה הקיפו שתי עינים עמוקות – את כל הקהל הגדול במבט נשמתי מלטף של רועה ישראל.
הרבי שליט"א משוחח... "ערב שבת קודש אחר חצות" קולו של הרבי נטען לפתע בשגב מאופק, כמעיין רותח הנחסם בכיסויו, והוא מזמין את כל ישראל להשתתף ב"סיום". דבריו של מנהיג ישראל מהדהדים בבת-קול כלל-עולמית הבוקעת גדרים וחומות: "לכל בני ישראל בכל מקום שהם... הן אלה שבארץ הקודש, תבנה ותכונן במהרה בימינו, הן הנמצאים בחוץ-לארץ, ובודאי אלה השרויים בשביה, במצור ובמצוק בגלות שבתוך גלות"... ונשמות ישראל הקשיבו אף הקשיבו!
הזמן הוא בלתי רגיל, ולכן אופן ההזמנה הוא על ידי אמירה בצבור את הפרק העשרים שבתהילים: "למנצח וגו' יענך". הרבי ביקש שהזקן שבחבורה שמונתה בשעתו ע"י כ"ק אדמור נ"ע ל"ועד הספר תורה" יאמר בקול רם את פרק התהלים פסוק בפסוק, וכל הצבור יחזור עליו. משורת זקני החסידים קם הרב החסיד רבי שמואל לעווויטין – דמות נעלית בלתי רגילה מסוג החסידים, משפיעים, רבנים וחכמים שבדורות עברו.
הרבי שליט"א קם ממקומו. הקהל זע לרגע ומיד נשאר עומד בצפיה דמומה. קולו של רבי שמואל, הרועד מהתרגשות, גובר והולך. סיים הפסוק הראשון ומיד הדהדו "קולות מים רבים אדירים" של הקהל הנרגש בסער רועם, שכמותו נשמע לעתים רחוקות ביותר. מפסוק לפסוק עולה קולו של שליח הצבור ולעומתו, כגלי ים סוער, הולך וגובר ה"מענה" של הקהל. דמעות פורצות את מכסי העינים.
ניגובי מצח מלאי זיעה ועינים לחות. תחושה של חווית רעידת אדמה הרת עולם בלב פנימה או של מפל זרם אדיר של שטפון במעמקי הנשמה. הרבי שליט"א יושב שוב על מקומו ועל פי רמז ממנו הוחל בזמרת שירי כל נשיאי חב"ד, החל מניגונו של אדמו"ר הזקן בן ארבע הבבות, וכך הלאה. עין אנוש אינה רואה ואוזן אדם אינה שומעת את המתרחש בעולם הנשמות. אך אי שם עמוק-עמוק מרגיש החוש החסידי: אבות החסידות לדורותיהם באים במגע נשמתי עמנו כאן.
שוב מתרומם הרבי שליט"א, ובד בבד נעה כל ההתכנסות. הוד דמותו של הרבי במלוא קומתו, מוקף שרשרת זקני החסידים על פניהם מביעי הדבקות ועטורי הדרת לובן, ו"לעיני כל ישראל" נפרשת יריעות ספר התורה הפתוח. קול דממה דקה של גלילת קלף ושל כתיבת נוצה, אות אחר אות, לאט-לאט, על ידי הסופר הישיש, והרבי אינו גורע אף כהרף עין את מבטו מן האותיות הקדושות. הכל מסביב – זקן ונער, גדול וקטן – עוצרים נשימתם במתיחות של יראת הכבוד.
"אתה הראת", פסוק בפסוק כבהקפות שמחת-תורה, על ידי אישי חב"ד הנכבדים שעל פני תבל, "נציגי" מדינה ומדינה. לאחר מכן נגלל ספר התורה ומעוטף ב"מעיל", ומתגלה תוכן התיבה שהביא אתו הרבי: "כתר תורה" מוזהב שכ"ק אדמו"ר שליט"א עיטר בו את "עצי החיים" של הספר. הרבי שליט"א לוקח את ספר התורה בזרועותיו. "חופה" נפרשת על גביהם וכשחשובי העדה מלוים אותם בנרות צעד הרבי לאטו עם ספר התורה לכיוון ארון הקדש הגדול שבבית מדרש חב"ד.
הימים שלפני היום הגדול
בנין אדמדם רגיל עם חלונות צנועים, בית ככל הבתים. אך הדלת היא, משום מה בלתי רגילה. נדמה שאין זו דלת כי אם כנף הפורחת במהירות. כיצד היא מחזיקה מעמד? נדמה שעוד רגע קט תינתק מעל ציריה ותצנח ארצה, שהרי אין מדה לידים נמרצות המניעות אותה יומם ולילה. ובכלל איך מסוגל הבית לקלוט המון הבאים בשעריו? מדי שניה נפתחת הדלת וגלי חום פורצים אל צינת חודש שבט שבחוץ, כשצעדים חפוזים ומלאי חיים חוצים את החלל הלוך ושוב. מעל הדלת אפשר בקושי להבחין במספר-הבית המשופשף. זה מספר חי המרחף על פני כל העולם, מבלי שתינתן חשיבות לשם הרחוב או העיר. שלש ספרות שחוקות על הקיר, אך בלבות רבבות יהודים הן חתומות, זכות כעצם השמים לטוהר ונושאות משמעות רבה עד מאד. "שבע מאות ושבעים" (770 איסטערן פארקוויי)! לכאן הולכים, לכאן טסים, לכאן נמשכים מקרוב ומרחוק וממרחקי מרחקים. וכשמבטאים: "שבע מאות ושבעים" אין נשמעות כלל הספרות כי אם זרם חיוניות וחום. זוהי ליובאוויטש, ובה – הרבי שליט"א!
עוברים ושבים נעצרים ומושכים בכתפיהם. הם מתפלאים: מה מיוחד מתרחש עתה אצל היהודים הללו? מדוע גדולה התנועה מן הרגיל בימי סגריר אלה?
– ימים ושבועות לפני יו"ד שבט העשרים החלו להתאסף האורחים. תחלה בקבוצות קטנות, וככל שמתקרב יום י' שבט – גדלות הקבוצות הבאות, כשכל קבוצה מאוחרת יותר באה ממרחק גדול יותר. נדמה היה שיש כאן מין קיבוץ גלויות בזעיר אנפין. ברוב נחת על הפנים ובעינים מביעות רז נכנסים החסידים האורחים הישר משדה התעופה אל היכלי "שבע מאות ושבעים".
מאוסטרליה נכנס האורח כשעל פניו נסוכה הבעת חסד ונחת, עיניו מרצדות משמחה וידיו מושטות ל"שלום עליכם" לבבי בליווי חיוך נרחב. לעומתו אורח ממדינה מפורסמת שהצליח רק עתה לצאת משם וראשית דרכו היתה להגשמת חלומו משכבר להתראות עם הרבי, נכנס הוא בצעדים מהססים, עינים דומעות מהתרגשות וכולו הבעת רצון להצטדד. באים מצרפת ומהולנד, מאנגליה ומדרום אפריקה, מדרום אמריקה ומרחבי צפון אמריקה, מאיטליה ומצפון אפריקה וממדינות ממדינות שונות. מחנה החסידים מארץ ישראל נכנס בסערה בדרכו האופיינית.
שואלים אנשים: איך הצליחו המוני האורחים למצוא אכסניה בליובאוויטש שבברוקלין? שמא יש כאן בבואה של "עומדים צפופים ומשתחוים רווחים"?
"סיום ספר תורה לקראת משיח" – ערב יו"ד שבט תש"ל
ערב שבת. השעה שתים וחצי אחר הצהריים, בית המדרש ב"770" מלא מפה אל פה. מבעוד בוקר סיימו אנשים את עבודותיהם ועסקיהם. עקרות הבית "גנבו" מן הלילה כדי להכין סעודות שבת למשפחותיהם ולאורחיהם וגם הן נמצאות כאן בהמוניהן.
הכל – תושבים ואורחים – "תפסו עמדות" (וכרגיל נמדד השטח ב"770" הן ברוחב והן בגובה...) ההמון נראה, בלע"ר, כים סוער כשגליו עולים ויורדים. מן הפתחים נוהרים אחרוני האצים-רצים ונבלעים בסבך-האדם הענקי.
לפתע עוברת קריאת "הס" מאיש לרעהו דרך כל ההמון: ה"ים" נבקע וכבמטה פלאים נפלסת מאליה דרך בין חומות האנשים. הנשימה, החסידית החמה, נעצרת לרגע. בשביל שנוצר צועד בבראש הרב ר' אלי' סימפסון, מיקירי ונכבדי זקני החסידים, ובזרועותיו ספר-תורה-של-משיח. אחריו הולך כ"ק אדמו"ר שליט"א כשתיבה סגורה בידיו הקדושות.
הרבי שליט"א התיישב במקומו, לאחר שהונח ספר התורה על השלחן לידו. אלפי לבבות סערו בדממה דרך המבטים מכל הצדדים שהודבקו אל נקודה אחת שממנה הקיפו שתי עינים עמוקות – את כל הקהל הגדול במבט נשמתי מלטף של רועה ישראל.
הרבי שליט"א משוחח... "ערב שבת קודש אחר חצות" קולו של הרבי נטען לפתע בשגב מאופק, כמעיין רותח הנחסם בכיסויו, והוא מזמין את כל ישראל להשתתף ב"סיום". דבריו של מנהיג ישראל מהדהדים בבת-קול כלל-עולמית הבוקעת גדרים וחומות: "לכל בני ישראל בכל מקום שהם... הן אלה שבארץ הקודש, תבנה ותכונן במהרה בימינו, הן הנמצאים בחוץ-לארץ, ובודאי אלה השרויים בשביה, במצור ובמצוק בגלות שבתוך גלות"... ונשמות ישראל הקשיבו אף הקשיבו!
הזמן הוא בלתי רגיל, ולכן אופן ההזמנה הוא על ידי אמירה בצבור את הפרק העשרים שבתהילים: "למנצח וגו' יענך". הרבי ביקש שהזקן שבחבורה שמונתה בשעתו ע"י כ"ק אדמור נ"ע ל"ועד הספר תורה" יאמר בקול רם את פרק התהלים פסוק בפסוק, וכל הצבור יחזור עליו. משורת זקני החסידים קם הרב החסיד רבי שמואל לעווויטין – דמות נעלית בלתי רגילה מסוג החסידים, משפיעים, רבנים וחכמים שבדורות עברו.
הרבי שליט"א קם ממקומו. הקהל זע לרגע ומיד נשאר עומד בצפיה דמומה. קולו של רבי שמואל, הרועד מהתרגשות, גובר והולך. סיים הפסוק הראשון ומיד הדהדו "קולות מים רבים אדירים" של הקהל הנרגש בסער רועם, שכמותו נשמע לעתים רחוקות ביותר. מפסוק לפסוק עולה קולו של שליח הצבור ולעומתו, כגלי ים סוער, הולך וגובר ה"מענה" של הקהל. דמעות פורצות את מכסי העינים.
ניגובי מצח מלאי זיעה ועינים לחות. תחושה של חווית רעידת אדמה הרת עולם בלב פנימה או של מפל זרם אדיר של שטפון במעמקי הנשמה. הרבי שליט"א יושב שוב על מקומו ועל פי רמז ממנו הוחל בזמרת שירי כל נשיאי חב"ד, החל מניגונו של אדמו"ר הזקן בן ארבע הבבות, וכך הלאה. עין אנוש אינה רואה ואוזן אדם אינה שומעת את המתרחש בעולם הנשמות. אך אי שם עמוק-עמוק מרגיש החוש החסידי: אבות החסידות לדורותיהם באים במגע נשמתי עמנו כאן.
שוב מתרומם הרבי שליט"א, ובד בבד נעה כל ההתכנסות. הוד דמותו של הרבי במלוא קומתו, מוקף שרשרת זקני החסידים על פניהם מביעי הדבקות ועטורי הדרת לובן, ו"לעיני כל ישראל" נפרשת יריעות ספר התורה הפתוח. קול דממה דקה של גלילת קלף ושל כתיבת נוצה, אות אחר אות, לאט-לאט, על ידי הסופר הישיש, והרבי אינו גורע אף כהרף עין את מבטו מן האותיות הקדושות. הכל מסביב – זקן ונער, גדול וקטן – עוצרים נשימתם במתיחות של יראת הכבוד.
"אתה הראת", פסוק בפסוק כבהקפות שמחת-תורה, על ידי אישי חב"ד הנכבדים שעל פני תבל, "נציגי" מדינה ומדינה. לאחר מכן נגלל ספר התורה ומעוטף ב"מעיל", ומתגלה תוכן התיבה שהביא אתו הרבי: "כתר תורה" מוזהב שכ"ק אדמו"ר שליט"א עיטר בו את "עצי החיים" של הספר. הרבי שליט"א לוקח את ספר התורה בזרועותיו. "חופה" נפרשת על גביהם וכשחשובי העדה מלוים אותם בנרות צעד הרבי לאטו עם ספר התורה לכיוון ארון הקדש הגדול שבבית מדרש חב"ד.
נשלמו ההכנות לליל ניטל- מאמר דעה
ברצוני לשתף אתכם במחשבות והרהורים שעלו בראשי.
שמתם לב שמשנה לשנה מתרבים דיווחי ה'ניטל' באתרים השונים של חב"ד באינטרנט? השבוע קראנו עשרות ידיעות על 'ניטל' פה ו'ניטל' שם, על תוכנית 'ניטל' שבית חב"ד עורך למקורביו, על "הצלחה לערבי ניטל בבתי חב"ד" ועל ישיבה שלימה שפתחה טורניר 'ניטל'. כל זה כמובן בנוסף למבול של גלריות מכל העולם.
בקצב הזה בשנה הבאה יפתח מדור 'ניטל' מיוחד בו ירוכזו כל הדיווחים ה"בלעדיים" מכל קהילות חב"ד בעולם. בעוד שנתיים הרב שלמה זרחי יתוועד ב'ניטל' ובעוד שלוש שנים כבר שבועיים קודם לכן נראה כותרות "נשלמו ההכנות לליל 'ניטל' בבית חיינו"...
פשוט מגוחך. מדובר באירוע שצריך להחביא אותו ולא להשוויץ בו. הרי 'ניטל' הוא עניין הלכתי נקודתי שלא מאפשר ללמוד תורה, בדיוק כמו ב'בית הכסא'...
ובכלל, מוזר הסגנון הזה של התמונות בהן נראה פלוני ש"חשקה נפשו בלימוד תורה" ונאלץ להקפיא רגש מתלהט זה ע"י משחק שח, ובהשגחה פרטית מופלאה חלף במקום הרה"ח הצלם של אתר האינטרנט שי' שגם הוא היה מובטל תורה ל"ע והנציח אותו, או לחילופין מלמד ב'אהלי תורה' שהכין מבעוד יום עשרות לוחות שח ושלח את בני כיתתו לחגוג עמם ב-770, והכל מוכן ומזומן מבעוד יום שלא לבטל ח"ו את ה'ניטל'.
המחזה הזה של כל לומדי התורה הנאלצים על-הדקה לעזוב הכל ולרוץ לשחק שח, מיד עם העריב יום, והכל כמובן מלווה בתצלומים ופלאשים, פשוט מצחיק.
היוצא מכל האמור, אנו מקפידים יותר על ביטול-ניטל מביטול-תורה ללא ספק. נראה ממש כי רבים מחכים ליום זה בבחינת "מתי יבוא לידי ואקיימנה". צורם מאד לראות את כל אותם אלו שיושבים ונהנים מלילה זה. הם שוכחים כי 'ניטל' זה "לילה מינוס" ואין להופכו ל"לילה פלוס".
רוצים לשחק שח? שחקו. אני האחרון שאכפת לו מכך שהחבר'ה משחקים שח, אבל רבותי, זה לא אירוע. רבונו של עולם, מדובר פה ב'חג נוצרי'! ואנחנו חוגגים אותו באמצעות גלריות?!
בכלל, לפי החיוכים נראה שהחבר'ה זקוקים לעוד כמה 'ניטלים'... ומי יודע, אולי בעוד כמה שנים יתחילו לחגוג בחו"ל 'ניטל' שני של גלויות...
לדעתי, אתרי חב"ד צריכים גם הם לדעת את הגבול, בבחינת: עצור, 'ניטל' לפניך.
ובמשפט אחד: ניטלו קורה מבין עיניכם.
שמתם לב שמשנה לשנה מתרבים דיווחי ה'ניטל' באתרים השונים של חב"ד באינטרנט? השבוע קראנו עשרות ידיעות על 'ניטל' פה ו'ניטל' שם, על תוכנית 'ניטל' שבית חב"ד עורך למקורביו, על "הצלחה לערבי ניטל בבתי חב"ד" ועל ישיבה שלימה שפתחה טורניר 'ניטל'. כל זה כמובן בנוסף למבול של גלריות מכל העולם.
בקצב הזה בשנה הבאה יפתח מדור 'ניטל' מיוחד בו ירוכזו כל הדיווחים ה"בלעדיים" מכל קהילות חב"ד בעולם. בעוד שנתיים הרב שלמה זרחי יתוועד ב'ניטל' ובעוד שלוש שנים כבר שבועיים קודם לכן נראה כותרות "נשלמו ההכנות לליל 'ניטל' בבית חיינו"...
פשוט מגוחך. מדובר באירוע שצריך להחביא אותו ולא להשוויץ בו. הרי 'ניטל' הוא עניין הלכתי נקודתי שלא מאפשר ללמוד תורה, בדיוק כמו ב'בית הכסא'...
ובכלל, מוזר הסגנון הזה של התמונות בהן נראה פלוני ש"חשקה נפשו בלימוד תורה" ונאלץ להקפיא רגש מתלהט זה ע"י משחק שח, ובהשגחה פרטית מופלאה חלף במקום הרה"ח הצלם של אתר האינטרנט שי' שגם הוא היה מובטל תורה ל"ע והנציח אותו, או לחילופין מלמד ב'אהלי תורה' שהכין מבעוד יום עשרות לוחות שח ושלח את בני כיתתו לחגוג עמם ב-770, והכל מוכן ומזומן מבעוד יום שלא לבטל ח"ו את ה'ניטל'.
המחזה הזה של כל לומדי התורה הנאלצים על-הדקה לעזוב הכל ולרוץ לשחק שח, מיד עם העריב יום, והכל כמובן מלווה בתצלומים ופלאשים, פשוט מצחיק.
היוצא מכל האמור, אנו מקפידים יותר על ביטול-ניטל מביטול-תורה ללא ספק. נראה ממש כי רבים מחכים ליום זה בבחינת "מתי יבוא לידי ואקיימנה". צורם מאד לראות את כל אותם אלו שיושבים ונהנים מלילה זה. הם שוכחים כי 'ניטל' זה "לילה מינוס" ואין להופכו ל"לילה פלוס".
רוצים לשחק שח? שחקו. אני האחרון שאכפת לו מכך שהחבר'ה משחקים שח, אבל רבותי, זה לא אירוע. רבונו של עולם, מדובר פה ב'חג נוצרי'! ואנחנו חוגגים אותו באמצעות גלריות?!
בכלל, לפי החיוכים נראה שהחבר'ה זקוקים לעוד כמה 'ניטלים'... ומי יודע, אולי בעוד כמה שנים יתחילו לחגוג בחו"ל 'ניטל' שני של גלויות...
לדעתי, אתרי חב"ד צריכים גם הם לדעת את הגבול, בבחינת: עצור, 'ניטל' לפניך.
ובמשפט אחד: ניטלו קורה מבין עיניכם.
וויכוחים
בשבוע האחרון אנחנו עדים לוויכוח וירטואלי ברשת בין שני עמדות מפתח בחב״ד
ר׳ אהרון דב הלפרין עורך השבועון כפר חבד.
ור׳ יהושע מונדשיין סופר וחוקר חבד״י.
הוויכוח כבר נמצא בשיאו ובפרק השלישי.
את אהרון דב רתמו לאתר סי או אל
שם הוא נלחם עם מונדשיין אותו רתמו לאתר שטורעם.
הוויכוח הוא תינוקי ביותר,ור׳ מונדשיין לא מפסיק להשתלח בארסיות יתר בידידו (לשעבר) אהרון דב.
אבל מה שכן הוא מעלה לכל אתר את הכניסות, כי הרי בסופו של דבר אנשים אוהבים לקרוא מחלוקות ועניינים כדון דא.
כי הרי את אותו וויכוח הם יכולים לנהל כמו ידידים טובים מעל גבי האימייל,כמו שעשו זאת עד עכשיו, אלא מה? כל אחד רוצה להראות לכולם מי הוא,ובפרט שאהרון דב הרי יצא בזמנו נגד כל האתרים החבדיי״ם ושיבח במקצת את אינפו, וכשהוא רוצה להביע דעה הוא לא יכול לעשות זאת בשטורים-שם לכלכו עליו בזמנו, וכמובן שלא באינפו מסיבות המובנות לכולם, והיחיד שהסכים לקבל אותו הוא האתר סי או אל.
ומכאן הקריאה לשני האישים הנ״ל הפסיקו את שק החבטות שלכם אחד בשני,זה לא מכובד, וכו׳ וכו׳
ר׳ אהרון דב הלפרין עורך השבועון כפר חבד.
ור׳ יהושע מונדשיין סופר וחוקר חבד״י.
הוויכוח כבר נמצא בשיאו ובפרק השלישי.
את אהרון דב רתמו לאתר סי או אל
שם הוא נלחם עם מונדשיין אותו רתמו לאתר שטורעם.
הוויכוח הוא תינוקי ביותר,ור׳ מונדשיין לא מפסיק להשתלח בארסיות יתר בידידו (לשעבר) אהרון דב.
אבל מה שכן הוא מעלה לכל אתר את הכניסות, כי הרי בסופו של דבר אנשים אוהבים לקרוא מחלוקות ועניינים כדון דא.
כי הרי את אותו וויכוח הם יכולים לנהל כמו ידידים טובים מעל גבי האימייל,כמו שעשו זאת עד עכשיו, אלא מה? כל אחד רוצה להראות לכולם מי הוא,ובפרט שאהרון דב הרי יצא בזמנו נגד כל האתרים החבדיי״ם ושיבח במקצת את אינפו, וכשהוא רוצה להביע דעה הוא לא יכול לעשות זאת בשטורים-שם לכלכו עליו בזמנו, וכמובן שלא באינפו מסיבות המובנות לכולם, והיחיד שהסכים לקבל אותו הוא האתר סי או אל.
ומכאן הקריאה לשני האישים הנ״ל הפסיקו את שק החבטות שלכם אחד בשני,זה לא מכובד, וכו׳ וכו׳
מבהיל!!!!!!!! את מי??????
השבת התפרסם ב770 ״פשקוויל״ עם תמונתו של דובי קוביטשעק ובו מסר להנהלת הישיבה להוציא את הבחור מהישיבה ולהחזירו לארץ.
בדף הובא צילום מתוך הידיעה שהתפרסמה באתר קראון הייטס אינפו המשמיצה את כל הנ״ל .
אז נכון שמה שעשה אותו טיפש הוא מעשה חסר תוכן על כל המשתמע, ואין בזה שום חכמה יתירה,
אבל,מה יצא מזה שיפרסמו את זה ברבים? מה זה נותן לכל אותם בחורים חולניים שהפיצו את אותם דפים? הרי במקרים כאלו הנוהג הוא שהרבנים מוציאים מכתב(נכון שכאן זה עוד סיפור הזוי,אבל זה לא שובר את המוסכמות בנושא) או פעולות כאלו ואחרות שבאמת יועילו משהו.
מה שבטח שאותם בחורים שהוציאו את אותם דפים וחתמו בשם ״אברכים כואבים״(לכאורה אותם בחורים גם לא יודעים לקרוא אנגלית.....) לא גרמו לשום דבר מועיל, ואולי אף להיפך.
ופה באה גם השאלה לאותם בחורים שהסתובבו במשך השבת ואספו את אותם דפים,
הרי אותו טיפש שעשה זאת עשה את זה במכוון ובמודע וידע שאי פעם זה יגרום תגובות כאלו ואחרות , ולמרות זה הוא המשיך, אז בעיה שלו ותו לא.
כמו כן, אם היו יורקים או מבזים את הרב ברוין או את הרב שווי או כל דמות אחרת שמייצגת את אותה קבוצה מה הייתם עושים אז?
התשובה ידועה, ובפרט שכבר היו מקרים בעבר שהוכיחו זאת.
שובו שובו מדרכיכם הרעה
בדף הובא צילום מתוך הידיעה שהתפרסמה באתר קראון הייטס אינפו המשמיצה את כל הנ״ל .
אז נכון שמה שעשה אותו טיפש הוא מעשה חסר תוכן על כל המשתמע, ואין בזה שום חכמה יתירה,
אבל,מה יצא מזה שיפרסמו את זה ברבים? מה זה נותן לכל אותם בחורים חולניים שהפיצו את אותם דפים? הרי במקרים כאלו הנוהג הוא שהרבנים מוציאים מכתב(נכון שכאן זה עוד סיפור הזוי,אבל זה לא שובר את המוסכמות בנושא) או פעולות כאלו ואחרות שבאמת יועילו משהו.
מה שבטח שאותם בחורים שהוציאו את אותם דפים וחתמו בשם ״אברכים כואבים״(לכאורה אותם בחורים גם לא יודעים לקרוא אנגלית.....) לא גרמו לשום דבר מועיל, ואולי אף להיפך.
ופה באה גם השאלה לאותם בחורים שהסתובבו במשך השבת ואספו את אותם דפים,
הרי אותו טיפש שעשה זאת עשה את זה במכוון ובמודע וידע שאי פעם זה יגרום תגובות כאלו ואחרות , ולמרות זה הוא המשיך, אז בעיה שלו ותו לא.
כמו כן, אם היו יורקים או מבזים את הרב ברוין או את הרב שווי או כל דמות אחרת שמייצגת את אותה קבוצה מה הייתם עושים אז?
התשובה ידועה, ובפרט שכבר היו מקרים בעבר שהוכיחו זאת.
שובו שובו מדרכיכם הרעה
הירשם ל-
רשומות (Atom)

















































